עמוס גיורא
 | |
| לידה |
1957 (בן 67 בערך)  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
  | |
עמוס גיורא הוא פרופסור ישראלי-אמריקאי למשפטים במכללה למשפטים S. J. Quinney, באוניברסיטת יוטה, המתמחה בשותפות מוסדית המאפשרת פגיעות מיניות או מעשי התעללות ורצח. גיורא בוחן מקרי התעללות ומתמקד ב"מאפשרים" - אנשים במוסדות שונים, שיודעים על מעשי התעללות חמורים, אבל נוטשים את הקורבנות ומגינים על התוקפן בניסיון להגן על המערכת. גיורא מדגים את הנושא במגוון מוסדות וחברות לרבות מורים ומנהלים במערכות חינוך, מאמני ספורט, רופאים, כהני דת ועוד הוא מתאר מנגנון כללי שיכול להתרחש בכל מדינה ובכל חברה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיורא נולד בישראל בשנת 1957, כבן יחיד להורים ניצולי שואה יוצאי הונגריה.[1] משפחתו עברה לקליפורניה כשהיה בן 5. לאחר שנה עברה המשפחה למישיגן שם מונה אביו, אלכסנדר זאב גיורא, לפרופסור לפסיכיאטריה פסיכולוגיה ובלשנות באוניברסיטת מישיגן.[2]
ב-1979 סיים גיורא את לימודיו במכללת קניון בהצטיינות בהיסטוריה. הוא עבד בוושינגטון במשך שנתיים כעוזר להווארד וולפ (אנ') ושנה אחת בחברת ייעוץ תקשורת. לאחר מכן למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב.
לאחר שסיים את לימודיו בקייס, חזר גיורא לישראל. גם משפחתו חזרה לישראל, לאחר כ-20 שנים בארצות הברית. אביו שירת כדיקן מחקר באוניברסיטת חיפה ובהמשך כנשיא מכללת עמק יזרעאל. גיורא שירת בפרליטות הצבאית של צבא הגנה לישראל.[2] הוא שירת במשך 19 שנים והגיע לדרגת סגן אלוף. במהלך שירותו הוא מילא מספר תפקידים בכירים בתחום בהם פרקליט חיל הים ופיקוד העורף (1997–2001) ומפקד בית הספר למשפט צבאי (2001–2004). בשנת 2004 השתחרר מצה"ל.
מחקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיורא היא פרופסור למשפטים ב-S.J. קוויני קולג' למשפטים, אוניברסיטת יוטה. בנוסף, פרופסור גיורא הוא עמית מצטיין בקונסורציום לחקר השואה והמשפט (CRSHL) במכללת שיקגו-קנט למשפטים (אנ') ועמית מכובד ויועץ, המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכים, בית הספר לעסקים כץ (אנ'), באוניברסיטת פיטסבורג פנסילבניה. פרופסור גיורא הוא יו"ר ההשבעה של ועדת הביקורת העצמאית של אוניברסיטת יוטה (מינוי נשיאותי).
דת חופש ביטוי וטרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרופ' גיורא הוציא מספר ספרים ומחקרים בנושא הקשר בין דת, פונדמנטליזם וטרור.
ספרו משנת 2009, "חופש מדת: זכויות וביטחון לאומי" עוסק בקשר בין חופש דת וחופש הביטוי לבין ביטחון לאומי ומניעת טרור. הספר מאתגר את החסינות הגדולה שמדינות מערביות מעניקות לחופש הדת וחופש הביטוי, וטוען כי קיים קשר בין סובלנות לדיבור קיצוני בשם תקינות פוליטית לבין העלייה בפעולות טרור. פרופ' גיורא מציע בספר כי ממשלות צריכות להטיל מגבלות חדשות על מנהגי הדת. כדי להדגים את הצורך שקיים לדבריו בצעדים כאלה, פרופ' גיורא מציג את המצב הביטחוני והמדיניות בחמש מדינות שונות: ארצות הברית, בריטניה, הולנד, טורקיה וישראל ונעזר בחוקרים אחרים בתחום הטרור במדינות אלה. מהדורה שנייה של הספר יצאה בשנת 2013 כללה נושאים נוספים כולל משפטו של וורן ג'פס (אנ') (מנהיג כת שנכלא בשל התעללות מינית בקטינים), צנזורה עצמית מול רגישות דתית, קיצוניות דתית ואלימות בישראל, והמתח בהולנד בין חופש ביטוי ודת.
