בינאריות מגדרית

בינאריות מגדרית (באנגלית: Gender Binary) היא סיווג של מין ושל מגדר לשתי קטגוריות מנוגדות ומשלימות, הגבר והאישה. כמערך חברתי, הבינאריות המגדרית מציבה גבולות ברורים אותם אין לחצות או לטשטש, באמצעות מעבר בין ביטויים מגדריים שונים או באמצעות הזדהות עם יותר או פחות מאחד מהם.

תחת המודל הבינארי, מין ביולוגי, מגדר ונטייה מינית נתפשים ומובנים כמתואמים ביניהם. לדוגמה, כשנולד תינוק זכר, הציפייה החברתית כלפיו תכלול ציפייה לנראות ולהתנהגות הנחשבת כגברית, כמו גם למשיכה מינית הטרוסקסואלית - משיכה כלפי נשים בלבד.

גישה זו היא הדומיננטית בתרבות המערב לגבי היחס בין מין למגדר. תפיסה זו היא גם דומיננטית במרבית ארצות האסלאם בהן שולט החוק הדתי. הגישה הטבעית מתבססת על מספר עקרונות, כשהראשי שבהם הוא שהמערך המגדרי הוא בינארי - וכולל נשים וגברים בלבד - והשיוך המגדרי הוא על בסיס המין הביולוגי של היחיד. גישה זו מכתיבה את התפיסה החברתית לגבי זהויות מגדריות ומערכים חברתיים מבוססי מגדר כגון משפחה. לתפיסה החברתית הדומיננטית לגבי היחס בין מין למגדר ישנה השפעה מכרעת על זהויות חוצות מגדר כגון טרנסג'נדרים, ביג'נדרים, ג'נדרקווירים ועוד. בתרבויות לא מערביות ידועות גישות אלטרנטיביות למגדר וגם בחברה המערבית מתפתחות גישות אחרות למגדר, המאפשרות קיום מערכים מגדריים שונים מן החלוקה הבינארית.

סקירה

המונח "בינאריות מגדרית" מתאר את המערכת שבה החברה מפצלת את חבריה לתוך אחד משני סטים של תפקידי מגדר, זהויות מגדריות ומאפיינים על בסיס איברי הרבייה. במקרה של אנשים שאינם תואמים את המערך (אינטרסקס), אכיפה של הבינאריות כוללת בדרך כלל ניתוחי התאמה עוד בשלב הינקות ועל-כן ללא הסכמת המנותח.

תפקידים מגדריים הם היבט מרכזי של הבינאריות המגדרית, המעצבים ומגבילים את חוויות החיים של האדם עליו הם מופעלים בכל הנוגע לביטוי ולמימוש עצמי, החל מבחירות אפנתיות ועד לבחירת מקצוע. תפקידי מגדר מסורתיים ממשיכים להיות מתוחזקים על ידי התקשורת, דת, חינוך, פוליטיקה ומערכות תרבותיות וחברתיות אחרות.

ברחבי העולם, ישנם אנשים רבים על הקשת הטרנסג'נדרית ואף תרבויות שניתן להחשיב כחורגים מהבינאריות המגדרית. בנוסף לאינטרסקס שגופם באופן טבעי אינו תואם את הציפיות החברתיות הללו, ישנם מי שכוללים או מזדהים עם מאפיינים של שני המגדרים, או להפך - מי שאינם מזדהים איתם כלל. אלה כוללים את בעלי הנפש הכפולה של ילידי אמריקה וקאסטת ההיג'רה של הודו. בתרבות העכשווית המערבית, ג'נדרקווירים שוברים את כללי המגדר הבינארי על ידי סירוב להזדהות באופן בלעדי עם המונחים "גבר" ו"אשה". לטרנסקסואלים יש מקום ייחודי ביחס לבינאריות המגדרית. במקרים מסוימים, המבע המגדרי שלהם מתיישר עם הציפיות מהמגדר בו הם בחרו, אך כאשר הם אינם מצליחים "לעבור" בתור סיסג'נדרים המחיר עלול להיות גבוה.

