צנזורה פנימית
בכלים השונים להפצת מידע, כגון אמצעי התקשורת, הוצאה לאור ותעשיית הקולנוע, צנזורה פנימית או צנזורה עצמית היא הטלה וולונטרית, על ידי המו"ל, המפיק או היוצר, של הגבלות על פרסום מידע או סגנונו, כתוצאה מאינטרסים כלכליים, חברתיים או אחרים של המו"ל, המפיק או היוצר, אינטרסים העומדים בסתירה לעיקרון של זכות הציבור לדעת או חופש הביטוי. לכן, הצנזורה הפנימית שונה מצנזורה המוטלת על ידי השלטון.
במדינות בעלות משטר לא-דמוקרטי קיימת אפשרות כי יוצרים יגנזו חומרים מתוך חשש לשלומם. במדינות דמוקרטיות קיימות מספר סיבות לצנזורה עצמית: לעיתים נובעת הצנזורה הפנימית מלחצים שהופעלו על המו"ל, המפיק או היוצר, למשל על ידי לקוחותיו, המפרסמים וכו'. בשנים האחרונות קיים חשש כי מתקפה מילולית מתמשכת של שלטון פופוליסטי במדינות דמוקרטיות עלול לגרור לצנזורה עצמית.[1] מקרה נוסף של צנזורה עצמית במדינות דמוקרטיות עלול להתרחש עקב חשש מפני ארגוני פשע מאורגן.
לכל אמצעי תקשורת יש מדיניות עריכה גלויה וברורה, והפעלה של מדיניות זו איננה בגדר צנזורה פנימית. בהתאם לכך, החלטה של עיתון, היוצא לאור על ידי מפלגת שמאל, שלא לפרסם מאמר בעל אוריינטציה ימנית היא החלטה שבמסגרת מדיניות העריכה, ואיננה בגדר צנזורה פנימית. גם החלטה לפסול מאמר משום שלדעת העורך הוא באיכות ירודה ואינו ראוי לפרסום איננה בגדר צנזורה פנימית. צנזורה פנימית בעיתון היא החלטה לגנוז ידיעה, או לפרסמה בהצנעה לא-סבירה, כאשר ידיעה זו מנוגדת לאינטרסים של העיתון, אף שמבחינת טובת הקורא ראוי לפרסם ידיעה זו.
לעיתון עשויים להיות אינטרסים כלכליים, בדמות חברות הקשורות בו. לעיתים נוקטים העיתונים גילוי נאות, ומציינים, בידיעה העוסקת בגוף הקשור לעיתון, שמדובר בגוף כזה (כך שייתכן שיש בידיעה צנזורה פנימית).
בתעשיית הקולנוע בארצות הברית נהג משנות השלושים ועד אמצע שנות השישים קוד הייז, שהיווה צנזורה פנימית בתעשייה זו.
