לדלג לתוכן

סלין סיאמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סלין סיאמה
Céline Sciamma
לידה 12 בנובמבר 1978 (בת 45)
פונטואז, צרפת
מדינה צרפתצרפת צרפת
תקופת הפעילות מ-2004
עיסוק במאית קולנוע, תסריטאית ומפיקה
מקום לימודים La Fémis עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אדל אנל (2007–2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט האנימציה הטוב ביותר (2016)
  • פרס הקולנוע של האוניברסיטה האירופית (2019)
  • פרס הקולנוע האירופי לתסריטאי הטוב ביותר (2019)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (15 באפריל 2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סלין סיאמה (בצרפתית: Céline Sciamma; נולדה ב-12 בנובמבר 1978) היא תסריטאית ובמאית קולנוע צרפתייה. היא ידועה בזכות הסרטים חבצלות מים, טומבוי, חבורת נערות ודיוקן של נערה עולה באש. נושא נפוץ בסרטיה של סיאמה הוא נזילות מגדרית וזהות מינית בקרב נערות ונשים. סרטיה תרמו רבות לשיח על תאוריית ״המבט הנשי״ (Female Gaze).

בשנת 2019 היא זכתה בפסטיבל קאן בפרס התסריט הטוב ביותר על סרטה דיוקן של נערה עולה באש והייתה מועמדת שש פעמים לפרסי סזאר, וזכתה פעם אחת בפרס העיבוד הטוב ביותר עבור עבודתה על הסרט חיי כקישוא (2016).

קורות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיאמה גדלה ב-פונטואז, פרבר מחוץ לפריז[1]. אביה דומיניק הוא מעצב תוכנה ואחיה לורנס הוא סטנדאפיסט ומעצב גרפי[2]. כילדה, היא הייתה קוראת ספרים נלהבת וכנערה החלה להתעניין גם בקולנוע[3]. סיאמה מצטטת את סבתה כהשראה לאהבתה לקולנוע, ואומרת שהיה לה עניין רב בסרטים הוליוודיים ישנים. סיאמה גם השתתפה כנערה ב-Utopia, תיאטרון בית אמנות בסרז'י, 3 פעמים בשבוע[4].

סיאמה סיימה את התואר השני שלה בספרות צרפתית באוניברסיטת פריז ננטר[3][5] ולאחר מכן היא כתבה את התסריט המקורי הראשון שלה לחבצלות מים כחלק מההערכה הסופית שלה ב"La Fémis".

סיאמה הצהירה שהיא מעולם לא תכננה לביים, ושהיא חשבה רק על תסריטאות או עבודה כמבקרת[6] קסבייה בובואה, שהיה יו"ר פאנל ההערכה, ויכול להיחשב כמנטור שלה, שכנע אותה גם לביים את הסרט[7]. שנה לאחר שסיימה את בית הספר, היא החלה לצלם את הסרט בעיר הולדתה[8].

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט הבכורה של סיאמה, חבצלות מים נבחר להקרנה במסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן בשנת 2007. הסרט השיג שלוש מועמדויות לפרסי סזאר בשנת 2008. סיאמה הייתה מועמדת לפרס סזאר לסרט הבכורה הטובה ביותר, והשחקניות אדל האנל ו-לואיז בלאשר היו מועמדות שתיהן לפרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר.

סיאמה ביימה את סרטה הקצר הראשון, פאולין, בשנת 2009 כחלק מקמפיין ממשלתי נגד הומופוביה בשם "חמישה סרטים נגד הומופוביה"[9].

סרטה טומבוי משנת 2011 נכתב וצולם תוך מספר חודשים[10]. סיאמה כתבה את התסריט תוך שלושה שבועות, השלימה את הליהוק תוך שלושה שבועות, וצילמה את הסרט תוך 20 יום[11]. הוא הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, במסגרת הפנורמה של הפסטיבל. הסרט הוצג בבתי ספר בצרפת כחלק מהתוכנית החינוכית[11].

סרטה חבורת נערות מ-2014 נבחר להיות מוקרן כחלק ממדור השבועיים של הבמאים של פסטיבל קאן בשנת 2014[12]. הוא הוקרן גם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו 2014 ובפסטיבל סאנדנס 2015 . בראיונות, סיאמה אמרה כי חבורת נערות יהיה הסרט האחרון שלה בטרילוגיה ההתבגרות שהיא רואה בו יחד עם חבצלות מים וטומבוי[13].

בין הבימוי לסרטים שלה, סיאמה המשיכה לעבוד גם כתסריטאית עבור במאים אחרים. היא הייתה מבוקשת על ידי אנדרה טצ'ינה, שאת עבודתו העריצה סיאמה עוד בצעירותה, והשתתפה בכתיבת התסריט לסרטו להיות בן 17 מ-2016[14].

