עובדיה יעבץ
 | |
| הרב יעבץ בשנת 2010 | |
| לידה |
1922 בערך ה'תרפ"ב בערך |
|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 2011 י"ב בשבט ה'תשע"א |
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות |
? – 17 בינואר 2011 |
| השתייכות | יהדות תימן |
| תחומי עיסוק | הלכה, ציונות דתית, סופר סת"ם, מוהל, היסטוריה של יהדות תימן |
| חיבוריו | ספר "אפיקי מים", "שפתי ישנים", "דרכי נועם", "יהודי צעדה וסביבותיה" |
  | |
הרב עובדיה יעבץ (ה'תרפ"ב בערך, 1922 בערך - י"ב בשבט תשע"א, 17 בינואר 2011) היה רב תימני ישראלי. בצעירותו כיהן כרבה של העיר סעדה. לאחר עלייתו ארצה עסק בפעילות חברתית, בפעילות דתית-ציונית, כיהן כרבה של קריית עקרון ושימש גם כמוהל וכסופר סתם.
תולדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בסעדה לשושלת רבנים. סבו, הרב עובדיה יעבץ, היה אב בית הדין של צפון תימן ונודע כתלמיד חכם וכבקי בקבלה[1] וברפואה טבעית.[2]
בהיותו בן פחות מעשרים הוסמך לרבנות על ידי סבו. לאחר מות סבו (בשנת 1941), כיהן תחתיו ברבנות בנו הרב יעקב, אביו של הרב עובדיה. זמן קצר לאחר מכן חלה הרב יעקב ונפטר. הרב עובדיה התמנה תחתיו לרבה של סעדה וסביבותיה. כמנהג רבני תימן, שימש גם שוחט, מוהל, סופר סת"ם ומלמד. שלט בכתיבה וקריאת ערבית על בורייה ושלט בקוראן. באמצעות זאת יצר קשרים עם רבים מראשי השלטון באזור. הוא ניצל קשרים אלו לטובת הקהילה היהודית, ורבים פנו אליו כדי שייצג אותם בפני השלטונות. כמנהג רבני תימן, הרב יעבץ לא התפרנס מתפקידיו הציבוריים. הוא התמחה כ-צורף תכשיטי כסף ובמקביל לתפקידיו הציבוריים עסק במלאכה זו לפרנסתו.
בשנת 1949, סמוך למבצע על כנפי נשרים, נרתם הרב יעבץ לעודד יהודים מסעדה וסביבותיה למכור את רכושם ולעלות לארץ ישראל. הוא שיגר מכתבים ליהודי הכפרים והרצה בסעדה ובסביבותיה בעניין.[3] הרב יעבץ יצא בראש קבוצת עולים גדולה למסע אל מחנה העולים "גאולה" שבעיר עדן. לאחר שהות של מספר חודשים שם עלה לישראל והתיישב במחנה העולים בראש העין, שם כיהן כראש המועצה הדתית. במקביל התגייס לשירות מילואים ושירת באופן פעיל במשך כ-10 שנים (עד להתמנותו כרבה של קריית עקרון).
בשנת 1952 נבחן והוסמך לרבנות על ידי הרב ראובן כץ והשניים שמרו על קשרי ידידות קרובים עד לפטירת הרב כץ. בשנת 1957 נבחן על ידי הרבנות הראשית לישראל בראשות הרב יצחק נסים והוסמך כ-רב, מוהל וסופר סתם.
בשנת 1959 התבקש על ידי הסוכנות היהודית לצאת לתימן כדי להשפיע על היהודים הנותרים שם לעלות לארץ. הוא יצא לתימן דרך ג'יבוטי ושב עם קבוצת עולים גדולה. עמד בקשר עם יהודי צפון תימן באמצעות מכתבים ומשלוח ספרים, עד שעלו כולם, בתחילת שנות התשעים. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הקשר הפך לקשה יותר, המשיך הרב יעבץ לשמור עליו באמצעות סוכני המוסד וסייענים מקומיים, והעביר ספרים ומכתבים ליהודים שנותרו שם.
בשנת 1960 התמנה לרבה של קריית עקרון, וכיהן בתפקיד זה למעלה מחמישים שנה, עד לפטירתו.
