סנט אולבנס

סנט אולבנס
**St Albans**
סמל סנט אולבנס סמל סנט אולבנס	דגל סנט אולבנס דגל סנט אולבנס
	קתדרלת סנט אולבנס
	קתדרלת סנט אולבנס
מדינה	הממלכה המאוחדת
אומת הבית	אנגליה
אזור	דרום-מזרח אנגליה
מחוז	הרטפורדשייר
על שם	אולבן הקדוש
שטח	18.1 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	82,146 (2011)
‑ צפיפות	3,192 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	51°45′18″N 0°20′10″W / 51.755°N 0.336°W
אזור זמן	UTC+0
	https://www.stalbans.gov.uk
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הממלכה המאוחדת רגילה) לונדון בלפסט אדינבורו ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' קארדיף גלאזגו פלימות' האוקיינוס; האטלנטי; הים; הצפוני; תעלת; למאנש; האוקיינוס; האטלנטי; צרפת אירלנד איי; שטלנד; אורקני האיים; ההברידיים; סנט אולבנס

סנט אולבנס (באנגלית: St Albans) היא עיר באזור הרטפורדשייר שבאנגליה, השוכנת כ-30 ק"מ מצפון-צפון-מערב למרכז לונדון, ו-14 ק"מ דרומית-מזרחית ללוטון. סנט אולבנס הייתה העיר הגדולה הראשונה על הדרך הרומית הישנה לכיוון צפון, דבר שהפך את העיר, שנקראה בתקופה הרומית ורולאמיום, למרכז חשוב. זוהי עיירת שוק היסטורית המהווה גם עיר שינה עם יוממות גדולה ללונדון.

שם

סנט אולבנס קיבלה את שמה מן הקדוש הבריטי הראשון, אולבן.^[1] הגרסה המעודכנת ביותר של סיפורו, מספרת שהוא חי בוורולאמיום, במהלך המאה השלישית או הרביעית, כשהנוצרים סבלו מרדיפות. אולבן פגש כומר נוצרי שנמלט מרודפיו ונתן לו הגנה בביתו. אולבן התרשם כל כך מהאדיקות של הכומר, והוא החליט להתנצר. כאשר השלטונות חיפשו בביתו את הכומר שנמלט, לבש אולבן את גלימת הכומר והציג את עצמו במקום האורח. כתוצאה מכך נגזר עליו לסבול את העונשים שהטילו על הכומר, אלא אם כן יוותר על הנצרות. אולבן סירב והוצא להורג. באגדות מאוחרות יותר מסופר שראשו התגלגל במורד הגבעה לאחר ההוצאה להורג ובאר נוצרה במקום בו נעצר.^[2]

היסטוריה

התקופה הקלטית

ככל הנראה התקיים במקום יישוב מתקופת הברזל המכונה ורלמיון (Verlamion), ורולמיון (Verulamium) או ורלמיו (Verlamio) סמוך לאתר בו ממוקמת העיר הנוכחית.^[3] המקום היה מרכז כוחו של המלך טאסיוואנוס (Tasciovanus) ומתחם מרכזי של השבט הקלטי קטובלאונים, משנת 20 לפנה"ס בערך עד לאחר הפלישה הרומית בשנת 43 לספירה. השם "Verulamium" הוא קלטי, משמעותו - "התיישבות מעל או על ידי הביצות".^[4] העיר הייתה על גבעת פרא, שני ק"מ ממערב סנט אולבנס המודרנית, עכשיו האזור מכוסה על ידי הרחוב סנט מייקל, פארק ורולאמיום ושטחי אחוזה סמוכה. מניחים כי מרכז השבט הועבר לאתר הזה על ידי המלך טאסיוואנוס (בסביבות שנת 25 עד 5 לפנה"ס). ככל הנראה בנו הקלטים גם חומת עפר להגנה סביב היישוב, אך הממצאים לגביה אינם וודאיים.

