טווס

טווס
טווס מצוי טווס מצוי טווס ירוק טווס ירוק
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תרנגולאים
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	פסיוניים
תת־משפחה:	פסיונים
סוג:	טווס
שם מדעי
Pavo ‏לינאוס, 1758

טווס (שם מדעי: Pavo) הוא סוג של עוף במשפחת הפסיוניים. הוא מוכר בשל זנבו ההדור של הזכר שמציג אותו לראווה בפני הנקבה בתקופת הרבייה.

מיני הטווס הם:

• טווס מצוי או טווס הודי (Pavo cristatus)
• טווס ירוק או טווס בורמני (Pavo muticus)

המין הנקרא בעברית "טווס קונגו" אינו שייך לסוג "טווס", אלא לסוג אחר בתת-משפחת הפסיונים, ושמו המדעי Afropavo congensis.

סקירה

הטווס האסייתי הטיפוסי השייך לסוג pavo כולל את הטווס המצוי המוכר ואת הטווס הירוק. אורך גוף הטווס הוא כמטר אחד; גם מניפת נוצות הטווס מגיעה לאורך זה. בטבע הטווס הוא אוכל-כול; הוא ניזון מחלקי צמחים: עלי כותרת של פרחים וראשי זרעים; עם זאת מזונו המועדף הוא חרקים ופרוקי-רגליים אחרים. הטווס צד בעלי חיים קטנים, דגים קטנים, ופרוקי-רגליים על הקרקע, בנחלים רדודים ובאזורים עשביים. נחשים קטנים וזוחלים אחרים חביבים על הטווס החי באזורי פרא. הרכב הירקות מעניק לטווס את הסיבים התזונתיים הנחוצים לו.

תקריב של ראש הטווס

הטווס הירוק הורג את הזוחלים הקטנים שמהם הוא ניזון על ידי גירויים לתקיפה חוזרת ונשנית, עד שהם מותשים. אז מצליף הטווס בטרפו ברגליו וכנפיו הקשים. טפרי רגליו משמשות גם כהגנה מפני טורפים.

טווסים מאכלסים אזורי ערבה טרופית ויערות השוכנים בקרבת חופים.

טווסים ירוקים צעירים דומים לאמם.

לטווס הירוק יש חיים חברתיים מורכבים אשר עשויים לכלול את אימוצם של טווסים צעירים בני שנה ושנתיים בידי אחיהם בני השלוש והארבע.

הקשר בין הטווס האב לבין צאצאיו עשוי לארוך זמן רב. טווסים בני שנה הנגמלים מטיפול אימם מצטרפים לרוב לתא החברתי של אביהם.

לטווסים יכולת תעופה. טווסים ירוקים בג'אווה נצפו לעיתים מתעופפים באזור הים אל איים קטנים בהם שוכנות ציפורים. עם זאת באופן כללי נמנעים הטווסים מתעופה פרט לצורך הגעה לענפי עצים, שעליהם הם נחים.

כל מיני הטווסים נוהגים לשבת על ענפי עצים החוסים על אזור מחייתם.

נוצות הטווס

נוצות הטווס

טווס בטקס חיזור

פסיפס של זוג טווסים וביניהם אמפורה, פרט מרצפת הפסיפס מהכנסייה הביזנטית בנהריה

לטווס הזכר יש נוצות זנב ססגוניות ירוקות-כחולות או ירוקות. בנוצות יש סדרות "עיניים" הנראות בצורה מיטבית כאשר הטווס פורס את זנבו. לכל מיני הטווס יש ציצת נוצות בראשם. נוצות זנבו הן הנוצות הארוכות מבין כל בעלי חיים. הצבע של הנוצות נובע מצבעוניות מבנית.

לנקבה תערובת של נוצות בצבעי ירוק דהוי, חום ואפור. היא חסרת הזנב הארוך שיש לזכר אך בעלת ציצה. הנקבות יכולות אף הן להציג את נוצותיהן כדי להדוף סכנות או נקבות מתחרות מפני צאצאיהן.

בשביה יש לטווס מגוון רחב של גוני נוצות. מדובר במוטציות שנשמרו בשל רבייה מכוונת בידי האדם. נכללים בהם צבעי לבן, פחם, ארד, לשם (Opal), אפרסק, סגול ושילוב בין הנ"ל.

זנבו הארוך של הטווס מהווה דוגמה קלאסית לעקרון ההכבדה.

חיזור

טווסים יכולים להתרבות בגיל שנתיים. בגיל שנתיים נוצות הטווס עדיין לא מפותחות במלואן מבחינת האורך והצפיפות. בגיל שלוש שנים מגיעות נוצות הטווס לאורכן המקסימלי.

תקופת הייחום מתחילה בתחילת האביב ומסתיימת בתחילת הסתיו. טקסי הזיווג הנעשים בטבע בזירת החיזור כוללים את הצגת זנבו הפרוס של הזכר, הרעדת הנוצות וקריאה רמה, כזו הנשמעת דומה ל"מיאו" מודגש מאוד של חתול; בעוד קול קריאת הנקבה מזכיר במידה מסוימת קול נביחת כלב. הטווס מנער את נוצותיו בכיוון הטווסה, קרוב לוודאי כדי לזכות בתשומת לבה. טווסים הם פוליגמיים - זכרים יכולים להזדווג עם 4 או 5 נקבות במהלך עונת הייחום.

אם הצליחה ההרבעה, הטווסה תטיל בגומה בקרקע בין 4 ל-7 ביצים, הבוקעות לאחר 28 עד 30 יום בהם היא דוגרת עליהן לבדה.

תפוצה וביות

הטווס המצוי הוא יליד תת-היבשת ההודית ומהווה בה את הציפור הלאומית. הטווס הירוק הופץ ממיאנמר ומזרחה לג'אווה. הוא מצוי בתאילנד, בקמבודיה, במיאנמר ובמלזיה. הטווס הירוק נמצא בסכנת הכחדה כתוצאה מציד ומצמצום ופגיעה בשטחי המחיה שלו. ניתן להכליא בין שני המינים. הטווס חי פרא באזורים שצוינו אך הוא בוית כבר בימי קדם. יש השערה שלפיה הובאו טווסים מהודו לאירופה בידי אלכסנדר מוקדון. הטווס המצוי נחשב עוף חסון המתרבה היטב בשבי, והוא עוף פופולרי לתצוגה בגני חיות. לעומתו הטווס הירוק חסון פחות ונחשב תוקפני ואינו גדל לרוב בשבי.

הטווס הוא הציפור הלאומית של הודו. בעיר לוס אנג'לס שבמדינת קליפורניה גדלים טווסים רבים שהתרבו בטבע, קיימת תנועה של תושבים שמאכילים אותם ומנגד רבים שמתנגדים לקיומם ברחובות העיר ומבקשים לצמצם את האוכלוסייה.

במיתולוגיה

• לפי המיתולוגיה היוונית הטווס הוא החיה המקודשת לאלה הרה, אשתו הנקמנית של זאוס. מקור ה"עיניים" על זנבו של הטווס הוא ארגוס בעל 100 העיניים, שומרה הנאמן של הרה. אחרי שנקטל בידי הרמס הנציחה אותו הרה על ידי העברת עיניו לזנב הטווס. (אובידוס I, 625)
• בשני השירים האפיים של קאלידאסה (מגהדוטה וקומאראסמאמבהווה) משמש יופיו של הטווס כקישוט ספרותי.
• באגדות הג'טקה, מהמאיור ג'קטה מתאר את לידתו המוקדמת של הבודהה בהגוואן כטווס מוזהב.
• לפי סיפורים אחרים, סוחרים הודים לקחו טווסים עד לבבל ושם מכרו אותם למקומיים.
• בסיפורי הפולקלור של הודו לטווס יש מקום מיוחד. סיפור עם פונג'אבי מספר על מלכה המבקשת מבעלה לא לצוד טווסים שכן אחיה הוא טווס.
• בתת-השבט המיורי של בהילס בהודו, נשים מסירות את רעלתן כאשר הן רואות טווס, וסוגדים לטווסים במהלך חגיגות וטקסי פולחן.
• בדתם של היזידים יש מקום מרכזי ל"מָלֶאכּ טָאוּס" - "מלאך הטווס" - הבכיר מבין שבעה מלאכים שלהשגחתם מסר האל את העולם שיצר.

הטווס במקורות היהדות

רוב החוקרים והפרשנים סבורים שה"תכיים" הנזכרים במקרא הם הטווסים, וכך גם מתורגם בתרגומים הקדומים של המקרא לארמית, בתרגום הפשיטתא ובוולגטה.

כמו כן ישנם פרשנים הסבורים שהטווס הוא כנף רננים המוזכר בספר איוב.

הטווס נזכר בספרות חז"ל, ביחד עם התרנגול והפסיון כעוף נאכל שטעמו משובח ובעוד הקשרים. מהמקורות עולה בבירור שמדובר בעוף כשר. בספרות ההלכה של האחרונים היו דיונים אחדים בעניין ההיתר לאכלו. בעת החדשה נותרה מסורת אכילה פעילה בידי יהודי איטליה, שפסקה כנראה במהלך המאה התשע עשרה.

הטווס בתרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הטווס מופיע כסמל של רשת הטלוויזיה "NBC" וכמו כן הופיע בעבר בתור הסמל של "אולפני הרצליה".

הטווס היה נושא ליצירות אמנות, בעיקר ציור ופסיפס, עוד מימי קדם, בשל הדרו. ניתן לראות ציורים של טווס מצוי על פסיפסים מהתקופה הרומית.

גלריה

טווס מצוי

• 
  טווס הודי פורש את זנבו הירוק לראווה
• 
  טווס מצוי פורש את זנבו לראווה
• 
  טווסה פורסת את נוצותיה
• 
  טווס, מבט מאחור
• 
  טווס וזנבו הארוך
• 
  טווס זכר במלוא הדרו
• 
  טווסה ואפרוחים בישוב הדעת
• 
  טווס זכר
• 
  טווס וה"עיניים" על נוצותיו
• 
• 
• 
• 
  טווס בגן החיות של אוניברסיטת תל אביב

טווס ירוק

• 
  טווס ירוק
• 
  טווס ירוק, ראש

טווס באמנות

• 
  טווס בפסיפס הציפורים בקיסריה
• 
  הטווס בעיטור שער בארמון הודי
• 
  הטווס באמנות - ציור יפני משנת 1901
• 
  איור זואולוגי-מדעי של טווס מצוי בספר אורניתולוגיה

ראו גם

טווס קונגו

• טווס קונגו

קישורים חיצוניים

• טווס, באתר ITIS (באנגלית)
• טווס, באתר NCBI (באנגלית)
• טווס, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• טווס, באתר GBIF (באנגלית)
• טווס (אורכב 11.10.2013 בארכיון Wayback Machine) בגן החיות התנ"כי
• מצגת על טווסים באתר כל המצגות
• זהר עמר, כשרות הטווס, שנה בשנה, תשס"ג