עיטורי ברית המועצות

הכוחות המזוינים של ברית המועצות
זרועות
	חיל האוויר הסובייטי
	הצבא הסובייטי
	חיל ההגנה האווירית הסובייטי
	הצי הסובייטי
	חיל הטילים האסטרטגיים
עיטורים ומבנה פיקודי
	מדליות ועיטורים בכוחות המזוינים של ברית המועצות
	דרגות הכוחות המזוינים של ברית המועצות
היסטוריה צבאית
	היסטוריה צבאית של ברית המועצות
	היסטוריה של ברית המועצות

עיטורי ברית המועצות כוללים את העיטורים הצבאיים והאזרחיים שהוענקו בברית המועצות עד התפרקותה. הטרמינולוגיה הסובייטית הגדירה שלושה סוגים של עיטורים: עיטור, מדליה ותואר. לאחר התפרקות ברית המועצות נשמרו חלק מהעיטורים כפי שהם, אחרים שונו כדי להתאימם לרוסיה וחלקם התבטלו לגמרי.

עיטורים

עיטור לנין

עיטור לנין (ברוסית: орден Ленина) נוסד בשנת 1930 והיה לעיטור הגבוה ביותר בברית המועצות. הוא הוענק לאזרחים על שירות יוצא דופן למדינה ולחיילים שהיו בעלי אומץ לב יוצא מגדר הרגיל. עיטור לנין הוענק לראשונה ב-23 במאי 1930 לעיתון "קומסומולסקאיה פראבדה", עיתון תנועת הנוער הסוציאליסטית. בדומה לעיטורים סובייטים רבים, הוא הוענק לא רק לאנשים אלא גם לערים, ארגונים, מפעלים, מוסדות ציבור, יחידות צבאיות ועיתונים.

גיבורי ברית המועצות וגיבורי העמל הסוציאליסטי קיבלו עיטור זה יחד עם העיטורים שמתאימים לתארים אלו.

לחלק מהמעוטרים הוא הוענק מספר פעמים. ה"שיאן" מבין מקבלי עיטור לנין הוא המדינאי הסובייטי ניקולאי פטוליצ'ב, שקיבל 12 עיטורי לנין. עד לפירוקה של ברית המועצות הוענקו בסך הכול 462,184 עיטורי לנין.

עיטור מהפכת אוקטובר

עיטור מהפכת אוקטובר (ברוסית: Орден Октябрьской Революции) נוצר ב-31 באוקטובר 1967 לציון 50 שנה למהפכת אוקטובר, והיה העיטור השני במדרג בברית המועצות. העיטור הוענק לאזרחים אשר תרמו לפעילות המהפכנית ולביסוס השלטון הקומוניסטי בברית המועצות, עבור הישגים בפיתוח הסוציאליזם והמדינה, על הישגים במדע ובתרבות, עבור הצטיינות בקרב, עבור תרומה להגנת המדינה, עבור פעילות ציבורית פורה ועבור קידום וייצוא הסוציאליזם למדינות אחרות באירופה.

העיטור עשוי מכסף, פרט לפטיש ומגל בחלק המרכזי התחתון, אשר עשויים מזהב טהור. המשקל הכולל של העיטור - 31 גרם.

עיטור זה הוענק לראשונה ב-6 בנובמבר 1967 לערים לנינגרד ומוסקבה, על תרומתם במלחמת העולם השנייה. כמו כן, זכו בעיטור ספינת הקרב אברורה, מרשלי ברית המועצות גאורגי ז'וקוב, איבן בגריאמן, איבן קונייב, מפקד הצי הסובייטי אדמירל סרגיי גורשקוב ועוד. כמו כן, זכה גם העיתון הסובייטי פראבדה בעיטור זה. בסה"כ, עד התמוטטות ברית המועצות הוענקו 106,462 עיטורים אלו.

עיטור הניצחון

עיטור הניצחון (ברוסית: Орден Победа) היה העיטור הצבאי הגבוה ביותר בברית המועצות, הניתן לאנשי הפיקוד העליון של הצבא האדום על "פעולה מוצלחת במסגרת חזית אחת או יותר שהביאה לשינוי משמעותי של המצב לטובתו של הצבא האדום".

העיטור נוסד בשנת 1943 והוענק לראשונה ב-10 באפריל 1944 לגיאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב, אלכסנדר ואסילבסקי ויוסיף סטלין על חלקם בשחרור אוקראינה המזרחית. שלושתם קיבלו את העיטור פעם נוספת בשנת 1945 - והם היחידים שקיבלו עיטור זה יותר מפעם אחת.

כל העיטורים מסוג זה ניתנו במהלך מלחמת העולם השנייה, פרט לזה של ברז'נייב שהוענק ב-1978 (העיטור נשלל ממנו מספר שנים לאחר מותו, ב-1989). בסך הכול ניתן העיטור 20 פעם ל־17 איש (כולל ברז'נייב).

העיטור עצמו הוא כוכב מחומש מפלטינה, המעוטר ב-150 יהלומים ובאבני אודם במשקל כולל של 16 קרט. במרכזו דמות הקרמלין, המאוזוליאום של לנין ומגדל ספסקאיה בזהב, מוקפים בשיבולים זהובות כשמעליהן הכיתוב CCCP (ברית המועצות) ובתחתית Победа (ניצחון).