תפקידם של עומדים מנגד בזמן השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים האחרונות חוקר פרופ' גיורא את הנושא של שותפות מוסדית, תרבות המאפשרת פגיעות באנשים כולל מעשי רצח, התעללות ופגיעות מיניות והוא הוציא מספר ספרים בנושא. הוא נאם בכנסים (וירטואליים) בדרום אפריקה, בריטניה, הולנד וארצות הברית על התעללות מינית בספורטאים (ספורט בטוח) וניצול מיני של ילדים.
בגיל 55 שאל אותו חבר לקבוצת ריצה "איך השואה קרתה", לגיורא לא הייתה תשובה. הוא קיבל שתי החלטות - האחת ללמוד על מה קרה להוריו בזמן השואה, והשניה להפוך לאוטדיקסט בנושא השואה. הדבר הוביל אותו להתעיין בקשר השתיקה של ניצולי שואה ביחס לזעוות שהיו בה ולתפקיד שמילאו בה ה"מאפשרים". ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2017, הוא פרסם את ספרו הראשון בנושא- The Crime of Complicity: The Bystander in the Holocaust, ABA Publishing, 2017. (הפשע של השותפים לדבר עבירה: העומדים מנגד בזמן השואה).
פרופ' גיורא שואל בספר האם אתה עד לפשע, האם יש צורך בכך שתהיה זו חובה חוקית למנוע את הפשע או אם אחריות מוסרית היא דבר מספיק. הוא בוחן בספר את התנהגותם של עדים מהצד לאירועים שונים: צעדות המוות, הכיבוש של הולנד בידי גרמניה הנאצית והכיבוש של הונגריה בידי גרמניה הנאצית. לטענתו בעוד הרייך השלישי יצר את מדיניות חיסול היהודים, היישום שלה היה תלוי באי התערבות של התושבים שעמדו מנגד. בספר הוא גם בחן מקרים של התעללות מינית בימנו באוניברסיטת ואנדרבילט וסטנפוררד ופשעים נוספים שבהם היו מעורבים עדים שלפעמים התערבו ולפעמים לא. לאור ניתוח מקרים אלה כמו גם אלו סיפור הצלתם של הוריו, פרופ' גיורא טוען כי על אסור לחברה להסתמך רק על מוסר, וכי החוק צריך לחייב אנשים לסייע לקורבנות עבירה. אי התערבות לדעתו היא פשע בפני עצמו.
תפקידם של מאפשרים באלימות והתעללות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמשך חקר פרופ' גיורא פרשות אחרות של אכזריות והתעללות. הוא מדגים במקרים רבים טענה לפיה קיימת מסגרת מערכתית שלמה, מעין "מערכת אקולוגית" סביב התעללות מינית וסוגי התעללות אחרים.[3]
פרשה אחת לדוגמה היא מנהל בית ספר יסודי אדגר פרדריקס (Edgar Friedrichs), שהתעלל מינית בתלמידים במשך יותר מ-30 שנה.[2] בשנת 1997 פרדיקס בילה עם שני תלמידים בכיתה ה' בביקתה מבודדת ורצח את אחד מהם, ג'רמי בייל (Jeremy Bell). למרות ששהיה בבקתה מבודדת עם תלמידים צעירים אינה דבר מקובל ולמרות סימני שריטות רבות על גופו של בייל, פרדריקס לא נעצר ולא פוטר.[2] הוא ביים ניסיון התאבדות, וזכה ל-3 חודשי מחלה. מפקח החינוך המחוזי שלח אליו מכתב שבו עודד אותו לחזור לעבוד במערכת החינוך. הוא המשיך לעבוד עם ילדים צעירים תחת אותו מפקח באותו מחוז במשך 4 שנים נוספות.[2] משפחתו של בייל שכרה חוקר פרטי בשם דן ברבר כדי לחקור את מקרה מותו. בעקבות ראיות חדשות שמצא ברבר, החל משפט חוזר בשנת 2002.[2] בשנת 2005 פרדריקס נמצא אשם ברצח בייל ונגזרו עליו 65 שנות מאסר.[2] [1]
בשנת 2021, לאחר פגישה דרך מכר משותף, העביר החוקר ברבר לפרופ' גיורא דו"ח בן 15,000 על פרשת הרצח של בייל.[3] פרופ' גיורא גילה כי במשך שנים רבות מורים, מנהלים, מפקחים ואנשי חינוך ידעו על פעילתו אך בחרו לטייח את המקרים.[2] [2]
