התעלפות

התעלפות
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	811669
MeSH	D013575
סיווגים
ICD-10	R55
ICD-11	MG45

התעלפות (באנגלית: Syncope, סינקופה) היא מצב של אובדן הכרה זמני ואובדן טונוס היציבה כתוצאה מזרימת חמצן מופחתת ו/או גלוקוז למוח, כאשר לאחריה יש התאוששות ספונטנית. התעלפות עלולה להתרחש באופן פתאומי, ללא אזהרה, או לאחר תסמינים שונים הכוללים בין היתר סחרחורת, טינטון,^[1] תחושת חמימות, הזעת יתר, בחילה, והפרעות בראייה. התעלפות יכולה להיות שפירה (ללא הקשר לבעיה רפואית רצינית), או שהיא יכולה לרמז על בעיות רפואיות חמורות כגון הפרעות קצב לבביות. התעלפות יכולה לקרות פעם אחת בלבד, או להישנות מספר פעמים.

פתופיזיולוגיה

בתנאים נורמליים, לחץ הדם הסיסטמי מפוקח על ידי תהליכים מורכבים הכוללים פעילות עצבית, מסתמים ורידיים, מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ועוד. בקירוב, כשלושה רבעים מנפח הדם הסיסטמי מצוי בוורידים, וכל בעיה הקשורה להחזר הוורידי (האופן בו חוזר הדם הוורידי בחזרה ללב) עלולה להביא לירידה בתפוקת הלב. זרימת הדם למוח נשמרת קבועה כתוצאה מתפוקת הלב ומהתכווצות העורקיקים (ארטריולות), כפיצוי על ירידה בזרימה כאמור, אולם כאשר הפיצוי אינו מספק נוצרת ירידה בזרימת הדם למוח, וכאשר זרימת הדם למוח קטנה ביותר מחצי מהזרימה הרגילה, מתרחשת התעלפות. באופן נורמלי, אגירה של דם בגפיים התחתונות נמנעת בשלוש דרכים: האחת, רפלקסים המופעלים על כיווץ כלי דם פריפריים, לרבות עורקיקים (ארטיולות) וורידונים (ונולות). השנייה, רפלקסים הקיימים בעורק התרדמה (הקרוטיד) ובאבי-העורקים (אאורטה). השלישית, שיפור בהחזר הדם הוורידי על ידי פעילות שרירי הגפיים.

הגורמים להתעלפות

ישנן שלוש סיבות עיקריות המביאות לירידה זמנית באספקת הדם למוח: בעיות בטונוס הווסקולרי או בנפח הדם; בעיות קרדיו-וסקולריות כגון הפרעות קצב או חסימות; מחלה צרברו-וסקולרית (בכלי הדם שבמוח). לעיתים, הסיבות להתעלפות יכולות להיות משולבות.

בעיות בנפח הדם או בטונוס הווסקולרי

רפלקס ההתעלפות (Reflex syncope): כולל גם סינקופה נוירוקרדיוגנית, סינקופה כתוצאה ממצבים מסוימים, ויתר רגישות של סינוס עורק התרדמה (Carotid sinus hypersensitivity). כל המצבים הללו כוללים מספר מאפיינים משותפים, הקשורים לפעילות מערכת העצבים, או תופעה של ברדיקרדיה (קצב לב נמוך) כתוצאה מעליה בפעילות העצב התועה (הווגוס) המשפיע על האטת קצב הלב, או - בעיה הקשורה להתכווצות כתוצאה מעצבוב סימפתטי מופחת, או שניהם (הפרעה משולבת).