מתוך שבעה עשר מקבלי העיטור, חמישה לא נמנו עם אנשי הצבא האדום: הגנרל האמריקאי אייזנהאואר, מרשל יוגוסלביה טיטו, הפילדמרשל הבריטי מונטגומרי, מרשל פולין מיכל רולה-ז'ימיירסקי ומלך רומניה מיכאי הראשון.

עיטור הדגל האדום

עיטור הדגל האדום (רוסית: орден Красного Знамени) נוסד ב-1918 והיה העיטור הראשון של הצבא האדום. הוענק לחיילי הצבא האדום על אומץ יוצא מגדר הרגיל בשדה הקרב. גם יחידות שלמות היו זכאיות לעיטור זה. עיטור הדגל האדום הוגדר כעיטור קרבי הגבוה ביותר בברית המועצות עד להיווסדות עיטור הניצחון ב-1943.

העיטור עשוי מכסף עם ציפוי זהב. על הדגל ישנו כיתוב: "פועלי כל העולם, התאחדו!".

מעמדו של עיטור זה נשחק בשנים 1945–1958, כאשר הוא הוענק לא על הישגים בקרב, אלא על 20 ו-30 שנות שירות ללא דופי בצבא, במשטרה ובק.ג.ב. של ברית המועצות. לאחר שנת 1958 העיטור שוב חזר להיות מוענק רק על הישגים בשדה הקרב.

עד לפירוק ברית המועצות בשנת 1991 הוענקו כ-580,000 עיטורי הדגל האדום.

עיטור סובורוב

עיטור סובורוב (ברוסית: орден Суворова) נוסד ב-29 ביולי 1942. הוא קיים בשלוש דרגות. העיטור קרוי על שמו של אלכסנדר סובורוב, מצביא רוסי מפורסם מן המאה ה-18.

לפי תקנון העיטור:

לדרגה הראשונה היו זכאים: מפקדי חזיתות, מפקדי ארמיות וקציני המטה הבכירים שלהם על תכנון קרב, שבמהלכו הביסו אויב, העולה עליהם במספר חייליו.
לדרגה השנייה היו זכאים מפקדי קורפוסים, דיוויזיות וחטיבות יחד עם קציני המטה על תכנון קרב שבמהלכו הביסו אויב, העולה עליהם במספר חייליו.
לדרגה השלישית היו זכאים מפקדי הרגימנטים, ראשי מטה הרגימנט, מפקדי גדודים ופלוגות על מנהיגות יוצאת מגדר הרגיל, כושר ארגון והובלת החיילים לניצחון בקרב.

עיטור סובורוב הוענק לראשונה ב-26 בדצמבר 1942. זה היה עיטור מדרגה שנייה שהוענק לגנרל בדאנוב, מפקד גיס משוריין. הגיס של בדאנוב ביצע פשיטה בת חמישה ימים בעורף האויב באזור נהר דון, שבמהלכו השמיד בסיס אווירי גדול של הצבא הגרמני, ממנו בוצעו גיחות הספקה לארמייה הנצורה של גנרל פאולוס בסטלינגרד.

עיטור סובורוב מדרגה ראשונה הוענק לראשונה ב-28 בינואר 1943 לגאורגי ז'וקוב על חלקו בקרב סטלינגרד.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוענקו 7266 עיטורי סובורוב, כאשר 1528 מהם הוענקו ליחידות צבאיות. מתוך 7266 עיטורים 391 היו מדרגה ראשונה, 2863 - מדרגה שנייה ו-4012 - מדרגה שלישית.

בין מקבלי העיטורים היו גם כ-80 קצינים, גנרלים ואדמירלים מצבאות בעלות הברית ביניהם:

בנוסף הוענקו עיטורים לגנרלים מבולגריה, רומניה, פולין וצ'כוסלובקיה.

לאחר מלחמת העולם השנייה הוענקו עיטורי סובורוב בודדים בלבד:

בשנת 1947 הוענק עיטור סובורוב מדרגה ראשונה למנהיג אלבניה אנוור הוג'ה
בשנת 1958 באופן מפתיע ולא ברור הוענקו עיטורי סובורוב למלך קמבודיה נורודום סוראמאריט ולבנו נורודום סיהאנוק, יורש העצר.
בשנת 1959 הוענק עיטור סובורוב מדרגה ראשונה להיילה סלאסי.
בשנת 1981 הוענקו עיטורי סובורוב לניקולאי אוגארקוב וסרגיי סוקולוב על חלקם בתכנון הפלישה לאפגניסטן.

עיטור סובורוב מדרגה ראשונה
עיטור סובורוב מדרגה שנייה
עיטור סובורוב מדרגה שלישית

עיטור קוטוזוב

עיטור קוטוזוב נוסד ב-29 ביולי 1942. בהתחלה לעיטור היו שתי דרגות, דרגה שלישית נוספה בשנת 1943.

העיטור קרוי על שמו של קוטוזוב, גנרל רוסי שעיקר פרסומו בא לו ממלחמות נפוליון.

לעומת עיטור סובורוב, אשר מוענק על ביצוע מבצעים התקפיים עיטור קוטוזוב מוענק על מבצעים בעלי אופי הגנתי יותר.

