ספינוזאורוס

ספינוזאורוס
	שלד משוחזר של ספינוזאורוס
תקופה
	קרטיקון תחתון–קרטיקון עליון, 112–97 מיליון שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
על־סדרה:	דינוזאורים
סדרה:	בעלי אגן דמוי לטאה
תת־סדרה:	תרופודים
משפחה:	ספינוזאוריים
סוג:	ספינוזאורוס
שם מדעי
	Spinosaurus; ‏שטרומר, 1915

שלד ספינוזאורוס מתוך אוסף פרטי. אורכו 8.4 מטרים.

ספינוזאורוס (שם מדעי: Spinosaurus) הוא סוג של דינוזאור תרופודי שחי באזור צפון אפריקה של היום, מהעידן הקנומני עד לעידן האלביאני של תור הקרטיקון לפני 93-99 מיליוני שנים. שרידים ראשונים של סוג זה התגלו לראשונה במצרים בעשור השני של המאה העשרים על ידי הפלאונטולוג הגרמני ארנסט שטרומר. השרידים המקוריים האלו הושמדו בהפצצה במלחמת העולם השנייה, אבל בשנים האחרונות התגלו מספר חלקי גולגולת נוספים. לא ברור אם המאובנים שהתגלו שייכים למין אחד או לשני מינים שונים מאותו הסוג. המין הידוע יותר הוא המצרי (S. aegyptiacus) אך ישנה אפשרות שקיים מין נוסף מרוקני (S. marocannus).

עמוד השדרה הייחודי של הספינוזאורוס – מה שהעניק לו את שמו, שהפירוש הוא "לטאה קוצנית" – היה הארכה של החוליות וצמח עד לאורך של שני מטרים, הוא היה מכוסה בעור שיצר צורה הדומה למפרש, חוקרים אחדים העלו השערות לפיהן עמוד השדרה היה מכוסה בשרירים ויצר מראה של דבשת. ל"מפרש" היו מספר ייעודים כמו ויסות חום הגוף ותצוגה. מעריכים כי הספינוזאורוס היה הדינוזאור הטורף הגדול ביותר, גדול אף מהטירנוזאורוס ומהגיגאנוטוזאורוס. אורך גופו נאמד בין 16 ל-18 מטרים ומשקלו נאמד בין 7 ל-9 טונות לפי ההערכות השמרניות ועד ל-20 טון לפי ההערכות המפריזות.

תיאור

על אף שהספינוזאורוס מוכר היטב לחובבי הדינוזאורים בזכות הגודל, המפרש והגולגולת המוארכת שלו, הוא מוכר בעיקר בזכות מספר שרידים שנתגלו בתחילת המאה ונהרסו, ומעט שיניים וחלקי גולגולת שנתגלו החל משנות ה-90. עד עתה תועדו בפירוט רק הגולגולת ועמוד השדרה, בעוד שעצמות הגפיים לא נמצאו. הלסת וחלקי הגולגולת שפורסמו ב-2005 הראו שלספינוזאורוס הייתה את אחת הגולגולות הגדולות מבין הדינוזאורים הטורפים באורך של 1.75 מטרים. לגולגולת היה חוטם צר מלא בשיניים בצורת חרוטים ישרים וחלקים. בכל צד של החלק הקדמי של הלסת העליונה בעצמות הפרה-מקסילה היו בין שש לשבע שיניים, ומאחורי החלק הקדמי היו עוד תריסר שיניים בכל אחת משתי הלסתות. השן השנייה והשלישית בכל צד היו גדולות באופן משמעותי משאר השיניים בחלק בקדמי של הלסת העליונה, ויצרו חלל ביניהן ולבין השיניים הגדולות במקסילה האנטרית, שיניים גדולות בלסת התחתונה פנו לכיוון החלל הזה. קצה החוטם שאיגד את השיניים הקדמיות הגדולות היה מורחב, ויצר פסגה קטנה שבלטה לפני העיניים.

המפרש של הספינוזאורוס נוצר מזיזים קוציים ארוכים שצמחו על גב החוליות. הזיזים האלו יכלו להגיע לאורך של פי 11 מאורכן של החוליות מהן גדלו. הזיזים היו מעט רחבים יותר בבסיסן מאשר בקצה, ולא היו דומים למוטות הדקים שנתגלו בשרידי הפליקוזאוריה כמו הדימטרודון והאדפוזאורוס.

