סיף

תחרות סיוף (בדקר לגברים) באולימפיאדת אתונה (2004)

קרב סייף

סייף הוא ספורט לחימה שהתפתח מתוך טכניקת קרב. מקור הסיוף בקרב חמוש, לרוב בין שני אנשים (דו-קרב), שבו משתמשים בנשק קר דמוי חרב קטנה בעל להב ארוך ובמגן יד. את התקפת אחד היריבים הודף היריב השני בעזרת הלהב של כלי הסיוף שלו. בסיוף מתקיים מגע ישיר בין כלי הנשק, בעוד שבקרב סכינים ההגנה מתבצעת באמצעות התחמקות או תקיפת היד, ובקרב חרבות בימי הביניים היו הודפים את היריב באמצעות מגן. הסיוף הוא ספורט אולימפי, ונמנה עם ענפי הספורט המייסדים עם חידוש המשחקים בעת החדשה. ענף הסיוף מחייב ריכוז, הפעלה של הגוף וקואורדינציה, ובאותה מידה גם כוח פיזי רב ומהירות מרובה ולכן נחשב לענף ספורט מתוחכם וקשה, פיזית ומנטלית.

היסטוריה

תחריט נחושת מהמאה ה-18 ובו תלמיד בשיעור סיוף באוניברסיטת נירנברג

הסיוף, כמו האיגרוף וההיאבקות, הוא אחד מענפי הקרב המוקדמים ביותר, והתפתח כענף ספורט ואימון מתוך צורת הקרב המלחמתית. סיוף לצורכי ספורט ואימון היה קיים במזרח אסיה, ביפן ובאפריקה בעזרת מקלות. בעידן העתיק התקיימו בתי ספר לסיוף, ובאימפריה הרומית של אוגוסטוס נהגו הצעירים לצפות בקרבות סיוף.

עם ההתחמשות המסיבית ברובים בסוף המאה ה-15 החל השריון לאבד מחשיבותו ולכן החרב הכבדה החלה להיעלם משדות הקרב, ודרך כוכבו של הסיוף בחרב קלה, שעבורו נכתבו קובצי חוקים וספרי לימוד (לראשונה ב-1410, באיטליה). מאיטליה התפשט הסיוף בסייף (רומח) לצרפת, שם פרח. הכנסת השימוש במסיכות פנים הפחיתה את הסיכון הכרוך בסיוף. ב-1570 המציא הצרפתי אנרי סן דידייה את רוב מושגי הסיוף המשמשים עד היום. בגרמניה היה נפוץ הסיוף בעיקר באוניברסיטאות, בצורה של סיוף סטודנטיאלי (Mensur), שדחקה את רגלי הסיוף כספורט.

כיום^{[דרושה הבהרה]} מציין המושג "סיוף" בעיקר את ספורט הסייף, שהוא ענף ספורט אולימפי. קיים גם "סיוף סטודנטיאלי" (Mensur), שנהוג בקרב אגודות סטודנטים שמרניות במרכז ומזרח אירופה.

סטודנטים בני אצולה מסייפים באיור משנת 1590 לערך

מאפייני הסיוף

ספורט הסיוף הוא קרב, שבו מנסים שני מתחרים לפגוע זה בזה באמצעות נשק בתנועת דקירה או הצלפה. כלי הנשק שבהם משתמשים בתחרויות הם הרומח ("פלורט"), הדקר והחרב. הרומח והדקר הם כלי דקירה טהורים, ואילו החרב משמשת להצלפה ולדקירה כאחד. הקרב מתנהל על מסלול ארוך וצר (Planche בצרפתית). אורך המסלול 14 מטר ורוחבו 2-1.5 מטרים. בהתאם לכלי הנשק שבשימוש מזכות פגיעות באזורי גוף שונים בנקודה. בעבר היה נהוג שהסייף שספג פגיעה היה מכריז טושה. כיום נמדדות פגיעות אלו באמצעות ציוד חשמלי מיוחד. המנצח הוא הראשון שצובר מספר מסוים של פגיעות מזכות ביריבו, או זה שמוביל בסיום הזמן החוקי (3 דקות נטו או 5 פגיעות בשלב הראשון ו-9 דקות נטו או 15 פגיעות החל מסיבוב התחרויות השני).

השפה הרשמית של הסיוף היא צרפתית.

הסיוף כענף אולימפי

הסיוף נמנה עם ענפי הספורט "המייסדים" של אולימפיאדת אתונה (1896), שם התחרו בחרב, בסייף (רומח) ובתחרות נפרדת לסייף (רומח) למורי סיוף. תחרות הדקר נוספה באולימפיאדת פריז (1900), ומאז אולימפיאדת אנטוורפן מתנהלות התחרויות לגברים במתכונתן הנוכחית בתחרויות יחידים ובקבוצות בענפי הסייף (רומח), הדקר והחרב.

באולימפיאדת אנטוורפן השתתפו לראשונה גם סייפות, בתחרות הסייף (רומח) ליחידות. באולימפיאדת רומא (1960) נוספה התחרות הקבוצתית בסייף (רומח), באולימפיאדת אטלנטה (1996) נוספו תחרויות הדקר לנשים, ליחידות ולקבוצות. רק באולימפיאדת אתונה (2004) התחרו הנשים לראשונה בחרב ליחידות, ותחרות הסייף (רומח) הקבוצתית הופסקה. הפדרציה הבינלאומית לסיוף היא המחליטה לקראת כל אולימפיאדה אילו תחרויות יתקיימו בה, כך שמספר התחרויות בסיוף יעמוד על עשר.

