לדלג לתוכן

סיסאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סִיסָאק
Sisak
דגל סיסאק
דגל סיסאק
דגל סיסאק
מדינה קרואטיהקרואטיה קרואטיה
מחוז סיסאק-מוסלאבינה
חבל ארץ סלאבוניה
ראש העיר כריסטינה איקיץ' באניצ'ק (2018)
שפה רשמית קרואטית
שטח 422.75 קמ"ר
גובה 98 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 40,121 (31 באוגוסט 2021)
 ‑ במטרופולין 47,768[1] (2011)
 ‑ צפיפות 113 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 45°29′N 16°22′E / 45.483°N 16.367°E / 45.483; 16.367
אזור זמן UTC +1
http://sisak.hr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סִיסָאקקרואטית: Sisak) היא עיר ורשות מקומית במרכז קרואטיה, השוכנת במחוז סיסאק-מוסלאבינה, במפגש הנהרות סאווה וקופה, 57 קילומטרים דרומית-מזרחית לבירה זאגרב. בתקופת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי יוגוסלביה שכן בפאתי העיר מחנה הריכוז סיסאק לילדים (אנ') שהיה חלק ממחנה הריכוז יאסנובאץ. במחנה סיסאק היו כ-7,000 ילדים יהודים וסרבים, ומהם נספו מרעב ומטיפוס הבטן כ-2,000 ילדים.[2]

יישוב עירוני מתועד במקום מהמאה ה-3 עת השתייך האזור לפרובינציית פאנוניה של הקיסרות הרומית. בהמשך נשלט היישוב על ידי ממלכת קרואטיה וממלכת הונגריה ובמקום הוקם מבצר כחלק מקו החזית נגד פלישת האימפריה העות'מאנית. ב-1541 נכבש היישוב על ידי צבאותיו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. במהלך המלחמה הארוכה (1593–1606) עלה בידי כוחות קואליציה בראשות ממלכת הבסבורג להביס את העות'מאנים ולהשתלט על העיר.

בהמשך, נכלל היישוב בשטח האימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-1862 נחנך קו מסילת הברזל לזאגרב וסיסאק עברה תנופת פיתוח כלכלי שכלל הגירה משמעותית אליה. התפתחו בהדרגה תעשיות מתכת וטקסטיל וכן נמל נהר, אשר שימש להעברת הסחורות ומכירתן.[2] לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה סיסאק בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים אשר שמה שונה בהמשך לממלכת יוגוסלביה.

ב-6 באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. בהמשך, נמסר האזור לחזקת ממשלת הבובות של האוסטאשה. בשלהי 1944 שוחררה העיר על ידי הפרטיזנים של טיטו, ולאחר המלחמה נכללה בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. העיר עברה שיקום ותיעוש מחדש והוקמו בה בתי זיקוק לנפט ותעשייה כימית.

ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה. כפועל יוצא מכך, פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה, ובמהלכה הופגזה סיסאק מספר פעמים, ומספר אזרחים נהרגו.[3] לאחר המלחמה נכללה סיסאק בשטחי קרואטיה.

הקהילה היהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה בית הכנסת בסיסאק

יהודים התגוררו בעיר מראשית המאה ה-19, ובעת הזו גם הוקם בית עלמין. ב-1862 לאחר חניכת קו מסילת הברזל לזאגרב היגרו משפחות יהודיות מווינה ומזאגרב לעיר. רוב ראשי המשפחה שהיגרו היו סוחרי דגן. לאחר מועד זה מתועדת קהילה מאורגנת עם מוסדות קהילתיים. ב-1880 הוקם בית כנסת קהילתי ובמסגרתו פעלה מקהלה אשר ליוותה את החזן בתפילות.[4] בראשית המאה ה-20 החלה פעילות ציונית בקרב בני הקהילה והוקמה אגודת נוער "מָכָבִּיֶאָה" ובהמשך גם סניף של תנועת ויצו. ב-1921 מנתה הקהילה 329 נפשות שהיוו 3.74 אחוזים מתושבי סיסאק, וב-1931 התגוררו בסיסאק 230 יהודים.[2]

בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 258 נפשות. לאחר כיבוש יוגוסלביה והעברת השלטון לאוסטאשה הוחל ברדיפות יהודים. בני הקהילה גורשו למחנות ההשמדה ומעטים ניצלו. בפאתי העיר פעל מחנה הריכוז לילדים סיסאק(אנ'). המחנה הוקם ב-3 באוגוסט 1941 ופעל עד 8 בינואר 1943. בתקופת פעולתו נכלאו בו כ-7,000 ילדים יהודים וסרביים. כ-2,000 מהם הורעבו למוות, או הודבקו במתכוון באמצעות זריקות בחיידקי טיפוס הבטן ומתו. מפקד המחנה הקרואטי ד"ר אנטון נאיז'ר(אנ'), אשר כונה "מנגלה הקרואטי", היה אחראי להדבקת הילדים.[2][5][6]

פחות ממניין יהודים התגוררו בסיסאק עד 1952 ואז עברו לזאגרב או עלו לישראל. בית העלמין היהודי ניזוק קשות מהפצצות בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-1960 בוצעו בבית העלמין עבודות חישוף ושיקום ואותרו 150 מצבות. בראשית המאה ה-21 לאחר תום מלחמת העצמאות של קרואטיה, לא ניתן היה לאתר את בית העלמין. ישנם שרידי מצבות הפזורות בשטח שככל הנראה היו שייכות לבית העלמין. ב-1949 נמכר מבנה בית הכנסת לרשות המקומית. לנכון לשלהי המאה ה-20 עמד הבניין על תילו ושימש כבית ספר למוזיקה. ב-1999 הותקנה על קיר המבנה לוחית זיכרון להנצחת הקהילה.[7][8][9]

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיסאק בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מפקד האוכלוסין בקרואטיה (2011), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרואטיה (באנגלית).
  2. ^ 1 2 3 4 הקהילה היהודית בסיסאק, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודי 238.
  3. ^ חקירת שוד והרג אזרחים בסיסאק, באתר kamenjar.com (בקרואטית).
  4. ^ סיסאק, באתר המרכז לאמנות יהודית.
  5. ^ מחנות הריכוז, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמודים 319-318.
  6. ^ מחנה הריכוז סיסאק, בארכיון בית לוחמי הגטאות.
  7. ^ אתרי מורשת יהודית בקרואטיה (2006), באתר heritageabroad.gov, עמוד 20 (באנגלית).
  8. ^ בית העלמין היהודי בסיסאק, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
  9. ^ מבנה בית הכנסת בסיסאק (1999), באתר המרכז לאמנות יהודית.