צנזורה פנימית בעקבות לחץ פופוליסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת הפרשיות הקשורות לבחירות לנשיאות ארצות הברית מדגימה כיצד לחץ פופוליסטי עלול לגרור צנזורה עצמית. בליל הבחירות רשת פוקס ניוז השתמשה במערכת חיזוי חדשה, שעלתה לערוץ מיליוני דולרים, והייתה רשת החדשות הראשונה שדיווחה על תחזית על ניצחון לביידן במדינת אריזונה, תחזית שאכן התממשה.[2][3]
תחזית מדויקת לפני המתחרים נחשבת להישג לרשת חדשות, אבל צופים ימנים רבים זעמו על פוקס ניוז בגלל התחזית, וחלקם נטשו אותה לרשתות אחרות כמו הרשת הימנית Newsmax TV או ל-CNN. הדבר עורר חשש בקרב קברניטי הרשת מפני פרסום תחזיות דומות נוספות וגרר צנזורה פנימית. שלושה ימים לאחר הבחירות יכלה פוקס לחזות על סמך המודל שלה כי טרמאפ הפסיד במדינת נבדה, דבר שגרר את הפסד טראמפ בבחירות לנשיאות באופן סופי, אך נשיא פוקס סירב לפרסם את התוצאות. בעוד שפוקס יכלה להיות הרשת הראשונה לבשר על נצחנו של ביידן בבחירות, הייתה זו רשת CNN שדיווחה על כך, ובעקבותיה רשתות אחרות. פוקס הייתה הרשת האחרונה שדיווחה על ניצחון ביידן.[2][3][4] בפגישה בין מספר בכירים ברשת דנו בשאלה כיצד להתמודד עם אירועים מסוג זה. מנכ"לית הערוץ סוזן סקוט אמרה "זו המציאות העצובה: אם לא היינו מפרסמים את התחזית לגבי אריזונה, שלושה-ארבעה ימים אחרי הבחירות – הרייטינג שלנו היה גבוה יותר." המגישה מרת'ה מקלוהם אמרה "בסביבה טראמפיסטית המשחק הוא שונה מאד מאד".[2][3]
חברת "מכונות ההצבעה דומיניון" תבעה בהמשך את ערוץ פוקס ניוז בגין השתתפות הרשת בטענה לזיוף בחירות באמצעות המכונות שלה, על רקע ניסיון טראמפ להפוך את תוצאות הבחירות, בטענה שהן זויפו בידי הדמוקרטים. חומרי התביעה הראו כי שיקולים כלכליים ופחד מתגובת טראמפ גרמו למגישי הערוץ ולמנהלים בכירים בו להסתיר מידע מהצופים ואף להדהד תעמולה מסוג שקר גדול של טראמפ, למרות שידעו שמדובר בשקר.[5][6]
המסמכים גילו לדוגמה כי טאקר קרלסון, המגיש הפופולרי ביותר בפוקס ניוז, לא האמין לטענות טראמפ ומצא ראיות נגדן, אך בפומבי המשיך להפיץ לצופיו מסר הפוך.[7] קרלסון היה מודאג מפגיעה כלכלית בערוץ אם זה ישדר ידיעות שיוצאות נגד טענות טראמפ, וכן הביע חשש כי אם הערוץ יביא נתונים או פרשנות הסותרת את דבריו, הדבר יגרור תקיפה נגדית של טרמאפ על הערוץ, דבר שיוביל לפגיעה כלכלית נוספת.[6] על רקע הסכם הפשרה בתביעה, פוטר קרלסון מהערוץ.
צנזורה פנימית בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1942 פעלה בישראל ועדת העורכים – היה זה גוף לתיאום בין העיתונים והתקשורת המשודרת בישראל לבין ראשי מערכת הביטחון. משנת 1948 ראשי ממשלות ובכירי מערכת הביטחון העבירו מידע לוועדה, כולל מידע סודי רב, בתמורה להבטחה שגופי התקשורת לא יפרסמו אותו, גם אם יקבלו אותו ממקור אחר. דבר זה גרר צנזורה עצמית בקרב רוב העיתונים וגופי התקשורת בישראל במשך שנים רבות בסוגיות רבות הנוגעות לביטחון ויחסי חוץ.
יוצאי דופן היו גופי תקשורת שוליים כמו העולם הזה או קול העם שסבלו מהתנכלות מצד הממסד בצורות שונות כמו צנזורה, אי העברת ידיעות וניסיון להקים עיתונים מתחרים.
ועדת העורכים המשיכה להיפגש בתכיפות עם בכירי הממשלה, אך מעמדה נחלש בעקבות אירועי יום כיפור. בשנות ה-80 התערער עוד יותר האמון במוסדות הממשלה בעקבות טענות שקריות של ראשי מערכת הביטחון בפרשיות כמו פרשת קו 300, הסתרת הכוונת וההיקף של הפלישה ללבנון בתחילת מלחמת לבנון הראשונה וטבח סברה ושתילה. בשנות ה-90 הגוף נחלש עוד יותר, וסביב שנות ה-2000 הוא הפסיק להיות רלוונטי.