תנוחת הסיוף

תנוחת הסיוף היא היעילה ביותר כתנוחת מוצא וסיום לכל התנועות על מסלול הסיוף. היא מוגדרת על פי המאפיינים הבאים:

• מיקום כפות הרגליים ביחס למסלול הקרב - כף הרגל הקדמית ניצבת במרחק של 1.5 עד 2 כפות רגליים לפני כף הרגל האחורית ובניצב לה. או פחות או יותר ברוחב הכתפיים.
• מרכז הכובד מאונך מעל משטח התמיכה. נקודות המשען העיקריות הן כדוריות כף הרגל.
• סיבוב הכתפיים והאגן בזווית של כ-25 מעלות ביחס למישור הקרב.

חריגות מתנוחה זו אצל סייפים מצליחים נובעות לרוב משיקולים טקטיים, אך לעיתים קרובות הן בעלות סיבות אנטומיות ופיזיולוגיות ואין מענישים עליהן בשיפוט. תנוחת הסיוף אינה מצב נייח, ומטרתה לאפשר תנועות חופשיות וזריזות.

ציוד המדידה החשמלי

ציוד המדידה החשמלי משמש בכל התחרויות ולרוב גם באימונים (סייפים קלאסיים סירבו להשתמש בו, כי האמינו שיש לו השפעה שלילית על סגנון הסיוף שלהם).

כאשר פוגע אחד המתחרים ביריבו בעוצמה נדרשת, נסגר מעגל חשמלי, שמחולל תגובה בלוח התוצאה במראה ובצליל. בענף הרומח, כאשר הפגיעה היא מחוץ לאזור החוקי, נדלק אור לבן, וכאשר הפגיעה חוקית נדלק אור ירוק או אדום. בענף החרב פגיעות לא חוקיות אינן מוצגות כלל, והקרב אינו נפסק. שופט הקרב מתבונן בסייפים ובמכשיר התצוגה כדי לקבוע מתי אירעה פגיעה חוקית. ההחלטה הסופית היא של השופט, ולא של מכשיר המדידה.

כדי לאפשר את המדידה החשמלית נדרשים הסייפים ברומח וחרב ללבוש, בנוסף על לבושם הרגיל, שכבת ביגוד נוספת, מוליכת חשמל. סייפי רומח לובשים פריט ביגוד חשמלי המכסה את כל הגֵו. אצל סייפי החרב מכוסים פלג הגוף העליון והידיים, ומסכת הפנים מוליכה חשמלית אף היא. אצל סייפי דקר נחשב הגוף כולו לאזור פגיעה חוקי, ולפיכך יש צורך בפריטי ביגוד מוליכים. בכל הענפים מחובר גם כלי הנשק למערכת המדידה. מסלול הסייף מוארק, כדי שלא להציג פגיעות של הנשק ברצפה. ברומח ובדקר ישנו מפסק חשמלי בקצה הנשק, שעליו יש להפעיל משקל של 500 גרם (רומח) או 750 גרם (דקר), כדי לסגור את המעגל החשמלי. בחרב מספיק מגע של חלק כלשהו של הלהב.

מכשיר המדידה החשמלי הוכנס לשימוש בדקר ב-1936, ברומח ב-1957 ובחרב ב-1987, באליפות העולם הראשונה לקדטים בכפר המכביה בישראל.

סוגי הנשק

בסיוף המודרני, כמו גם בסיוף הקלאסי, קיימים כאמור שלושה סוגי כלי נשק: דקר, סייף (רומח) וחרב. כלי נשק אלו עברו תהליך של תיקנון בסוף המאה ה-19. הרומח, שהוא הכלי הקל יותר, הומצא להיות כלי אימונים לדקר, כדי שהאימון יהיה אפקטיבי יותר, ויוכלו לעבוד על טכניקת קרב.

סייפים בתחילת דרכם מתחילים לרוב בענף הסייף (רומח), כדי ללמוד את יסודות הסיוף ביתר קלות. בשל משקלו הנמוך, מתאים הרומח גם לילדים. בעבר יכלו נשים להתחרות רק בענף הרומח, בשנות השמונים הצטרפו הנשים לענף הדקר הפופולרי ואף לענף החרב.

רומח

אזור הפגיעה החוקי בענף הרומח מוצג באדום

סרטון קצר של תחרות רומח

הרומח (foil) הוא כלי דקירה, כלומר הפגיעות צריכות להתבצע במגע של חוד הלהב ביריב.

אזור הפגיעה החוקי בסייף (רומח) הוא רק אזור הגו והמפשעה, המכוסה בביגוד החשמלי של היריב. הראש, הזרועות והרגליים אינם אזורי פגיעה חוקיים.

הרומח או פלורט פותח מהחרב הקטנה (Small sword) של המאה ה-18, ככלי לאימון ולתחרויות בסיוף. עקב הלהב הקשיח והחד של החרב הקטנה, דו-קרב אמיתי הסתיים לא פעם בפגיעות קטלניות, ולצורך אימון בטיחותי צויד הרומח בלהב דק וגמיש, ובמגן יד דמוי פעמון.

קצה הלהב בסייף (רומח) הספורטיבי הוא קהה. המפסק החשמלי שמותקן בו צריך להילחץ על ידי משקל של 500 גרם כדי שתירשם פגיעה חוקית. פגיעות עדינות יותר אינן נקלטות בציוד החשמלי. ללהב חתך מלבני והוא הולך ומתעבה בקרבת מגן היד. מגן היד העגול דומה לפעמון או לצלחת ומשמש להגנת כף היד. לידו נמצא שקע חשמלי לחיבור כבל החשמל של ציוד המדידה.

