סכסוך לבנון–ערב הסעודית (2017)
סכסוך לבנון–ערב הסעודית הוא סכסוך שהחל כאשר ראש ממשלת לבנון, סעד חרירי, הודיע בפתאומיות על התפטרותו בזמן שהיה בסעודיה ב-4 בנובמבר 2017. זמן קצר לאחר מכן, יחסי החוץ בין שתי המדינות ומדינות שכנות באזור בעלות בריתן נעשו מתוחים יותר ויותר. ב-6 בנובמבר טענה סעודיה שלבנון הכריזה מלחמה בין שתי המדינות, למרות שמנהיגי לבנון הצהירו אחרת. ב-9 בנובמבר, ערב הסעודית, בחריין, כווית ואיחוד האמירויות הערביות ביקשו מאזרחיהן לעזוב את לבנון. הסכסוך נחשב כחלק מסכסוך הפרוקסי הגדול ביותר בין איראן לסעודיה.
נשיא לבנון וכמה פקידים לבנוניים סברו שהתפטרותו הפתאומית של חרירי נעשתה בכפייה של הסעודים, וטענו כי הסעודים החזיקו אותו כבן ערובה. איראן, חזבאללה וכמה אנליסטים סבורים גם כי צעד זה נעשה בכדי ליצור עילה למלחמה נגד חזבאללה. ב-21 בנובמבר, חרירי התפטר מתפקידו בביירות, אך הוא השעה זאת מיד, ולאחר מכן ביטל את ההתפטרות לחלוטין ב-5 בדצמבר.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1989 ערב הסעודית יחד עם ארצות הברית עזרה לתווך את סיום מלחמת האזרחים הלבנונית באמצעות הסכם טאיף. ההסכם הותיר את חזבאללה כמיליציה העדתית החמושה היחידה של לבנון, בשל מאבקה נגד החזקת ישראל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בעקבות נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000, גברו הקריאות לפירוק חזבאללה מנשקו. עם זאת, המפלגה התנגדה לכל מהלך כזה. בעקבות ההתנקשות ברפיק חרירי קראה סעודיה לנסיגה מיידית של הכיבוש הסורי בלבנון. ערב הסעודית התנגדה להשפעתו של חזבאללה בלבנון ולמעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה, מכיוון שזה נתפס כמקושר היטב עם איראן.[1]
התפטרותו של חרירי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-4 בנובמבר 2017, בהצהרה ששודרה בטלוויזיה הסעודית, הגיש ראש ממשלת לבנון, סעד חרירי, את התפטרותו מתפקידו, תוך ציון השפעת-היתר הפוליטית של איראן וחזבאללה באזור המזרח התיכון וחששות מהתנקשות בו.[2][3] התפטרותו של חרירי הביאה לירידה באיגרות החוב הלבנוניות ואזהרות מפני הורדה בדירוג האשראי של לבנון.
איראן דחתה בתוקף את דבריו של סעד חרירי וכינתה את התפטרותו כחלק ממזימה של ארצות הברית, ישראל וסעודיה להגברת המתיחות במזרח התיכון.
ב-21 בנובמבר הכריז חרירי בביירות כי הוא משעה את התפטרותו. הוא הצהיר כי נשיא לבנון מישל עאון ביקש ממנו "להשהות את ההחלטה לפני התייעצויות נוספות". הוא סירב לדבר על מה שקרה בסעודיה וטען שהאירועים יישארו סמויים. ב-5 בדצמבר הוא חזר בו מהתפטרותו בנאום שבו הדגיש את הנייטרליות של לבנון בכל הסכסוכים האזוריים.[4][5]
האשמות בחטיפה ובהחזקת חרירי כבן ערובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התפטרותו הפתאומית של חרירי בשהותו בסעודיה, דווח כי נשיא לבנון עאון סיפר לשגרירים זרים כי חרירי נחטף על ידי סעודיה. בהצביע על שהותו בת 12 הימים בסעודיה לאחר התפטרותו, אמר עאון כי הוא מחשיב את חרירי כעצור על ידי ערב הסעודית.
