לדלג לתוכן

אדל האנל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדל האנל
Adèle Haenel
לידה 11 בפברואר 1989 (בת 35)
מונטריי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2002–2023 (כ־21 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון מונטן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סלין סקיאמה (20072018) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס רומי שניידר (2015)
  • פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (2015)
  • פרס סזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אדל האנל עם פרס סזאר בו זכתה ב-2014

אדל האנלצרפתית: Adèle Haenel; נולדה ב-1 בינואר 1989) היא שחקנית צרפתייה, זוכת שני פרסי סזאר, פרס לומייר ופרס רומי שניידר.

האנל גדלה בפריז. את קריירת המשחק החלה בגיל 11, אחיה ענה למודעת דרושים לסרט "הפרחחים", היא הצטרפה אליו למבחני הליהוק ונבחרה לשחק בתפקיד הראשי בסרט.[1] לאחר סיום לימודי התיכון לוהקה ב-2007 לתפקיד ראשי בסרט ההתבגרות הלהט"בי "חבצלות המים", סרטה הראשון של במאית הקולנוע סלין סיאמה, על תפקידה הייתה מועמדת למועמדת לפרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר. היא מיעטה לשחק עד 2011 בה השתתפה במספר סרטים, שלושה מהם הוצגו בפסטיבל הקולנוע בקאן.[1] עבור תפקידה בסרט "L'Apollonide : Souvenirs de la maison close" זכתה בפרס לומייר והייתה מועמדת לפרס סזאר לשחקנית המבטיחה.

ב-2013 זכתה בפרס סזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "סוזאן". ב-2014 זכתה בפרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"מלחמה ממבט ראשון". ב-2015 זכתה בפרס רומי שניידר לשחקנית הצעירה והמבטיחה בקולנוע הצרפתי. ב-2020 הייתה מועמדת לפרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "דיוקן של נערה עולה באש".

האנל הייתה בת זוגה של הבמאית סלין סיאמה, אותה הכירה בסרט "חבצלות המים".[2] מאז 2018 היא בזוגיות עם הזמרת הצרפתייה ג'וליה לאנואה.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2002 : הפרחחים (Les Diables)
  • 2007 : La naissance des pieuvres (חבצלות המים) - מועמדת לפרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר
  • 2011 : Déchaînées
  • 2011 : אחרי הדרום (Après le sud)
  • 2011 : En ville
  • 2011 : L'Apollonide : Souvenirs de la maison close - זוכת פרס לומייר ומועמדת לפרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר
  • 2012 : Confession d'un enfant du siècle
  • 2012 : שלושה עולמות (Trois mondes)
  • 2012 : עליה (Alyah d'Elie Wajeman)
  • 2013 : סוזאן (Suzanne) - זוכת פרס סזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
  • 2014 : L'Homme qu'on aimait trop
  • 2014 : מלחמה ממבט ראשון (Les Combattants) - זוכת פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר
  • 2015 : La Chambre Interdite
  • 2016 : Les Ogres
  • 2016: הנערה האלמונית (La Fille inconnue)
  • 2016: Nocturama
  • 2016 : יתומה (Orpheline)
  • 2017 : Remise de peine
  • 2017 : 120 פעימות בדקה (‏battements par minute‏ 120)
  • 2018: ! En liberté
  • 2018: Un peuple et son roi
  • 2018: Die Blumen von gestern (סרט אוסטרי-גרמני)
  • 2019: דיוקן של נערה עולה באש (Portrait de la jeune fille en feu) - מועמדת לפרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר
  • 2019: עור צבי (Le Daim)

עדות על תקיפה מינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2019 העידה האנל באמצעות התקשורת כי הותקפה מינית על ידי הבמאי כריסטופר רוג'יה (צר'), במעשים שהחלו כשהייתה בת 12 ונמשכו עד שהייתה בת 15. עדותה זכתה לתמיכה בעדויות נוספות שניתנו על ידי עשרות אנשים ונאספו באתר החדשות הצרפתי Mediapart (צר'). בעקבות עדותה של האנל נפתחה חקירה כנגד רוג'יה, והוא הודח מאיגוד הבמאים של צרפת.[3][4]

עדותה של האנל על התקיפה המינית שעברה השפיעה על נשים אחרות מתחומים שונים לחשוף סיפורי הטרדה שעברו.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדל האנל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]