מיון

הספינוזאורוס נתן את שמו למשפחה של דינוזאורים, הספינוזאוריים, שכוללת את הבריוניקס מדרום אנגליה, האיריטייטור (Irritator) והאנגהטורמה (Angaturama ; שהוא ככל הנראה שם נרדף לאיריטייטור) מברזיל, סוקומימוס מניגריה שבמרכז אפריקה, וכנראה גם את הסיאמוזאורוס (Siamosaurus) ששרידים מעטים מאוד שלו התגלו בתאילנד. הספינוזאורוס הוא הקרוב ביותר לאיריטייטור, שחולק עמו את השיניים הישרות והחלקות, השניים כלולים בתת-משפחה. ב-2003 הועלתה השערה שההולוטייפ ספינוזאורוס של שטרומר הוא כימרה (אנ'), שהורכבה מחוליות הגב של קרכרודונטוזאור מסוג אקרוקנתוזאורוס ולסת תחתונה של תרופוד גדול שדומה לבריוניקס. ההשערה הזאת נדחתה לאחרונה במספר מאמרים.

גילוי ומינים

השרידים המתועדים הראשונים של הספינוזאורוס נמצאו בעמק הבחרייה במצרים ב-1912, והפלאונטולוג הגרמני ארנסט שטרומר (Ernst Stromer) נתן להם את שמם ב-1915. שרידים חלקיים נוספים מבחרייה, הכוללים חוליות ועצמות גפיים אחוריות סומנו על ידי שטרומר כ"ספינוזאורוס ב" ("Spinosaurus B") ב-1934. שטרומר ראה בהם שונים מספיק כדי להשתייך למין אחר, מה שהתגלה כהחלטה נכונה בזכות משלחות מחקר וממצאים נוספים, התברר שהשרידים היו שייכים או לקרכרודונטוזאורוס או לסיג'ילמסזאורוס. חלק ממאובני הספינוזאורוס ניזוקו בזמן המשלוח למוזיאון המדע של מינכן בגרמניה, והעצמות שנשארו אבדו לחלוטין לאחר הפצצה של בעלות הברית ב-1944.

לשני מינים של הספינוזאורוס ניתן שם: הספינוזאורוס המצרי (Spinosaurus aegyptiacus) והספינוזאורוס המרוקני (Spinosaurus marocannus). הספינוזאורוס המרוקני סווג במקור על ידי דייל ראסל כמין חדש בגלל האורך של חוליות הצוואר שלו. הנושא הזה נמצא במחלוקת עד היום כאשר חלק מהחוקרים טוענים שהאורך של חוליות הצוואר משתנה בין פרט לפרט ולכן לא רואים בספינוזאורוס המרוקני כמין שונה.

ממצאים

שישה ממצאים חלקיים של הספינוזאורוס תועדו. הגודל המשוער של הפרטים האלו התאפשר בזכות השוואה לשרידים ידועים של דינוזאורים אחרים ממשפחת הספינוזאוריים. האומדנים למטה לקוחים מבסיס הנתונים של התרופודים ומ (Dal Sasso et al, 2005).