התעלפות נוירו-קרדיוגנית (Neurocardiogenic syncope): הפרעה משולבת, קרי הן פעילות יתר פרסימפתטית המביאה לברדיקרדיה (קצב לב נמוך), והן הרחבת כלי דם כתוצאה מעצבוב סימפתטי מופחת. זוהי צורה של התעלפות אשר חווים אנשים נורמליים רבים, והיא מתרחשת בכמחצית מכלל ההתרחשויות של התעלפויות. התעלפות זו מתרחשת לרוב כתוצאה ממצבים מסוימים כגון אווירה חמה או צפופה, שתיית אלכוהול, עייפות קיצונית, כאב חזק, רעב, עמידה ממושכת, ומצבי מתח נפשיים או רגשיים. לרוב יש אפיזודות קדם-התעלפויות המקדימות את ההתעלפות עצמה, קרי האדם חווה עייפות, בחילה, הזעת יתר, ראייה מעורפלת, ולרוב חש פעמת וקצב לב מוגבר (טכיקרדיה) שמתחלף בהפחתת קצב הלב וירידה בלחץ הדם, רגע טרם ההתעלפות עצמה. האדם מחוויר ולעיתים חש כי הוא עומד להתעלף, בעוד שבמצבים אחרים ההתעלפות יכולה להיות פתאומית וללא התרעה מראש. העומק ומשך הזמן בו אדם נותר חסר הכרה - משתנה מאדם לאדם וממצב למצב. לעיתים אדם נותר ער באופן חלקי להתרחשויות, ולעיתים הוא לא מגיב כלל. אדם חסר הכרה ישכב ללא תזוזה, כששרירי השלד שלו רפויים, אך יכולות להיות תנועות לא רצוניות של הגפיים ושל שרירי הפנים. קיימת שליטה על הסוגרים. לעיתים לא ניתן להרגיש את הדופק, ולחץ הדם עלול לרדת עד כדי חוסר יכולת למדידתו; גם הנשימות לעיתים כמעט ואינן מורגשות. משך הזמן בו אדם מחוסר הכרה לרוב לא נמשך מעבר למספר דקות. כשאדם בתנוחת שכיבה הדופק מתחזק, הצבע מתחיל לחזור לפנים, הנשימה נהיית מהירה ועמוקה יותר, וההכרה חוזרת אליו. בחלק מהמקרים יש תחושה של חולשה לאחר חזרת ההכרה, והתרוממות כלפי מעלה לתנוחת עמידה באופן מהיר מדי עלולה להביא להתעלפות נוספת. התעלפות עלולה להיות ממושכת אם האדם אינו שוכב, ועל כן חיוני שאנשים החווים התעלפות כזו (קרויה גם התעלפות וואזו-ווגאלית) יעברו לתנוחת שכיבה מהר ככל האפשר. אף שלרוב התעלפות מסוג זה אינה מסוכנת, היא עלולה להיות מקושרת לאַ-סיסטולה (היעדר התכווצות חדרי הלב) ותת לחץ דם, המביאים מצידם לנזק איסכמי כתוצאה מהיעדר חמצן.

התעלפות נוירו-קרדיוגנית מתרחשת לרוב כאשר יש עלייה בעצבוב הסימפתטי הפריפרי ואגירת דם בוורידים. תחת מצבים אלו, וכתוצאה מאגירת דם בגפיים התחתונות, חוזר מעט דם ללב והוא מתכווץ כנגד חדרים ריקים יחסית. כתוצאה מכך מופעלים מכנורצפטורים לבביים המעלים את העצבוב הפרסימפתטי ומביאים לירידה בקצב הלב. עם זאת, יש גורמים נוספים להתעלפות, לרבות מרכיבים מוחיים או מרכיבים אחרים שאינם קשורים במכנורצפטורים עצמם.