לפי תקנון העיטור:

לדרגה הראשונה היו זכאים מפקדי חזית וארמיות וראשי המטה שלהם על תכנון וביצוע מעולה של קרב נסיגה (מאולצת) של יחידות צבאיות גדולות, תוך הסבת אבדות כבדות לאויב, ביצוע התקפות נגד יעילות, שמירת הכוח של היחידות ויצירת קווי הגנה חדשים.
לדרגה השנייה היו זכאים מפקדי קורפוסים, דיוויזיות וחטיבות וראשי המטה שלהם על תכנון וביצוע קרב הגנה או התקפת נגד, שבמהלכם הוסבו לאויב אבדות כבדות.
לדרגה השלישית היו זכאים מפקדי הרג'מנטים, הגדודים והפלוגות ולראשי מטה הרגימנט על יוזמה התקפית שכתוצאה ממנה האויב סבל אבדות כבדות בקרב או על השמדת יחידות אויב מכותרות ומעוזי ההתנגדות של האויב.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוענקו 7322 עיטורי קוטוזוב (מתוכם 1594 הוענקו ליחידות צבאיות ואחד - ללמפעל לייצור טנקים בצ'ליאבינסק).

בין מקבלי העיטורים היו גם כ-100 קצינים מצבאות ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, יוגוסלביה ומונגוליה. ביניהם: עומר בראדלי, ארתור טדר, טרפורד לי מלורי, הארי קריראר, לושיוס קליי, וולטר בדל סמית', ולדימיר סטויצ'ב, יומג'אגין טסדנבאל, בוהומיל בוצ'ק, מילובאן ג'ילאס

לאחר מלחמת העולם השנייה הוענקו עיטורי קוטוזוב בודדים בלבד:

בשנת 1956 הוענקו 6 עיטורים למפקדים בכירים שהשתתפו בדיכוי המרד ההונגרי.
בשנים 1981 -1982 הוענקו 8 עיטורים לגנרלים סובייטים על חלקם במלחמת אפגניסטן.

עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה
עיטור קוטוזוב מדרגה שנייה
עיטור קוטוזוב מדרגה שלישית

עיטור אלכסנדר נבסקי

עיטור אלכסנדר נבסקי נוסד בשנת 1942.

העיטור מוענק על שמו של אלכסנדר נבסקי, נסיך רוסי מהמאה ה-13 שהביס את השוודים בקרב נהר נייבה - מכאן נבסקי ואת האבירים של המסדר הטווטוני בקרב על הקרח.

לעיטור היו זכאים כל המפקדים (מרמת מפקד מחלקה ומעלה - עד לתפקיד מפקד דיוויזיה) על מיומנות אישית ופיקוד יעיל על גיסותיהם.

זהו העיטור היחידי בעולם, שעליו מופיע דיוקנו של שחקן קולנוע. תמונות (או ציורים) אמיתיים של הנסיך אלכסנדר נייבסקי לא השתמרו עד המאה ה-20, ולכן מעצב העיטור השתמש בתמונתו של שחקן הקולנוע ניקולאי צ'רקסוב (אשר גילם את דמותו של הנסיך אלכסנדר נייבסקי בסרטו של סרגיי אייזנשטיין, אלכסנדר נבסקי בשנת 1938).

במהלך מלחמת העולם השנייה הוענקו כ-50,000 עיטורי אלכסנדר נבסקי (מתוכם כ-1500 הוענקו ליחידות צבאיות). העיטור הוענק גם לקצינים מצבאות ארצות הברית, בריטניה, צרפת, אוסטרליה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה. בין מקבלי העיטור היו : גנרל מקברייד (מפקד דיוויזיה ה-80), שישה טייסים צרפתים מיחידת נורמנדי-ניימן.

לאחר תום המלחמה העיטור לא הוענק כלל.

עיטור בוגדן חמלניצקי

עיטור בוגדן חמלניצקי נוסד ב-10 באוקטובר 1943. העיטור קרוי על שמו של בוגדן חמלניצקי, מרים נס המרד נגד שלטון האצולה הקתולית באוקראינה במאה ה-17.

קיימות שלוש דרגות של העיטור.

לפי תקנון העיטור:

לדרגה הראשונה היו זכאים מפקדי חזיתות, ציים או יחידות פרטיזנים גדולות וקציני מטה בכירים שלהם על ביצוע מבצע מוצלח לשחרור עיר בעלת חשיבות אסטרטגית, על ביצוע פשיטות בעורף האויב, תוך הסבת אבדות כבדות או על טיבוע שיירות גדולות של האויב בים.
לדרגה השנייה היו זכאים מפקדי הקורפוסים, דיוויזיות, חטיבות ורגימנטים, קציני המטה של היחידות האלה ויחידות פרטיזנים על פריצת קווי הגנה של האויב, על צליחה מוצלחת של נהרות או על השמדת קווי אספקה בעורף האויב.
לדרגה השלישית היו זכאים טוראים, סמלים וקצינים עד לרמת מפקד גדוד על יוזמה התקפית בקרב וניצחון על האויב בהיתקלות.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוענקו כ-8451 עיטורי בוגדן חמלניצקי (מתוכם 106 הוענקו ליחידות צבאיות, ביניהן גם חטיבה צ'כית).