האקסיומות של המערך המגדרי לפי בינאריות מגדרית

הסוציולוג הרולד גרפינקל ניתח את הנושא על סמך התבוננות בנשים טרנסקסואליות. במאמרו מ-1968 מוצג מקרה בוחן של מטופלת שהגיעה למרפאה של טרנסג'נדרים באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס, הציגה את עצמה כאינטרסקס וביקשה לעבור ניתוח להתאמה מגדרית לאשה. בפועל, אשה זו לא הייתה אינטרסקס כלל אלא החלה לקחת הורמונים על דעת עצמה בגיל ההתבגרות, אשר בעקבותיהם פיתחה סממני מין נשיים ויכלה להציג עצמה כאינטרסקס. על סמך התנהגותה האמין הצוות הרפואי שהיא אכן אינטרסקס ואיפשרו לה לבצע את הניתוח. גרפינקל ליווה אותה במהלך הניתוח וכמה שנים אחר כך הוסיף נספח, בו היא מספרת לצוות הרפואי שבעצם לא הייתה אינטרסקס מעולם אלא רק הציגה כך את עצמה והתנהגה בהתאם. על סמך שיחותיו עם המטופלת על חייה, כתב גרפינקל מאמר שעסק בעיקר במעבר המגדרי שלה ואיבחן את מה שהוא כינה "הגישה הטבעית למגדר", המציגה תפיסה לפיה המגדר אליו אנו משויכים הוא טבעי וראשוני. לתפיסה זו כמה עקרונות, בין השאר שקיימים רק שני מגדרים - גברים ונשים - שמגדר הוא דבר יציב, קבוע ובלתי משתנה, שאיברי המין הם הסימנים המהותיים של המגדר, שאין יוצאים מן הכלל ושגם החלוקה המגדרית וגם ההשתייכות המגדרית הן טבעיות. אלה בעצם האקסיומות של מערכת המגדר. גרפינקל מראה איך התפיסה הזו מובנית חברתית באופנים שהטרנסקסואליות חושפת. כלומר, עצם נוכחותם של סובייקטים טרנסקסואלים מערערת את כל אחת מהאקסיומות האלה. כשגרפינקל ניסח זאת בסוף שנות ה-60 טרנסקסואליות הייתה מאוד נדירה. גרפינקל מצביע על כך שיכולת המעבר המגדרי של טרנסקסואלים גם מתבססת על הגישה הטבעית למגדר וגם מתחזקת את הגישה הזו. כשמנתחים את המקרה של האשה הטרנסית שתואר לעיל, היא מצליחה לעבור בכל מיני סיטואציות בעייתיות כי אנשים מניחים שאם מישהי נראית כמו אשה אז היא אשה ואף אחד לא מעלה בדעתו משהו אחר. גרפינקל מאבחן על סמך יכולת המעבר המגדרי של אותה מטופלת כיצד זה מתאפשר - באמצעות ההבנייה החברתית של המגדר כטבעי, כמסומן על ידי איברי המין, כיציב ובלתי משתנה וכיצד כל האנשים אשר אותה אשה טרנסית באה איתם במגע מארגנים את התפיסות שלהם בהתאם להנחות היסוד האלה. כך, מצד אחד אנשים טרנסים מערערים את הנחות היסוד של הגישה הטבעית אך גם תורמים לשימור של ההנחות האלה, על ידי ביצוע מעבר מגדרי מוצלח. מעבר מגדרי מוצלח נחשב להיטמעות מוחלטת בקבוצה הסיסג'נדרית ומהווה קריטריון מרכזי של הצלחה בהתאמה מגדרית. כלומר, שינוי מוצלח זה לעבור כמישהי/ו באופן טבעי. התפיסה הזו שמעבר מגדרי מוצלח הוא חיוני להצלחת השינוי, היא תפיסה שמחזקת ומניחה שההשתייכות לקטגוריה המגדרית חייבת להתבטא בגוף ולכן היא צריכה להיות טבעית ומולדת.