IPHG 1912 VIII 19, תועד על ידי שטרומר ב-1915, היה ההולוטייפ. ממצא זה המיוחס לפרט צעיר, הושמד במלחמת העולם השנייה. למרות זאת, איורים מפורטים ותיאורים של הממצא נותרו. לפי ההשערות הפרט הזה היה באורך של כ-14 מטרים ושקל בסביבות 6.7 טונות. השרידים הורכבו משברים של הלסת העליונה, ומלסת תחתונה חלקית באורך של 750 מילימטרים, (הגולגולת נאמדה באורך של 1.45 מטרים והלסת באורך של כ-1.34 מטרים) 19 שיניים, 2 חוליות חלקיות של הצוואר, 7 חוליות גב, צלעות, ו-8 חוליות זנב. זה הממצא אותו החשיבו לכימרה.
CMN 50791, תועד על ידי ראסל ב-1996, הוא ההולוטייפ של הספינוזאורוס המרוקני. השרידים שנמצאו מורכבים מחוליית אמצע צוואר באורך 195 מילימטרים, לסת תחתונה קדמית ואמצע הלסת התחתונה.
MNHN SAM 124, תועד על ידי ראסל וטאקט ב-1998, מורכב מפרה-מקסילה חלקית, לסת עליונה חלקית, עצם וומר, ושברי לסת תחתונה. מקור השרידים היה פרט שהיה באורך של כ-14 מטרים ושקל כ-6.7 טונות. הגולגולת הייתה באורך של כ-1.42 מטרים.
Office National des Mines nBM231, תועד על ידי בופטו ואואג'ה ב-2002, מורכב מלסת תחתונה קדמית מתוניסיה שדומה מאוד לשרידים קיימים של הספינוזאורוס המצרי.
MSNM V4047, תועד על ידי כריסטיאנו דל סאסו ממילאנו ועמיתיו ב-2005, מורכב מפרה-מקסילה, לסת עליונה חלקית, ועצמות נחיר חלקיות, שביחד מגיעים לאורך של 988 מילימטרים. הגולגולת העצומה הייתה באורך של 1.75 מטרים, והפרט כולו היה באורך של בין 16 ל-18 מטרים ושקל בין 7 ל-9 טונות.
UCPC-2, תועד גם הוא על ידי דל סאסו ב-2005, מורכב מפסגה קמורה מהאזור שנמצא לפני העיניים.

פלאואקולוגיה

הסביבה בה התיישב הספינוזאורוס מובנת רק בצורה חלקית, היא כוללת חלק גדול מצפון אפריקה של היום. לדוגמה, הספינוזאורים שחיו במצרים של היום ככל הנראה התמודדו עם תנאים חופיים באזורים ביצתיים ובערוצים, הם חיו ביערות המנגרובים לצד דינוזאורים טורפים גדולים נוספים כדוגמת הבחרייזאורוס והקרכרודונטוזאורוס, הטיטאנוזאור הזאורופוד הענק פרליטיטאן, טיטנוזאור קטן יותר האג'יפטוזאורוס (Aegyptosaurus), התנין^[1] באורך 10–15 מטרים סרקוסוכוס והצלקתן הענקי מאוסוניה שהגיע לאורך 4 מ' וכמה בטאים ענקיים כמו האונכופריסטיס שאורכם עד 2.5 מ'.

תזונה

ככל הנראה ספינוזאורוס היה אוכל דגים, כפי שמצביעות לסתותיו הארוכות, שיניו החרוטיות ונחיריו המורמים. הראיה הישירה היחידה לתזונתו של הספינוזאורוס מגיעה מקרובו האירופאי בריוניקס שבקיבתו נמצאו גם קשקשי דגים וגם עצמות של איגואנודון צעיר, שן שנמצאה נעוצה בעצם של פטרוזאור דרום אמריקאי מרמזת שמדי פעם ניזונו הספינוזאורים מהארכוזאורים המעופפים האלו. הספינוזאורוס היה ככל הנראה טורף אופרטוניסט הניזון מכל יצור קטן ממנו. אפשר להשוותו לדוב הגריזלי של ימינו אשר מעדיף לדוג אבל הוא גם אוכל נבלות בגודל קטן ובינוני.

בעקבות מציאת מאובנים חדשים של ספינוזאורוס במדבר סהרה שבמרוקו ב-2008, נערך מחקר מקיף על ספינוזאורוס ובו הצליחו הפלאונטולוגים הצליחו לשחזר את מרבית השלד. ממאובנים אלה עולה שרגליו של ספינוזאורוס היה קצרות יחסית ומותאמות יותר לשכשוך במים או לשחייה מאשר לתנועה משמעותית ביבשה. מחקר זה חיזק את ההשערה כי ספינוזאורוס היה מימי-למחצה ובילה חלק ניכר מזמנו בתוך המים, בהם גם מצא את מזונו.^[2]