לאחר מלחמת העולם השנייה הוענקו 6 עיטורי חמלניצקי בלבד - למפקדים בכירים שהשתתפו בדיכוי המרד ההונגרי.

עיטור בוגדן חמלניצקי מדרגה ראשונה

עיטור אושקוב

עיטור אושקוב נוסד ב-3 במרץ 1944. עיטור זה קיים בשתי דרגות. העיטור קרוי על שמו של פיודור אושקוב אדמירל בצי הרוסי שפעל מהמחצית השנייה של המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19.

לפי תקנון העיטור:

לדרגה הראשונה היו זכאים קציני חיל הים על תכנון יוצא מגדר הרגיל של מבצעים ימיים או נחיתות מן הים בשטח אויב.
לדרגה השנייה היו זכאים קציני חיל הים על ניהול קרב שבמהלכו הטביעו ספינות אויב או על פשיטות ימיות על בסיסי האויב.

העיטור הוענק אך ורק במהלך מלחמת העולם השנייה, פרט לשני מקרים: בשנת 1951 הוא הוענק לבית הספר לקציני חיל הים בלנינגרד ובשנת 1968 - לאקדמיה צבאית של חיל הים הסובייטי.

בסך הכול הוענקו 47 עיטורי אושקוב מדרגה ראשונה. בין מקבלי העיטור: 25 קצינים סובייטים (ל-11 מתוכם הוא הוענק פעמיים) ול1 בריטי (אדמירל ברטרם רמזי), 8 חידות צבאיות, בית ספר לקציני חיל הים ואקדמיה צבאית.

עיטור אושקוב מדרגה שנייה הוענק 194 פעם, 13 מתוכם - ליחידות צבאיות.

הקצין הראשון שהוענק לו עיטור אושקוב מדרגה השנייה (יורי ראל שמו) היה קרוב משפחה רחוק של אדמירל אושקוב. סבתא רבה של תת-אדמירל יורי ראל הייתה אחייניתו של אדמירל אושקוב (לאדמירל אושקוב עצמו לא היו ילדים).

עיטור אושקוב מדרגה ראשונה
עיטור אושקוב מדרגה שנייה

עיטור נחימוב

עיטור נחימוב נוסד ב-3 במרץ 1944. עיטור זה קיים בשתי דרגות. העיטור קרוי על שמו של פאבל נחימוב אדמירל רוסי מהמאה ה-19.

לפי תקנון העיטור:

לדרגה הראשונה היו זכאים קציני חיל הים על ביצוע פעולות שהביאו לסיכול מבצע התקפי של האויב והסבו אבדות כבדות לאויב
לדרגה השנייה היו זכאים קציני חיל הים על הגנה אקטיבית על בסיסם או קווי האספקה, בתנאי שבמהלך הקרב ספינות האויב טובעו או נאלצו לסגת.

העיטור הוענק אך ורק במהלך מלחמת העולם השנייה.

בסך הכול הוענקו 80 עיטורי נחימוב מדרגה ראשונה (5 מתוכם הוענקו ליחידות צבאיות). עיטור נחימוב מדרגה שנייה הוענק 467 פעם, 2 מתוכם - ליחידות צבאיות.

עיטור נחימוב מדרגה ראשונה
עיטור נחימוב מדרגה שנייה

עיטור הכוכב האדום

עיטור הכוכב האדום נוסד בשנת 1930.

העיטור מוענק על פעילות יוצאת דופן למען הגנה על ברית המועצות הן בימי המלחמה והן בימי שלום.

העיטור בעל צורת כוכב עשוי מכסף ומצופה באמייל אדום. במרכז העיטור מודבקת לוחית בצורת פרסה ובה מצויר חייל עם רובה בעמידה התקפית. סביב החייל ישנו כיתוב ברוסית "פועלי כל העולם, התאחדו!". לרגלי החייל ישנו כיתוב - ברית המועצות (ברוסית: СССР). בתחתית העיטור מצוירים פטיש ומגל - אחד מסמלי ברית המועצות.

העיטור היה נפוץ במיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר הוענק כ-2,900,000 פעם, בעיקר לקצינים זוטרים. בנוסף לחיילים הוענק העיטור גם ליחידות צבאיות.

מעמדו של העיטור נשחק בשנים 1945–1958, כאשר הוא הוענק לא על האומץ בשדה הקרב, אלא על 15 שנות שירות ללא דופי בצבא, במשטרה ובק.ג.ב..

מעמדו "עלה" בשנות השמונים, כאשר הוא הוענק על הישגים קרביים לחיילים סובייטים, אשר לחמו באפגניסטן.

מהיווסדו של העיטור בשנת 1930 ועד לפירוק ברית המועצות בשנת 1991 הוענקו כ-3.9 מיליון עיטורי הכוכב האדום.

עיטור מלחמת המולדת

עיטור מלחמת המולדת (במקור:עיטור המלחמה הגדולה של המולדת) הוענק במהלך מלחמת העולם השנייה בשתי דרגות. עד לשנת 1977 היה העיטור היחיד (להבדיל ממדליות) שמשפחתו של המעוטר יכלה לשמור גם לאחר מותו.