לפי העיתונאי רוברט פיסק, חרירי לא יכול היה להתפטר מיוזמתו, מכיוון שהוא כבר קבע מפגשים עם קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי ליום שני שלאחר מכן. יתר על כן, חרירי הגיע גם לסעודיה ב-4 בנובמבר לבוש בבגד יומיומי, כי הוא ציפה לצאת לקמפינג במדבר עם מוחמד בן סלמאן.[6]
רוברט פיסק מוסיף שכאשר מטוסו של חרירי נחת בשדה התעופה של ריאד, הוא הוקף בכוחות משטרה שהחרימו את הטלפון הסלולרי שלו ושל שומרי ראשו. לפי גורם אמריקאי שצוטט על ידי הניו יורקר, חרירי הוחזק אז במעצר סעודי במשך אחת עשרה שעות, הונח על כיסא כשבכירים סעודים טפחו בו שוב ושוב. לפי ה"ניו יורקר", פקיד אמריקאי לשעבר הצהיר כי חרירי אמר ש"איראן מתכוונת להמשיך ולהשפיע באזור", לאחר שנפגש עם עלי אכבר וליאטי, יועץ בכיר של המנהיג העליון של איראן. חרירי גם הצטלם מחויך עם וליאטי. על פי דיווח הניו יורקר, כאשר בן סלמאן שמע על האירועים "הוא זעם", ו"הרגיש שהוא חייב לעשות משהו".
גורם אמריקאי בכיר במזרח התיכון מצוטט כאומר שהעלילה הייתה "הדבר הכי מטופש שראיתי אי פעם". האמינו כי כל הפיאסקו הוא חלק מהצעדים הקיצונים של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לבלימת השפעתה של איראן באזור.
כמה קבוצות לבנוניות הנוטות לאיראן ולשיעיות, כולל חזבאללה, האשימו את ערב הסעודית בהחזקת חרירי כבן ערובה. מקורביו של חרירי ובכירים סעודים הכחישו זאת. מנהיג חזבאללה בלבנון, חסן נסראללה, הכריז כי "התפטרותו של חרירי אינה חוקית ופסולה". בנובמבר פורסם כי חרירי בדרכו מסעודיה לאיחוד האמירויות הערביות. כלי התקשורת של מפלגתו של חרירי עצמו דיווחו כי לאחר מכן ימשיך לבחריין ובהמשך ישוב לביירות, אך שתי הנסיעות הללו בוטלו לאחר מכן והוא נשלח בחזרה לריאד. חרירי נאלץ ככל הנראה לשהות בבית ההארחה של אחוזת משפחתו בריאד, משם התראיין לתקשורת, וככל הנראה לא הייתה לו גישה לבגדיו, כיוון שכשצולם ביציאה היו לו נעליים גדולות למידותיו.[7]
האשמות בהכרזת מלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני צידי הסכסוך טענו כי הצד השני הכריז למעשה במלחמה. ב-4 בנובמבר 2017, ערב הסעודית יירטה טיל בליסטי שנורה מתימן, שככל הנראה כוון לבירת סעודיה ריאד. שר החוץ הסעודי עאדל אל-ג'ובייר טען כי הטיל הוברח לחות'ים בתימן באמצעות פעילי חזבאללה. תאמר אל-סבחאן, השר הסעודי לענייני המפרץ הפרסי, אמר לרשת אל-ערביה שבשליטת סעודיה: "נתייחס לממשלת לבנון כאל ממשלה המכריזה מלחמה בגלל מיליציות חזבאללה". והוסיף כי "לבנון נחטפת על ידי המיליציות של חזבאללה ומאחוריה עומדת איראן".[8]
ב-9 בנובמבר 2017, מנהיג חזבאללה חסן נסראללה אמר בתורו כי סעודיה "הכריזה מלחמה על לבנון וחזבאללה".[9]
תגובות בינלאומיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 בנובמבר 2017, ערב הסעודית, ולאחר מכן איחוד האמירויות הערביות וכווית, קראו לאזרחיהן הנמצאים בלבנון לעזוב את המדינה לאלתר.[10][11][12]
ב-10 בנובמבר 2017, נשיא צרפת עמנואל מקרון ערך ביקור לא מתוכנן בסעודיה בתוך המשבר המתגבר. שר החוץ של ארצות הברית, רקס טילרסון, הזהיר "כל צד, בתוך לבנון או מחוצה לה, להשתמש בלבנון כמקום לסכסוכי נציגים או בכל דרך שתורמת לחוסר יציבות במדינה". פקידים אמריקאים ואירופים לחצו באופן פרטי על ערב הסעודית לסגת מהעמדותיה בסכסוך.[13][14]
שר המודיעין הישראלי ישראל כץ כינה את ההתפטרות "נקודת מפנה" עבור המזרח התיכון, ואמר כי "עכשיו זה הזמן ללחוץ ולבודד את חזבאללה, עד שהוא ייחלש ובסופו של דבר יפורק מנשקו".[15]