פלאוביולוגיה

גודל

מאז גילויו, היה הספינוזאורוס המועמד המוביל לתואר הדינוזאור התרופודי הגדול והכבד ביותר, העובדה הזו לא הייתה ידועה לציבור הרחב עד להופעתו בסרט פארק היורה 3 ולתיאור הממצא החדש מ-2005. שני פלאונטולוגים ידועים פרידריך וון יון ודונלד גלאט ציינו אותו במחקריהם כאחד התרופודים הגדולים ביותר באורך של כ-15 מטרים (49 רגל) ובמשקל של כ-6 טונות. ב-1988, ציין אותו גם גרגורי פול כתרופוד הגדול ביותר באורך של 15 מטרים אבל אמד את משקלו בפחות מ-6 טונות. מחקרים חדשים יותר, המתבססים על השרידים החדשים שנמצאו אומדים את אורכו של הספינוזאורוס ב-16 עד 18 מטרים ואת משקלו ב-7 עד 9 טונות. מחקר שהתפרסם ב-2007 על ידי פרנסואה ת'ריאן ודונלד הנדרסון קרא תיגר על האומדנים הקודמים, בהסתמך על השוואת אורך הגולגולת הם קבעו שהאורך שנקבע במחקרים הקודמים היה גדול מדי ואילו המשקל קטן מדי, לפי אומדנם אורכו של הספינוזאורוס נע בין 12.6 ל-14.3 מטרים (47 רגל) והמשקל בין 12 ל-20.9 טונות. המחקר שלהם ספג ביקורות על כך שהשוו בין הספינוזאורוס לתרופודים גדולים אחרים ממשפחת הטירנוזאוריים ומאינפרא-סדרת הקרנוזאורים למרות שמבנה גופם שונה, ועל עבודות השחזור שעשו לגולגולת הספינוזאורוס. גודלו המדויק של הספינוזאורוס יישאר שנוי במחלוקת עד אשר ימצאו שרידים שלמים יותר.

במחקר משנת 2014, הכולל ממצאי מאובנים שלמים יותר, אומת גודלו של הספינוזאורוס, על פי הערכות, לאורך של 15 מטרים, גובה של למעלה מ-4 מטרים ולמשקל של 22 טונות.

איור השוואתי של גודלי דינוזאורים מפורסמים מ-5 ענפים שונים (למעלה) והשוואה של גודלי הדינוזאורים הגדולים ביותר - הטיטאנוזאורים (למטה).
מקרא ומפתח מינים: ארגנטינוזאורוס, פטגוטיטאן, פוארטזאורוס, אלמוזאורוס, זאורופוסידון, סופרזאורוס, אפטוזאורוס, שאנטונגוזאורוס, סטגוזאורוס, אנקילוזאורוס, ספינוזאורוס, טירנוזאורוס, טריצרטופס.

מפרש

המפרש של הספינוזאורוס היה יוצא דופן, למרות שדינוזאורים אחרים מאותה תקופה ומאותו אזור, לרבות האורניתופוד אורנוזאורוס והזאורופוד רבאצ'יזאורוס (Rebbachisaurus) פיתחו ככל הנראה גם הם סוג של "מפרש" שצמח מחוליות גבם. המפרש של הספינוזאורוס היה ככל הנראה בעל תפקיד זהה למפרש של הסינאפסיד מתור הפרם הדימטרודון, שחי עוד לפני שהופיעו הדינוזאורים. הדמיון בין המפרשים השונים ניתן להסבר על ידי התפתחות במקביל (Parallel evolution). יכול להיות שלמבנה על גבו של הספינוזאורוס הייתה יותר צורה של דבשת מאשר צורת מפרש, כפי שכתב ג'ק ביילי לאחרונה, השדריות של הספינוזאורוס הן לא מוטות דקים אלא רחבות לכל אורכן, בדומה למינים מסוימים של הביזון, ולכן ייתכן שתמכו במבנה רחב ושמן יותר בהשוואה למפרש מעור.

התפקיד של המפרש לא ברור, מדענים העלו מספר השערות ביניהן ויסות חום ותצוגה. בנוסף ייתכן שמבנה כל כך גדול ובולט שימש להרתעה כנגד חיות אחרות.