הנחת בסיס נוספת היא שבמערך המגדרי של מין, מגדר ומיניות, מושא המשיכה המינית יהיה בן המין השני. ככל שהתאמה זו בין נקבה-לאשה-למושא תשוקה גברי או בין זכר-לגבר-למושא תשוקה נשי נשמרת, הרי שמצב זה נתפס כמצב "תקין", נורמלי וטבעי. כאשר מתגלים אנשים החורגים מן הסכימה הזאת הרי שהם יתויגו כחריגים, חולים או "טעות של הטבע", בהתאם לשיח הדומיננטי באותה תקופה. האקסיומות של מערכת המגדר הן חיוניות לצורך שמירת הסדר החברתי, הקטלוג והזיהוי של אינדיבידואלים בחברה. מתוך הגישה הטבעית נגזרת הנחת הבסיס שאם האינדיבידואל העומד לפני הוא אשה, הרי היא גם נקבה בהכרח והמשיכה המינית שלה תהיה לגבר ואם אינדיבידואל זה הוא גבר הרי שהוא גם בהכרח זכר ומושא המשיכה המינית תהיה אשה. על סמך סיווגים וקביעות אלה יודעים האינדיבידואלים האחרים כיצד עליהם לנהוג. החברה המערבית מייחסת חשיבות רבה לשיוך המגדרי הנורמטיבי של אינדיבידואלים, דהיינו, הלימה בין האיברים הגניטליים לבין המגדר המשויך לבין מושא התשוקה. כמו כן, מייחסת חשיבות רבה להתנהגות מינית הטרונורמטיבית, הנחשבת לעילית קטגורית המיניויות. כאשר אין הלימה הטרונורמטיבית כזו, התפיסה הטבעית גורסת כי זהו מצב פתולוגי שאינו עולה בקנה אחד עם הסדר המגדרי הטבעי הנורמלי.

השלכות השיטה על בעלי זהויות חוצות מגדר

מחקר תרבויות שונות חושף כי הגישה הטבעית למגדר איננה אוניברסלית וא-היסטורית וכי קיימות גם גישות שונות למגדר בתוך החברה המערבית עצמה. מחקרים אלה מאפשרים לחשוף כי הגישה הטבעית איננה באמת "טבעית" וראשונית אלא היא בעצם הבנייה חברתית מטובענת (naturalized).^{[דרוש מקור]}

טרנסקסואלים, כמתואר באבחנה הרפואית, הם אנשים הסובלים מדיספוריה מגדרית, חשים סלידה מן האיברים הגניטליים שלהם וחושקים בבני המין שלהם. בנוסף, נבדקים אלה מביעים את רצונם במעבר מגדרי מלא ובניתוח לשינוי המין הביולוגי. בגלל החריגות המגדרית שלהם הם סובלים מחוסר קבלה חברתית, מצוקה ואף התנכלות. חוסר הלימה בין המין הביולוגי לבין המגדר לפי הגישה הטבעית מפורש בחברה כמצב פתולוגי הדורש "תיקון". בתקופות שונות, בהתאם לשיח הדומיננטי לגבי מגדר ומיניות בתקופה הרלוונטית, נהגו לתייג אנשים עם דיספוריה מגדרית בדרכים שונות ואף לנסות לבצע תיקונים באמצעות חינוך או הענשה. עם התפתחות השיח המדיקלי כדומיננטי לגבי מין, מגדר ומיניות מן המאה ה-18 ועד היום ביצוע ה"תיקון" עבר לאחריות הממסד הרפואי, אשר הפך לסמכות הבלעדית להסברת המיניות והמגדר האנושי.