התעלפות הקשורה למצב (Situational syncope): התעלפות הנגרמת במספר מצבים, כגון שיעול, מתן שתן והפרשת צואה מהגוף. המשותף לפעולות אלו הוא שהן מקושרות לתת לחץ דם (כתוצאה מהמאמץ המופעל, "אפקט וולסלבה") וירידה בהחזר הוורידי. שיעול המביא להתעלפות לרוב מתרחש אצל אנשים עם ברונכיטיס כרוני או מחלת ריאות חסימתית (COPD), תוך כדי שיעול ממושך או לאחריו. התעלפות כתוצאה מהשתנה מתרחשת לרוב בגילים מבוגרים כתוצאה מהגדלת בלוטת הערמונית וחסימת צינור השתן. התעלפות עלולה להיגרם גם בניסיון לצאייה, במיוחד לאחר תקופת עצירות, כתוצאה מירידה בהחזר הדם הוורידי תוך כדי המאמץ.
התעלפות כתוצאה מיתר רגישות של הסינוס הקרוטידי (Carotid sinus hypersensitivity): התעלפות המתרחשת כתוצאה מגירוי יתר של הסינוס הקרוטידי (איבר הנמצא על עורק הקרוטיד ובו ברו-רצפטורים, אשר בגירוי יתר שלהם מביאים לגירוי עצבי של עצב הגלוסופרנג'אל, אשר מעביר עצבוב יתר זה למדולה שבגזע המוח). אימפולסים אלו מביאים לאקטיבציה של עצבים סימפתטיים ללב ולכלי הדם וכן עצבים ווגאליים המשפיעים על הלב. גירוי יתר של הסינוס הקרוטידי יתרחש למשל בשעת גילוח באזור, או עקב לבישת בגדים הלוחצים על האזור (צווארון הדוק מדי), ולרוב מתרחש אצל גברים מעל גיל 50.
התעלפות כתוצאה מתת-לחץ דם תנוחתי: זו היא הסיבה לכ-30% מההתעלפויות אצל מבוגרים, לעיתים כתוצאה מהפרזה בלקיחת תרופות (כגון תרופות נוגדות דיכאון) שיכולות להביא לתופעה זו. התעלפות זו מתרחשת גם כתוצאה משינוי תנוחה פתאומי מישיבה לעמידה, ויכולה להיגרם גם עקב הפרעות שונות כגון תת-נפח דם (היפו-וולמיה), או הפרעות הקשורות לכלי הדם עצמם. לעיתים התופעה עלולה להתרחש גם אצל אנשים בריאים לכאורה, עם פגם ברפלקסים הקשורים לטונוס העמידה.

בעיות קרדיו-ווסקולריות

התעלפות לבבית (Cardiac syncope) מתרחשת בעקבות ירידה פתאומית בתפוקת הלב, הנגרמת לרוב בגלל הפרעות קצב לבביות. אצל אנשים בריאים, קצב לב שבין 30 ועד 180 פעימות לדקה לא יביא לירידה בזרימת הדם למוח, במיוחד כאשר האדם שוכב על גבו. אולם כאשר קצב הלב נמוך, זמן מילוי החדרים ונפח הפעימה מתארכים כדי לשמור על תפוקת לב נורמלית. בקצב לב שמתחת ל-30 פעימות בדקה, נפח הפעימה לא יכול לגדול עוד יותר כדי לפצות, ובקצב לב שמעל 180 פעימות לדקה זמן מילוי החדרים אינו מספק כדי לשמר את נפח הפעימה. בשני המקרים הללו קטן נפח הזרימה למוח והתעלפות עלולה להתרחש. ברדי-אריתמיות (הפרעות קצב לבביות המביאות לירידה בקצב הלב) עלולות להתרחש כתוצאה ממחלות שונות כגון Sinoatrial arrest, או AV block. התעלפויות כאמור מתרחשות לרוב באופן פתאומי וללא התרעה מוקדמת, ועלולות להתרחש כמה פעמים ביום. תרופות שונות משפיעות על מערכת ההולכה ועלולות להביא לירידה בקצב הלב, כגון דיגוקסין, חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן ותרופות אנטיאריתמיות. התעלפויות כתוצאה מטכיאריתמיות (הפרעות קצב לבביות המביאות לעליה בקצב הלב) מופיעות לעיתים לאחר תחושה של פעמת, אולם גם הן עלולות להתרחש באופן פתאומי. אצל מטופלים עם מחלת לב מבנית, טכיקרדיה חדרית היא סיבה נפוצה להתעלפות, בעיקר אצל אלה שעברו אוטם לבבי קודם. מלבד טכיאריתמיות או ברדיאריתמיות, יש בעיות לב נוספות שעלולות להביא להתעלפויות והקשורות לחסימה בזרימת הדם מן החדר השמאלי לאבי העורקים, כגון היצרות מסתם אבי העורקים, או קרדיומיופתיות.