בשנת 1993 נערכה בפריז, בחסות ראש העירייה וסגניתו, תערוכה לכבוד מורשת יהודי תימן. הרב יעבץ השתתף בתערוכה כמרצה ובמהלכה הוא נפגש בפומבי עם מספר דיפלומטים תימנים בכירים. הרב הפציר בהם לפעול כך שיתאפשר לישראלים ממוצא תימני לבקר במחוזות מולדתם בתימן.[4] מאז היה הרב בקשר מכתבים עם אותם דיפלומטים במשך מספר שנים. באותה התקופה עמד הרב יעבץ בקשר מכתבים סודי גם עם עאבד אל איריאני, שכיהן כראש ממשלת תימן מטעם נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח. קשר זה היה ביוזמתו של ראש הממשלה, שכן השניים גדלו בילדותם בשכנות והיו חברי ילדות. המכתב הראשון הגיע לרב יעבץ באמצעות החבר משה ירימי, ישראלי/אמריקאי ממוצא תימני שביקר מספר פעמים בתימן ויצר קשרים עם ראשי הממשל שם.[5]
הרב יעבץ הרבה לנאום ולהרצות בקרב בני העדה התימנית בישראל.[6] עמד בקשר עם חוקרי יהדות תימן, בהם פרופסור יהודה רצהבי, פרופסור אהרון גימאני, דוקטור אהרון בן דוד וסיפק מידע למחקריהם.
לפני שהתמנה לתפקידו כרבה של קריית עקרון, היה מזוהה עם מפלגת הפועל המזרחי. פעל למען הציונות הדתית בהרצאות ובכתב, והיה ידוע כציוני נלהב.[7] הרב הביע בנאומיו התלהבות ושמחה גדולה לנוכח העלייה ההמונית של יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר ולנוכח העלייה של שארית הפליטה של יהודי תימן בשנות התשעים של המאה ה-20. הוא ראה בכך נדבך חשוב בקוממיות עם ישראל בארצו, וגיבה את תפיסתו בפסוקים רבים מדברי הנביאים האחרונים של התנ"ך.
פעל במתינות ובדרכי שלום: הוא נמנע מליזום עימות כדי לסגור את מתחם "עקרון אלפיים" בשבת, והעדיף לנסות לשכנע בעלי עסקים בשיחות אישיות להימנע מלפתוח את העסקים בשבת. כמו כן, פעל ככל יכולתו כדי לסייע ולהקל על העולים החדשים מברית המועצות ועל העולים החדשים מאתיופיה שהרבנות הטילה ספק ביהדותם. גם ביחס לסוגיית הגיור כהלכה הוא סבר שיש לנהוג במתבקשים להתגייר על פי דברי הפוסקים המקלים ביותר.
רחוב בקריית עקרון נקרא על שמו.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "אפיקי מים" - פירושים וחידושים על התורה, תשנ"ה (2 כרכים). בסוף חלק ב' נוספו חיבוריו "שפתי ישנים", על הלכות שחיטה וטריפות, ושאלות ותשובות.
- "דרכי נועם"- שאלות ותשובות, בהוצאת עמותת "אהבת תימן", תשס"ה
- צעדה וסביבותיה" - היסטוריה של יהודי צפון תימן. יצא לאחר פטירתו, בעריכת הרב ד"ר אהרון בן דוד, ובנו של המחבר, נתנאל יעבץ
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השבועון "ערים" 7.5.93, עמ' 43
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נפטר הרב יעבץ, רבה של קריית עקרון למעלה מ-50 שנה
- הרב עובדיה יעבץ בתוכנית טלוויזיה משנת 1970 על עליית יהודי תימן בערוץ הטלוויזיה החינוכית ביוטיוב
- עובדיה יעבץ, באתר "החכם היומי"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ד"ר אהרון בן דוד, בית האבן, הוצאת אהבת תימן, 2008. עמודים 215-227
- ^ פרופסור יוסף טובי, כתבים, הוצאת "אעלה בתמר", ירושלים, תשמ"ט. כרך ב', עמודים 1033-1034
- ^ שלום מנצורה, עליית מרבד הקסמים, בני ברק: המכון לחקר חכמי תימן, תשס"ג
- ^ שבועון ערים 7.5.1993 עמוד 43
- ^ חיים גפן, "זה הסוד שחשף בפניי ראש הממשלה התימני": קמב"ץ חילוץ היהודים האחרונים מתימן בריאיון חשוף, באתר הידברות, 23 במאי 2024
- ^ "בית אבי", רז יונה מדהלה, ישראל, עמודים 115-116
- ^ חוברת "אמונים", ביטאון רבני תימן בישראל, התש"ל, עמודים: 15-18 ועמוד 25
| בקרת זהויות |
|
|---|