לידית האחיזה של הרומח שלושה סגנונות שונים:

• ידית אחיזה צרפתית - מוט ארוך וחלק, בעל עיקול לאחיזה נוחה.
• ידית אחיזה איטלקית - קצרה יותר מהידית הצרפתית וישרה לגמרי. אורכה הסטנדרטי הוא 8 ס"מ אך קיימות וריאציות שונות.
• ידית אחיזה אורתופדית או דמוית אקדח - ידית מעוצבת לאחיזה צמודה של כף היד (נחשב גם כהשכיח והאפקטיבי ביותר בסייף המודרני).

בגלל עקרון זכות ההתקפה, היוזמה בקרב הרומח נוטה להשתלם, היריבים בתנועה מתמדת, ולרוב מתקבלת פגיעה חוקית בתוך פחות ממחצית הדקה.

דקר

אזור הפגיעה החוקי בענף הדקר מוצג באדום

סרטון קצר של קרב בדקר

הדקר (Épée) אף הוא יורשה של החרב הקטנה ששימשה לדו-קרב, אך בניגוד לרומח הוא פותח במאה ה-19, בתקופה שמסכות סיוף כבר היו בשימוש. לכן הדקר יציב וכבד יותר מהרומח, ובעל מגן יד גדול יותר. גם הדקר, כמו הרומח, הוא כלי דקירה. זהו הכלי הפופולרי ביותר כיום, ובגביעי עולם ישנם לרוב למעלה מ-200 סייפים.

אזור הפגיעה החוקי בדקר הוא הגוף כולו, כולל הראש והרגליים. הכלל הוא "כל פגיעה נחשבת". לפיכך תיתכנה פגיעות כפולות (פגיעות של היריבים זה בזה בתוך 40 אלפיות השנייה) וכלל "זכות ההתקפה" אינו קיים.

בשל כללים אלה, מתרכז קרב הדקר לרוב בפגיעה בזרוע ובכף היד של היריב ובהגנת הזרוע של המתחרה עצמו, ואופי הקרב הוא טקטי יותר, ולכן "יחפשו" המתחרים את ההזדמנות המתאימה ויהיו זהירים יותר.

חלקי הדקר דומים בעיקרם לאלו של הרומח. המשקל שיש להפעיל על חוד הלהב לרישום פגיעה הוא 750 גרם, ואורך הדקירה של לפחות מילימטר שלם. ללהב חתך הדומה מעט לאות V.

הדקר הוא הענף הנפוץ מבין השלושה, בין היתר בזכות הנייטרליות של שופט הקרב. כמו כן, הדקר הוא אחד המקצועות האישיים שמספר המשתתפים בהם הוא מהגדולים ביותר בענפי ספורט אולימפיים.

ישנם 2 סוגי אחיזה עיקריים, המתחלקים לעיצובים שונים:

• ידית. צורת האחיזה הקלאסית, מתחלקת לרוב ל־2 סוגים, ידית צרפתית וידית איטלקית.
• אקדח. צורת אחיזה יותר מודרנית. מתחלק לרוב לעיצובים שונים בעלי יתרונות שונים. צורות האקדחים העיקריים הם - אקדח איטלקי, אקדח רוסי, אקדח גרמני ועוד.

חרב

בדיוק כמו רומח

החרב (Sabre) התפתחה מהחרב הצבאית של הפרשים הקלים של המאה ה-18. הלהב שטוח וקל. החרב היא כלי דקירה והצלפה, כלומר הפגיעות יכולות להיעשות בכל חלקי הלהב. אזור הפגיעה החוקי הוא כל פלג הגוף העליון, לרבות הראש והידיים. להבדיל מברומח, אזור המפשעה אינו חוקי, וגבול אזור הפגיעה הוא קו אופקי מתחת לאזור הבטן בקו המותניים.

קרב החרב הוא על פי רוב מהיר יותר מקרב הרומח. הפגיעות מתרחשות לרוב לאחר שניות מעטות. כמו ברומח, תקף כלל זכות ההתקפה. פגיעות לא חוקיות אינן מוצגות, והקרב אינו מופסק בגינן.

החרב בנויה בדומה לכלי הנשק שלעיל, אבל בקצה הלהב אין חיישן פגיעה. החתך של להב החרב הוא כמעט מלבני. אין בו חריץ לכבל החשמל, שכן הלהב כולו מוליך חשמל, כדי לנטר גם את פגיעות ההצלפה.

מגן היד של החרב הוא בעל צורה אחרת משל הרומח והדקר. הוא דומה יותר לחצי כדור, ומכסה את כף היד גם בצידה. ידית האחיזה של החרב היא רק בסגנון הצרפתי.

בגדי המגן

חליפת סייף כפפת סייף מגן לב מכנסי סייף מסיכת סייף מגן חזה קשיח לנשים

מטרת בגדי הסייף, המשמשים היום בענף הספורט, היא להגן על הסייפים. הם עשויים מכותנה ומניילון. פריטי הלבוש, הכפופים לתקני בטיחות מחמירים, הם כדלקמן:

• מסכת סייף ממתכת מסורגת עם מגן צוואר. יכולות להיות מסכות בצבעים שונים.
• חליפת סייף עם חיבור בין הרגליים. לחליפה יש שרוול כפול ביד המסייפת ולפיכך ישנם שלושה דגמים עיקריים - חליפה שמאלית, חליפה ימנית וחליפת סגירה אחורית, שבה בשני הצדדים יש שרוול כפול.
• חליפה תחתונה (מגן חזה) מבד כמעט חסין מפני דקירה, המגינה על צד הגוף האוחז בנשק.
• מגן חזה מפלסטיק קשיח לנשים.
• מכנסי סייף המוחזקים בכתפיות. מגיעים עד מעל לברכיים.
• כפפה עבה המתחברת והמגינה על גב היד. קיימים סוגים רבים של כפפות בעלות יתרונות וחסרונות שונים, המספקות הגנה ואחיזה משופרים.
• גרבי סייף ארוכים המגיעים עד לברכיים ומשלימים את ההגנה על הרגליים יחד עם מכנסי הסייף.
• סייפי רומח וחרב לובשים בנוסף גם שכבת ביגוד חשמלית.

