סייפן עקוד
סייפן עקוד | |
---|---|
סייפן עקוד מצייץ בסאפוק, אנגליה. | |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | חופמאים |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | סייפניים |
סוג: | סייפן |
מין: | סייפן עקוד |
שם מדעי | |
Recurvirostra avosetta ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
סייפן עקוד (שם מדעי: Recurvirostra avosetta) הוא מין של חופמאי בסוג סייפן שבמשפחת הסייפניים (Recurvirostridae), בה נמצא גם התמירון המצוי המוכר בארץ ישראל.
שמו הלועזי (Avocet) והמדעי (avosetta) נגזרים מהמילה advocate שמשמעה פרקליט. וזאת בשל כיפת ראשו השחורה של הסייפן שהזכירה לליניאוס את צורת פאותיהם של אנשי בית המשפט בזמנו, ועל כן כינה כך את המין.
השם העברי נגזר מצורת מקורו - דמוית חרב הסייף.
תפוצת המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]המין יימצא במדינות הבאות:
אוגנדה, אוזבקיסטן, אוקראינה, אזרבייג'ן, אוסטריה, איטליה, איראן, אלבניה, אלג'יריה, אנגולה, אסטוניה, אפגניסטן, אריתריאה, ארמניה, אתיופיה, בהוטן, בוטסואנה, בולגריה, בורקינה פאסו, בלארוס, בלגיה, בנגלדש, בנין, גאורגיה, גאנה, גבון, ג'יבוטי, גינאה, גינאה ביסאו, גמביה, גרמניה, דנמרק, דרום אפריקה, הודו, הולנד, הונג קונג, הונגריה, הממלכה המאוחדת, הרפובליקה הסינית, וייטנאם, זימבבואה, זמביה, תוניסיה, טורקיה, טג'יקיסטן, טנזניה, יוון, יפן, ירדן, ישראל, כווית, לבנון, לוב, לסוטו, מאוריטניה, מאלי, מוזמביק, מולדובה, מונגוליה, מונטנגרו, מיאנמר, מלאווי, מלטה, מצרים, מקדוניה, מרוקו, נורווגיה, ניגריה, ניז'ר, נמיביה, נפאל, סהרה המערבית, סודאן, סווזילנד, סומליה, סוריה, סין, סלובניה, סלובקיה, סנגל, ספרד, סרביה, סרי לנקה, עומאן, עיראק, ערב הסעודית, פולין, פורטוגל, פקיסטן, צ'אד, צ'כיה, צרפת, קוריאה הדרומית, קזחסטן, קמרון, קניה, קפריסין, קרואטיה, רומניה, רוסיה, שוודיה, שווייץ, תאילנד, תימן.
המין חולף במדינות הבאות:
איחוד האמירויות הערביות, איי פארו, איסלנד, בורונדי, גיברלטר, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית, חוף השנהב, טוגו, טורקמניסטן, כף ורדה, לוקסמבורג, לטביה, ליבריה, מדגסקר, פינלנד, קוריאה הצפונית, קטר, רואנדה.
מגמות נדידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פריטים בטריטוריות הצפוניות של תחום המחייה, נוטים לנדוד למדינות בעלות אקלים טרופי וסובטרופי בחודשים אוגוסט-אוקטובר. הם נודדים חזרה לארצות המוצא החודשים מרץ-מאי, כאשר רבים מאלו שנדדו לאפריקה עוצרים לחניית ביניים בחופי מאוריטניה (באזור Banc d'Arguin).
תועדו נדידות בחורף למספר מדינות במערב אירופה – ספרד ודרום אנגליה.
לא תועדו בפירוט מגמות נדידה ביבשת אסיה, אך יש להניח כי חלק מהאוכלוסייה במרכז אסיה נודדת לכיוון המפרץ הפרסי, צפון מערב הודו ולדרום מזרח סין.
האוכלוסייה במזרח ובדרום אפריקה אינה נודדת, או שתחום נדידתה מוגבל לתחום היבשת. בישראל, המין חולף נפוץ למדי, חורף לא נפוץ בעמקי הצפון ובמישור החוף ולעיתים נדירות נצפה דוגר בעונה זו. לעיתים נדירות גם מקייץ.
מקום חיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונת הרבייה ימצא בחופים שטוחים ופתוחים, בלגונות סלעיות ורדודות במלחות ובשפכי נהרות.
בעונת החריפה ימצא בקרבת שפכי נהרות של מים מתוקים ובמשטחים בוציים.
תיאור המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של הסייפן העקוד הוא 42–46 ס"מ ללא הרגליים, שבולטות מהגוף כ-10 ס"מ בשעת תעופה. מוטת כנפיו 66–77 ס"מ. לסייפן מספר מאפיינים בולטים ביותר: אחד מהם הוא מקורו השחור והדק והכפוף כלפי מעלה. לזכרים מקור ארוך יותר, כ-8 ס"מ אורכו, וכפוף פחות ממקור הנקבות. ניצוי הבוגרים לבן, למעט כיפת ראש שחורה וטלאים שחורים על הכנפיים והגב (בדומה לניצויו של הדרומס העקוד).
מרחוק עשוי להיראות כשחף בשל הופעתו הלבנה. בשעת תעופה. אך הדגם המטולא שחור-לבן (עקוד) וצבע הרגליים הכחול חיוור מבדיל אותו משחפים ומיתר החופמאים. אצל הצעירים, הטלאים אפרוריים-חומים ופחות מוגדרים בגבולותיהם. הרגליים אפרוריות.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקר מזונו של הסייפן הוא מהחי – חסרי חוליות קטנים, בעיקר סרטנים קטנים, תולעים וחרקים מימיים, אותם הוא מאתר בתוך המים והבוץ הרך באמצעות מקורו שעתיר חיישני מגע.
