עיזבון מקצועי
עיזבון מקצועי (באנגלית: Nachlass, בגרמנית: Nachlaß) מתייחס למכלול הכתבים: מאמרים, הערות, ושיתוף פעולה מכותב, שנותרים מאחור כאשר מלומד נפטר. המילה בגרמנית השגורה באקדמיה היא הרכב של "nach" פירושו אחרי, והפועל "lassen" פירושו לעזוב.
עריכה ושימור של נכלאס
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיזבון המקצועי של מלומד חשוב ממוקם לעיתים קרובות בספריית מחקר או בארכיב סכולסטי. חוקרים אחרים בתחום התמחותו של המלומד רשאים לקבל היתר לקרוא בנכלאס, ולחפש אחר תרומות לא מפורסמות חשובות או חומר ביוגרפי. התוכן של העיזבון יכול לעבור תהליך קטלוג, עריכה, ובמקרים מסוימים פרסום בצורה של ספר.
פרסום כזה קשה יותר במקרה של נכלאס שמכיל כמות עצומה של תכנים, כמו למשל זה של גוטפריד לייבניץ. במקרים כאלה, זה עשוי להיות לא אפשרי פיננסית לפרסם את כל תוכני העיזבון. העיזבון של לודוויג ויטגנשטיין, ששומר באוניברסיטת ברגן, עבר תהליך דיגיטציה ופורסם בפורמט תקליטור.
שני חוקרים הבחינו בקונפליקט שעומד בפני עורך שצריך לבחור איזה חומרים לפרסם מעיזבון: כדי להבין מלומד (במקרה שלהם ויטגנשטיין) "כפי שהוא היה רוצה להיות מובן, עלינו להתמקד בעבודות שלו שהתקרבו קרוב ביותר לשיא הישגיו". אבל פרסום של חומרי טיוטות עשוי לעזור להשיג הבנה עמוקה יותר של גרסאות שכבר פורסמו, וגם לעזור להבין את התהליך שבו המלומד יצר את עבודותיו שלו.
נכלאסים מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- העיזבון של המתמטיקאי ברנהרד רימן מעניין כי הוצעו בו בעיות במתמטיקה שנותרו בלתי פתורות עד היום. מרכוס דו סוטוי כותב:
רוב המתמטיקאים שחולפים במסדרונות גטינגן טורחים לבקר בספרייה כדי לבחון את השרבוטים הלא מפורסמים של רימן; הנכלאס שלו. לא רק שזוהי חוויה עמוקה, לחוש בקשר שמבעד להיסטוריה עם דמות כה חשובה בהיסטוריה של המתמטיקה, אלא שהנכלאס עדיין מכיל תעלומות בלתי פתורות רבות. תעלומות שחבויות במעמקי השרבוטים הבלתי קריאים של רימן. הנכלאס הפך לאבן רוזטה של המתמטיקה.
- קרל פרידריך גאוס, שנפטר ב-1855, השאיר אחריו נכלאס שהפתיע מתמטיקאים אחרים, שכן הוא חשף שגאוס גילה את "הגאומטריות הלא האוקלידיות".
- העיזבון של איש האשכולות והפילוסוף הגרמני גוטפריד לייבניץ, שמכיל מעל 200,000 עמודים של עבודות בפילוסופיה, תאולוגיה, היסטוריה, מתמטיקה, טכנולוגיה, מדע, פוליטיקה ופיזיקה נותר ברובו לא מפורסם.
- העיזבון של הפילוסוף האוסטרי לודוויג ויטגנשטיין, פורסם בידי אוניברסיטת ברגן.