היסטוריה

השיח הרפואי המערבי מתבסס כולו על בינאריות במגדר. החוקרת ארלין לב חקרה את גישת הממסד הרפואי לטרנסקסואליות ומצאה כי האבחנות הפסיכיאטריות של טרנסקסואלים התבססו רובן ככולן על תפיסות רווחת. בינאריות שעמדה בבסיס אבחנות אלה, הובילה להגדרת טרנסקסואלים כבעלי ליקוי אישי, מהותי או אישיותי, ולא השאירה אפשרות לזיהוי הבעיה בעיוות תפיסתי חברתי. למעשה, הפסיכיאטריה בתפקידה כמאבחן המדעי השתמשה בנורמטיביות כקריטריון אבחנתי ובמסגרת אבחנות רפואיות אלה, נורמטיביות הפכה שקולה לשפיות. התוצאה הייתה כי כל מי שהיה בעל זהות חוצת מגדר או בעל דיספוריה מגדרית, כיוון שהיה א-נורמטיבי אובחן כלא שפוי.

החוקרים פרוסר וסטור ב-1998 סקרו את ההיסטוריה של ניתוחי המין ממנה עולה כיצד בינאריות במגדר השתרשה כה עמוק בתרבות המערבית. טרנסקסואליות התחילה להתקבע כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20, אז נערכו הניתוחים הראשונים לשינוי מין ואז התחילה להתגבש התפיסה כי טרנסקסואליות היא בעיה שפתרונה נעוץ בפיזיולוגיה וכי שינוי פיזי הוא המרכיב העיקרי שיביא לפתרון. באותה תקופה התגבשה פרדיגמה רפואית אשר גם הבחינה בין מין ומיניות לבין מגדר אך גם ראתה במגדר דבר קבוע ובלתי ניתן לשינוי. כיוון שאת המגדר לא ניתן לשנות, שינוי המין הפיזיולוגי קיבל את מעמד האפשרות הטובה ביותר לפתרון מצב של חוסר התאמה מגדרי ויצירת הלימה בין המין הביולוגי למגדר בו חש האינדיבידואל.

אם כן, השיח הרפואי הדומיננטי סיווג את הטרנסקסואלים כחריגים, כסוטים, כבלתי שפויים או כחולים והשפעתו הייתה מכרעת גם בדימוי העצמי והזהותי של הטרנסקסואלים עצמם, שהרי גם טרנסקסואלים הם חלק מן החברה המערבית ואף הם מובנים חברתית לגישה הטבעית השלטת. מתוך כך, טרנסקסואלים רבים חוו וחווים עד היום, מצוקה זהותית והפנמה של היותם חולים או סוטים ומשכך קושי בגיבוש זהות קוהרנטית.

נרטיבים טרנסקסואלים

החוקר קן פלאמר סבור, כי אנו מתנהלים על פי נרטיבים של חיים אותם אנו מספרים לעצמנו ולסביבה ובהם מסבירים כיצד הגענו למי שאנחנו ומדוע אנו עושים את מה שאנחנו עושים, באופן בו אנחנו עושים זאת. לטענתו, "הסיפור המיני" שלנו הפך לשיח המרכזי ולנרטיב העיקרי המבנה את התנהגותנו ואת הזדהותנו הפנימית בעידן המודרני. כך, לדוגמה, נרטיב היציאה מן הארון הלהט"בי, נרטיב הטרנסג'נדר או נרטיב קרבן האלימות המינית. החוקרים לאנדרידג' ובארקר אף סבורים כי הסיפור המיני הפך למאפיין הזהות העיקרי, "הסיפור הגדול" של הסובייקט בעידן המודרני.