הפטריארך המארוני בצ'ארה בוטרוס אל-רהי אמר ליורש העצר הסעודי בריאד כי הוא תומך בסיבות להתפטרותו של חרירי.[16]
ב-16 בנובמבר 2017, נשיא צרפת מקרון הזמין את סעד חרירי ומשפחתו לצרפת. חרירי עזב את ערב הסעודית לצרפת, לפני שחזר לביירות כדי להגיש את התפטרותו באופן רשמי. הצרפתים התעקשו שההצעה לא הייתה גלות.[17]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hudson, Michael C. (1997). "Trying Again: Power-Sharing in Post-Civil War Lebanon". International Negotiation. 2: 103–122. doi:10.1163/15718069720847889.(הקישור אינו פעיל)
- ^ Narayan, Chandrika. "Lebanese Prime Minister Saad Hariri resigns". CNN. נבדק ב-4 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lebanon's prime minister just resigned 'over plot to target his life'". The Independent. 4 בנובמבר 2017. ארכיון מ-1 במאי 2022. נבדק ב-4 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Hariri: What happened in Saudi stays in Saudi". נבדק ב-1 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lebanese prime minister Hariri rescinds his resignation". The Telegraph. 5 בדצמבר 2017. נבדק ב-12 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Anne Barnard and Maria Abi-Habib (24 בדצמבר 2017). "Why Saad Hariri Had That Strange Sojourn in Saudi Arabia". The New York Times. נבדק ב-25 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ - 'New York Times' Reporter On The Lebanese Prime Minister's Relationship With Saudi Arabia
- ^ "Saudi Arabia says Lebanon has declared war on it". Reuters. 6 בנובמבר 2017. נבדק ב-10 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Muñoz Carlo (10 בנובמבר 2017). "Saudi Arabia 'has declared war' on Lebanon, says Hezbollah leader". The Washington Times. נבדק ב-10 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Saudi Arabia says Lebanon 'declaring war' against it". Al Jazeera. 7 בנובמבר 2017. נבדק ב-4 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Saudi, UAE, Kuwait urge citizens to leave Lebanon". www.aljazeera.com. נבדק ב-10 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Saudi Arabia Tells Its Citizens To Leave Lebanon, And It's Not Completely Clear Why". NPR.org. נבדק ב-10 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ CNBC (10 בנובמבר 2017). "Former Lebanese leader not under house arrest in Saudi Arabia, French foreign minister says". CNBC. נבדק ב-14 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "No evidence Saudi Arabia detaining Hariri: Germany". Reuters. 10 בנובמבר 2017. נבדק ב-14 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ferziger, Jonathan. "Despite diplomatic silence, Israel and Saudi Arabia united by common foe". אורכב מ-המקור ב-13 בנובמבר 2017. נבדק ב-14 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lebanese patriarch, in Saudi, says supports reasons Hariri quit". Reuters. 14 בנובמבר 2017. נבדק ב-14 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lebanon-Saudi Crisis seem to be cooling down". theindependent.in. 16 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה)