דוד ג'ורג'יו מנדס
![]() |
||
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
![]() | |
מנדס, 2014 | |
לידה |
11 בפברואר 1937 רומא, ממלכת איטליה ![]() |
---|---|
פטירה | מרץ 2025 (בגיל 88) |
ענף מדעי | רפואה, אורתופדיה |
מקום מגורים |
חיפה ![]() |
מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים ![]() |
www | |
תרומות עיקריות | |
מחקרים בתחום האורתופדיה, יישומים בחומרים מתקדמים | |
![]() ![]() |
דוד ג'ורג'יו מֶנדֶס נשיא (באנגלית: David Giorgio Mendes Nassi; 11 בפברואר 1937 – מרץ 2025) היה רופא ומנתח ישראלי שהתמחה בכירורגיה אורתופדית.
מנדס ניהל את המחלקה לכירורגיה אורתופדית והמרכז לשתילת מפרקים במרכז הרפואי בני ציון (רוטשילד) בחיפה. הוא היה חבר הסגל האקדמי בטכניון, יזם וניהל את הכנסים הבינלאומיים השנתיים לכירורגיה אורתופדית בחיפה. יישם שיטות ומערכות מתקדמות בתחום החלפת מפרקים, במיוחד מפרקי הירכיים והברכיים, במשתלים המלאכותיים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד מנדס נולד ברומא למשפחת רופאים. סבו פרופסור גוידו אהרון מנדס ניהל את בית החולים של הצלב האדום ברומא. בצל השינויים הפוליטיים וחוקי האפליה נגד יהודים באיטליה עקרה המשפחה בשנת 1939 לשווייץ, שם המתינה לאשרות הבריטיות לכניסה לישראל. האשרות הושגו בעזרתו הישירה של האפיפיור פיוס ה-12 שהיה ידידו של פרופסור גוידו מנדס.
המשפחה עלתה לישראל והתיישבה בגדרה. אביו ד"ר מאור מנדס, וסבו היו ממובילי הטיפול במחלת השחפת ומיגורה. בתקופת מלחמת העצמאות עברה המשפחה לרמת גן שם סיים מנדס את לימודיו התיכוניים בבית הספר אהל שם.
באותה התקופה התאמן בסיוף אצל המאמנים מאזיי ונובל וזכה באליפות ישראל משנת 1955 עד 1963.
בשנת 1955 לאחר שסיים קורס קציני תותחנים החל את לימודיו בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית. הוא התחתן עם חברת ילדותו, נילי שמואלי,[1] והחל לעבוד במחלקה האורתופדית בניהולו של פרופסור ארנסט ספירא ולאחר מכן כרופא בגדוד 52 של חיל השריון.
תחילת דרכו כרופא
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1965 עבר עם משפחתו לניו-יורק כדי להתמחות בכירורגיה אורתופדית בביה"ח האוניברסיטאי מאונט סיני ובביה"ח ע"ש אלברט איינשטיין במחלקתו של פרופסור ארתור הלפט (Helfet). בסיום התמחותו השתלם אצל פרופסור פיליפ וילסון (Wilson) בביה"ח Special Surgery של אוניברסיטת קורנל, בהתמחות בניתוחי משתלי מפרקים מלאכותיים. משם עבר לבית החולים "לנוקס היל", שם הקים את מרפאת ניתוחי הירך.
הדריך והרצה כפרופסור בביה"ח אלברט איינשטיין בברונקס, בבית הספר לרפואה מאונט סיני בקווינס ובביה"ח אלמהרסט ובבית החולים לילדים בברוקלין. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור הגיע לישראל כדי ליטול חלק במלחמות במסגרת חיל הרפואה.
ב־1975 חזר לישראל לניהול המחלקה לכירורגיה אורתופדית בביה"ח רוטשילד - בני ציון עם אשתו ושני ילדיו עידו ושרון. בנו יוני נולד בחיפה.
רפואה, מחקר והוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד מנדס ניהל את המחלקה לכירורגיה אורתופדית עד לפרישתו בשנת 2002. המחלקה נתנה שירות קהילתי אורתופדי ומגוון ניתוחים חדישים למבוגרים, לגיל הגדילה ויילודים, לנפגעי גפיים בתאונות ובספורט ולקטועים, בעיקר כטיפול במחלות הארתריטיס ראומטיזם ושחיקת סחוס של מפרקי הירך והברך.
בשנת 1980 הקים פרופ' מנדס את המרכז לשתילת מפרקים, שזכה לתמיכתם של שר הבריאות אליעזר שוסטק ומנהל בית החולים דב גולן. המרכז היה פרויקט שאפתני לטיפול בחולים ולמחקר ופיתוח של משתלים מלאכותיים עם חומרים מתקדמים והוכרז על ידי שרת הבריאות שושנה ארבלי-אלמוזלינו כמרכז ארצי.
במשך 15 שנים יזם וניהל את הכנסים האורתופדים הבינלאומיים השנתיים של המרכז לשתילת מפרקים. לכנסים הוזמנו טובי המרצים האורתופדים, מדענים ותעשיינים מתחום המכשור הרפואי מרחבי העולם.
פעילות מקצועית ואקדמאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך 37 שנות פעילות פרסם כמאה וחמישים מאמרים, תצוגות וסרטים מדעיים. חקר את השימוש במגוון סוגי אנרגיה לעידוד של בניית עצם ואיחוי שברים. יצר פיתוחים חדשניים של משתלי מפרקים, חומרים ביו רפואיים, מכשור אורתופדי וטכניקות כירורגיות. כתוצאה מפעילות זו יצר ורשם פטנטים בינלאומיים.
במסגרת הקלינית במחלקתו יזם לראשונה את ניתוחי החלפת מפרק הברך במשתל מלאכותי, טכנולוגיה שהביא מארצות הברית, ושדרג את ניתוחי מפרק הירך עם תשלובת של חלקים מפרקיים קרמים שפותחו בגרמניה בשילוב עם סגסוגת מטיטניום שפותחה בצרפת. חלקים אלו שיפרו בצורה מרשימה את תוצאות הניתוח והאריכו משמעותית את חיי המושתל.
במסגרת המחלקה והמרכז לשתילת מפרקים יצר שיתוף פעולה פורה עם מדעני הטכניון והאוניברסיטה העברית בירושלים, ועם תעשיות עתירות ידע כרפאל, התעשייה האווירית ולהבי ישקר בפיתוח משתלים וחלקי חילוף למפרקים ורצועות, ועם אלסינט ואלביט בנושאי הדמיה ממוחשבת ותהודה מגנטית.
בשיתוף עם צוותים בינלאומיים במימון קרן גרמניה-ישראל ניהל נושאי מחקר של החלפת רצועות מפרקים ברצועות סינתטיות, ובשיתוף של תעשייה בריטית פיתח ויישם תחליף של פיקת ברך מלאכותית.
פרופ' מנדס נפטר במרץ 2025. הותיר אחריו אישה, רותי באר.
ניתוח משתל ירך מלאכותי במבוגר עם נקיעה מלידה[2]
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרת מחקר קליני זה הייתה להגדיר תכנון אלגוריתמי של שיטות טיפול כירורגי בבעיה מאתגרת זו שיש בה עיוות ניכר של האנטומיה הרגילה של המפרק. רוב השיטות לסיווג של היחסים האנטומיים בין ראש הירך לבין המרחשת (האצטבולום) מתבססות על צילומי רנטגן. שיטה זו מגדירה דירוג תפקודי של הרקמות הרכות (שרירים, גידים ורצועות) בנוסף לדירוג היחסים האנטומיים על פי צילומי טומוגרפיה ממוחשבת (CT). הכרת השיטה שימשה כמבחן להערכה עצמית של כירורגים אורתופדים בארצות הברית.
משתל פיקת ברך מלאכותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]משתל ברך מלאכותי הוא פתרון כירורגי לבעיות ארתריטיות של הברך. ניתוח זה יושם לראשונה במרכז לשתילת מפרקים בחיפה ונלמד שבמקרה של כשל שחיקתי המרכיב הבעייתי הוא הפיקה שעשויה מפוליאתילן קשיח. ניסיון החברה היצרנית בחו"ל לחזק את הפיקה עם בסיס מתכתי הרע עוד יותר את שחיקתה. המסקנה הייתה שצריך להגדיל את עובייה של הפיקה כדי לשפר את עמידותה ולשם כך תוכננו שינוי בקונפיגורציה של הפיקה ושינוי בהכנת החלק הגרמי של הפיקה הטבעית שאליה מחובר המשתל עם צמנט אקרילי. הפיקה החדשה נכנסה לשימוש בניתוחי החלפת ברך.
החלפת הברך במשתל מלאכותי[3]
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתוח החלפת הברך במשתל מלאכותי נכנס לשימוש לראשונה באנגליה אבל פותח במקור בארצות הברית בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20. בשנת 1975 ביצע בהצלחה את החלפת הברך הראשונה בישראל. תוך תקופה קצרה הפך לניתוח מקובל במרבית המחלקות האורתופדיות בישראל, שנים רבות לפני שחדרה השיטה לאירופה.
משתל ירך מחומר מרוכב פחם-פחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]התכונות הנדרשות ממשתל שמחליף עצם או מפרק הן עמידות לאורך שנים רבות בעומס המחזורי הרב שמוטל עליו (עד כשבע פעמים משקל הגוף), להיות יציב מבחינה ביו-כימית, עמיד בפני שחיקה, ומתאים מבחינה ביולוגית כך שלא יעורר דחייה בגוף המושתל. הניסיון הקליני עם מגוון של מתכות ופולימרים לא ענה כהלכה לכל הדרישות הללו. מהיות הפחם רכיב בכל חומר אורגני ומהיותו קשיח ויציב מבחינות מכנית וכימית תוכנן בעזרת חברת רפאל ומדעני הפקולטה להנדסת מכונות של הטכניון משתל מרוכב מסיבי פחם ומטריצה של פחם. המרכז לשתילת מפרקים בחיפה היה אז בין חברות ספורות בעולם, שחקרו את האפשרות של מתן תכונות עמידות מחזורית מכנית בשלושה ממדים של דחיסה, כפיפה וגזירה בבניית משתל מפרק ירך. החיסרון של פחם-פחם הוא שלא ניתן היה לשפר במידה מספקת את עמידותו כנגד שחיקה.
הבעייתיות של ביו-חומרים בהשתלות מפרקים ודרכי פתרון חדשניות - פיתוח הפולימר 1-MP
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת ממטק נוסדה על ידי חמישה מדענים - עליזה בוכמן, שמחה סיבוני, פרופ' דוד מנדס, רוב בריאנט וד"ר ריי פיין, ופיתחה ביו-חומר חדש שמכונה 1 -MP. זהו פולימר מצולב בשלמותו, שפותח בנאס"א בארצות הברית על ידי רוב בריאנט ובצורתו המקורית משמש למיסבים של מנועי סילון. המבנה המולקולארי שונה על מנת להתאימו לשימוש ביולוגי. מגמת הפיתוח הייתה לשדרג את כל אותם החומרים שמשמשים כיום כחלקים מפרקיים נעים במשתלי מפרק הירך, הברך והכתף עם חומר יותר עמיד לאורך זמן בתנאי הלחץ והשחיקה של מפרקים אלו באדם. בשלוש שנות מחקר מעבדתי וניסויי חיה מוצלחים של 1-MP במסגרת חממה, הוכחו חוזקו שאינו נופל משל מתכת, עמידותו בפני שבר שטובה יותר משל קרמיקה, עמידותו בפני שחיקה שאיננה פחותה מזו של פוליאתילן מצולב, מקדם חיכוך מינימלי, פסיביות מבחינה כימית ועמידות תחת עומס מחזורי. כיום מבוצעים ניסויים קליניים בשני מרכזים רפואיים - בניו זילנד ובישראל.
משתל ירך מלאכותי עם משטחים מפרקיים שכולם קרמיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז תחילת שנות השבעים של המאה ה-20 מוכר ניתוח החלפת מפרק הירך כמוצלח שבניתוחים המשקמים של האורתופדיה במבוגרים. אך אחוזי הכשל שהיו תחילה מועטים גברו משנה לשנה בעיקר בגלל שחיקה של החלקים המפרקים הנעים של המשתל. החיפוש אחרי חומרים ביוקומפטיבילים עם תכונות מכניות ועמידות בפני שחיקה התמקד בשיפור במטלורגיה ובתעשייה של פולימרים ויצר חומרים טובים ויעילים יותר. עם זאת ההתמדה של חברות צרפתיות, גרמניות ויפניות בתעשייה קרמית נתנה תשובה טובה עוד יותר. במרכז לשתילת מפרקים בחיפה הותחל השימוש במשתלים קרמים של חברת סרמטק בשנת 1997 וכך הוכפלה ההערכה של תוחלת תפקוד המשתל ל-20 עד 30 שנים.
קיבוע של משתל מפרק הירך עם שתלי עצם וצמנט אקרילי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש בצמנט אקרילי היה חלק בלתי נפרד מהקיבוע בעצם של חלקי משתל הירך. במקרים שבהם נגרם הרס של רקמת העצם כמו אחרי תאונות קשות נדרשו שתלי עצם כדי לשקם את החלק החסר. כשהמרחשת נפגעה לא ניתן היה לקבע את כיפת המשתל מבלי לשחזר את מבנה המרחשת. מכיוון שהתהליך של התקשות צמנט אקרילי בזמן הכנתו הוא אקזותרמי ויוצר חום גבוה מקובל היה שהחום גורם לנמק של שכבת העצם שבאה במגע עם הצמנט. בסוף שנות השבעים של המאה ה-20, בוצעה סדרת מחקר בחיות מעבדה במרכז לשתילת מפרקים בחיפה, ובה הוכח ששתלי עצם אינם מאבדים את חיוניותם גם לאחר מגע אינטימי עם צמנט. כך נסללה הדרך לשימוש שגרתי של שתלי עצם כהכנה לקיבוע של חלקי משתל עם צמנט.
שימוש בחנקן נוזלי להקפאה של גידול (GCT) בעצם השוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיפול בוצע לראשונה ב-1976 בשתי חולות לפי שיטתו (1969) של MARCOVE, אורתופד אונקולוג מבית החולים Special Surgery בניו-יורק. Marcove RC, Miller TR. Surg Clin North Am. 1969 Apr;49(2):421-30.
הערכה של מידת היעילות של רמה נמוכה של אלומה צרה של אור (Biobeam) בטיפול בכיבים בעור ובהבראה נדחית של פצעי ניתוח וקטיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחקר שנערך (בשנת 1992) בשיטת כפולת סמיות בבית חולים ציבורי (בני ציון) הוכיח תוצאות משמעותיות מבחינה סטטיסטית בהארה עם אור אדום (660 ננומטר) בהשוואה לפלצבו של מהירות ואיכות הבראה של פצעי קטיעות וניתוחים אורתופדים.
"מי מפחד מרשלנת רפואית?" ספר בהוצאת ספרי ניב יוני 2019
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר 300 עמודים של דיון על עשרים מקרי רשלנות רפואית בכירורגיה אורתופדית, מעוטר באיורים גרפים שאיירה רות באר.
"יומנה של משפחת קורונה: ספורו של קווי-2" ספר בהוצאת ספרי ניב אפריל 2021
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת קורונה, שחברים בה שלל נגיפים שאוהבים להשתעשע עם בני האנוש ולגרום להם לכל מיני צרות, מתכנסת ומעלה זיכרונות מן העבר, ובהם מגפות שונות שחוללו במרוצת השנים, עד היום שבו פרצה מגפת הקורונה שהותירה את בני האנוש מבולבלים וחסרי אונים. נגיף קורונה, ששמו קווי-2, מתאר כיצד גרם למגפה ובה בעת משמיע ביקורת נוקבת על האופן שבו בני האדם בחרו להתמודד עימה. זהו סיפורה של הקורונה מנקודת מבט לא שגרתית, שמטרתה ללמד ילדים ובני נוער כיצד פועלים נגיפים ובעיקר – כיצד ראוי למגר אותם. איורים: רותי באר.
Diary of Coronavirus Family" Illustrations by Ruth Beer, a book published by Partridge Singapore April 2021
[עריכת קוד מקור | עריכה]Coronavirus COV-2 caused the illness COVID-19, also known as the coronavirus pandemic, and today, has an international reputation as champion of all sorts of other viruses, most of whom he do not actually know. His parents called him Virion. He was tiny and always aggressive, but he lacked a living entity. They said he would not have a life until he had grown and learned to live.
The coronavirus family, a rowdy group of viruses who use human beings as entertainment and cause them all sorts of trouble, gathers together and reminisces about the past, including various epidemics that they brought about over the course of history, up until the day that the coronavirus pandemic broke out, leaving the human beings confused and helpless. Coronavirus COV-2 describes how he caused the pandemic while also voicing some harsh criticism regarding the way human beings chose to cope with it.
“This book is unique in telling the story by the virus family themselves, the way they see and appreciate their strength and the weakness of human beings,” Mendes-Nassi says. “Also, one of the topics discussed is the crucial importance of the genetic material that viruses share with all living organisms
"מחכים לקורונה בממלכת פמונה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]לספר חמישה חלקים, והחוט המקשר ביניהם היא מגפת הקורונה. החלק הראשון הוא עלילה של הרפתקאות בטהיטי בתקופה שלפני פרוץ המגפה. החלק השני הוא אגדה של נגיפי משפחת קורונה שמספרים על המגפה מנקודת ראות שלהם ונכתב גם עבור בני נוער. החלק השלישי מתאר את הממלכה הדמיונית פמונה, שמאזכרת במידת מה את ישראל הקדומה בהיווצרותה. החלק הרביעי כתוב בנימה מדעית, מספר על נגיפי קורונה ונגיפים אחרים ומתאר כיצד נגיפים הוכחדו בעבר הודות לחיסון כלל האוכלוסייה. החלק החמישי דן בסיעור המוחות של מנהיגי פמונה לקראת התפשטות גלובלית של מגפת הקורונה, ומספר על יישום תוכנית הפעולה של המלך נוראל והצלחתה. האפילוג מתאר תוכניות של השמאן פולאנו ועוזרו טאליס בפיתוח של חיסון שמקורו ב"עולם הצומח" והוא יעיל כנגד כל אומת הנגיפים. איורים: רות באר.
Waiting for the Coronavirus in the Kingdom of Pamona"' Illustrations by Ruth Beer, a book published by Partridge Singapore August 2021
[עריכת קוד מקור | עריכה]After a long pause the king said, 'Tell me, how can we be different from all the other countries hit by the pandemic, whose morbidity and mortality rates are so frighteningly high? How can we think differently, how should we be thinking
Dean-el wrote that to overcome the viral epidemics that will be visiting upon us in the future, we have to develop a nature-based vaccine composed of what he called nano-Yaho' particles and turn them into effective and safe method to defeat all kinds of viruses.
This is a tale told by the ancient Pamonan people who left the Middle East and settled in the Indonesian archipelago, founded a prosperous kingdom and faced the coronavirus pandemic that spread from China.
King Nur-el with his team of advisors, the high shaman Polano, Talis his aide and the doctor, discuss the nature of the coronavirus family and the epidemic in detail to create a plan to defeat the pandemic at the gates of the kingdom of Pamona
"ארתריטיס ותנועה" או "תרגילי תפילה" כשיטה לשמירת חיוניות מפרקים (תוכננו עבור מפרקי הירכיים)
[עריכת קוד מקור | עריכה]"ארתריטיס ותנועה" או "תרגילי תפילה" זו שיטת תרגול לסובלים מדלקת מפרקים ניוונית ולמחלימים מניתוחי שתילת מפרקים, לשמירה על תנועת המפרק וחיוניותו. התרגול מבוסס על תנועה פסיבית של המפרק, שאיננה מכאיבה ומבוצעת כ"תנועה הפוכה" (reverse action) על ידי המתרגל עצמו מבלי לעבור את סף הכאב. חשיבות הפעלת המפרק בטווח תנועה מלא מוסברת בשמירת חיוניות סחוס המפרק. הנקבוביות המאפיינות את הסחוס מאפשרות לסירוגין את חדירת הנוזל הסינוביאלי לתוכו ואת הפרשתו לחלל המפרק. הסיכה של הסחוס עם הנוזל הסינוביאלי מזינה אותו ומפרישה את תוצרותיו. בשנת 2007, יצא ספר בעברית על שיטת "תרגילי תפילה" דרך Kotarim International Publishing, Ltd ובשנת 2013, יצא באנגלית "Arthritis and Motion" בהוצאת Amazon. באוקטובר 2014 יצאה מהדורה חדשה בהוצאת אמזון שנקראת "Pain Free Arthritis Exercises".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של דוד ג'ורג'יו מנדס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עיתונאית, בתו של נתן שמואלי (כץ); ראו דוד תדהר (עורך), "נתן שמואלי (כץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 3961.
- ^ Total hip arthroplasty in congenital dislocated hips, Mendes DG. Clin Orthop Relat Res. 1981 Nov-Dec;(161):163-79. PMID 7332639
- ^ Total knee arthroplasty, Soudry M, Iusim M, Mendes DG. Harefuah. 1980 Jun;98(11-12):488-92. PMID 7203190