מן הנרטיבים של הטרנסקסואלים אשר נכתבו במאה ה-20 עולה כי הגישה הטבעית השפיעה הדדית הן על הדרכים ל"תיקון" הטרנסקסואלים והן על הפנמת הדרך הנכונה בה צריך הטרנסקסואל לנקוט כדי לעשות מעבר מגדרי "אמיתי". כאשר החלו טרנסקסואלים לפנות לממסד הרפואי לצורך ניתוח לשינוי מין היה זה מתוך אמונה ששינוי גניטלי יאפשר את המעבר האמיתי ממגדר אחד לשני. טרנסקסואלים שחשקו במעבר מגדרי מושלם אימצו לעצמם נרטיבים אשר יביאו להם את הניתוח הנכסף. כפי שציינו מספר חוקרים, הממסד הרפואי היה מוכן לבצע ניתוח לשינוי מין רק למועמד טרנסקסואל אשר הציג את כל התסמינים והפרמטרים ה"ראויים" לטרנסקסואל "אמיתי" שסיכוייו להיטמעות מושלמת במגדר ההפוך גבוהים. כמו כן, הראתה שפירו כי הממסד הרפואי סינן מועמדים על פי סיכוי ההצלחה של אותה מועמדת (M2F) על ידי השוואה של פרמטרים נשיים של המטופלת שנקבעו על פי קריטריונים גבריים ומנקודת מבט גברית. אלה שהיו מעוניינים בניתוח צריכים היו להוכיח התאמה לנרטיב המתבקש. כתוצאה מכך, האשה הטרנסית נבנתה לפי הקריטריונים המסורתיים הקשיחים של בינאריות וקונפורמיות מגדרית לאשה כמצופה ממנה על ידי הרופאים. כתוצאה מתפיסה מדיקלית זו גם התאימו עצמם הטרנסקסואלים לחשיבה מגדרית בינארית ואפילו נטו להתנהגות סטריאוטיפית קיצונית המקובלת במגדר אליו רצו לעבור.

יחס הממסד הרפואי לטרנסקסואלים מהווה דוגמה לשילוב ההדוק בין ידע וכח במערך החברתי, כפי שתיאר הפילוסוף מישל פוקו: השיח הרפואי הוא שמייצר את הסובייקטיביות של האינדיבידואל כיוון שהממסד הרפואי הוא המחליט מי יכול לעשות את הניתוח ומי לא, מי רשאי לקבל הורמונים, מי יקבל מימון ומי לא. כפי שמראה החוקרת ג'ודית שפירו, מתוך מצב יחסי הכח הזה נוצר מצב אצל הנשים הטרנסיות עצמן בו הן מנסות להיות יותר "נשים" מנשים מלידה. הנשים הטרנסיות אימצו לעצמן את הנרטיבים הנשיים הסטריאוטיפים מתוך אמונה שזו הדרך הטובה ביותר לעבור מעבר מגדרי מובן. החוקרת סנדי סטון מציינת כי בהרבה מהביוגרפיות של נשים טרנסיות מתואר סוג מאוד מסוים של נרטיב המרה (conversion) אשר גם אותו טרנסקסואלים אימצו לעצמם. נרטיב זה מתאר מצב בו מתכווננים אל רגע מסוים אחד שבו מתבצע המעבר מקוטב מגדרי אחד לשני כמעין "מהפך". לכאורה, אין מצב של לימינליות, אין מצב של חוסר ודאות או תהייה. הניסיון של הממסד הרפואי למיין התנהגויות חוצות מגדר ראויות ולא ראויות הוביל למעשה לכך שלגיטימציה חברתית ניתנה רק לחלק מן האנשים בעלי אי יציבות מגדרית ואלה זכו לניתוח לשינוי מין. אנשים שפרקטיקות החצייה המגדרית שלהם נעשו בדרכים לא נאמנות לנרטיב אותו רצו הרופאים לשמוע, היו מנועי גישה לשירותים מסוימים כולל ניתוח לשינוי מין. מיון זה השפיע ישירות על בעלי זהויות חוצות מגדר ויצר אפליה לאלה שלא היו קונפורמים לנרטיב המתבקש ובשל כך לא זכו לקבל את השירות אליו השתוקקו.

בעייתיות במובנות המעבר המגדרי

ממחקר של הביוגרפיות והנרטיבים של טרנסקסואלים שעברו ניתוחים לשינוי מין במאה ה-20 עולה, כי אותם חוקרים וביוגרפים שתיעדו את הטרנסקסואליות שימרו את אותו הנרטיב של אינוורסיה והמרה ממגדר אחד לשני. אולם, הבעיה העיקרית בתפיסה שמעבר מגדרי מושלם הוא חיוני להצלחת השינוי, היא כי זוהי תפיסה הפכפכה שמניחה מצד אחד שההשתייכות לקטגוריית המגדר חייבת להיות טבעית ומולדת אך גם שמעבר מגדרי מושלם בעצם אינו אפשרי. כלומר, אשה שהיא תוצר של הרפואה לפי תפיסה זו לעולם לא תהיה טובה באותה מידה כמו אשה שכך נולדה. אי לכך, שינוי מין הוא מסלול בעל לגיטימיות פחותה להשתייכות מגדרית. תפיסה זו היא בעלת השפעה מכרעת על טרנסקסואלים שתמיד הרגישו כאזרחים סוג ב' במגדר שלהשתייכות אליו עשו את השינוי.