בדיעבד התברר כי כבר ב-1964, בהיותו מורה בן 22 בבית הספר היסודי פרוספרקט פארק, פרדריקס הפשיט תלמידים, נגע באיברי המין שלהם, קיים איתם יחסי מין ועוד. הורים התלוננו על כך בפני מנהל בית הספר ובפני המפקח המחוזי, אלה שאלו במקום לפנות מייד למשטרה, הגיעו איתו להסכם בו הוא עזב את בית הספר עם מכתב המלצה.[2] פרדריקס המשיך לעבוד בבי ספר יסודי במערב וירג'יניה, ומאוחר יותר בבתי ספר אחרים, כולל בית הספר פאקס ופואלטון. שם המשיך להתעלל מינית בתלמידים. מעשיו היו ידועים לתלמידים, וחלק מהמורים חשדו בו, התלוננו להנהלה, ואף יזמו ישיבה ישיבה מיוחדת עם גורמי חינוך בעירייה. סגן השריף המקומי סיפר לחוקר ברבר שגם הוא חשד בו ובשנים 1983-84 ופנה לשני הורים מהוועד המנהל של המחוז. הנהלת בית הספר החליטה ב-1984 להסכם עזיבה מרצון של פרדריקס, ללא כל אזכור של התלונות שעליו כלפיו.[2] כעבור פחות משנה הוא מונה למנהל בית ספר סמוך באותו אזור, פולס ויו. ההורים בבית הספר שמעו שמועות על עברו הבעייתי של פרדריקס, ודרשו כי יותקן חלון במשרדו שיאפשר לראות מה מתרחש בו, אך הוא חסם את החלון על ידי מתלה מעילים וציוד נוסף.[2] לפי פרופ' גיורא, עשרות קולגות ואנשי חינוך היו מודעים במשך שנים למעשיו של פרדריקס, לתלונות כלפיו, לאובססייה שלו ביחס לתלמידים מסוימים או לבילוי משותפים עם תלמידים צעירים מחוץ לבית הספר. ידעו ושתקו.[2]
עבודתו של פי פרופ' גיורא, מתמקדת ב"עוברי אורח"- אנשים עדים לפשע - ו"מאפשרים" - אנשים ומוסדות שנמצאים בעמדות למנוע את הפשע אך אינם עושים זאת.[3] לפי פרופ' גיורא, המאפשרים הם אנשים שהזהות שלהם נמצאת במקום העבודה, עם הקולגות המקצועיות שלהם והמערכת שאליה הם מרגישים רגש שייכות. המאפשרים פוחדים מפני יחסי ציבור שליליים למקום העבודה - לדוגמה מנהל בית ספר או נשיא אוניברסיטה לא רוצים שיתפרסם בתקשורת מקרה של התעללות מינית שהתרחש במוסד שלהם.[2] המאפשרים הם אנשים בעלי כוח ומעמד חברתי גובה. כמו מנהלים, מפקדים, מאמנים של ספורטאים, חברי כנסת, שרים, שיש להם כוח להגן על הקרובנות אבל באופן מודע בוחרים להגן על המוסד עליו הם משתייכים.[2]
מחקרים נוספים של פרופ' גיורא נוגעים לפרשיות נוספות של "מאפשרים" שאפשרו התעללות, כמו פרשיית התעללות מינית קשה בכנסייה הקתולית של ארצות הברית בשנות ה-80 וה-90, או אנשים ששתקו נוכח התעללות מינית מצידנו של לארי נאסר, רופא בנבחרת הנשים של ארצות הברית שהורשע בהתעללות מינית ביותר מ-265 מתעמלות צעירות.[2] פרופ' גיורא מזכיר את המקרים של המתעמלת לינזקי למדי, שהייתה קפטנית נבחרת ההתעמלות של אוניבריסטית מישיגן סטייט. היא הלכה למאמנת שלה ואמרה כי היא רוצה להתלונן למשטרה. המאמנת אמרה לה לחשוב כיצד הדבר ישפיע על משפחתו של נאסר. בהמשך איימה עליה ואמרה כי "אני מזכירה לך שאני זו שנתתי לך את מלגת הלימודים למכללה, ואני גם זו שיכולה לשלול אותה ממך".[2] מקרה אחר הוא של שחקנית הסופטבול טיפאני תומאס שנאסר התעלל בה כ-150 פעמים. היא סיפרה על כך למאמנת כושר שלה. שבוע לאחר מכן טיפאני נזקרה מהקבוצה. לפי פרופ' גיורא הדבר נעשה כדי שהיא לא תביך את המכללה.[2]
מחקרו וספרו של פרופסור גיורא, תרמו ישירות לחקיקה שאושררה על ידי בית המחוקקים של יוטה בשנת 2021, המפלילה עוברי אורח שאינם מתערבים למען ילדים ומבוגרים פגיעים. החקיקה, שקודמה על ידי הנציג בריאן קינג (אנ') ובחסות הסנאטור קורט בראמבל, זכתה מתמיכה דו-מפלגתית גורפת.