התקופה הרומית

בתקופה הרומית הייתה ורולאמיום לעיר השנייה בגודלה בבריטניה, לאחר לונדיניום. היא התפתחה מהישוב הקלטי וקיבלה את למעמד "עיר" ("מוניצפלית") סביב שנת 50 לספירה, כלומר, לאזרחיה הוענקו "זכויות לטיניות", מעמד אזרחות נחות יותר מזה של מעמד "קולוניה". היא גדלה לעיירה משמעותית, ומשכה את תשומת ליבה של המלכה בודיקה של השבט הקלטי איקני בשנת 61, אשר כבשה את העיר, הרסה ושרפה אותה.^[5] ארכאולוגים תיעדו שכבת אפר שחור, ובכך אישרו את הרשומות בכתבים הרומיים. המקום גדל בהתמדה, ובתחילת המאה ה-3, כיסתה שטח של כ-125 אקר (0.51 קמ"ר) כשהיא מוקפת חפיר וחומה. ורולאמיום הכילה כיכר-פורום, בזיליקה ותיאטרון, שחלק גדול מהם נפגעו במהלך שתי שריפות. אחת בשנת 155 והשנייה בסביבות שנת 250. מתקנים אלה תוקנו והמשיכו להשתמש בהם במאה ה-4. התיאטרון הפסיק לפעול בסוף המאה ה-4. אחת הכתובות הרומאיות הבודדות בבריטניה נמצאה בשרידי הפורום. העיירה נבנתה מחדש מאבן ולא מעץ לפחות פעמיים במהלך 150 השנים הבאות. הנוכחות הרומית במקום הסתיימה בין 400 ל-450.

גופתו של סנט אולבן נקברה כנראה מחוץ לחומות העיר בבית קברות רומי ליד הקתדרלה הנוכחית. קברו הפך למקום עלייה לרגל. החקירה האחרונה חשפה שם בזיליקה, המציינת את האתר העתיק ביותר המתמשך של פולחן נוצרי בבריטניה. בשנת 429, ביקר ארכיבישוף בכנסייה שבמקום, וקידם את פולחן סנט אולבן.^[6]^[7]

כמה שרידים של העיר הרומית נותרו גלויים, כמו חלקים מחומות העיר, חלק מבית המרחץ עדיין באתרו מתחת לרצפת פסיפס. ישנם גם שרידי התיאטרון, הנמצא על אדמת אחוזה פרטית. ממצאים נוספים נמצאים במוזיאון שבמקום. שרידים נוספים מתחת לאדמות החקלאיות הסמוכות לא נחפרו מעולם, והם מאוימים על ידי חריש עמוק.

התקופה האנגלו-סקסונית

לאחר הנסיגה הרומית הפכה העיר למרכז השטח של שבט אנגלו-סקסי בשם Waeclingas‏.^[8]

כנסיית סנט אולבנס וההתנחלות האנגלו-סקסית המשויכת הוקמו על הגבעה מחוץ לעיר הרומית, שם סברו כי סנט אולבן נקבר. חפירה ארכאולוגית ב-1978, בהנהגתו של מרטין בידל, לא מצאה שרידים רומיים באתר מימי הביניים.^[9] בשלהי המאה השמינית היו התושבים הסקסונים של סנט אולבנס בקרבת מקום מודעים לשכן העתיק שלהם, שאותו הכירו בשם ורולמאצ'סטיר, או במושג "ההיברידי שלהם", "Vaeclingscæstir", היינו "מבצר אנשיי וקלה", אולי הייתה זאת מובלעת של דוברי השפה הבריטית שנשארה נפרדת באזור של שבטים סקסונים.^[10]

ימי הביניים

העיר מימי הביניים גדלה על הגבעה ממזרח ל-Wæclingacaester, בה שכן המנזר הבנדיקטיני של סנט אולבנס שנוסדה על ידי אולסינוס (Ulsinus) בשנת 793.^[11] ישנם כמה ראיות לכך שהאתר המקורי היה גבוה יותר במעלה הגבעה מאשר הבניין הנוכחי, אשר נבנה בשנת 1077. המנזר של סנט אולבנס היה המנזר העיקרי של ימי הביניים באנגליה. ההיסטוריון מתיו פאריס גר במקום והטיוטה הראשונה של המגנה כרטה נכתבה שם. המקום הפך לכנסייה קהילתי לאחר פירוק המנזר הבנדיקטיני בשנת 1539 והפך לקתדרלה בשנת 1877.

בית הספר סנט אולבנס נוסד בשנת 948 לספירה. ההיסטוריון מתיו פריז התחנך שם, והוא בית הספר היחיד בעולם דובר האנגלית, בו התחנך אפיפיור (אדריאנוס הרביעי). מאז 1871, זהו בית ספר פרטי, שממוקם ממערב למנזר וכולל את השער של המנזר מהמאה ה-14. אחד מהבניינים היה בעבר בית חרושת לכובעים, עדות לפרק התעשייתי של העיר.