מעבר מגדרי מוחלט הוא כמעט בלתי אפשרי וגם אם הוא מצליח, אין הוא ערובה כלל לזהות קוהרנטית. נרטיב ההמרה איננו באמת הסיפור האמיתי האותנטי של הטרנסג'נדר. ההתאמה של הנרטיב למה שהוועדות לשינוי מין דרשו לשמוע גרמה להשתקה של כל הנרטיבים הטרנסקסואלים שלא תאמו לתיאור הקלאסי של נרטיב ההמרה או להתנהגות סטריאוטיפית הטרונורמטיבית שאותה ציפתה הוועדה הרפואית לראות. כפי שמציינת החוקרת סטון, כל הנרטיב הטרנסי המתועד הוא בעצם פיקציה שנוצרה עבור הממסד הגברי הרפואי ואיננה אותנטית. לכן, עמוק בתוכם, להרבה טרנסקסואלים ישנה, עד היום, בעיית הזדהות עם נרטיב המעבר המגדרי המוחלט והם חיים בדילמה.

ניכר כי תפיסות הממסד הרפואי, המבוססות על הגישה הטבעית למגדר, השפיעו הן ברמה האישית על טרנסקסואלים - על ידי כפייה של הפנמת נרטיבים אישיים "רצויים" כדי לקבל את הניתוח הנכסף והן ברמה החברתית - על ידי המשגה של מהו מגדר "אמיתי", קיבוע בינאריות וקונפורמיות מגדרית והענקת הכרה לחציה המגדרית רק למקרים המציגים צייתנות מגדרית קונפורמיסטית.

גישות אלטרנטיביות למגדר

הגישה הפרפורמטיבית

התפתחות התאוריה הקווירית ורעיונותיה של ג'ודית באטלר מציגים גישה אחרת למגדר, המבוססת כולה על הבניה חברתית וביצועיות. לפי הגישה הפרפורמטיבית, המגדר הוא זה שקודם למין, הוא אינו בינארי, מתקיים על רצף ואין לו כל מקור מהותני פנימי. המגדר מתכונן כל הזמן במהלך החיים על ידי התנהגות פרפורמטיבית חזרתית יצרנית שאנו מבצעים, דבר ההופך אותנו לסובייקטים. לא המין הביולוגי הוא שקובע את המגדר, אלא הביצוע הפרפורמטיבי שלנו, המתקיים במערכת של משמעויות. חזרתיות זו מעניקה את הרושם שהמגדר נובע מתוך משהו טבעי, מהותני, אך למעשה, הוא חיקוי על גבי חיקוי בלבד. זהות מגדרית אם כן היא ביצועית, מובנית מתוך התנהגויות מקובלות המזוהות עם שיוך מגדרי מסוים. באמצעות תרבות הדראג מדגימה באטלר את הטיעון שלה, שאנו כולם חקיינים של התנהגות מגדרית. דמות הדראג מציגה לנו באופן מוקצן מה קורה כאשר המין הביולוגי, הזהות המגדרית והביצוע המגדרי מתנגשים זה בזה ומערערים את הנחות הבסיס של הגישה הטבעית למגדר. במצב התנגשות זה נחשפת העובדה כי כולנו למעשה חיים במערך של חיקוי מגדרי. כאשר ההתאמה בין מין ביולוגי, מושא תשוקה וזהות מגדרית מתאימים לסכימת הגישה הטבעית, אנו סבורים שזה טבעי ולא מזהים את החיקוי הביצועי. אולם, במקרה של הדראג, בגלל החריגה מן הנורמטיביות התבניתית, נחשף החיקוי ונחשפת העובדה כי מדובר למעשה בביצוע התנהגותי ולא מהותני.