הערכה של החולה

במסגרת הערכת מטופלים אשר חוו התעלפויות, יש לשלול ראשית מצבים הדורשים התערבות חירום, כגון איבוד דם מסיבי, אוטם והפרעות קצב לבביות. אצל מבוגרים, התעלפות ללא סיבה נראית לעין, צריכה להעלות שאלה של Complete Heart Block או של טכיאריתמיה, גם אם המטופל הגיע לאחר ההתעלפות לבדיקה והממצאים הללו בעת הבדיקה הם שליליים. יש לבדוק את ההיסטוריה שקדמה להתעלפות, תוך כדי ההתעלפות, ולאחריה. כך למשל, אובדן הכרה כאשר האדם ישב ולא עמד, מרמזת על קיום הפרעות קצב או בעיה דומה, ולאו דווקא התעלפות וואזו-ווגאלית. התעלפות כתוצאה מיתר רגישות של הסינוס הקרוטידי יכולה להתרחש בעת גילוח, סיבוב הראש לאחור (למשל בנהיגה לאחור) או לבישת צווארון לוחץ. יש לבדוק מה הן התרופות הנלקחות, לרבות שינוי שנעשה לאחרונה בנטילתן. כאשר אדם חווה מספר התעלפויות חוזרות ללא הסבר או כאשר ההתעלפות לוותה בנזק כלשהו, ניתן לערוך מבחן טילט (Tilt Table Test) במהלכו הנבדק שוכב בזווית שבין 60 ל-80 מעלות במשך חצי שעה עד שעה כדי ליצור אפקט וואזו-וגאלי (ניתן לקצר את זמן המבחן בשילוב עם תרופות שמעלות סטימולציה אדרנרגית כגון אדנוזין, ניטרוגליצרין). כמו כן, מקובל לבצע אק"ג כדי להעריך האם קיימות בעיות לבביות כגון הפרעות קצב.

טיפול בהתעלפות

הטיפול בהתעלפות מכוון לבעיה אשר גרמה להתעלפות. עם זאת, יש לנקוט במספר אמצעים ללא קשר לסיבה להתעלפות, כגון הימנעות מפני טיפוס על סולמות, שחייה ללא פיקוח, נהיגה וכדומה. כמו כן יש ליידע קרובי משפחה על הבעיה על מנת שיוכלו לדאוג לטיפול ראשוני בשעת הצורך (השכבת המטופל על גבו, שמירה על דרכי אוויר, ראש מוסט הצידה, שחרור בגדים אשר לוחצים על הצוואר, והרמת רגליו של המתעלף כדי לגרום לכמות גדולה יותר של דם לזרום למוח). למטופלים הסובלים מהתעלפות וואזו-ווגאלית מומלץ להימנע מסיטואציות או גירויים אשר הביאו אותם בעבר לאיבוד הכרה, כמו למשל הימנעות מעמידה ממושכת. טיפול בתרופות ניתן כאשר האירועים קורים בתדירות גבוהה, או עלולים לגרום לנזק ממשי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התעלפות בוויקישיתוף

רמי פוגלמן, מירב אור ויחזקאל ויסמן, התעלפות, באתר משרד הבריאות
צפו: מנחת הילדים הסבירה על חשיבות החמצן - והתעלפה בשידור חי, באתר nana10‏, 28 בפברואר 2013
התעלפות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Antonio Pirodda, Cristina Brandolini, Maria Chiara Raimondi, Gian Gaetano Ferri, Claudio Borghi, Tinnitus as a warning for preventing vasovagal syncope, Medical Hypotheses 73, 2009-09-01, עמ' 370–371 doi: 10.1016/j.mehy.2009.02.041 (באנגלית)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] Antonio Pirodda, Cristina Brandolini, Maria Chiara Raimondi, Gian Gaetano Ferri, Claudio Borghi, Tinnitus as a warning for preventing vasovagal syncope, Medical Hypotheses 73, 2009-09-01, עמ' 370–371 doi: 10.1016/j.mehy.2009.02.041 (באנגלית)

[1]