העיטור הוענק לחיילי הצבא האדום ולפרטיזנים על מעשי גבורה בשדה הקרב, אולם בשנת 1985 במהלך חגיגות ארבעים שנה לניצחון על גרמניה הוחלט שהעיטור יוענק לכל וותיקי המלחמה שעדיין חיים.

עיטור מלחמת המולדת דרגה ראשונה
עיטור מלחמת המולדת דרגה שנייה

עיטור התהילה

עיטור התהילה נוסד בשנת 1943. זהו העיטור היחידי בין כל העיטורים הצבאיים של ברית המועצות המיועד לחוגרים בלבד (כלומר לא לקצינים). יוצאי מן הכלל היחידים היו קציני חיל האוויר בדרגת סגן-משנה בלבד, אשר גם היו זכאים לעיטור זה.

לעיטור זה היו קיימות שלוש דרגות, כאשר היה ניתן להעניק אותן אך ורק בסדר עולה, כלומר לא ניתן להעניק, למשל, עיטור מדרגה שנייה לחייל שאין לו עדיין עיטור מדרגה שלישית.

עיטורי התהילה, משמאל לימין: דרגה ראשונה, שנייה ושלישית

העיטור הוענק על אומץ לב ועל הישגים אישיים בקרב. בתקנון העיטור פורטו 32 סוגים של הישגים קרביים שנדרשו כדי לזכות בעיטור זה. להלן העיקריים שבהם:

חיסול של 10 חיילי אויב (לפחות) מנשק אישי
פגיעה קטלנית בשני טנקים של אויב (לפחות) מרובה נ"ט
חיסול טנק אויב בעזרת רימוני יד
הצלת חיי המפקד בקרב
לקיחת קצין אויב בשבי
מניעת נפילת דגל היחידה בידי אויב
תפיסת דגל אויב
הגשת עזרה ראשונה לפצועים בשטח תחת אש אויב במספר קרבות
לטייס מטוס יירוט על הפלת לפחות שני מטוסים בקרב אוויר
לצוות מפציץ או מטוס סער על הפלת מטוס אויב בקרב אווירי או על השמדת שני מטוסים לפחות על הקרקע
לצוות מפציץ או מטוס סער - על השמדת 3 קטרים לפחות או על השמדת רכבת משא או על השמדת גשר אסטרטגי או על טיבוע ספינת אויב.

מעמדם של חיילים שזכו בכל שלוש הדרגות של עיטור התהילה הושווה למעמדם של מקבלי תואר "גיבור ברית המועצות".

במהלך המלחמה הוענקו 980,000 עיטורי תהילה מדרגה שלישית, 46,000 מדרגה שנייה ו-2562 עיטורים מדרגה ראשונה.

בין 2562 החיילים שקיבלו את כל שלוש הדרגות של העיטור ישנן גם 4 נשים.
מבין החיילים שקיבלו את כל שלוש הדרגות של העיטור היו 9 יהודים. שניים מהם : בוריס זמנסקי וגריגורי בוגוראד עלו בשנות ה-90 לישראל. ליאוניד בלאט נפטר ברוסיה בשנת 2012.
כ-27 לוחמים קיבלו את "עיטור התהילה" 4 פעמים (מה שהיה כמעט בלתי אפשרי), ורק אחד מהם לא שרד את המלחמה. שמו היה אילריון מרקולוב (1945-1913), הוא עבר את כל הדרך ממוסקבה לברלין, ונהרג יום אחד לפני סיום המלחמה. הוא נהרג בצ'כוסלובקיה (מספר מועט של חיילים נהרגו בקרבות בשחרור צ'כוסלובקיה), בהפצצה האחרונה של הגרמנים באזור.

עיטור אות הכבוד

ערך מורחב – עיטור אות הכבוד

עיטור אות הכבוד הוא עיטור אזרחי שנוסד ב-25 בנובמבר 1935. על פי הקריטריונים שנקבעו על ידי הממשלה הסובייטית, לעיטור היו זכאים:

אזרחים וארגונים אשר תרמו לפיתוח התעשייה, החקלאות, הבנייה, התקשורת, שירותי הבריאות והשירות לאזרח.
אזרחים או ארגונים אשר הצליחו להגדיל את הייצור ובו זמנית להקטין על עלותו.
אזרחים או ארגונים אשר הצטיינו בייצוא הסוציאליזם לרפובליקות ברית המועצות ולמדינות אחרות ברחבי העולם.
עבור המצאות וחידושים אשר תרמו לאיכות החיים של האזרחים.
על הישגים בתחום המדעי
עבור אומץ ותושייה בהגנת המדינה או עבור הצלת חיים בזמני שלום.

לעיטור צורה של אליפסה, והוא בגובה 46 מ"מ, ורוחב 32.5 מ"מ. על הצד הקדמי של העיטור מופיעים פועל ואיכרה, חברת קולחוז, הנושאים דגלים אדומים עם הכיתוב "פועלי כל העולם, התאחדו!". העיטור עשוי מכסף. הוא נענד על סרט בצבע וורוד בהיר עם שני פסים כתומים בצדדים.

עד להתפרקות ברית המועצות הוענקו 1,574,368 עיטורי אות הכבוד.

