לדלג לתוכן

סיצ'י גלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיצ'י גלעד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1968 (בת 56 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיגל (סיצ'י) גלעד (נולדה ב-1968) היא צלמת ישראלית.

עבודותיה מתייחסות לנשים ולחוויה הנשית מקודות מבט שונות, תוך הדגשת תכונותיהן, מערכות היחסים הנרקמות ביניהן וכוחן של נשים הן כבודדות והן כקבוצה. הצילומים של גלעד נעים על קו התפר שבין צילומים בעלי אופי דוקומנטרי לבין צילומים מבויימים. כיום עובדת כצלמת עיתונות.

סיצ'י גלעד נולדה בקיבוץ רמת השופט בשנת 1968. בשנת 1996 סיימה תואר ראשון בצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. מתגוררת ועובדת בתל אביב.

"נשים עם שיער קצר" ו"דיוקן עצמי"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה "נשים עם שיער קצר" בתיאטרון ירושלים. הצילומים בתערוכה הציגו שמונה פורטרטים של נשים אותן פגשה גלעד בקפיטריה בה ישבה. היא פנתה אליהן והזמינה אותן להצטלם בסטודיו שלה. התצלומים מציגים את הנשים מישירות מבט למצלמה, חזקות, וסמכותיות.

ב-1996 זו הציגה את תערוכת היחיד "דיוקן עצמי", שהוצגה לראשונה כחלק מתערוכת הגמר של גלעד במחלקה לצילום בבצלאל, ושנה מאוחר יותר הציגה גם בגלריה לימבוס בתל אביב, התערוכה הציגה סדרת צילומים הנראים כתמונות הדרכה קטלוגיות, העוסקות בתהליך של קשירת עניבה. סדרת קשירות העניבה נראית כלקוחה מקטלוג של נערים מתבגרים מתחילת המאה העשרים. הצילומים נראים על סף היעלמות. הדמויות, אנמיות ומנוכרות, מופיעות על רקע לבן, במרכז התמונה או בפינה של חדר. לעיתים משירות מבט לצופה ולעיתים מתכנסות בתוך עצמן. בתמונה האחרונה בסדרה תהליך קשירת העניבה הושלם כאשר הדמות המצולמת משקיפה על התהליך מהצד.[1]

בתקופה זו עסקה גלעד בקודים של התנהגות נשית במצבים הנחשבים לטריטוריות גבריות או נעריות. גלעד הבחינה בכך שפעילויות של גברים צעירים מקודשות פעמים רבות על ידי החברה הישראלית הקיבוצית ותנועות הנוער, אך יש בהן גם ערעור וערבוב של הגדרות המגדר 'בנים' ו'בנות'. גלעד מנסה למצוא את מקומה הנכון בחברה זו. עבודותיה מתחקות אחר הביטחון שבכוח הנשי וההגנה שמעניקה הקבוצה.[2]

תערוכתה של גלעד, The X Fight, שהציגה בגלריית קמרה אובסקורה ואצרה הדס מאור, כללה מספר תצלומי טבע לצד תצלומים בהם נראות נשים במצבי פעולה שונים. תצלומי הצבע דהויים ועכורים, ולעומתם תצלומי הנשים בהירים ומבוימים. תצלומים הנשים קולקטיביים ומציגים מצבי ביניים שונים, ביניהם שיטוט ביער, התקבצות על חוף הים, ישיבה ליד המדורה ועוד. הצילומים עוסקים בתהליכי החיברות הקבוצתיים הקיימים בחברה, תהליכי חיברות אשר אינם נשיים בהגדרה, אך עצם היותם מאוכלסים באופן בלעדי על ידי נשים, הופכת אותם לחתרניים ביחס לנורמות הגדרת הזהות המקובלת. סדרת הצילומים מציגה מהלך של פירוק הנחות יסוד ומוסכמות חברתיות. גלעד אינה נעתרת להגדרות הדיכוטומיות המקובלות. עבודתה אינה עוסקת בהיפוך הבינארי של הגברי בנשי, או של הנשי בגברי, אלא חותרת תחת יסודות ההגדרה עצמם. בד בבד עם מהלך הפירוק נבנית בעבודות זהות נשית קולקטיבית חלופית אשר אינה עונה על הגדרות המגדר המקובלות ועם זאת אינה ניצבת מולן או מנכסת את אלו הגבריות.[3] בריאיון למוסף "סופשבוע" של מעריב אמרה גלעד: "אני לא מנסה לצלם נשים בלבוש של גברים. יש פה משהו מאוד פשוט - להיות אנחנו. זה יוצר אלטרנטיבה שהיא אולי שוברת סטריאוטיפים, כי זו לא אישה נשית עם לק ושמלה, אבל היא גם לא הגבר המאצ'ו. היא פשוט מה שהיא."[4]

בין השנים 2006–2007 הציגה את תערוכות היחיד "לילה בהיר" בגלריה יוטה סאן ברמת השרון, ואת התערוכה "ועדת קישוט" בגלריה גרוס בתל אביב, את שתיהן אצרה נעמי שלו.