פרופסור גיורא העיד כעד מומחה בתיקים אזרחיים ופליליים בארצות הברית ובהולנד. בנוסף, הוא העיד בפני ועדת המשפט של הסנאט האמריקאי, ועדת בית הנבחרים של ארצות הברית לביטחון המולדת, ועדת החוץ בבית הנבחרים ההולנדי, וועדת המשפט של בית הנבחרים של יוטה.
המקרה של רצח ג'רמי בייל הוביל ליוזמה בשם "יוזמת העומדים מנגד" (Bystander Initiative) שלו ושל חוקרים נוספים. ליוזמה זו שלוש מטרות: לראות במאפשרים ועומדים מהצד אחראים; לעבוד עם מחוקקים ברחבי העולם על הפללת עוברי אורח ומאפשרים; ולעסוק בפרויקט חינוך רחב [בכל הרמות] על הנזק שנגרם על ידי מאפשרים ועוברי אורח". הוא וצוות של סטודנטים עוזרי מחקר כותבים מאמרי סקירת חוק וכן ספר על "המערכת האקולוגית" של פדופיליה המבוססת על העובדות של מקרה בייל.[3]
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Armies of Enablers: Survivor Stories of Complicity and Betrayal in Sexual Assaults, ABA Publishing, 2020.
- The Crime of Complicity: The Bystander in the Holocaust, ABA Publishing, 2017.
- 2014. Tolerating Intolerance: The Price of Protecting Extremism. OUP USA. ISBN 9780199331826.
- Homeland Security: What is It and Where Are We Going?, CRC Press/Taylor and Francis Publishers, 2011.
- Global Perspectives on Counterterrorism, 2nd revised and enlarged edition, Aspen Publishers, 2011.
- Counterterrorism Law Across Borders: Differing Perspectives on Rights and Security, with Gregory McNeal, Aspen Publishers, 2010.
- Freedom from Religion: Rights and National Security, Oxford University Press, 2009.
- Annual Review—Top Ten Global Justice Law Review Articles, (General Editor), vol. II, Oxford University Press, 2009.
- Fundamentals of Counterterrorism, Aspen Publishers, 2008.
- Annual Review—Top Ten Global Justice Law Review Articles, (General Editor), vol. I, Oxford University Press, 2008.
- Constitutional Limits on Coercive Interrogation, Oxford University Press, 2008.
- Global Perspectives on Counterterrorism, Aspen Publishers, 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צח יוקד, הוא פגע מינית בתלמידיו במשך עשרות שנים. כולם ידעו על כך, ואף אחד לא עצר אותו, מוסף הארץ, 24 ביולי 2024
- סא"ל (במיל') פרופ' עמוס גיורא – ראיון מצולם, צה"ל
- Amos N. Guiora, Valeri Craigle, Aya Hibben, Henry F. Fradella, Holding Enablers of Child Sexual Abuse Accountable: The Case of Jeremy Bell, בית הספר למשפטים, אוניברסיטת יוטה, 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סא"ל יותם הר-ציון וסגן גיא הרשקו, סא"ל (במיל') פרופ' עמוס גיורא – ראיון מצולם, באתר צה"ל, 13 בפברואר 2022.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 צח יוקד, הוא פגע מינית בתלמידיו במשך עשרות שנים. כולם ידעו על כך, ואף אחד לא עצר אותו, מוסף הארץ, 24 ביולי 2024
- ^ 1 2 3 4 Suzi Morales, JAN 04, 2023 , אוניברסיטת יוטהNew Initiative Studies “Ecosystem” of Abuse,