סרטה העלילתי הרביעי של סיאמה, "דיוקן של נערה עולה באש", החל להצטלם בסתיו 2018[15]. הקרנת הבכורה שלו הייתה בתחרות הראשית בפסטיבל קאן בשנת 2019, שם זכה בפרס ״הדקל הקווירי״ ובפרס התסריט הטוב ביותר[16].

סיאמה צלמה את סרטה החמישי "אמא קטנה" בסתיו 2020, והוא הוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין במרץ 2021[17]. הוא גם הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן סבסטיאן 2021, שם זכה בפרס הקהל[18]. בשנת 2021 לקחה חלק בכתיבת התסריט לסרט "פריז, הרובע ה-13" מאת הבמאי ז'אק אודיאר.

שיתופי פעולה וסגנון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיאמה משתפת פעולה לעיתים קרובות עם Para One, מפיקת מוזיקה אלקטרונית שהלחינה את כל סרטיה וגם עם צלמת הקולנוע קריסטל פורנייה, שגם צילמה את ״טרילוגית ההתבגרות״ של סיאמה[19]. היא ידועה בשל ליהוק שחקנים לא מקצועיים בסרטיה והיא גם מלהקת לעיתים קרובות את השחקנית אדל האנל.

סאימה אמרה בעבר כי אופנה וסטייל מהווים חלק חשוב באפיון הדמויות, וזו הסיבה שהיא לעיתים קרובות מעצבת התלבושות של הסרטים שלה בעצמה[20]. היא הכירה בדייוויד לינץ' כבעל השפעה כבדה על יצירתה, יחד עם וירג'יניה וולף אותה כינתה "הסופרת הגדולה ביותר" ואת שנטל אקרמן כ"אחת מיוצרי הסרט החשובים ביותר"[21].

סיאמה מתמקדת בנושאי זהות ובייצוג בסרטיה, כמו זהות שחורה בחבורת נערות, זהות קווירית בדיוקן של נערה עולה באש וזהות אימהית באמא קטנה[22].[23]

אקטיביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיאמה היא פמיניסטית[24]. היא הייתה חברה מייסדת בסניף הצרפתי של תנועת "5050 עד 2020", קבוצה של אנשי מקצוע בתעשיית הקולנוע הצרפתית הדוגלת בשוויון מגדרי בקולנוע[25][26].

סיאמה משתמשת בסרטים שלה כדי לדבר על מגבלות "המבט הגברי״ ולהציג סרטים מן ״המבט הנשי״[27]. היא רואה בעבודתה, במיוחד דיוקן של נערה עולה באש, מניפסט של המבט הנשי. סיאמה הצהירה בראיון כי, "זו הסיבה שהמבט הגברי אובססיבי לייצג לסביות, משום שזו דרך לשלוט בזה. הסיפורים שלנו חזקים כי הם מסוכנים. אנחנו מסוכנות. אז זו אסטרטגיה טובה מאוד לבזות אותנו, לערער אותנו - כי היא נותנת לנו פחות מינוף לדינמיקה פוליטית-חברתית חזקה מאוד"[28].

ב-2018, היא ארגנה והשתתפה במחאת הנשים נגד אי-שוויון בפסטיבל קאן לצד נשים בולטות רבות בקולנוע, כולל אנייס ורדה, אווה דוברני, קייט בלאנשט ולאה סדו[29].

בהקרנת הבכורה של סרטה דיוקן של נערה עולה באש בפסטיבל קאן בשנת 2019, סיאמה והשחקנית הראשית אדל האנל ענדו סיכות 50/50 לתמיכה בתנועת השוויון[30].

