על אהבתך

על אהבתך - רבי יהודה הלוי
	עַל אַהֲבָתֶךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי; שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי; שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעְשֶׂה לָךְ כַּעֲבָדִים; אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוּדִים; כֻּלָּם בְּעֵינַי הֵם יָמִים אֲחָדִים; מֵאַהֲבָתִי בָךָ יוֹם שַׁעֲשׁוּעִי; אֵצֵא בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַעְשׂוֹת מְלָאכָה; לַעְרוֹךְ לְיוֹם שַׁבַּת הַמַּעֲרָכָה; כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם שָׂם הַבְּרָכָה; אַתָּה לְבַד חֶלְקִי מִכָּל יְגִיעִי; מָאוֹר לְיוֹם קָדְשִׁי מֵאוֹר קְדוֹשִׁי; שֶׁמֶשׁ וְכוֹכָבִים קִנְּאוּ לְשִׁמְשִׁי; מַה לִּי לְיוֹם שֵׁנִי אוֹ לַשְּׁלִישִׁי; יַסְתִּיר מְאוֹרוֹתָיו יוֹם הָרְבִיעִי; אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי; כִּי מָחֳרָת יִהְיֶה נֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי; בֹּקֶר לְעַבְדוּתִי עֶרֶב לְחָפְשִׁי; קָרוּא אֱלֵי שֻׁלְחַן מַלְכִּי וְרוֹעִי; אֶמְצָא בְּיוֹם שִׁשִּׁי נַפְשִׁי שְׂמֵחָה; כִּי קָרְבָה אֵלַי עֵת הַמְּנוּחָה; אִם נָע וְנָד אֵלֵךְ לִמְצֹא רְוָחָה; עֶרֶב וְאֶשְׁכַּח כָּל נוֹדִי וְנוֹעִי; מַה נָעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת; לִרְאוֹת פְּנֵי שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת; בֹּאוּ בְתַפּוּחִים הַרְבּוּ אֲשִׁישׁוֹת; זֶה יוֹם מְנוּחִי זֶה דּוֹדִי וְרֵעִי

עַל אַהֲבָתֶךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי הוא פיוט שחובר ונכתב על ידי רבי יהודה הלוי, מגדולי משוררי תור הזהב בספרד.

תיאור

תוכן הפיוט מדגיש את אהבתו של המשורר רבי יהודה הלוי ליום השבת, ומלווה בגעגועיו, ייסוריו וכיסופיו של המשורר לאהובו, שאינו מתגלה טרם זמנו.

מאוחר יותר נוסף לפיוט בית נוסף העוסק בשבת (שהמשורר מתייחס אליו בלשון זכר): ”אשיר לך שבת שירי ידידות...”, (ובחלק מהגרסאות^[1] נוסף עוד בית הפותח במילים ”עמך מאור תורה, עמך נהרה”.) אך במקורו, הפיוט מסתיים במחרוזת השישית (בשעתה של כניסת השבת) והוא איננו מתאר את פגישת האוהבים בשבת עצמה (דבר המתרחש מעבר לשיר בצורה אינטימית).^[2]^[3]^[4]

הפיוט מושר בקהילת יהודי מרוקו, בין היתר בשירת הבקשות של פרשת משפטים.

אחד מהלחנים הידועים של הפיוט במסורת יהודי מרוקו נלקח מהשיר "יא חביב אל קאלב" של המוזיקאי המרוקאי עבד-סאדק שקארה (אנ'). בשנות התשעים הולחן הפיוט מחדש על ידי יהושע אנגלמן.^[5]