עמית קמה

עמית קמה

לידה	8 באוגוסט 1960 (בן 64)
מדינה	ישראל

עמית קמה (נולד ב-8 באוגוסט 1960 בקיבוץ נגבה) הוא איש אקדמיה, פעיל חברתי וקדר.

פעילות ציבורית

• היה בין מקימיו של שירות ההרצאות של האגודה לשמירת זכויות הפרט בשנת 1983 (כיום "חוש"ן - חינוך ושינוי").
• בשנת 1992 מונה למנכ"ל הראשון של אגודת הלהט"ב, וכיהן בתפקיד זה עד 1996.
• בין השנים 1994 – 2000 כיהן כחבר בוועדה לזכויות הפרט שליד מועצת עיריית תל אביב-יפו.
• בשנת 1995 שימש כחבר ב-Honorary Committee of the International Tribunal on Human Rights Violations against Sexual Minorities, שהתקיים במקביל לחגיגות היובל של האו"ם.
• בשנת 2003 הצטרף לפורום המחקר של ארגון נוער גאה.
• בשנת 2004 כיהן כחבר בוועדת הייעוץ לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בנושא הצגת אנשים עם מוגבלויות בערוצים המסחריים.
• בין השנים 2008-2015 כיהן כחבר הוועד המנהל של האגודה הישראלית לתקשורת.
• בין השנים 2008-2010 כיהן כחבר בוועדת ההיגוי של "הפורום ללימודי נכויות ומוגבלויות בישראל".
• ביוני 2015, במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב, נכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.
• בשנת 2019 נבחר לכהן כיושב הראש של הוועדה למונחי מגדר ומיניות של האקדמיה ללשון העברית.
• בשנת 2021 נבחר לכהן כיושב הראש של האגודה הישראלית לתקשורת.
• מאז 2021 חבר בוועד האקדמי המלווה של המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב.

השכלה ומחקר

• בשנים 1986-1983 למד לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, בחוג לפסיכולוגיה ובחוג לספרות אנגלית ואמריקאית.
• בשנים 1990-1987 למד לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, במחלקה לקומוניקציה. עבודת התיזה בהנחייתה של פרופ' חנה אדוני נקראה "'יש ערימה של חבר'ה': תרבויות טעם מוזיקליות וקהלי טעם בקרב בני הנוער בישראל".
• בשנים 2001-1998 למד באוניברסיטת תל אביב בחוג לתקשורת, והוסמך כדוקטור. עבודת הדוקטורט, שנעשתה בהנחייתה של פרופ' דפנה למיש, נושאת את השם "העיתון והארון: על הזיקות בין דפוסי תקשורת של הומוסקסואלים בישראל".
• את הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו (UIC) ושם התמחה בלימודי מוגבלות.

כיום הוא מרצה בכיר בחוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומלמד את הסטודנטים קורסים העוסקים בעיקר בייצוגים בתקשורת ודימויי גוף.

מחקריו מתמקדים בעיקר בקבוצות מיעוט שונות – הומואים, מהגרות עבודה ומהגרים באופן כללי, נכים ועוד. בנוסף, חקר את מעמדם של האשכנזים בחברה הישראלית. בשנים האחרונות בוחן את ההבניה החברתית של הגוף וייצוגיו התקשורתיים. כחמישים פרסומים בנושאים אלו ראו אור בכתבי עת מדעיים ובספרים ישראליים ובין-לאומיים. בשנת 2019 ייסד עם פרופ' סלביה פוגל-ביזאוי את מיזם המחקר "מגדר ולהט"ב בקיבוץ ובהתיישבות השיתופית".

מכהן כחבר מערכת כתבי העת: Queer Studies in Media & Popular Culture ו-Journal of LGBT Youth והיה אחד מכותבי הערכים לאנציקלופדיה Routledge International Encyclopedia of Queer Culture. בין השנים 2012-2021 כיהן כחבר מערכת כתב העת מסגרות מדיה וכן היה עורך הלשון (בהתנדבות) של כתב העת.

