אוסייק

אוסייק
**Osijek**
סמל אוסייק סמל אוסייק	דגל אוסייק דגל אוסייק
	מראה מרכז העיר מכיוון הנהר דראווה
	מראה מרכז העיר מכיוון הנהר דראווה
מדינה	קרואטיה
מחוז	מחוז אוסייק-ברניה
חבל ארץ	סלאבוניה
ראש העיר	קרז'ימיר בובאלו
שטח	169 קמ"ר
גובה	94 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	96,313 (31 באוגוסט 2021)
‑ צפיפות	640 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	45°33′00″N 18°41′24″E / 45.55000°N 18.69000°E
אזור זמן	UTC +1
	OSIJEK.hr
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קרואטיה רגילה) זאגרב ספליט רייקה זאדאר דוברובניק הונגריה ס; ר; ב; י; ה; מונטנגרו אל. בוסניה; והרצגובינה; אוסטריה סלובניה אי. איטליה הים; האדריאטי; אוסייק

אוסייק (בקרואטית: Osijek) היא העיר הרביעית בגודלה בקרואטיה, והגדולה ביותר בחבל סלאבוניה, ובמחוז אוסייק-ברניה. אוסייק ממוקמת על הנהר דראווה, קרוב לשפכו אל נהר הדנובה, בגובה 94 מטר.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

המתיישבים הראשונים באוסייק בתקופת האבן החדשה היו שבטים אילירים. הקיסר הרומי אדריאנוס העלה את מעמד היישוב הישן, מורסה, לקולוניה עם פריבילגיות בשנת 131. מאז ליישוב הייתה היסטוריה רבת תהפוכות ובה מספר קרבות שקבעו את גורל כל האזור. לאחר נדידותיהם, הקימו הקרואטים התיישבות ליד ההריסות של מורסה ונתנו לה את שמה, אוסייק. לאחר היישובים ההונגריים באגן הקרפטים, רוב האוכלוסייה באוסייק הייתה מהונגריה בזמן הכיבוש העות'מאני. אוסייק בימי הביניים שגשגה, אך לא נותר מכך רבות עקב החורבן שהותירו המלחמות בין העות'מאנים להונגרים, ובגלל השינויים הארכיטקטוניים בתקופה העות'מאנית.

האזכור המוקדם ביותר של המקום היה ב-1196. אוסייק הייתה נכס פיאודלי של משפחת קורוג'י בין השנים 1353–1472. לאחר שהאחרון ממשפחה זו נפטר, העניק מתיאש הראשון, מלך הונגריה את המקום למשפחת רוזגוני. ב-8 באוגוסט 1526, נכבשה העיר על ידי צבאו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. העיר ניזוקה בקרבות והעות'מאנים בנו אותה מחדש. ב-1566 הורה סולימאן הראשון על בנייתו של גשר מעץ וסוללה באורך כולל של 8 קילומטרים שהפכו לאחד מסמליה של העיר.^[1]^[2]

ממלכת הבסבורג

ב-29 בספטמבר 1687, במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה (1683–1699) נכבשה העיר על ידי צבא ממלכת הבסבורג ולאחר המלחמה הועברה רשמית לחזקת ההבסבורגים מתוקף הסכם קרלוביץ. בראשית המאה ה-18 בנו ההבסבורגים מצודה חדשה והיא נודעה בשם טברג'ה (קרואטית: Tvrđa). ברבות הימים נודע אזור טברג'ה כעיר העתיקה של אוסייק. בהמשך, נכללה אוסייק בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה בשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941 תקפו מדינות הציר את יוגוסלביה והכניעו אותה תוך ימים אחדים. אזור אוסייק הועבר לחזקת ממשלת בובות של מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה. לאחר המלחמה נכללה אוסייק בשטחי יוגוסלביה.

מלחמת העצמאות של קרואטיה

ערך מורחב – מלחמת העצמאות של קרואטיה

בין 1991 ל-1995, במהלך מלחמת העצמאות הקרואטית נפגעה העיר מהפגזות. 1,724 מתושבי אוסייק נהרגו במהלך המלחמה ומהם 1,327 חיילים ו-397 אזרחים. לאחר סיום המלחמה, נכללת אוסייק בשטחי קרואטיה.

הקהילה היהודית

ראשוני היהודים הורשו להתיישב באוסייק באמצע המאה ה-18 ובעיר התחתונה התיישבו 11 משפחות יהודיות. קהילה מאורגנת אשכנזית קמה במקום ב-1849, עת התגוררו באוסייק 160 משפחות יהודיות. הקהילה נחלקה לשני קהלים. בעיר העילית התגורר הקהל הגדול יותר ובעיר התחתית קהל קטן יותר. ב-1850 הוקם בית עלמין יהודי בעיר העילית וב-1860 הוקם בית עלמין בעיר התחתית. ב-1856 הוקם בית ספר יסודי יהודי וב-1869 נחנך בית הכנסת המרכזי בעיר העילית.^[3] בשלהי המאה ה-19 כיהן ארמנד קמינקא כרב הראשי ליהודי אוסייק ומבין ראשי הקהילה בראשית המאה ה-20 ניתן למנות את הד"ר הוגו שפיצר, חתנו של הרב הושע יעקבי אשר כיהן כרב הראשי ליהודי יוגוסלביה, את אהרן קמינקא ואת ד"ר שמעון אונגר שכיהן מ-1901 ולמשך 36 שנים כרב הראשי של הקהילה. מינויו של הרב אונגר שהשתייך לזרם הנאולוגי נחשב ניצחון לגישה הליברלית בניהול חיי הקהילה.^[4] ב-1903 הוקם בית כנסת בעיר התחתית לקהל המתפללים שם.^[5]^[6]