בשנת 2020 סיאמה וצוות הסרט דיוקן של נערה עולה באש הצטרפו לשחקנית הראשית אדל האנל ביציאה הפגנתית מטקס פרסי הסזאר ה-45 לאחר שרומן פולנסקי זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר[31]. סיאמה הצהירה בראיון לגבי היציאה הזו כי "...זה לא היה מתוכנן. הכל היה עניין של הרגע, עניין של שניות. זה עניין של להזיז את הרגליים. וזה קשה. קשה לעמוד על שלך וקשה להזיז את הרגליים. אני מבינה למה אנשים לא עושים את זה. אבל לפעמים פשוט צריך"[6].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלין סיאמה היא לסבית. בשנת 2014, אדל האנל הודתה בפומבי כי הייתה במערכת יחסים עם סיאמה בנאום התודה שלה בפרסי הסזאר.[32] השתיים נפגשו על הסט של הסרט חבצלות מים משנת 2007 והחלו לצאת לאחר מכן. בנות הזוג נפרדו, באופן ידידותי, לפני צילומי הסרט דיוקן של נערה עולה באש, שבו כיכבה גם האנל[33].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלין סיאמה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Romney, Jonathan (26 באפריל 2015). "The stars of Girlhood: 'Our poster is all over Paris, with four black faces on it…'". TheGuardian.com. נבדק ב-27 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Branquart, Victor (7 במאי 2012). "Laurent Sciamma : meilleur espoir". Standard Magazine. נבדק ב-13 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Jenkins, David. "Celine Sciamma:interview". TimeOut London. אורכב מ-המקור ב-14 בינואר 2020. נבדק ב-14 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Céline Sciamma: 'My films are always about a few days out of the world'". the Guardian (באנגלית). 2021-11-14. נבדק ב-2021-12-07.
  5. ^ "Céline Sciamma | Berlinale Talents". www.berlinale-talents.de. נבדק ב-2021-12-07.
  6. ^ 1 2 "Céline Sciamma: 'My films are always about a few days out of the world'". the Guardian (באנגלית). 2021-11-14. נבדק ב-2021-12-07.
  7. ^ Lambies, Josep. "Céline Sciamma talks 'Tomboy'". נבדק ב-13 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Hunt, Rosy (15 בספטמבר 2011). "INTERVIEW WITH CÉLINE SCIAMMA". נבדק ב-13 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Céline Sciamma talks 'Tomboy' - Film, Time Out Barcelona (באנגלית בריטית)
  10. ^ Silverstein, Melissa. "Interview with Celine Sciamma: Writer/Director of Tomboy BLOGS". אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2014. נבדק ב-13 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Interview with Céline Sciamma | TAKE ONE |, TAKE ONE, ‏2011-09-15 (באנגלית בריטית)
  12. ^ "Cannes Directors' Fortnight 2014 lineup unveiled". Screendaily. נבדק ב-26 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Blay, Zeba. "Interview: 'Girlhood' Director Celine Sciamma on Race, Gender & the Universality of the Story". אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2015. נבדק ב-7 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Kopiejwski, Faustine. ""Quand on a 17 ans": Céline Sciamma au scénario du nouveau film d'André Téchiné". CheekMagazine. נבדק ב-14 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Goodfellow, Melanie. "mk2 launches sales on Céline Sciamma's 'Portrait of A Lady On Fire', Porumboiu's 'The Passenger' (exclusive)". Screendaily. נבדק ב-13 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Richford, Rhonda (24 במאי 2019). "Cannes: 'Portrait of a Lady on Fire' Takes Queer Palm Prize". The Hollywood Reporter. נבדק ב-25 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Kleinmann, James (4 במרץ 2021). "Berlin Film Festival 2021 Review: Petite Maman ★★★★1/2". The Queer Review (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-1 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "San Sebastian Film Festival". sansebastianfestival. נבדק ב-2022-01-09.
  19. ^ Barbier, Brigitte. "La directrice de la photographie Crystel Fournier, AFC, parle de son travail sur "Bande de filles", de Céline Sciamma". נבדק ב-13 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Phillips, Mariah. "'GIRLHOOD' DIRECTOR CELINE SCIAMMA TALKS PARIS, FRIENDSHIP, AND COLORFUL STORYTELLING". נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Dozol, Vincent (13 בפברואר 2020). "CÈLINE SCIAMMA: THE FRENCH DIRECTOR WINNING OVER U.S. CRITICS". נבדק ב-15 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Bramowitz, Julie (2015-01-30). "Céline Sciamma's Newest Film, Girlhood, Changes the Face of the Coming-of-Age Story". Vogue (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-12-07.
  23. ^ gwendolyn-smith (2021-11-18). "Céline Sciamma: 'Imagine waiting all your life to feel seen'". inews.co.uk (באנגלית). נבדק ב-2021-12-07.
  24. ^ Hatim, Houssam. "Céline Sciamma, ou le cinéma au centre de la lutte féministe". נבדק ב-14 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "THE SIGNATORIES". נבדק ב-21 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Céline Sciamma: 'In France, they don't find the film hot. They think it lacks flesh, it's not erotic'". TheGuardian.com. 21 בפברואר 2020. נבדק ב-12 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Portrait of a Lady on Fire director Céline Sciamma on her ravishing romantic masterpiece". 19 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ VanDerWerff, Emily (2020-02-19). "Portrait of a Lady on Fire director Céline Sciamma on her ravishing romantic masterpiece". Vox (באנגלית). נבדק ב-2021-12-07.
  29. ^ Nayeri, Farah (12 במאי 2018). "Women Rally on Cannes Red Carpet to Highlight Gender Inequality". The New York Times. נבדק ב-14 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Cotton, Johnny (20 במאי 2019). "'Lady on Fire' by female promise Sciamma sets Cannes ablaze". Reuters. נבדק ב-21 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Willsher, Kim (במרץ 2020). "Polanski's 'Oscar' divides elite world of French cinema". TheGuardian.com. נבדק ב-3 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Romney, Jonathen (4 בדצמבר 2016). "Adele Haenel, Recycling cliches is a sign that a film lacks courage". The Guardian. נבדק ב-8 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Erbland, Kate (5 בדצמבר 2019). "'Portrait of a Lady on Fire' Filmmaker Céline Sciamma Is Trying to Break Your Heart". IndieWire. נבדק ב-2 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סלין_סיאמה&oldid=38942687"