במאמרו על תרבות ה Leather Dykes מספק החוקר ג'ייקוב הייל דוגמה להבנייה פרפורמטיבית של מגדר ומציג כיצד משחקי תפקידים חוצי מגדר מאפשרים התנסות הן במגדר משויך אחר והן בתפקיד תרבותי אחר מזה שמצוי בו האינדיבידואל. במאמר מתוארות נשים לסביות אשר נטלו על עצמן תפקידים מגדריים גבריים רב דוריים ואיפשרו לעצמן לשחק משחקים מיניים החורגים מן המגדר המשויך להן ואף מן המיקום המיני שלהן כבוגרות. נטילת תפקידים זו אפשרה לנשים לשחק במשחקי מין בין דוריים הנחשבים למוקצים בחברה. תרבות זו התאפשרה בגלל התפיסה שהמגדר המשויך לאינדיבידואל איננו דבר קבוע אלא הוא פונקציה של ביצועיות אותה ניתן לאמץ במצבים שונים. כיוון שהביצועיות בלבד היא בעלת המשמעות כאן לצורך השיוך המגדרי הרי שלא הייתה כל חשיבות למין הביולוגי של המשתתפות. בתרבויות מסוג זה יכול האינדיבידואל בעל הנזילות המגדרית להתנסות בתפקידי מגדר שונים ולחוות תפקוד ממשי במגדר אחר. כפי שקרה במקרה של הייל, התנסות זו איפשרה לאינדיבידואל להגיע להחלטה שברצונו לאמץ את המגדר הגברי ולעשות שינוי מגדרי מאשה לסבית לגבר טרנס.

גישות רב תרבותיות שונות למגדר

אף על פי שבעולם המערבי וגם במרבית העולם המוסלמי אין המגדר השלישי או הרביעי נתפס כתופעה נורמטיבית, האנתרופולוגיה מכירה תרבויות רבות בהן מערכים וסיווגים מגדריים שונים ודפוסים שונים של חצייה מגדרית המערערים כולם את הנחות הבסיס של הגישה הטבעית למגדר המקובלת במערב.

הח'נית'

הח'נית' בעומאן היא קטגוריה מגדרית של גברים (זכרים) צעירים אשר יכולים לשנות סטטוס מגדרי באופן זמני בו הם עוברים לקטגוריה של מעין מגדר שלישי בין נשים לגברים. תרבות הח'נית' נחקרה על ידי אוני וויקן (Wikan), פרופסורית לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת אוסלו, שבשנת 1982 פרסמה ספר על מגדר שלישי זה. הח'נית' יכולה ליהנות מן הפריבילגיות הניתנות לגבר, כגון תנועה חופשית במרחבים גבריים, דבר שאסור לנשים בחברה מופרדת מגדרית זו. במקביל יכולה הח'נית' להתרועע עם נשים ולבוא בחברתן במרחבים המותרים רק להן. ההופעה המגדרית היא בלבוש מסמן ייחודי והח'נית' מקיימת יחסי מין עם גברים בתפקיד הפסיבי הנחדר. כלומר, המאפיין המהותי לסיווג מגדרי בחברה זו הוא התפקיד המיני. הייחוד בסטטוס מגדרי זה הוא היותו זמני ודו כיווני: ח'נית' יכולה להחליט ולחזור להיות גבר ולקבל עליה תפקידים של גבר כל עוד התפקיד המיני שלה יהיה התפקיד הדומיננטי / החודר. המעבר המגדרי אינו בלתי הפיך או קבוע כפי שהוא נתפס בגישה הטבעית למגדר וחציה מגדרית בתרבות זו היא הרבה פחות הרת גורל. בנוסף, אין חשיבות לאיברים הגניטליים של האינדיבידואל לצורך השיוך המגדרי אלא רק לתפקיד המיני שהוא לוקח על עצמו.