אם המפרש היה משופע בכלי דם, הספינוזאורוס היה יכול להיעזר בפני השטח הרחבים של המפרש כדי לספוג חום, זה היה מרמז כי הספינוזאורוס היה הומיאותרמי רק למחצה אם בכלל וחי באזור אקלים בו הטמפרטורות בלילה היו נמוכות והשמים היו בדרך כלל לא מעוננים. משערים כי הספינוזאורוס והאוראנוזאורוס חיו בגרסה מוקדמת של מדבר הסהרה או בגבולה, מה שמסביר את התפתחות המפרש. ייתכן גם שהמפרש שימש לפליטת חום מהגוף ולא לקליטתו. בשביל חיות גדולות, ששטח הפנים שלהן קטן יחסית לנפח גופן (העיקרון של הלדן), הרבה יותר בעייתי להיפטר מחום מיותר בטמפרטורות גבוהות מאשר להתחמם בטמפרטרות נמוכות. המפרשים של החיות האלו הוסיפו להן הרבה שטח פנים בעבור תוספת מינימלית לנפח הכולל. יותר מזה, אם המפרש היה מופנה בזווית ישרה כנגד הרוח, החיה יכלה לקרר את עצמה ביעילות באקלים החמים של אפריקה בתור הקרטיקון.

מבני גוף משוכללים של הרבה בעלי חיים מודרניים בדרך כלל משמשים לחיזור ולמשיכת בני זוג. ייתכן שהמפרשים של הדינוזאורים האלו שימשו למטרה זהה בדומה לזנבו של הטווס. שטרומר שיער כי היה הבדל בגודלן של השדריות העצביות אצל הזכרים והנקבות. אם זה אכן היה כך, יכול להיות שלמפרשים היה צבע בולט אך תאוריה זו נשארה בגדר השערה בלבד.

יכול להיות שהמפרש שילב מספר תפקידים או אפילו את כולם ושימש גם לחיזור גם לוויסות החום וגם להרתעה כאשר החיה חשה מאוימת.

יציבה

למרות שבאופן מסורתי הספינוזאורוס תואר כהולך על שתי רגליים, מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הועלו מספר השערות שלפחות לעיתים הוא הלך על ארבע רגליו. השערות אלה התחזקו לאחר גילויו של הבריוניקס, קרוב משפחה בעל ידיים חסונות. ב-1997 ביילי תמך באפשרות של יציבה על ארבע הגפיים, וכתוצאה מכך נעשו שחזורים חדשים. למרות זאת ההשערה הזו לא זכתה לתמיכה ונזנחה לפחות לגבי צורת ההליכה, אך זוהי אפשרות סבירה שהספינוזאורוס היה כורע על ארבע רגליו.

במאמר משנת 2014^[3] שהתייחס לממצאים חדשים של ספינוזאורוס, הועלתה ההשערה שרגליו האחוריות היו קצרות מדי בעבור הליכה על קרקע מוצקה. השחזור שנערך במסגרת המחקר הוא אקסטרפולציה המתבססת על גדלים של פרטים שונים, כזו המשערכת את גודלו המשוער. הפליאונטולוג ג'ון האצ'ינגטון מהאוניברסיטה של לונדון הביע סקפטיות לגבי השחזור^[4] וטען כי יש להיזהר בהרכבת שחזור מפרטים שונים, מה שעלול להוביל ליצירת כימרה.

מחקר משנת 2018^[5] קבע שלמרות הגילויים החדשים, ייתכן וספינוזאורוס היה דווקא כשיר להליכה זקופה בסביבה יבשתית, מאחר שמרכז המסה שלו נמצא סביב האגן, מה שאפשר לו לעמוד זקוף כמו תרופודים אחרים.

זנב לשחייה

ב-2020 פורסם מאמר מאת הפלאונטולוג ניזאר איברהים ובו הוא מתאר מאובנים של עצמות הזנב של הספינוזאורוס. חוליות הזנב כללו זיזים נוירלים (neural spines) גבוהים, שככל הנראה תמכו בסנפיר בשרני. לפי ממצאים אלו זנבו של הספינוזאורוס היה דומה לזה של תנין וככל הנראה שימש אותו לשחייה במקווי מים כגון נהרות גדולים. ממצא זה מרמז שהספינוזאורוס היה טורף מימי-למחצה, בדומה לתנינאים של ימינו, שבילה חלק ניכר מזמנו במים, שם הוא גם צד את מזונו.^[6]

בתרבות הפופולרית

הספינוזאורוס מופיע מזה זמן רב בספרים פופולרים על דינוזאורים, למרות שרק בזמן האחרון נאספה מספיקה אינפורמציה כדי ליצור תמונה מדויקת שלו. באופן מסורתי הוא משוחזר כתרופוד זקוף על שתי רגליים, עם גולגולת דומה לגולגולותיהם של שאר התרופודים הגדולים ומפרש על גבו, השחזור השלדי של לפרנט ולאבוקט מ-1955 תרם לכך רבות.