עד למלחמת העולם הראשונה השפה המדוברת בקרב בני הקהילה ובכלל זה שפת התפילה בבית הכנסת הייתה הגרמנית. לאחר המלחמה וכינון ממלכת יוגוסלביה הפכה בהדרגה הסרבו-קרואטית לשפה הדומיננטית. תהליך זה כלל בחלק מהמקרים גם החלפת שמות משפחה משמות בעלי קונוטציה גרמנית לשמות בעלי קונוטציה סלאבית. כן אומץ גם שם פרטי נוסף בעל קונוטציה תואמת.^[4] ב-1919 נערך באוסייק כינוס הקהילות היהודיות ביוגוסלביה ובמהלכו נוסד איגוד הקהילות בממלכה. הקהילה הייתה מרכז הלכתי לכפרים ועיירות בסביבה ובכלל זה דוני מיכוליאץ.

בראשית ימי הקהילה עסקו בניה בעיקר במלאכה זעירה וסחר במוצרי סדקית. בהמשך, בעיקר משלהי המאה ה-19, נמנו בקרב יהודי אוסייק גם בעלי מקצועות חופשיים. ב-1904 נוסדה האגודה הציונית הראשונה באוסייק וב-1906 נערך בעיר כינוס בנוכחות דוד וולפסון והרב מרדכי אהרנפרייז רבה הראשי של יהדות בולגריה ופעיל ציוני. בהמשך, נוסד גם ארגון נוער ציוני בשם "בר גיורא". ב-1940 מנתה הקהילה היהודית באוסייק 3,193 נפשות. לאחר כיבוש יוגוסלביה בידי גרמניה הנאצית הוחל ברדיפות יהודים. יהודי אוסייק נעצרו וגורשו למחנות ריכוז: טניה, ג'קובו, ובהמשך לסטארה גרדישקה וליאסנובאץ. בית הכנסת של הקהילה הועלה באש וב-1950 נהרס המבנה. במקום הוקם בית דירות ולצידו הוצב שלט הנצחה. לאחר המלחמה, שבו שרידי הקהילה לאוסייק וחידשו את פעילותה. חלקם עלו לישראל לאחר הקמתה.

ב-1970 נמכר בית הכנסת הקטן בעיר התחתית והוסב לכנסייה פנטקוסטליסטית.^[7] בית העלמין בעיר העילית שרד את מלחמת העולם ומלחמת העצמאות של קרואטיה. הוא מגודר ומתוחזק במצב טוב. מצויות בו כ-600 מצבות שהכיתוב עליהן בעברית, בגרמנית, בהונגרית ובקרואטית.^[8] לבית העלמין הקטן בעיר התחתית נגרמו נזקים במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה. הוא מגודר אך לא מתוחזק ונכון ל-2014 היו בו כ-100 מצבות שהכיתוב עליהן היה בעברית, בגרמנית ובקרואטית.^[5]^[9]

לקהילה זו השתייכו יהודי העיירה אוֹרִיחוֹבִיצָה(אנ'). קהילה נוסדה שם במחצית השנייה של המאה ה-19. הוקם בית עלמין וב-1911 בית כנסת. לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הקהילה את מעמדה העצמאי. ב-1926 התגוררו באוריחוביצה 53 יהודים ובפרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו באוריחוביצה 30 יהודים. הקהילה חרבה בשואה. ב-1947 התגוררו בעיירה 7 יהודים. ב-1948 נמכר מבנה בית הכנסת ושטח בית העלמין הופקע. את מבנה בית הכנסת לא ניתן עוד לאתר. בית העלמין היהודי קיים בשטח העיירה ונכון ל-2000 היה במצב תחזוקתי סביר. הכיתוב על המצבות היה בעברית בגרמנית ובסרבו-קרואטית.^[10]^[11]

תעשייה ומוסדות חשובים בעיר

מוסדות עיקריים בעיר הם האוניברסיטה של אוסייק, שנוסדה ב-1875, התיאטרון הלאומי הקרואטי, המוזיאון של סלאבוניה, שנוסד ב-1877, ובית דפוס המתוארך לשנת 1735. בעיר יש גם גן חיות.

באוסייק יש מפעל גפרורים ליד נהר דראווה. בעיר מייצרים גם חומרים סינתטיים, מכונות חקלאיות, רהיטי מתכת, עצים, טקסטיל ומשי.