נישואי נשים באפריקה

קטגוריה מגדרית זו מבוססת על תפקוד כלכלי ולא על מין ביולוגי, תפקיד מיני או יחסי אישות. במספר שבטים שונים באפריקה מתקיים מוסד של נישואי נשים המייצר קטגוריה של female husband, בו אחת הנשים לוקחת על עצמה את תפקיד הגבר במשפחה. באותן חברות תפקיד מוסד הנישואים הוא ליצור הסדר חברתי וכלכלי ולא לפתח יחסים בינאישיים רומנטים בין אינדיבידואלים. הסיווג המגדרי בחברה זו מבוסס על תפקוד כלכלי במערך החברתי כאשר הגבר הוא המפרנס, ראש המשפחה והבעלים של אשתו וילדיו. מוסד של נישואים בין נשים מאפשר למלא מקום ותפקיד של גברים ולאפשר המשך השושלת על פי חוקי השארות הספציפיים במקרה שאין אינדיבידואלים מהמין המתאים או במקרה של מוות. לקשרי השארות, במיוחד בחברות פשוטות, יש תפקיד פוליטי וכלכלי ובחברה כגון זו חוקי השארות חשובים יותר מחלוקה מגדרית בינארית. האלמנט המהותי בחברה זו הוא מידת הסמכות הכלכלית בהבחנה בין גבר לאישה. כלומר, ברגע שאישה הופכת לראש משק הבית, לתפקיד של בעל ושל אב אז היא בעצם הופכת לגבר וילדי רעייתה שייכים לה. ברגע שהיא משלמת מוהר היא הופכת לגבר ולא אמורים להיות יחסי אישות בין הנשים. בשבטים מסוימים כמו שבט ה"ננדי", בהם ההיררכיה המגדרית חדה ולנשים אין סמכויות כלכליות כלל, מתרחשת רה-קלאסיפיקציה מוחלטת של הפימייל הזבנד כגבר. זה מתאפשר כיוון שהתפקוד הכלכלי ויחסי השארות הם בחשיבות עליונה על פני המבנה האנטומי של האינדיבידואל או היחסים המיניים.

הברדש (two spirit)

זוהי קטגוריה מגדרית שהתקיימה בעבר בתרבות ילידית באמריקה. בתרבות זו אינדיבידואלים יכלו לאמץ לעצמם התנהגויות מגדריות שאינן בהלימה עם המין הביולוגי שלהם, לדוגמה גברים שסומנו על ידי התנהגויות שהוגדרו כנשיות ואימצו לעצמם לבוש, פעילויות ותפקידים חברתיים כאשה. היחוס המגדרי הופעל והתקבל חברתית על ידי בחירתו של האינדיבידואל: ברגע שאדם בחר, הטמיע את מנהגי המגדר הנבחר, את סממני הלבוש וההתנהגות המגדריים והצהיר על עצמו. בחברות אלה שלטה תפיסה רוחנית מהותית של האינדיבידואל כבעל גורל נתון או ייעוד אישי וכי אין להתווכח עם נטייתו ובחירתו של האינדיבידואל כדי שלא לפגוע במימוש ייעודו. הסיווג המגדרי בתרבות זו מתמקד בתפקידי מגדר כתפקיד חברתי ופרפורמטיבי ופחות בסוגיות גופניות ונראות הגוף. בשונה מן האקסיומה המקובלת על פי הגישה הטבעית למגדר - המגדר איננו מולד אלא נבחר על ידי האינדיבידואל על פי הרגשתו וייעודו ולכן חציה מגדרית מתאפשרת על ידי ביצוע פרקטיקות התנהגותיות בלבד. הפרקטיקות המיניות והמין הביולוגי אינם רלוונטיים כלל לסיווג המגדרי.

קיימות קטגוריות נוספות של מגדר שלישי הידועות בעולם, לדוגמה בהודו ניתן למצוא את ההיג'רה, בחוף השנהב את ה"וובי", בניקרגואה את ה"קוחון" ועוד.

ראו גם

• אנדרוגיניות
• ג'נדרקוויר