בתחרויות, החל מקטגוריית גיל הקאדטים, חייב ציוד המגן להיות בעל אישור רשמי של התאחדות הסייף העולמית, FIE. בנוסף לכך, כל הבגדים, כולל המסכה, חייבים לעמוד בפני כוח של 800 ניוטונים,(משקל של 80 ק"ג.)

באופן מסורתי בגדי הסייף הם שחורים, אך בימים המודרניים הבגדים לבנים. בימי הסייף ההיסטורי היו נוהגים המאמנים ללבוש מכנסיים שחורים וחולצה לבנה. כיום מורי הסייף לובשים בגדי עור מגן שחורים. מקובל ללבוש בגדים בצבעים שונים, אך אחידים (למרות זאת מקובל ללבוש בתחרויות בגדים לבנים).

תחרות הסיוף

כשניתן האות, מתייצבים המתחרים אצל שופט הקרב. מי ששמו ננקב ראשון, ניצב לימין השופט. הסייפים ביד שמאל ניצבים תמיד לשמאל השופט, כדי שיוכל לתת יותר תשומת לב ליד הלא מסייפת.

בשלב התחרות המוקדם נמשך הקרב שלוש דקות, או עד שאחד המתחרים צובר חמש פגיעות חוקיות. מהשלב השני ואילך, שלושה שלישים בני שלוש דקות (עם הפסקה של דקה לאחר כל שלוש דקות) או עד צבירת 15 פגיעות חוקיות. כאשר הקרב נעצר, למשל לאחר פגיעה או כאשר אחד המתחרים יוצא משטח המסלול, נעצר גם שעון הקרב.

בתום הזמן החוקי במצב של שוויון, מתחילה הארכה בת דקה. לפני ההארכה עורכים הגרלה. אם במהלך ההארכה לא זכה אף סייף ביתרון, מנצח הסייף שזכה בהגרלה המוקדמת.

במהלך הקרב ניתן לעזוב את המסלול רק באישור השופט, לפי בקשה המתבצעת בהרמת היד החופשית.

תחרות קבוצתית – קרב בין שתי קבוצות עד 45 פגיעות לכל היותר. בכל אחת מהקבוצות שלושה מתחרים (ומחליף אחד) המסייפים נגד השלושה האחרים, והניקוד מצטבר. כל מערכה תהיה עד הכפולה הקרובה של 5 (קרב ראשון עד 5, קרב שני עד 10 וכדומה), או עד שלוש דקות נטו לכל מפגש. הטקטיקה בתחרויות קבוצתיות שונה מזו שבתחרות היחידים, וחלק מהסייפים מגלים יכולות שונות מאוד בסוגי התחרויות השונים.

אזהרות

השופט יכול לפסוק למתחרים אזהרות כדלקמן:

• כרטיס צהוב - למשל על לבוש פגום, על הסתרת אזור הפגיעה החוקי ביד החופשית, או על מגע גופני בין הסייפים, ועוד מספר אזהרות "קלות". כרטיס צהוב שני בקרב הופך מידית לאדום, וכך כל צהוב אחר במשך הקרב. ישנן אזהרות "שתופסות" למשך כל התחרות.
• כרטיס אדום - מקנה ליריב נקודה באופן אוטומטי והכרטיס הצהוב לא נמחק.
• כרטיס שחור - הכרטיס קיים בדרגות חומרה שונות. מפסילה מהתחרות, מהטורניר, ממספר תחרויות וכו'. למשל על פגיעה ביריב בעזרת מגן היד. יכול להינתן גם על חריגות מהפרוטוקול, כמו התנהגות לא ספורטיבית - זריקת מסכה או הימנעות מלחיצת יד בסוף הקרב.

זכות ההתקפה

תנועת המכרע (plunge) היא אחת מצורות ההתקפה הבסיסיות בסייף

בענפי הרומח והחרב, זכות התקיפה פירושה כי לתוקף ראשון יש עדיפות. במילים אחרות: מי שמותקף, חייב תחילה להתגונן, לפני שיוכל לצאת בהתקפת נגד. אם שני הסייפים דוקרים הנקודה עוברת לסייף עם הזכות. הדיפת ההתקפה בעזרת הלהב גורמת למעבר זכות ההתקפה לצד המתגונן, כלומר להיפוך התפקידים.

לדוגמה: אחד הסייפים מתקיף, ויריבו מתקיף בחזרה מבלי להתגונן תחילה. שני הסייפים פוגעים זה בזה. מכיוון שזכות ההתקפה הייתה נתונה לצד האחד, זוכה רק הוא בנקודה. אילו היה יריבו מתגונן לפני שהתחיל בהתקפת הנגד, היה מעביר את זכות ההתקפה אליו.

הבעייתיות אשר התעוררה עקב החלטות שנויות במחלוקת, הכניסה את השיפוט בווידאו כחלק מערכת השיפוט הרשמית.

ברומח ובחרב חייב השופט להחליט מי בעל זכות ההתקפה ומי זוכה בנקודה. אם אין השופט יכול להגיע להחלטה, הפגיעות אינן נספרות והקרב נמשך. בדקר אין זכות התקפה: מי שפוגע ראשון, זוכה בנקודה. אם שני הצדדים פוגעים זה בזה בתחום מרווח זמן של חמש מאיות השנייה, נרשמת פגיעה לשניהם.