עיטור הידידות בין העמים

עיטור ידידות העמים נוסד ב-17 בדצמבר 1972 לרגל 50 שנה להקמת ברית המועצות. לעיטור היו זכאים:

אזרחי ברית המועצות
אזרחי חוץ, מרגלים, דיפלומטים ועוד אשר תרמו לפיתוח הידידות בין ברית המועצות לעמי העולם.

על פי תקנות העיטור, קיבלו את העיטור על:

תרומה גדולה לחיזוק ושיתוף הפעולה בין הרפובליקות בברית המועצות
עבור הישגים בפיתוח כלכלת ברית המועצות
הצטיינות בבנייה וחינוך האומה
הצטיינות ופיתוח המדע והתרבות
על תרומה בחיזוק הקשרים של ברית המועצות עם מדינות אחרות.

עד התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 הוענקו 77,719 עיטורים כאלו.

עיטור השירות למען המולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות

עיטור השירות למען המולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות נוסד ב-28 באוקטובר 1974. במקור נועד העיטור להיות מוענק לקצינים ונגדים על הישגיהם בעיתות שלום, אך במהלך מלחמת אפגניסטן הוענק גם על מעשי גבורה ואומץ אישי.

לעיטור זה קיימות שלוש דרגות, כאשר היה ניתן להעניק אותן אך ורק בסדר עולה, כלומר לא ניתן להעניק, למשל, עיטור מדרגה שנייה לחייל שאין לו עדיין עיטור מדרגה שלישית. כל שלוש הדרגות של העיטור עשויות מכסף. בעיטור מדרגה שנייה הכוכב במרכז העיטור מצופה זהב ובעיטור מדרגה ראשונה הריבוע העליון גם הוא מצופה בזהב. עד להתפרקות ברית המועצות הוענקו 69,576 עיטורים מדרגה שלישית, 589 מדרגה שנייה ו-13 עיטורים מדרגה ראשונה.

עיטור השירות למען המולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות מדרגה ראשונה
עיטור השירות למען המולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות מדרגה שנייה
עיטור השירות למען המולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות שלישית

עיטור האומץ האישי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מדליות

כעקרון לפי הטרמינולגיה הסובייטית, ערך המדליה (medal) נמוך מערך העיטור (order) פרט למקרה יוצא דופן של מדליית "גיבור ברית המועצות" אשר מקנה גם את עיטור לנין לנושאה.

מדליות הוענקו בדרך כלל על מעשה גבורה בודד או על השתתפות במערכה כמו הגנת עיר או כיבוש עיר האויב.

גיבור ברית המועצות

ערך מורחב – גיבור ברית המועצות

תואר הכבוד "גיבור ברית המועצות" הוענק לראשונה בשנת 1934 לטייסים שהשתתפו במבצע הצלה של צ'ליוסקין. המדליה הוענקה לחיילים ואזרחים כאחד והיא הייתה אות ההצטיינות הגבוה ביותר בברית המועצות. המקבילה האזרחית היא "גיבור העמל הסוציאליסטי". מקבל התואר "גיבור ברית המועצות" היה זכאי למדליית כוכב הזהב, תעודה מהפריסידיום של הסובייט העליון ועיטור לנין. הייתה אפשרות לקבל את המדליה יותר מפעם אחת. אם האדם היה זכאי לתואר בפעם השנייה, הוא לא היה מקבל שוב את עיטור לנין, אלא רק את המדליה.

תואר גיבור ברית המועצות הוענק 4 פעמים לשני אנשים: מנהיג ברית המועצות ברז'נייב והמצביא מרשל ז'וקוב.

3 פעמים הוענק התואר למרשל סמיון בודיוני ולשני טייסי חיל האוויר איוואן קוז'דוב ואלכסנדר פוקרישקין - אלופי ההפלות של הצבא האדום (ושל בעלות הברית בכלל) במהלך מלחמת העולם השנייה. קוז'דוב הפיל 62 מטוסים גרמניים ופוקרישקין - 59.

בנוסף לכך ערים, מבצרים ומקומות דומים יכלו לקבל את התואר "גיבור" כמו למשל "מוסקבה, עיר גיבורה".

מתוך 12,776 מקבלי המדליה, 148 (לפי מקורות אחרים - 153) הם יהודים. לרובם הוענק העיטור על גבורתם במהלך מלחמת העולם השנייה, שישה מתוכם אף עלו לישראל.

מדליית העוז

(ברוסית: "Медаль " За отвагу ") המדליה נוסדה לפי החלטת הסובייט העליון, אשר פורסמה ב-17 באוקטובר 1938. לפי תקנון המדליה היו זכאים לה הן החיילים והן האזרחים. היא הוענקה על אומץ אישי ותעוזה בקרבות עם אויבי ברית המועצות. בנוסף לכך היא הוענקה גם לחיילי משמר הגבול על האומץ אישי בעת ההגנה על הגבול של ברית המועצות. שני החיילים הראשונים שקיבלו את המדליה היו דווקא אנשי משמר הגבול שהצליחו למנוע חדירת כמה חיילי קומנדו יפנים לתוך ברית המועצות באזור אגם חסן.