הספינוזאורוס כיכב בסרט השלישי בסדרת הסרטים "פארק היורה" ב-2001 כזן שנוצר באופן לא-חוקי והיה גדול וחזק יותר מהטירנוזאורוס רקס ובאחת מסצינות הקרב ביניהם הוא שבר את מפרקתו של הטי רקס. לאחר הופעתו בסרט הספינוזאורוס המשיך לככב במוצרים רבים הקשורים לסדרת הסרטים, כולל מספר משחקי מחשב כמו "Jurassic Park: Operation Genesis" של חברת ויונדי, Jurassic World: Alive, פארק היורה 3: בניית פארק, Jurassic World Evolution 2 וJurassic World Evolution. בסרט הרביעי עולם היורה, יש מחווה במאבק הזה שבו הטירנוזאורוס מנפץ דרך שלד של ספינוזאורוס במאבק השיא סמוך לסוף הסרט.^[7]. בסרט עולם היורה: נפילת הממלכה נראה במסכים בחדשות השלד לפני שנהרס. בסדרה עולם היורה: מחנה הקרטיקון הספינוזאורוס מהסרט השלישי חוזר בעונה הרביעית, מתקיף את החבורה ובעקיפין מציל אותם מתקיפת סמילודון שהוא הורג. בהמשך דריוס נאלץ להשתיל לו שבב אך הרובוט שלו מנוטרל לפני. בעונה החמישית הוא חוזר כשהוא נשלט בידי דניאל המציג אותו לראווה למשקיעים, אף שהוא טורף בהמשך את מר גולד ונמלט, כמעט הורג את דניאל. בהמשך דניאל ושכירי החרב שולטים בו שוב כדי להוציא מהחבורה את הסיסמאות למחשב. לאחר שהחבורה מסרבת דניאל משליט אותו נגדם ומתחולל קרב בין שני הטירנוזאורוסיות לספינוזאורוס, במהלכו גובר הספינוזאורוס ששלט בידי דניאל בטירנוזאורוסית, נושך את צווארה ולכאורה הורג אותה. אז החבורה בורחת אך דניאל מצליח לתפוס את דריוס מול הספינוזאורוס ומאלץ אותו לתת את הסיסמה ועדיין מנסה להרוג אותו אך דריוס ניצל בזכות קנג'י ובזכות שני הטירנוזאורוסיות הנלחמות בספינוזאורוס ומצליחות להכניע ולהבריח אותו סופית.

ספינוזאורוס בשם "ספיני" הופיע בסדרה "מלך הדינוזאורים" כאחד הדינוזאורים של צוות אלפא.

בספר "מגהמורפס 2: בעידן הדינוזאורים", שהוא חלק מסדרת אנימורפס שנכתבה על ידי ק. א. אפלגייט, הדמויות רייצ'ל וטוביאס נלחמו בספינוזאורוס כשהם בדמותו של דיינוניכוס. גם הספינוזאורוס וגם הדיינוניכוס הוצגו בטעות כאילו חיו בגיל המאסטריכט. למרות שאפלגייט עלתה על הטעות שלה היה זה מאוחר מדי להוציא את הקטע מהספר והיא הוסיפה בסוף הספר הסבר מפיו של טוביאס כי - בתוך ההקשר של הסיפור - הפלאונטולוגים טועים לגבי התקופה של הסוגים האלו.

הספינוזאורוס הופיע גם בסדרה דוקומנטרית בטלוויזיה בשם הדינוזאורים האבודים של מצרים, שבה הוא שוטט באדמות הבוציות של מצרים בגיל הקרטיקוני.

ספינוזאורוס גם הופיע בסרט של העונה ה-37 של סופר סנטאי, Zyuden Sentai Kyoryuger, בסדרות הכוכב דינוזאור, פלאווורלד, דינו דן ובעונה 4 בסדרה בראשית.

גלריה