סיוף נכים

ערך מורחב – סיוף בכסאות גלגלים

סייף הנכים התפתח במהלך מלחמת העולם השנייה במטרה לאפשר גם לנכים לסייף. בשביל לאפשר לנכים או אנשים מוגבלים פיזית לסייף נערכו שינויים שונים בחוקי הקרב. בעת הקרב שני הסייפים יושבים זה מול זה על כיסא מיוחד שעומד בתוך מסילה. עקב כך תנועות הרגליים הוחלפו לתנועות אגן וידיים מהירות וחזקות.

סייף בישראל

בין השנים 1942–1965

דור הסייפים של שנות החמישים והששים היווה את הפריצה הגדולה של הענף לתחרויות בינלאומיות באירופה. הזמנת נבחרת הסטודנטים של אס"א אל מעבר למסך הברזל לפולין בשנת 1958 הייתה בין הראשונות לספורט הישראלי בכלל וראשונה לנבחרת סיוף ישראלית.

עד תחילת שנות החמישים התמיד ענף הסיוף בפעילותו בשתי ערים בלבד, בחיפה במסגרת מכבי ובתל אביב במסגרת ברית מכבים עתיד, וגם בשיאו עסקו בו רק כמה עשרות של סייפים.

בשנת 1952 נפתח ברמת גן מועדון חדש ביוזמתם של שני האחים הדר ורן גרד ועד מהרה היה למועדון המוביל במרכז הארץ, אירח גם את נבחרי הסייפים של ברית מכבים עתיד, בהם שלום שפילמן ואלנקווה, והתחרה בעליונותם עד אז של המועדונים החיפאים (מכבי והפועל).

מאמן עולה מהונגריה בשם מאזיי היה הראשון שהביא לרמת גן ניחוח של סיוף מודרני. מבין שלושת סוגי הכלים, כיכב הסייף (הפלורט) ככלי הנבחר, בחרב סייפו מעטים והדקר נותר ללא שימוש. אליפות המועדון הרמת גני בסייף באותה שנה התפרסמה בתקשורת הודות לנחמיה בן אברהם, ששידר ברדיו מידי שבת מידע לידיעת מאזיני חדשות הספורט על תוצאות תחרויות בענף ספורט שמעטים מאוד הכירו ושעיתונות הספורט התעלמה ממנו. בגביע אליפות רמת גן, שנתרם ביזמתו של המורה הוותיק להתעמלות ברוך חפץ, זכה הנער דוד מנדס שהתאמן עד אז אצל סבו, גנרל בצבא האיטלקי. מנדס המשיך לזכות בגביע גם בשנים שלאחר מכן.

המועדון שהשתכן בצריף הירוק של מכבי רמת גן (שעדיין קיים) גדל ומשך סייפים רבים ובהם דן ויורם אלון, ג'וני ליסנר, ישראל וינשטיין, עזריאל סמרגון, טרבולוס, גדעון ארהרד, יורם ויזן (זיו), חנה איצקוביץ', ומאוחר יותר שני רופאים יוליוס צורף וולדמר ויבורסקי. המועדון היה גם יעד לביקורים של אוהבי ספורט רמת גנים ובהם אברהם חיים מצליח שנפל במלחמת סיני כלוחם בגדוד הצנחנים שפרץ דרך במיתלה בסיני.

הראשון מבין המפגשים השנתיים של המועדון החיפאי בליווי מאמנו קלעי (קליין) והמועדון הרמת גני נערכו ברמת–גן במסגרת של אליפויות נוער בתחרות על 'מגן צבי קליר' שנהרג במלחמת העצמאות. המגן נתרם שנים קודם לכן על ידי הוריו של צבי בעלי המפעל 'ארגמן' ברמת גן בהיותו בר מצווה. התחרות הראשונה נערכה בשנת 1942 ומדי שנה התחרו טובי סייפי הנוער ומדי שנה זכו בו חיפאים. 1942 – א. לדן, 1943 – שמעון יעקובי, 1944 – אבנר קרזבאום, 1945 – שאול וינשל, 1946 – יעקב ויקטור, 1947 – לא נערכה תחרות, 1948 – מיכאל רובינשטיין (רון), 1949–1950 – לא נערכו תחרויות, 1951 – יצחק משולם, 1952 – רפאל כצנשטיין (עינת), 1953 – ערן כצנשטיין (עינת), 1954 – דוד מנדס מרמת-גן. זו הייתה השנה האחרונה לתחרויות אלו שנערכו ב'בית צבי' (קליר) שמוכר כמוערך בין בתי הספר לאומנויות.

התחרויות ברמת גן יצרו תהודה תקשורתית חזקה ומשכו את הסייפים הוותיקים שחלקם היו פסיביים מהעדר פעילות מסודרת. שלמה פופר, מאיר אלון וידידו שמואל פרייס וקלמן מלאו תפקידי שופטים בקביעות ובהתלהבות ונהנו להחליף בהונגרית קריאות קרב עם יצחק קלעי.

מאז הזכייה ב'מגן צבי' ב-1954, כשגבר המועדון הרמת גני על המועדון החיפאי ובראשו האחים (השמאלי והימני) כצנשטיין (עינת), כיכבה רמת גן בכל תחרות. גם העיתונאים החיפאים כמו עמוס כרמלי ותלמידיו הרבו לכתוב בין היתר על איכותם של הרמת-גנים. ב-1955 התקיימה בירושלים אליפות המדינה לבוגרים בסייף בחסות מועדון רוטרי ביוזמתה של אוהדת בשם סופיה. בגביע האליפות זכה דוד מנדס ששירת אז בקורס קציני תותחנים. הוא גבר בגמר על החיפאי אבנר קרזבאום, ומאז נשאר אלוף בלתי מעורער שהגן על תוארו ב-1957, ב-1961 וב־1963. בשנת 1965 יצא לארצות הברית להתמחות בכירורגיה אורתופדית, וד"ר ויבורסקי מרמת גן ירש אותו כאלוף המדינה בפלורט.

