הסכם טאיף
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של לבנון |
הסכם טאיף (הידוע גם בשם "הסכם ההבנה הלאומית", בערבית: اتفاق الطائف, תעתיק מדויק: אִתִפָאק אלטָאא'ף) הוא הסכם פוליטי שנחתם ב-22 באוקטובר 1989 בעיר טאיף בערב הסעודית על ידי הצירים הנותרים מחברי הפרלמנט הלבנוני משנת 1972 (אז נערכו במדינה הבחירות הפרלמנטריות האחרונות לפני פריצת מלחמת האזרחים). ההסכם נחתם בניצוחו ובעידודו של יו"ר הפרלמנט חוסיין אל-חוסייני (אנ'), וכלל רפורמה פוליטית נרחבת, שהביאה לסיומה של מלחמת האזרחים בלבנון. כמו כן התווה ההסכם את כינונם של יחסים מיוחדים בין סוריה ללבנון ומסגרת לתחילת נסיגת סוריה מלבנון.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרקע המיידי להסכם טאיף נבע מאירועים ב־1988 עד 1989. עם תום כהונת נשיא לבנון אמין ג'ומאייל בפברואר 1988 ניסו הסורים להביא לבחירת מחליף פרו־סורי תחתיו. יריבים פוליטיים מארונים סיכלו את בחירת שני מועמדים פרו־סורים על ידי מניעת הגעתם של חברי הפרלמנט הלבנוני שהתגוררו בשטחים בשליטתם לבחירות לנשיאות. על מנת לשמר את מקומם של המארונים בהנהגה, מינה ג'ומאייל ערב סיום תפקידו את מפקד צבא לבנון מישל עאון לראש ממשלת לבנון, תוך הדחת סלים אל-חוס והפרת האמנה הלאומית מ־1943. המהלך הביא ליצירת שתי ממשלות מקבילות, האחת בראשות עאון והאחרת בראשות אל-חוס, שזכה לתמיכה סורית.[1]
בקיץ 1988 ניסתה ועדה בת שש מדינות של הליגה המוסלמית להביא לפתרון לסוגיה הלבנונית. בושב של הליגה הערבית במאי 1989 בקזבלנקה הוקמה ועדה בת שלושה מדינות (מרוקו, אלג'יריה וערב הסעודית) לסוגיה הלבנונית.[1]
ב־15 בפברואר פרצה לחימה בין כוחותיו של עאון לכוחות הלבנוניים, מיליציה מארונית מתחרה. ב־14 במרץ 1989 הכריז עאון על "מלחמת שחרור" נגד צבא סוריה ונוכחותו בלבנון. בין היתר לחמו נגד כוחותיו הכוחות הדרוזים של ואליד ג'ומבלט.[1]
ב־29 באוגוסט 1989 הצליחה הוועדה של הליגה המוסלמית להשיג הפסקת אש בין הצדדים הלוחמים בלבנון. ב־30 בספטמבר עד 22 באוקטובר התקיימה ועדה בטאיף שבערב הסעודית בהשתתפות הצדדים.[1]
תוכן ההסכם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסכם שינה את המבנה הפוליטי שנקבע באמנה הלאומית של 1943, והעביר חלק מהכוח שניתן לעדה המרונית מתוקף מעמדה המיוחד תחת שלטון המנדט הצרפתי. עד להסכם היה ראש הממשלה הסוני ממונה על ידי הנשיא המרוני וכפוף לו. בעקבות ההסכם הפך ראש הממשלה לכפוף לרשות המחוקקת, בדומה לשיטות הפרלמנטריות הקלאסיות. מספר המושבים בבית התחתון של הפרלמנט הוגדל ל-128, שיחולקו שווה בשווה בין הנוצרים למוסלמים (לעומת יחס 6:5 לטובת הנוצרים לפני ההסכם), ולא ייבחרו בהצבעה יחסית, שתעניק למוסלמים רוב. בדומה לכך חולקו גם המשרות בממשלה שווה בשווה בין שתי הדתות.