מהיווסדה של המדליה ועד להתפרקות ברית המועצות הוענקו 4,569,893 מדליית מתוכן כ-4,200,000 הוענקו במהלך מלחמת העולם השנייה. המדליה הוענקה בעיקר לחוגרים ולקצינים בדרגות סגן משנה/סגן.

המדליה היא עיגול בקוטר 37 מ"מ העשוי מכסף. בצד הקדמי של המדליה ישנו כיתוב עם שם המדליה באותיות בצבע אדום, מעל הכיתוב – ציור של שלושה מטוסים, מתחת לכיתוב – ציור של הטנק הכבד T-35. מתחת לטנק ישנו כיתוב ברית המועצות (CCCP) באותיות בצבע אדום. בצד האחורי מוטבע מספר סידורי של המדליה. בשנים 1938- 1943 נענדה המדליה על סרט בצבע אדום. לאחר מכן הוחלף צבע הסרט לאפור עם פסים בצבע כחול בצדדים.

מדליית העוז היא אחת מתוך 3 מדליות ש"שרדו" את התפרקות ברית המועצות. היא חלק מהעיטורים והמדליות של הפדרציה הרוסית, אם כי בוצעו בה שני שינויים – גודלה הוקטן ל-34 מ"מ והמילה ברית המועצות (CCCP) נמחקה ממנה.

מדליה על ההצטיינות בקרב

המדליה נוסדה לפי החלטת הסובייט העליון, אשר פורסמה ב-17 באוקטובר 1938 .לפי תקנון המדליה היו זכאים לה חיילים, אזרחי ברית המועצות ואף אזרחים זרים. היא הוענקה על:

תעוזה אישית בלחימה שסייעה לביצוע המשימה של היחידה הצבאית אליה משתייך החייל
לחיילי משמר הגבול על האומץ אישי בעת ההגנה על הגבול של ברית המועצות
בעתות שלום היא הוענקה על הישגים אישיים בהעלאת רמת המוכנות של יחידה צבאית למלחמה ועל הישגים בהטמעת השימוש באמצעי לחימה חדשים.

בשנים 1944 – 1957 הוענקה המדליה גם כאות הוקרה על 10 שנות שירות ללא דופי בכוחות המזוינים של ברית המועצות. עד להתפרקות ברית המועצות הוענקה המדליה ל 5,210,078 איש.

המדליה היא עיגול בקוטר 31-32.5 מ"מ (המדליה יוצרה בגדלים שונים לאורך השנים) העשוי מכסף. בצד הקדמי של המדליה מופיע כיתוב עם שם המדליה, בחלק התחתון – רובה מוסין וחרב פרשים בהצלבה, בחלק העליון ישנו כיתוב ברית המועצות (CCCP) באותיות בצבע אדום. בצד האחורי מוטבע מספר סידורי של המדליה. מדליה נענדת על סרט משי אפור עם פסים צהוב בצדדים.

מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה

(ברוסית:За Победу над Германией в Великой Отечественной войне 1941—1945 гг) (בתרגום מילולי " מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה, 1941-1945") היא אות מערכה של הכוחות המזוינים של ברית המועצות אשר הוענק לחיילים ואזרחים בגין שירות בצבא האדום או ביחידות נ.ק.ו.ד. בתקופת מלחמת העולם השנייה. המדליה עוצבה על ידי י. אנדריאנוב ו י. רומנוב. המדליה הוענקה מתוקף תקנה של הסובייט העליון, אשר פורסמה ב-9 במאי 1945, יום חתימת הסכם הכניעה של גרמניה הנאצית.

לפי תקנון המדליה היו זכאים לה חיילי הצבא האדום, חיילי יחידות נ.ק.ו.ד. ואזרחים עובדי הצבא, אשר נטלו חלק פעיל בלחימה עצמה או סייעו למאמץ המלחמתי ביחידות עורפיות, והיו בשירות פעיל נכון לתאריך 9 במאי 1945. כמו כן הוגדר כי חיילים או אזרחים ששוחררו מן הצבא במהלך המלחמה מסיבות רפואיות (פציעה או מחלה) זכאים אף הם לקבלת המדליה. בסך הכול הוענקה המדליה לכ 14,933,000 איש.

המדליה היא עיגול בקוטר 32 מ"מ עשוי פליז. בצד אחד של המדליה מופיע דיוקנו של יוסיף סטלין במדי מרשל ברית המועצות, כאשר ראשו פונה שמאלה. בחלק העליון ישנו כיתוב "מטרתנו היא צודקת" ובחלק התחתון " אנו ניצחנו". מקורו של הביטוי הזה הוא בנאומו הראשון של סטלין לאומה לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, אותו הוא נשא ב-3 ביולי 1941. בסיומו של אותו הנאום אמר סטלין: "מטרתנו היא צודקת! אנחנו ננצח!". בצד השני של המדליה ישנו כיתוב עם שם המדליה : "על הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 ". בחלק התחתון מוטבע כוכב. המדליה נענדת על סרט פסים (3 פסים שחורים ו2 פסים כתומים) .

מדליית הניצחון על יפן

(ברוסית:) За победу над Японией) היא אות מערכה של הכוחות המזוינים של ברית המועצות אשר הוענק לחיילים ואזרחים בגין שירות בצבא האדום או ביחידות נ.ק.ו.ד. במהלך מבצע סערת אוגוסט. המדליה עוצבה על ידי הציירת מ. לוקינה. המדליה הוענקה מתוקף תקנה של הסובייט העליון, אשר פורסמה ב-30 בספטמבר 1945

לפי תקנון המדליה היו זכאים לה חיילי הצבא האדום, חיילי יחידות נ.ק.ו.ד. ואזרחים עובדי הצבא, אשר נטלו חלק פעיל בלחימה נגד הצבא היפני וצבא מנצ'וקוו מ-9 באוגוסט עד 3 בספטמבר 1945. כמו כן המדליה הוענקה גם לחיילים וקצינים שסייעו למאמץ המלחמתי ביחידות עורפיות במזרח הרחוק של ברית המועצות. בסך הכול הוענקה המדליה לכ 1,800,000 איש.

המדליה היא עיגול בקוטר 32 מ"מ העשוי מפליז. בצד אחד של המדליה מופיע דיוקנו של יוסיף סטלין במדי מרשל ברית המועצות, כאשר ראשו פונה ימינה (כלומר לכיוון מזרח, לעומת מדליית הניצחון על גרמניה, שם מופנה ראשו שמאלה – לכיוון מערב) בחלק העליון ישנו כיתוב "על הניצחון על יפן". בצד השני של המדליה ישנו כיתוב "3 בספטמבר 1945" ובחלק התחתון מוטבע כוכב. 3 בספטמבר 1945 הוא תאריך כניעתם של חילות המצב היפניים בחלק הדרומי של האיים הקוריליים - המעוז האחרון של יפן שנכנע בפני הצבא האדום. המדליה נענדת על סרט אדום העשוי ממשי עם פסים בצבע אדום ולבן בצדדים.

מדליית אושקוב

(ברוסית:) (Медаль Ушакова ) המדליה נוסדה לפי החלטת הסובייט העליון, אשר פורסמה ב-3 במרץ 1944 . היא קרויה על שמו של פיודור אושקוב, אדמירל רוסי מהמאה ה-18.

לפי תקנון המדליה היו זכאים לה חיילי חיל הים ויחידות ימיות של משמר הגבול בדרגות חוגרים בלבד. היא הוענקה על גילוי אומץ אישי ותעוזה בקרבות בזירה ימית ובהגנה על הגבול הימי של המדינה. בשנת 1980 שונה התקנון – נוספה אפשרות להעניק את המדליה גם על ביצוע משימות ימיות מסוכנות בעיתות שלום.

המדליה היא עיגול בקוטר 36 מ"מ העשוי מכסף המוטבע בתוך עוגן. בצד הקדמי של המדליה מופיע דיוקנו של אדמירל אושקוב. מעל הדיוקן מוטבע כיתוב "אדמירל אושקוב" ומתחת לדיוקן – שני עלי זית קשורים בסרט. בצד האחורי מוטבע מספר סידורי של המדליה. המדליה נענדת על סרט משי בצבע תכלת עם פסים לבנים וכחולים בצדדים. מעל הסרט ישנה שרשרת קטנה, שמסמלת את שרשרת של העוגן.

מדליית אושקוב היא אחת מתוך 4 מדליות ש"שרדו" את התפרקות ברית המועצות – היא ממשיכה להתקיים במערכת העיטורים והמדליות של הפדרציה הרוסית ללא שינויים.

מדליית נחימוב

(ברוסית:) (Медаль Нахимова ) המדליה נוסדה לפי החלטת הסובייט העליון, אשר פורסמה ב-3 במרץ 1944 . היא קרויה על שמו של פאבל נחימוב, אדמירל רוסי מהמאה ה-19.

לפי תקנון המדליה היו זכאים לה חיילי חיל הים ויחידות ימיות של משמר הגבול בדרגות חוגרים בלבד. היא הוענקה על תעוזה אישית בלחימה שסייעה לביצוע המשימה של הספינה, לחיילי ספינות משמר הגבול על האומץ אישי בעת ההגנה על הגבול הימי של ברית המועצות.

בעתות שלום היא הוענקה על הישגים אישיים בהעלאת רמת המוכנות של יחידה צבאית למלחמה ועל הישגים בהטמעת השימוש באמצעי לחימה חדשים. כמון כן היה ניתן להעניק אותה גם על ביצוע משימות ימיות מסוכנות בעיתות שלום.

עד להתפרקות ברית המועצות הוענקו כ 13,000 מדליות נחימוב. מדליית נחימוב בוטלה עם התפרקות ברית המועצות .

המדליה היא עיגול בקוטר 36 מ"מ העשוי מארד. בצד הקדמי של המדליה מופיע דיוקנו של אדמירל נחימוב. מעל הדיוקן מוטבע כיתוב "אדמירל נחימוב" ומתחת לדיוקן – שני עלי זית וכוכב שמחבר ביניהם. בצד האחורי ישנו ציור של ספינת מפרש. המדליה נענדת על סרט משי בצבע תכלת עם שלושה פסים לבנים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עיטורי ברית המועצות בוויקישיתוף

ריכוז כל עיטורי ברית המועצות

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דורש הגהה.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דורש הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.