תחרויות אליפות המדינה לבוגרים בסייף ובחרב היו רק ספורדיות באותה תקופה ותזמונן היה קשור בעיקר למכביות.

בשנת 1955 נפתח מועדון סיוף חדש ויוקרתי בירושלים. מועדון סטודנטים של האוניברסיטה העברית במסגרת 'אס"א' (איגוד ספורט אקדמאי). הייתה זו יוזמה של דן פרידלנד, ויחד עם דוד מנדס שהחל את לימודיו בבית הספר לרפואה, הקימו חוג במסגרת ספורט חובה ובו עשרות מתאמנים מדי שנה. עד מהרה הצטרף מארגן ומאמן לחוג יעקב וילף ומאוחר יותר גם ערן עינת שסיים את שירותו הצבאי. הרוח החיה במועדון הספורט אס"א היה מייסדו עדין טלבר ותגבר אותו ראש החוג ומנהלו הלל רסקין שטפח וקידם את הספורט באוניברסיטה העברית לרמה אקדמית ומחקרית בינלאומית במסגרת העמותה על שם קוסל. בשלב מסוים שימש עינת כסגן ועוזר לרסקין, והסיוף קבל תאוצה שהיה ראוי לה. מנדס נבחר בשנת 1957 לספורטאי המצטיין של האוניברסיטה העברית והצטרף לוועדת הספורט של אס"א ירושלים כהכנה לקראת השתתפות נבחרת הסיוף באוניברסיאדה בפריז.

הייתה זו ההופעה הראשונה של נבחרת סיוף ישראלית בחו"ל כמייצגת את המדינה. הנבחרת מנתה את הפלורטיסטים ערן עינת, יעקב וילף, דוד ואן חלדר (שצורף כתלמיד תיכון), דוד מנדס כקפטן הנבחרת, יעקב ז'ביצקי כדקריסט והדר גרד שהושאל ממכבי רמת גן כמנהל הנבחרת. הנבחרת זומנה להתאמן עם הנבחרת האיטלקית ובדרכה הוזמנה לתחרות ידידותית נגד לוקסמבורג. מהעדר קשרי תחרות וזרימת מידע קבועים מחו"ל הופתעה הנבחרת מהחידוש שהוכנס אותה שנה – שפוט חשמלי. באיטליה רכשה ציוד חשמלי והתאמנה בו אבל העדר ניסיון נאות גרם להצלחה מעטה.

לקראת קיץ 1958 החליטה ועדת הספורט של האוניברסיטה להיענות להזמנה של איגוד הסטודנטים הפולני לתחרויות סטודנטים בשלושת ענפי הסיוף. הייחוד בהזמנה היה צפייתם להגעת הנבחרת הישראלית מספר ימים לפני שאר הנבחרות והתייחסותם הידידותית המופגנת לנבחרת של מדינה מהצד השני של 'מסך הברזל'. הנבחרת הישראלית כללה את המאמן אלפרד נובל והסייפים ערן עינת, יעקב ז'ביצקי, יעקב וילף, ודוד מנדס כקפטן הנבחרת. ותוכניתה הייתה שכל אחד יתחרה בשני ענפים שונים. בגלל חשיבות הייצוג הישראלי במדינה מזרח אירופאית נקבעו שני ראשי משלחת חיים מודריקמן (מרום) ושר שלום שוורץ (שירן) ונציג האוניברסיטה הגזבר משה קלופר.

התחרויות נוהלו בפולנית. לכאורה בעיה קטנה, אבל מניין הפגיעות בפולנית היה מבלבל למתחרה. בכל אחד מהמקצועות צברו הסייפים גם ניצחונות וגם הפסדים, אבל בסכומן של התחרויות לא זכו במקומות הראשונים. אחרי התחרויות שוב הביעו המארחים את יחסם המיוחד במחווה לנבחרת שהוזמנה לבקר בוואוול, מקום משכנם עדן של מלכי פולין, וכעבור יום נוסף כמשלחת ישראלית ראשונה בזוועת אושוויץ.

ההופעה הראשונה של סייפים ישראלים באולימפיאדה הייתה ברומא בשנת 1960. היה זה אמור להיות השג ספורטיבי מדרגה ראשונה כהמשך להופעות הבינלאומיות של נבחרות אס"א. אבל נציגי הפועל החליטו מראש על שליחת שני סייפים חיפאים: דוד ואן חלדר (מכבי) ומיקי רון (הפועל). דוד מנדס שייצג את אס"א והיה בראש הטבלה של תחרויות המבחן התנגד להחלטה השרירותית ובעזרת הלל רסקין הפעיל בין היתר את נציג הפועל בהתאחדות הספורט ואת התקשורת. הוחלט על תחרות מבחן בינו לבין מיקי רון. נציגי מכבי סירבו לאפשר צירוף של ואן חלדר לתחרות המבחן. התחרות במכון וינגייט נערכה סמוך ליציאת כל הנבחרת הישראלית לרומא. האווירה השלילית והשיפוט הגרוע תרמו לניצחונו הדחוק של מיקי רון והוא צורף לואן חלדר. שניהם נוצחו במוקדמות של האולימפיאדה ברומא.