מאמר משנת 2021 של חוקרת התקשורת, איילה פנייבסקי, טוען כי מתקפות פופוליזם חוזרות ונשנות של נתניהו ושל אנשי ימין על אנשי תקשורת ביקורתיים כלפיו הובילה אותם לקיים צנזורה פנימית.[1] היא ראיינה 40 עיתונאים בכירים שראש הממשלה נתניהו העביר עליהם ביקורת פומבית, בשני סבבי ראיונות. לדבריהם, בעקבות ההתקפות הם העדיפו להימנע מפרסום סיפורים מסוימים מחשש לתגובה ארסית. כמו כן הדבר משפיע גם על ביטויים שהם מעדיפים להימנע מהם. דוגמה בולטת לכך היא הימנעות מאזכור המילה "כיבוש". בנוסף לכך, בסבב הראשון של הראיונות, בשנים 2016–2017 רוב העיתונאים היו מוכנים להתראיין בשמם הגלוי, סבב זה כלל עיתונאים כמו אילנה דיין, רביב דרוקר ועיתונאים בכירים אחרים. בסבב השני, שהתקיים ב-2019–2020, עיתונאים פחדו לדבר וכמעט אף עיתונאי לא הסכים לדבר בשמו.[8]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניצה בן-ארי, דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930–1980, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006.
- גדעון קוץ, חדשות וקורות הימים: מחקרים בתולדות העיתונות התקשורת העברית והיהודית, אוניברסיטת תל אביב-הספרייה הציונית, 2013, עמודים 26–35, 175–185.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריה ווהל, שרה ליפקין, הגר אנוש, סוגי צנזורה, באתר מט"ח
- טל שטרסמן-שפירא, צנזורה עצמית בנושאי התאבדות ואונס: החלטה יוצאת דופן של ועדת העורכים, 1960, קשר 46, אביב 2014, 117–126
- חיים פרנקל והלל נוסק, צנזורה צבאית וצנזורה עצמית בוויכוח על קו בר-לב בעיתונות העברית 1968–1973, קשר 45, סתיו 2013, 83–94
- תמר גוטמן, תראו מה קורה ב"ידיעות אחרונות", באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2003
- אמיר בן-דוד, "לא צריך לרצוח עיתונאי כדי לחסל את חופש העיתונות. מספיק שאנשים מפחדים", באתר זמן ישראל, 20 במאי 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Ayala Panievsky, Covering Populist Media Criticism: When Journalists’ Professional Norms Turn Against Them, International Journal Of Communication, 2021, עמ' 15, 20
- ^ 1 2 3
ענת באלינט, האולפנים התאהבו ברייטינג, והפכו את בן גביר לכוכב, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2023
- ^ 1 2 3 Peter Baker, Inside the Panic at Fox News After the 2020 Election, באתר הניו יורק טיימס, 4 במרץ 2023
- ^ Lloyd Lee, Text message shows Fox News president refused to air Nevada election results because it would have sealed Biden's victory, The New York Times reports, Business Insider India, Mar 05 2023
- ^ Terry Gross,Will Fox News pay for spreading lies about voter fraud?
- ^ 1 2 Stahl, Jeremy (February 17, 2023). "Tucker Carlson's Dominion Text Messages Are a Thing of Beauty". Slate.
- ^ Peters, Jeremy W.; Robertson, Katie (February 16, 2023). "Fox Stars Privately Expressed Disbelief About Election Fraud Claims. 'Crazy Stuff.'". The New York Times. ISSN 0362-4331
- ^ אמיר בן-דוד, "לא צריך לרצוח עיתונאי כדי לחסל את חופש העיתונות. מספיק שאנשים מפחדים", באתר זמן ישראל, 20 במאי 2021