ההסכם אושר ב-4 בנובמבר 1989. הפרלמנט נפגש למחרת בבסיס חיל האוויר קליעאת שבצפון לבנון, ובחר ברנה מעווד לנשיאות, 409 ימים לאחר שאמין ג'ומייל פינה את המשרה עם תום כהונתו ב-1988. 17 ימים לאחר מכן, עוד טרם נכנס לארמון הנשיאות בבעבדה ששימש בינתיים את הגנרל מישל עאון, נרצח מעווד בפיצוץ מכונית תופת בביירות, בעת ששיירתו שבה מחגיגות יום העצמאות של לבנון. את מקומו ירש אליאס הראווי ששימש בתפקיד עד 1998.
נסיגת סוריה בהסכם
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן נוסח הפסקה העוסקת בשהות צבא סוריה בלבנון:
מאחר שמטרתה של ממשלת לבנון היא להחיל את ריבונותה על כל שטח לבנון, באמצעות כוחותיה שלה, בייחוד כוחות ביטחון הפנים, ולאור יחסי הידידות הקושרים את סוריה ללבנון, הכוחות הסוריים יסייעו לכוחות של הממשלה הלבנונית החוקית, להחיל את סמכותה של מדינת לבנון, בתקופה של לא יותר משנתיים, החל מאישור הסכם ההבנה הלאומית, בחירת נשיא הרפובליקה, הקמת ממשלת אחדות, ואישור הרפורמות מבחינה חוקתית. עם תום תקופה זו, שתי הממשלות - ממשלת סוריה וממשלת האחדות הלבנונית - יחליטו לפרוס מחדש את הכוחות הסוריים באזור הבקאע מדאר אל-באידר לקו [המזרחי יותר של] חמאנה - אל-מודייריג' - עין דארה, ובמקרה הצורך, בנקודות אחרות שיקבעו על ידי וועדה צבאית לבנונית-סורית. על שתי הממשלות לקבוע בהסכם את גודל [הכוח] ואורך נוכחות הכוחות הסוריים באזורים הנ"ל ולהגדיר את היחסים בין כוחות אלו למנגנוני מדינת לבנון.
עם זאת, הצבא הסורי שנכנס ללבנון בחסות כוח ההרתעה הערבי ב-1976 בעת מלחמת האזרחים, לא נסוג בהתאם להסכם.
ב-11 במאי 2004 חתם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש על צו נשיאותי שהטיל סנקציות על סוריה בהתאם ל"צו השבת הריבונות הלבנונית" משנת 2003. הצו נחתם, בין היתר מכיוון ש"סוריה שומרת על נוכחות צבאית בלבנון בניגוד לרוח הסכמי טאיף משנת 1989".
החלטת האו"ם 1559 שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם ב-2 בספטמבר 2004, חוזרת אף היא על רבים מסעיפי הסכם טאיף.
הלחץ הבינלאומי על דמשק לסגת גבר מאוד לאחר רצח רפיק אל-חרירי, ראש הממשלה לשעבר של לבנון, ב־14 בפברואר 2005. הפגנות ענק שזכו לכינוי "מהפכת הארזים" נערכו בכל רחבי לבנון. ב־3 במרץ 2005 הודיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שבכוונתו "להחזיר את הכוחות הביתה". הנסיגה, בהיקף של כ־14,000 חיילים, הושלמה בתוך כשבעה שבועות.
ב־26 באפריל 2005, לאחר 29 שנות נוכחות סורית בלבנון, עזב החייל הסורי האחרון את אדמת לבנון. לאחר השמדת חומר רגיש או החזרתו לסוריה, הועברו כל בסיסי הצבא והמודיעין הסוריים לידי ממשלת לבנון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קייס פירו, לבנון – אתגר השונות (ספר 5 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ג–2013, פרק 5.11.4: מלחמות הכול בכול והסכם טאיף, 1985–1989, עמ' 223–232.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסכם טאיף (בערבית)
- הסכם טאיף - רקע והשלכות (באנגלית)
- השוואה בין "הסכם טאיף" להחלטת מועבי"ט 1559 מאת ד"ר ראובן ארליך באתר המרכז למורשת המודיעין
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרת זהויות  |
|
|---|