בשני העשורים האחרונים מקבץ, מארגן ומקטלג מאגר מידע הכולל כ-850 עבודות מחקר, שפורסמו בכתבי-עת מדעיים ובערוצים אקדמיים אחרים (עבודות לשם קבלת תואר שני ודוקטור) בעברית, ערבית, צרפתית ואנגלית על ידי חוקרים מקומיים או חוקרים זרים אשר בחנו היבטים מגוונים של להט"ב בישראל. הרשימה נועדה לשם כינון גוף ידע מסודר ושיטתי על הומואים, לסביות, ביסקסואלים ו/או טרנסג'נדרים בקרב חוקרים, חוקרות והציבור הרחב.

משפחה

עמית היה בן-זוגו של פרופ' עוזי אבן בין השנים 2009-1986. את מאבקיהם המשפטיים להשוואת זכויות של להט"ב החלו השניים בתביעה נגד אוניברסיטת תל אביב על מנת שתכיר בו כבן-זוגו של אבן. האוניברסיטה נענתה לבקשתם בעקבות התקדים של בג"ץ אל-על נגד דנילוביץ ובכך נסללה הדרך להכרה בזוגות מאותו המין במקומות עבודה נוספים.

בשנת 2004 התחתנו השניים בעיריית טורונטו שבקנדה. למשפחתם הצטרף בשנת 1995 נער בשם יוסי, לאחר שנזרק מביתו עקב נטייתו המינית. הזוג אבן-קמה קיבל בספטמבר 1995 אישור ממשרד הרווחה לשמש ליוסי משפחת אומנה. מאז שנת 2006 ניהלו השניים מאבק משפטי למען הכרה ביוסי כבנם המאומץ, לבקשתו, ואף שכבר אינו קטין. בתחילת 2008 השיב היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לבקשתם כי אין מניעה להכיר בזוגות חד-מיניים כהורים מאמצים גם לילדים שאינם בניהם הביולוגיים, ובשנת 2009 התקבלה בקשתם וניתנה גושפנקא פורמלית למערכת היחסים המשפחתית.

בסוף 2012 אישר בית המשפט למשפחה ברמת גן את גירושיהם של קמה ואבן. בכך היו השניים לזוג מאותו המין הראשון שהתגרש בישראל וכן לזוג היהודי הראשון בישראל שהתגרש שלא דרך הרבנות, אלא בבית משפט.

ספרים

• מבעד לארון השקוף: דיוקן של להט"ב בקיבוץ [1](עם פרופ' סלביה פוגל-ביזאוי). 2023. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה ויד טבנקין.
• על ההדרה: ייצוגים תקשורתיים של 'אחרים' (עם פרופ' ענת פירסט), 2015. תל אביב: רסלינג.
• העיתון והארון: דפוסי תקשורת של הומואים, 2003. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.
• תקשורת כתרבות: יצירת משמעות כמפגש בין טקסט לבין קוראים (עם פרופ' תמר ליבס וד"ר מירי טלמון), 2003. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
• חטיבה אנושית אחת, עם ישראלי אחד: על כינון זהויות קיבוציות במכתבים למערכת "הארץ", 2005. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
• עיצוב הגוף וחיטוב הזהות: ייצוגי הגוף בטלוויזיה המסחרית (עם ד"ר דליה לירן-אלפר), 2007. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
• ספורט ומגדר בחברה הישראלית: מאפיינים, זהויות ויצוגים בעריכת ד"ר יאיר גלילי, ד"ר משה לוי וד"ר אילן תמיר, בהוצאת המרכז הבינתחומי הרצליה. כתיבת הפרק, ביחד עם ברק עטר, שחקנים גאים במשחקים גאים: הומואים ולסביות בשדה הספורטיבי הישראלי
• Feminist Interrogations of Women's Head Hair: Crown of Glory and Shame (עם ד"ר סיגל ברק-ברנדס), 2018. 2018.Abingdon, UK: Routledge
• יובל שחל: נָאשָה פְּרֶסָה: עיתונות יהודית ברוסיה הבתר-סובייטית (עריכה מדעית), 2010. הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס.

קישורים חיצוניים

• מאגר המידע של המחקרים על הומואים/לסביות/ביסקסואלים/טרנסג'נדרים בישראל
• עמית קמה, הקורבן האומלל ונכה העל, כתב העת פנים
• עמית קמה (1960-), דף שער בספרייה הלאומית