ב-2009 הציגה את התערוכה "בין לבין" בגלריה על שם מורל דרפלר באקדמיה לעיצוב וחינוך ויצו, חיפה, אותה אצרה חנה שביב. תערוכה זו הציגה צילומים של גלעד מכל שנות פעילותה, החל משנת 1995 ועד לשנת 2008. לדבריה של אוצרת התערוכה חנה שביב, בצילומיה מנהלת גלעד יומן חיים ומחשבות, כאשר היא מצלמת את סביבתה הטבעית ואת חברותיה. גלעד חולמת ומפנטזת תחילה את תמונותיה ורק לאחר מכן מבצעת.

בשנים 2001 - 2019, הציגה גלעד את צילומיה ב-15 תערוכות קבוצתיות, ביניהן "הלכי רוח בצילום הישראלי" (2007) שהוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות ואצרה נילי גורן, וכן "10/20/30/70" שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ואצר ליאב מזרחי. צילומיה מהווים חלק מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף יגאל אהובי, אוסף יפעת גוריון עופר, אוסף יונתן קולק, גלריה קמרה אובסקורה ומוזיאון ינקו דאדא עין הוד.

עבודותיה של גלעד לאורך השנים מציגות את המציאות היומיומית, ושוברות את הרצף הנורמטיבי שלה בייצוגים חיצוניים. עירום, תנועה מפתיעה, זווית צילום מיוחדת, ריבוי וגיוון של תנועות ופעלים, המשתקפים לכדי אמירה חדשה. ובחלק אחר מהיצירות מוצגת האמירה באופן סימבולי, באמצעות ייצוגים גרפיים, העמדה וקומפוזיציה.[5]

  • 1992-1996 - בצלאל-האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, תואר ראשון (BFA)
  • 2016-2018 - HIT עיצוב משולב - תואר שני, Masters of Integrated Design.

תערוכות יחיד נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1995 - תיאטרון ירושלים "נשים עם שיער קצר"
  • 1996 - בצלאל-האקדמיה לאמנות ירושלים "דיוקן עצמי"
  • 1998 - גלריה לימבוס, תל אביב "דיוקן עצמי"
  • 2000 - הגלריה בקמרה אובסקורה, תל- אביב "The x fight", אוצרת הדס מאור
  • 2006 - גלריה יוטה סאן רמת השרון "לילה בהיר", אוצרת נעמי שלו
  • 2007 - גלריה גרוס, תל אביב "ועדת קישוט", אוצרת נעמי שלו
  • 2009 - הגלריה ע"ש מורל דרפלר באקדמיה לעיצוב וחינוך ויצו, חיפה, "בין לבין", אוצרת חנה שביב.

תערוכות קבוצתיות נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2001 - גלריה מוסררה, ירושלים, "התרחשות", אוצר גיא שהם
  • 2002 - מוזיאון ינקו דאדא עין הוד, "Playboy", אוצר: יצחק גבר
  • 2002 - מוזיאון ערד, "Playboy", אוצר: יצחק גבר
  • 2004 - גלריה אופיר תל אביב, "צבעים אמתיים" ,אוצר: משה קדם
  • 2007 - מוזיאון תל אביב לאמנות, "הלכי רוח בצילום הישראלי", תצלומים מן האוסף מתנת לאון ומיכאלה קונסטנטינר, אוצרת: נילי גורן.
  • 2008 - גלריה משרד, תל אביב, "תערוכה מקרית", אוצרת: רחל סוקמן
  • 2008 - יריד צבע טרי 1, תל אביב
  • 2009 - הייטאצ' מקום לאמנות עכשווית, אוצרת: דפנה נאור
  • 2009 - גלריה שורשים, "זהויות"
  • 2010 - יריד צבע טרי 3
  • 2011 - "Cube Gallery, Manchester, UK. "True Colors 2011
  • 2011 - "The Gallery Soho ,London, UK "True Colors 2010
  • 2019 - הגלריה לצילום בצלאל הר הצופים "יוצאות לאור"
  • 2018 - המרכז הגאה גן מאיר תל אביב "להיות קוויר זה להיות ארכאולוג" אוצר: ניתאי נדיבי.
  • 2018 - מוזיאון ארץ ישראל תל אביב "10/20/30/70" אוצר: ליאב מזרחי.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גורן, נילי. (2007) מסימנים של אדישות לתהילת העדוּת או מ'זה היה שם' ל'הנני', בתוך: הלכי רוח בצילום הישראלי: תצלומים מן האוסף מתנת לאון ומיכאלה קונסטנטינר. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, עמ' 11.
  • מזרחי, ליאב. (2018) 10/20/30/70. טרמינל, 64, עמודים 14–15.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שביב, חנה. (2009) סיצ'י גלעד - "בין לבין", קמרה אובסקורה - הגלריה ע"ש מורל דרפלר, האקדמיה לעיצוב וחינוך ויצו, חיפה. ללא מספרי עמודים.
  2. ^ שפרבר, דוד. (2006, 14 יולי) אמניות ישראליות משתמשות בעולם היהודי כבחומר גלם. מוסף שבת, מקור ראשון.
  3. ^ מאור, הדס. (2000) הדס מאור על סיצ'י גלעד, קמרה אובסקורה - הגלריה, תל אביב. ללא מספרי עמודים.
  4. ^ בקר, מאיה. (2000) שיר הרעות, מוסף "סופשבוע" מעריב, עמודים 117 - 118.
  5. ^ Lukes Edward, Freedom Of Expression: True Colours, The London Magazine, ‏01 SEPTEMBER 2011 (ארכיון)