בין 1403 ל־1412 היה תומאס וולבי מעורב בבניית מגדל שעון בכיכר השוק. זהו מגדל הפעמונים היחיד מימי הביניים באנגליה. (הפעמון המקורי, שנקרא על שם המלאך גבריאל, משקלו היה טון). קול הפעמון הושמע בארבע לפנות בוקר עבור השקמה וב־8 או 9 בערב לשעת העוצר. בקומת הקרקע של המגדל הייתה חנות עד המאה ה-20. חדרי הקומה הראשונה והשנייה תוכננו כחדרי מגורים. החנות והקומה הראשונה היו מחוברים במדרגות ספירליות. עוד גרם מדרגות עולה לכל גובה המגדל ב-93 מדרגות צרות, וניתנת גישה לחדר מגורים, לשעון ולפעמון מבלי להפריע לדיירי החנות.

במסגרת מלחמות השושנים נערכו בעיר ובסביבתה שני קרבות; הקרב הראשון של סנט אולבנס התרחש ב-22 במאי 1455 בתוך העיר, והקרב השני ב־17 בפברואר 1461, צפונית לה.^[12]

שוק הרחוב של העיר, המתקיים בימי רביעי ושבת, נוסד במאה ה-10 על ידי האב אולסינוס, ראש מנזר סנט אולבנס.

התקופה המודרנית

לפני המאה ה-20 סנט אולבנס הייתה עיירת שוק כפרית, אתר עלייה לרגל נוצרי, ותחנת הכרכרות הראשונה במסלול אל לונדון וממנה, כפי שמראים זאת תעודות מהפונדקים הרבים מאותה תקופה. העיירה בתקופה הוויקטוריאנית הייתה קטנה, והייתה בה בתעשייה דלה. אוכלוסייתה גדלה לאט יותר מאשר בלונדון, 8-9% לעשור בין 1801 ל-1861, לעומת 31% לעשור הצמיחה של לונדון באותה תקופה. הרכבת הגיעה מאוחר יחסית, בשנת 1858. בשנת 1869 הייתה התנגדות להרחבת גבולות העיר על ידי אציל מקומי ורבים מבני העיירה, אך הדבר לא עזר. העיירה חוותה התפשטות מהירה ובנייה גדולה בסוף המאה. בין השנים 1891–1901 גדלה אוכלוסיית העיירה ב-37%.^[13]

ב־1877, בתגובה לעתירה ציבורית, פרסמה המלכה ויקטוריה את הצו המלכותי השני, שהעניק מעמד של עיר לעיירה ומעמד של קתדרלה לכנסיית המנזר לשעבר. כמו כן באותה שנה הוגדר מחדש תחום השייכות מסביב לעיר שמקבל שירות על ידי הכנסייה כחלק מתחום אזור רוצ'סטר.

בשנים שבין מלחמות העולם, העיר הפכה למרכז לתעשיית האלקטרוניקה. בנוסף לכך בעיר ממוקמות מפעלים לייצור מוצרי חשמל ביתתים דוגמת מפעל של Franke.

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה העיר התרחבה במהירות כחלק מתנועת האוכלוסייה מתוך לונדון, מספר תושביה בשנת 2011 היה כ-60 אלף נפש. העיר הפכה ליעד תיירותי פופולרי בסוף המאה ה-20.

חיי תרבות

בסנט אולבנס ישנם חיים תרבותיים משגשגים, עם קונצרטים קבועים והפקות תיאטרון שנערכים במקומות שונים כמו בכנסיות ובאולמות בעיר. בין השאר קיימות מקהלות אחדות, להקות תיאטרון ותזמורת סימפונית.

בעיר קיימים שני מוזיאונים: מוזיאון ורולאמיום, המספר את סיפור חיי היומיום של בריטניה בתקופה הרומית, באמצעות חפצים מן החפירות של העיר הרומית החשובה. השני הוא מוזיאון סנט אולבנס, אשר מתמקד בהיסטוריה של העיר ושל סנט אולבן.^[14] שמורת הטבע ואטרקרס (Watercress) השוכנת על גדות הנהר ור (Ver) ומנוהלת על ידי אגודת חיות הבר.^[15]

נופי העיר, בעיקר הכנסייה העצומה, הרחובות הצרים והציוריים, במרכז העיר מימי הביניים ומקומות נוספים, הם אתרי צילומים מבוקשים בסרטי קולנוע ובסדרות של הטלוויזיה הבריטית, בזכות ייחודם הנופי וההיסטורי וגם בשל קרבתם ללונדון.