בשנות השישים נותרה וועדת הסיוף של התאחדות הספורט חסרת יוזמה והקרע בין נציגי הפועל ומכבי גרם לחוסר פעילות. בשלב מסוים החליטו סייפי רמת גן ליטול יוזמה והפעילו מערכת שבועית של תחרויות מקומיות וארציות, שלוו תמיד בתהודה תקשורתית חזקה. היוזמה נעשתה ממוסדת כאשר דוד מנדס נבחר רשמית בתחילת שנות השישים ליו"ר ועדת הסיוף.

1965 עד היום

בשנת 1963 הוזמנה נבחרת הסיוף של מכבי רמת-גן לתחרויות בסייף ובחרב על ידי המועדון היוקרתי 'לטניס וסיוף' של איסטנבול. ההיענות להזמנה גובתה רשמית ופיננסית על ידי ראש העיר אברהם קריניצי (ששירת בזמנו בצבא העות'מאני וקסם לו הרעיון לנצח אותם בחרב) ובעידודם של פעילי מכבי זיסמן וכבשני. הנבחרת הרמת-גנית כללה את יוליוס צורף, ולדמר ויבורסקי, דן אלון, קובץ', ודוד מנדס כקפטן הנבחרת. מנהל המועדון בן ציון עמיצור, ויעקב עמיצור היו מלווי המשלחת. תחרות היום הראשון בסייף נערכה באולם נרחב גדוש בצופים טורקים נלהבים שעודדו את נבחרתם ללא הועיל, נבחרת רמת - גן ניצחה. לקראת התחרות בחרב ביום השני מלאו הצופים גם את המרפסות הפנימיות של הקומה השנייה. בשלב מתקדם של התחרות, כאשר נראה בעליל שהנבחרת הטורקית שוב תנוצח געש היציע והאולם התחמם באלימות מילולית. נציג השגרירות הישראלית שלווה את התחרות בקש במפגיע שעלינו להפסיד אחרת איננו אחראי למה שעלול לקרות. התחרות הסתיימה בתיקו.

ב-1965 הועבר תפקיד יו"ר ועדת הסיוף לאמנון כרמי שהתמנה באותה תקופה לשופט בבית משפט השלום בצפת. תרומתו לפופולריות של הענף הייתה עצומה. ביוזמתו נפתחו בשנות השישים המאוחרות מועדוני סיוף ביישובים רבים בארץ, ובטיפוחו של בנו אודי כרמי שבחר בסיוף כמקצוע לחיים, נפתחו קורסים רשמיים למאמנים.

בישראל כיום למעלה מ-15 מועדוני סיוף, ממעלות בצפון ועד באר-שבע בדרום, שהגיעו למדליות בתחרויות בינלאומיות בענפים השונים (רומח ודקר) ושלחו נציגים אולימפיים ושופטים ל-7 האולימפיאדות האחרונות (רשימת המועדונים בהמשך).

הישג השיא של הסייף הישראלי הוא זכייה של יובל פרייליך באליפות אירופה לשנת 2019 בדקר. בעבר, הענף המוביל בארץ היה הסייף (רומח). להישגים הטובים בו הגיעו אודי כרמי (מקום רביעי באליפות העולם 1987) ולידיה חטואל (מקום שביעי באליפות העולם 1991). ב-2007, הסייף הישראלי המוביל היה תומר אור, אלוף עולם לנוער לשעבר. הוא היה מדורג בעשירייה הראשונה בעולם בענף הרומח וזכה בשלושה גביעי עולם. סייפים בולטים נוספים הם דלילה חטואל שזכתה במספר מדליות בגביעי עולם ופעמיים מקום שביעי באליפות אירופה (2007 ו-2008), אחיה מאור חטואל שזכה במקום שני באליפות אירופה לנוער 2005, ואורן בסל שזכה במקום השלישי באליפות העולם לנוער 2006.

ב-10 באפריל 2022, זכתה נבחרת הנערות של ישראל באליפות העולם בדובאי ושני הסייפים ניקול פייגין ואלון שריד זכו במדליות כסף אישיות באליפות העולם לקדטים בענף הדקר.