לעיתים רחוקות ובהיעדר מזונו הרגיל, יאכל אף דגים וצמחייה מימית.
צורת שיחור המזון אופיינית ביותר למין זה: סירוק הקרקע של מקווה המים מצד לצד, כאשר קצה המקור פתוח מעט. על אף שהמקור מוסתר לגמרי בתוך, ניתן להבדילו בין עופות מים אחרים בשל צורת ליקוט המזון הייחודית.
מלקט אף מפני השטח בבוץ ובחול, וכאשר ניזון בשעת שחייה מגרד את הקרקע במקורו, כך שהזנב והשת בולטים לבדם מהמים (up-ending), בדומה לברווזים הצוללים.
רבייה וגידול צאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסייפן מקנן במושבות גדולות בחודשים אפריל-אוגוסט, בארצות אירופה ואסיה. הפריטים הנודדים מתחילים בקינון מיד עם החזרה לארצות המוצא.
צורת הקן מושפעת מקרבתו למים שמושפעת מכמות הפריטים והמינים המקננים באזור. זאת מאחר שנוטה לקנן בצמוד לשחפים ולחופמאים אחרים.
לעיתים קרובות נבנה הקן בתוך צמחייה דלילה.
כאשר הקן נבנה ליד המים, הוא בצורת גומה חולית או בוצית פזורה או בנויה היטב, אותה יוצרת הנקבה באמצעות חיכוך חזה ורגליה בבוץ או בחול.
כאשר הוא בנוי בתוך המים הרדודים, הוא מוגבה ומחוזק היטב וגבולותיו מוגדרים באמצעות צמחים. הוא מתוחזק על ידי הזכר לכל אורך הדגירה. הנקבה מטילה 3–5 ביצים, עליהם דוגרים הזכר והנקבה במשך 25 ימים. בגלל ארעיותו של הקן, עוזבים הגוזלים את הקן סמוך מאוד למועד בקיעתם.
במהלך היממה הראשונה להקמת המשפחה נצפתה התנהגות שטרם הובנו מטרותיה ויעילותה: המשפחה וצאצאה הרך מתרחקים מאות מטרים מאתר הקינון ושוחרים אחר מזון לבדם, הרחק מבני מינם, וזאת לאחר שקיננו בצוותא במשך כמעט חודש ימים! שיטות שיחור המזון נלמדות במהרה על ידי האפרוחים הפעוטים. על פי רוב הם נצפים מלקטים מהקרקע היציבה, אך במהרה מחקים את פעולת הטאטוא במקורם הקטן.
רבייה מינית אפשרית החל מהשנה השנייה להתפתחותם.
התנהגות טריטוריאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המין ערני ביותר לרחשי הסביבה, משמיע קולות אזהרה רמים - קלוט-קלוט-קלוט חלילני, כאשר מופרע במהלך הדגירה וגידול הצאצאים.
בעונת הקינון, ההגנה על הנחלה מבוצעת בקבוצות של בוגרים, שחגים מעל אזור הקינון. כאשר מתקרבים עופות זרים ומאיימים לאזור הקינון, מבצעים הסייפנים "גיחות" על הפולש ופוגעים בו באמצעות כנפיהם ורגליהם. מעוצמת החבטה נהדפים הסייפנים שוב כלפי מעלה, בצורה כמעט אנכית וחוזרים למבנה החג. רוב מיני העופות המותקפים בצורה זו הם עופות מים שאינם במגע תדיר עם הסייפנים. הגיחות הם הגורם העיקרי לפציעות בתוך המין.
נצפו פריטים צעירים ביותר, כבר כעבור 5 שבועות - בראשית תעופתם, שמחקים את פעולות הבוגרים ומרחיקים חופמאים קטנים מנחלת הוריהם.
שימור המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]היקף אזורי המחיה של המין עומד על 10,000,000 קמ"ר.
המין אינו נמצא בסכנת הכחדה עולמית, נכון ל-2002 משערים כי אוכלוסיית הפרטים נעה בטווחים 460,000-210,000, על כן הוא מוגדר במצב שימור אין חשש (Least Concern).
מעל למחצית מהאוכלוסייה העולמית הבוגרת מתרבת באירופה (מספר משוער של 30,000-27,000 זוגות), מרביתם בדנמרק, הולנד, גרמניה וספרד. מצוי ותדיר במספר אזורים באפריקה.
במהלך מחצית המאה ה-19 נכחד המין לחלוטין מבריטניה אף בגלל פגיעה חמורה במקום החיות שלו בעקבות תעשייה וחקלאות ימית מוגברת שגרמו לזיהום החופים. אך בעיקר בשל איסוף ביצים מוגבר על ידי האדם, למזונות המטבח האנגלי, שדרשו את טעם הביצה המעודן.
במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20 יצאה "החברה הממלכתית להגנה על עופות" (RSPB) בקמפיין לאומי לשימור המין והפסקת הפגיעה בו והשבתו לאזורי הרבייה. הקמפיין הוכתר כהצלחה גדולה יחסית.
ב-1955 עיצבה החברה את הלוגו שלה כך שיציג את הסייפן העקוד בעת שהוא "מסרק" את פני המים במקורו.
החל מתחילת האלף, התייצבה האוכלוסייה בבריטניה על 500 זוגות שמתרבים בעיקר בחופי מזרח אנגליה ובצפון ויילס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סייפן עקוד, באתר ITIS (באנגלית)
- סייפן עקוד, באתר NCBI (באנגלית)
- סייפן עקוד, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- סייפן עקוד, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סייפן עקוד, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- סייפן עקוד, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סייפן עקוד באתר הרשימה האדומה של IUCN