בין תושבי העיר המפורסמים שחיו בעיר אפשר למנות את הפילוסוף פרנסיס בייקון (1561–1626), הפיזיקאי סטיבן הוקינג (1942–2018) גר בילדותו בעיר והבמאי סטנלי קובריק (1928–1999) התגורר בה בעשרים השנים האחרונות לחייו.

הקהילה היהודית

משפחות יהודיות התיישבו ועבדו בעיר החל מתחילת המאה ה-20, אך מוסדות הקהילה הוקמו רשמית רק בשנת 1933, עם טקסים שהתקיימו בבתי חברי הקהילה. במהלך מלחמת העולם השנייה גדלה הקהילה, כאשר משפחות נוספות מצאו בעיר מקלט מההבליץ בלונדון; בשנת 1942 גייסה הקהילה ההולכת וגדלה מספיק כסף לרכישת בית פרטי גדול שהוסב לבית כנסת וכן כבית לרב המכהן. בבית העירייה (כיום המוזיאון והגלריה של סנט אלבנס) נערכו תפילות בחגים, בהם היה קהל גדול יותר. בשנת 1948, הקהילה הפכה להיות מזוהה עם ארגון ק"ק כנסת ישראל, אך לא הייתה חברה מלאה ובחרה לשמור על עצמאותה עד 2011, אז הצביעו חברי הקהילה להיות חברים מלאים בארגון^[16].

עם סיום המלחמה, הועלו תוכניות להקמת בית כנסת ייעודי. יותר מ-300 איש השתתפו בטקס הנחת אבן הפינה שלו, במרץ 1950, ובדיוק שנה לאחר מכן, נחנך בית הכנסת החדש, במקום הנוכחי שלו בדרך אוסוולד. בערך באותה תקופה התמזל מזלו של בית הכנסת לרכוש עבור הבניין החדש סט חלונות ויטראז' נאים; שניים מהם נדירים מאת האמן וחוקר העברית הנודע, דוד הילמן, ונמנים עם הקישוטים היקרים ביותר של בית הכנסת. במהלך העשורים הבאים, גודלה של הקהילה השתנה, כאשר חברים מבוגרים נפטרו או חזרו ללונדון, כשמספר חבריה הצטמצם עד כדי כך שלא יכלה עוד לפרנס רב. אף על פי כן, בשנות ה-80 של המאה ה-20, הודות לגל חדש של זוגות צעירים שעברו לאזור, הקהילה החלה לצמוח שוב, לאט אך בהתמדה. מנהגי הקהילה השתדלו להמשיך לקיים שירותים וחינוך יהודי. בשנת 1991, מאמציהם חוזקו על ידי מינוי של המורה יונתן גורסקי להוביל שיעורי יהדות. בשנת 2014 מונה לבית הכנסת רב במשרה מלאה, לאחר הפסקה של 50 שנה^[17].

בשנת 1990 הוקם בית כנסת שני בעיר, "בית הכנסת המסורתי של סנט אולבנס" (St Albans Masorti Synagogue), ברוח היהדות הקונסרבטיבית, על ידי תושבים יהודים שביקשו להקים קהילה עם ערכים מודרניים יותר מבית הכנסת האורתודוקסי של "ק"ק כנסת ישראל". קהילה זו גדלה במהירות ויש בה כ-200 חברים^[18].

תחבורה

שתי תחנות רכבת משרתות את העיר:

תחנת סנט אלבנס סיטי, אשר ממוקמת כ-800 מטר מזרחית למרכז העיר. היא שוכנת על הקו הראשי מידלנד וישי בה שירות של רכבת הפרוורים "תמזלינק", עם קישור רכבת תכוף ומהיר למרכז לונדון. השירות הפרווברי עוצר בכל התחנות במסלול למכרז לונדון, בעוד ששירותי האקספרס פועלים ללא עצירה עד תחנת הרכבת סנט פנקראס. רכבות נוסעות צפונה להרפנדן, לוטון, נמל התעופה לונדון לוטון ובדפורד.
תחנת מנזר סנט אלבנס, אשר ממוקמת קילומטר אחד דרומית-מערבית לתחנת סיטי. היא הקצה המזרחי של קו הרכבת המוביל לתחנת הרכבת צומת ווטפורד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סנט אולבנס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סנט אולבנס
place/Saint-Albans-district-England סנט אולבנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "St Albans" . Encyclopædia Britannica. 23 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 1012.
^ "Medieval St. Albans". Retrieved 3 November 2013.
^ Rosalind Niblett, Roman Hertfordshire, Wimborne: Dovecote Press, 1995
^ John Wacher, 1976, The Towns of Roman Britain, p. 202, both for Tasciovanus and the Catuvellauni.
^ "BBC - History - Boudicca"
^ Martin Biddle, "Alban and the Anglo-Saxon Church", in Robert Runcie (ed), Cathedral and City: St Albans Ancient and Modern, Martyn Associates, 1977
^ Constantius of Lyon; Trans. Vermaat, Robert. "The text of the Vita sancti Germani". vortigernstudies.org.uk. Retrieved 19 November 2014.
^ Kenneth. S. Painter, "Recent discoveries in Britain", Publications de l'École française de Rome, 1989, Vol. 123, No. 1, pp. 2031–2071
^ "Chapter House History – The Cathedral and Abbey Church of Saint Alban". Stalbanscathedral.org. Archived from the original on 13 November 2013. Retrieved 13 November 2013.
^ Loyn, Anglo-Saxon England and the Norman Conquest, 2nd ed. 1991:11.
^ St Albans Millenary Pageant Souvenir Programme, n.p, 1948
^ History of Verulam and St. Alban's S. G. Shaw, 1815 pages 64–66. Accessed April 2011
^ Asa Briggs, "The Victorian City", in ‘’Cathedral & City: St Albans Ancient and Modern’’, ed. Robert Runcie, Martyn Associates, 1977
^ "St Albans Museums". St Albans Museums. Archived from the originalon 17 August 2011. Retrieved 11 August 2011.
^ "Watercress Wildlife Association, St Albans". Watercress Wildlife Association. Retrieved 23 May 2013.
^ Jay Grenby, St Albans: A tale of two cities (in one), The Jewish Chronicle, ‏25 MAY 2021
^ Jay Grenby, St Albans ﬁnally gets its man after a 50-year wait, The Jewish Chronicle, ‏14 JUL 2014
^ Watford Observer Staff, Synagogue to welcome new rabbi, Watford Observer, ‏19 JUNE 2000

[1] Chisholm, Hugh, ed. (1911). "St Albans" . Encyclopædia Britannica. 23 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 1012.

[2] "Medieval St. Albans". Retrieved 3 November 2013.

[3] Rosalind Niblett, Roman Hertfordshire, Wimborne: Dovecote Press, 1995

[4] John Wacher, 1976, The Towns of Roman Britain, p. 202, both for Tasciovanus and the Catuvellauni.

[5] "BBC - History - Boudicca"

[6] Martin Biddle, "Alban and the Anglo-Saxon Church", in Robert Runcie (ed), Cathedral and City: St Albans Ancient and Modern, Martyn Associates, 1977

[7] Constantius of Lyon; Trans. Vermaat, Robert. "The text of the Vita sancti Germani". vortigernstudies.org.uk. Retrieved 19 November 2014.

[8] Kenneth. S. Painter, "Recent discoveries in Britain", Publications de l'École française de Rome, 1989, Vol. 123, No. 1, pp. 2031–2071

[9] "Chapter House History – The Cathedral and Abbey Church of Saint Alban". Stalbanscathedral.org. Archived from the original on 13 November 2013. Retrieved 13 November 2013.

[10] Loyn, Anglo-Saxon England and the Norman Conquest, 2nd ed. 1991:11.

[11] St Albans Millenary Pageant Souvenir Programme, n.p, 1948

[12] History of Verulam and St. Alban's S. G. Shaw, 1815 pages 64–66. Accessed April 2011

[13] Asa Briggs, "The Victorian City", in ‘’Cathedral & City: St Albans Ancient and Modern’’, ed. Robert Runcie, Martyn Associates, 1977

[14] "St Albans Museums". St Albans Museums. Archived from the originalon 17 August 2011. Retrieved 11 August 2011.

[15] "Watercress Wildlife Association, St Albans". Watercress Wildlife Association. Retrieved 23 May 2013.

[הקהילההיהודית-16] Jay Grenby, St Albans: A tale of two cities (in one), The Jewish Chronicle, ‏25 MAY 2021

[17] Jay Grenby, St Albans ﬁnally gets its man after a 50-year wait, The Jewish Chronicle, ‏14 JUL 2014

[18] Watford Observer Staff, Synagogue to welcome new rabbi, Watford Observer, ‏19 JUNE 2000

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]