סייפים ישראלים בולטים בענף הדקר

• גרגורי בסקין - מהפועל אשקלון, אלוף ישראל לבוגרים 2013 ובעבר סגן אלוף אירופה לנוער ומדורג שני בעולם לנוער.
• עדו אייזנשטדט - מהפועל אשקלון, הגיע ל-16 הראשונים באליפות אירופה בשנת 2011.
• יובל פרייליך - אלוף אירופה לשנת 2019. אלוף אירופה קדטים לשנת 2011 ואלוף עולם קדטים לשנת 2012. בשנת 2010, כאשר הוא בן 15, זכה במדליית ארד באליפות העולם לצעירים עד גיל 21. פרט להישגיו הספורטיביים התפרסם כמי שהגיש עתירה לבג"ץ כנגד ארגון תחרויות סיוף בישראל בשבת. לאחר שהחל ליטול חלק בתחרויות בינלאומיות בשבת החל ליטול חלק בתחרויות גם בארץ. כחלק מההליך המשפטי נתנה פסיקת ביניים לגבי תחרות אחת בה נקבע כי אם היא תתקיים בשבת הוא יוכרז כמנצח מבלי שהשתתף. ואכן התחרות התקיימה ובה דורגו הספורטאים מהמקום השני ומטה כאשר יובל מוכרז כזוכה התחרות מבלי שבכלל היה באולם התחרויות. את יובל ייצג דר' אביעד הכהן. את איגוד הסיוף ייצג עו"ד אדוארדו ווסר ואת מועדון הפועל אשקלון (סיוף) ייצגה העמותה לקידום הספורט באשקלון באמצעות מנהלה שרלי אופלגר.
• עידו הרפר - מהפועל כפר סבא משלים רביעיית סייפים אשר העפילו לבית גמר אליפות העולם בדקר גברים קבוצות ונכללו עקב הישגם זה בתוכנית האולימפית לקראת ריו 2016.
• זינגרמן ויאצסלב - מהפועל אשקלון, מי שכבר פרש מהנבחרת ועתה מתכנן קאמבק בדצמבר 2013 בעברו, אלוף המכללות של ארצות הברית NCAA בשלוש השנים האחרונות אשר בשיאו היה מדורג שני בעולם לנוער. זינגרמן השלים 3 זכיות רצופות באליפות המכללות של ארצות הברית. ב-2010 הפסיד את תארו לישראליאן מרט.
• אביטל מרניוק - מהפועל אשקלון, אלופת ישראל בוגרות 2013 גמר אליפות אירופה וגמר אליפות עולם לנוער 2011, מדליית ארד אליפות אירופה לנוער 2012 אליפויות עולם לנוער 2011 ו-2012 שותפה למקום הרביעי קבוצתי יחד עם חברתה לאגודת הפועל אשקלון אירה לוין. אביטל וקבוצת הנשים נמנו על סגל ריו 2016 כאשר מאגר הכישרון של סייפות צעירות מבטיחות נמנו על הנבחרת. אולם דנה סטרלניקוב אלופת העולם לקדטיות 2012 ממעלות פרשה במפתיע. אלופת העולם לקדטיות 2013 אלונה קומרוב החליטה לרדת מהארץ ופנתה בבקשה לשחררה כדי לייצג את רוסיה. אנה לונדון לומדת במקצועות הרפואה ומההרכב עטור הכוכבות נותרה אביל מרניוק.
• מאור חטואל - חבר הפועל עכו, סייף ענף רומח שנכלל בסגל ריו 2016.
• מרט ישראליאן - מהפועל אשקלון, אלוף ישראל לבוגרים מדורג שלישי בעולם לנוער פעמיים אלוף המכללות של ארצות הברית NCAA.
• אולימפיאדת בייג'ינג השתתפו הסייפים דלילה חטואל מהפועל עכו עם אביה המשמש כמאמנה חיים חטואל, תומר אור מהפועל חיפה ומאמנו אודי כרמי ונעם מילס מהפועל כפר סבא עם מאמנה אוהד בלוה, אך לא הגיעו להישגים מיוחדים.
• נעם מילס - מחזיקת סבב גביע העולם לנוער, ניצחה בשני גביעי עולם ברצף, זכתה ב-2008 במקום השביעי באליפות אירופה לבוגרות ומחזיקה בהישג השיא של ספורטאי ישראלי בענף, מדליית ארד באליפות אירופה בלייפציג גרמניה יולי 2010.
• אנסטסיה פרדמן - בעלת מדליית ארד באליפות העולם לנוער שנת 2000.
• דורון לויט - מאמן סיוף (ת"א וכפ"ס) אלוף ישראל 7 פעמים, קפטן הנבחרת הבוגרת של ישראל מספר רב של שנים, אלוף המכללות NCAA ומבכירי הסייפים בארץ.

דירוג עולמי של סייפים ישראלים

• רומח בנות לידיה חטואל-צוקרמן 8
• רומח בנים תומר אור 27
• רומח בנות דלילה חתואל 29
• דקר בנות נעם מילס 29
• דקר בנים גרגורי בסקין 73

בענף הדקר קדטיות, השיגו בנות ישראל פעמיים בשנים האחרונות^{[דרושה הבהרה]} את המקום החמישי, כשניצחו את פולין, גרמניה ואיטליה. דנה סטרלניקוב סיימה במקום ה-8 באליפות העולם לגילאי 17, כשהיא בת 14 בלבד.

באליפות העולם בטורקיה (2009) עידו הרפר הגיע לחצי הגמר (1–16) בגיל 17 בלבד. הישג היסטורי לסייף הישראלי.

ב-2021 זכתה ניקול פוסטלניק במדליית כסף באליפות העולם לנוער שהתקיימה בקהיר, ניקול מדורגת במקום השני בעולם בסגנון רומח לגילאי נוער.

באפריל 2022 זכו במדליית כסף: ניקול פייגין כסגנית אלופת עולם לנוער בענף הדקר, ואלון שריד כסגן אלוף עולם בקדטים בענף הדקר.

אליפות עולם 2022 - נבחרת הנערות בסיוף דקר

נבחרת הנערות של ישראל בסיוף דקר זכתה ב-10 באפריל 2022 במדליית הזהב באליפות העולם בדובאי. חברות הנבחרת ניקול פייגין, אדל בוגדנוב, סופיה ויינברג ואווה גלפר, תחת המאמנים אלכסנדר איבנוב ויעקב פרדמן הביאו את המדליה הקבוצתית הראשונה של ישראל אי פעם

ראו גם

• אליפות העולם בסייף

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיף בוויקישיתוף

• שי פוגלמן, ההיסטוריה היהודית המפתיעה של ענף הסיף, באתר הארץ, 31 בינואר 2014
• יהודה (אודי) כרמי, ספורט בהגירה, רסלינג 2013
• סיף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איגוד הסיוף בישראל
• איגוד הסיוף הבינלאומי, (באנגלית), (בצרפתית), (בספרדית)
• התאחדות הסייף האירופאית (באנגלית)
• מועדון הסיוף מכבי ירושלים
• מועדון הסיוף כפר-סבא
• מועדון הסיוף האולימפי עכו
• עמותה לקידום הספורט באשקלון
• גל אמיר, אנגארד הסייף, רומן היסטורי, הוצאת כנרת 2019
• סייף, דף שער בספרייה הלאומית