סינצ'י רוקה

סינצ'י רוקה
Sinchi Ruq'a
לידה	1214; טמפוקווירו, קוסקו, ממלכת קוסקו, פרו של ימינו
פטירה	1260 (בגיל 46 בערך); טמפוקווירו, קוסקו, ממלכת קוסקו, פרו של ימינו
מדינה	ממלכת קוסקו
מקום קבורה	קוסקו
בת זוג	מאמה קורה, מאמה קוקה
שושלת האינקה הראשונה (שושלת הורין)
אב	מאנקו קאפאק
אם	מאמה אוקיו
צאצאים	מאנקו סאפאקה, יוקוי יופאנקי
מספר צאצאים	2
יורש העצר	יוקוי יופאנקי
	1230–1260; (כ־30 שנה)
אירועים בתקופתו	ראו סיפורים מתקופתו
	→ מאנקו קאפאק יוקוי יופאנקי ←

סינצ'י רוקה (קצ'ואה: Sinchi Ruq'a, "אינקה נדיב גבורה"; ‏חי בשנים 1214–1260 לספירה,^[1] מלך בשנים 1230–1260 לספירה) היה הסאפה אינקה השני של ממלכת קוסקו (החל בסביבות 1230 לספירה).^[2]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המיתוסים המייסדים של אימפריית האינקה

נאמר על רוקה שהיה בנם של שניים מהאחים המקוריים של האינקה, מאנקו קאפאק ומאמה אוקיו (אנ'), להם נולד בהואינקאנצ'ה. הוא היה יורשו של מאנקו קאפאק והמשיך בשלטון לאחר מות אביו.^[3]

אביו של יוקוי יופאנקי.^[4]

רוקה נישא לדודתו, מאמה קורה, ונולד להם בן בשם סאפאקה. נאמר שהוא, מאנקו קאפאק, מאמה ואקו ומאנקו סאפאקה הקימו את בית השמש.^[א]^[5]

תחילת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מות אביו בשנת 1230, הפך סינצ'י רוקה, בגיל 16,^[1] למנהיג החדש ונאלץ להתמודד עם מצב קשה. העיר שירש הייתה קטנה וחסרת הגנה בהשוואה לשכנותיה. כאסטרטגיית הרגעה הוא הקים בריתות נישואים, החל בנישואין עם מאמה קוקה, בתו של המנהיג של המקום שהיום נקרא סן סבסטיאן (אנ'), ובכך הבטיח שלום עם אנשי חמיו.^[1]^[6]

כדי להמשיך במפעלי בניה ולהאכיל אוכלוסייה הולכת וגדלה, נאלץ סינצ'י רוקה לנקז את האגמים והביצות של עמק קוסקו, לכסות אותם בלוחות גדולים ועצים עבים, לתעל את נהרות טולומאיו וחואטנאי, הורה להביא מטענים רבים של אדמה מהרי אנטיסויו (אנ'). כדי להפוך שדות עקרים לשדות פוריים ולהגדיל שטחים לעיבוד, הוא הורה לבנות טרסות עשויות אבן ומכוסות אדמה על מורדות ההרים.^[7]

שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת קוסקו הפכה מאוחר יותר לאימפריית האינקה תחת שלטונו של פאצ'אקוטי. באחד המיתוסים של האינקה, סינצ'י רוקה הוביל את משפחתו לעמק קוסקו.

אומרים שהוא יצר חלוקה טריטוריאלית של התחומים שלו ונחשב ליוזם המפקד הראשון של אוכלוסיית האינקה.

הוא גם הורה לכל חברי האינקה לחורר את אוזניהם כאות אצילות.

המאסקפאיצ'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מאסקפאיצ'ה

הסופרים הספרדים מהמאה ה-16, כולל מיגל קאבלו דה בלבואה (אנ'), שצוטט על ידי מריה רוסטבורוסבסקי (אנ'),^[8] מאשרים שסינצ'י רוקה היה האינקה הראשון שהשתמש במאסקפאיצ'ה^[9] או מאסקאיפאצ'ה (קצ'ואה: Mask'ay seek; ארץ פאצ'ה, עולם, או מרחב-זמן), שיהפוך לסימן המובהק של ריבונות האינקה. בקרב בני האינקה, הכתר הקיסרי היה מורכב מכמה אלמנטים - המסקפאיצ'ה, החשוב ביותר, היה ציצית צמר אדום,^[10] שנשארה בלי ליפול על המצח מכיוון שכל אחד מהגדילים שלו "עבר דרך צינורית זהב קטנה".^[11] מעל הציצית הזו היו שתיים או שלוש נוצות שחורות ולבנות של הציפור הקדושה קורקנקה (או קרקרת ההרים (אנ')^[12] של הרי האנדים). השוליים והנוצות היו מהודקות על המצח על ידי סוג של טורבן או סרט ראש הידוע בשם לאוטוּ (llautu) או לאוטוֹ (llauto) המורכב מצמה ססגונית "מצמר ויקוניה עדין במיוחד", שנכרכה מספר פעמים סביב הראש. המסקפאיצ'ה הייתה סימן הכוח האימפריאלי המוחלט, עד כדי כך ש"לקחת" או "לחגור את המסקפאיצ'ה" או "לטעון את השוליים הארגמניים" היה הביטוי המקיף בשימוש כדי לסמן את בואו של הקיסר החדש או סאפה אינקה, במהלך טקס שבו קיבל אותו מידיו של הווילאק אומו, הכהן הגדול או האפיפיור של דת האינקה. בטקסים מסוימים הסאפה אינקה החזיק את המאסקפאיצ'ה ביד, כשעל ראשו קסדת מלחמה.^[13]

סיפורים מתקופתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הסיפורים שסופרו על סינצ'י רוקה היה שבתקופת שלטונו נכנס רועה למות לביתו ולקח אישה צעירה שאותה הוא מאוד מוקיר. לאחר מכן, האינקה לקחו אותם בשבי ועינו אותו כדי לספר מדוע הוא עשה חטא כזה; הצעירה, שלא רצתה לראות את הכפרי מעונה יותר, גילתה שהיא התאהבה בלמיצ'י (רועה הלמות) ברגע שראה אותו עונד וואקנקי (קמע של אהבה), והרועה התוודה, בתורו, שהוא קיבל חפץ כזה משד במערה.^[14]

סינצ'י רוקה גם ידוע בסיפורו המיתולוגי של טאוטיהי. טאוטיהי היה שליח אינקה שנשלח לממלכה שכנה, אך נהרג והוחזר לסינצ'י רוקה ערוף ראש. זה הוביל למלחמה עם ניצחון מכריע של האינקה בקרב מאוודיפי.^[15]

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרוניקן פדרו סייזה דה לאון (אנ') קובע שסינצ'י רוקה בנה טרסות וייבא כמויות אדירות של אדמה על מנת לשפר את פוריות עמק קוסקו.^[16]

כיבוש שטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הספר "קומנטריוס ריאלס דה לוס אינקס" (אנ'), כאשר סינצ'י רוקה עלה לראשונה לכס המלכות, הוא שכנע לראשונה קבוצה של קוראקה (אנ')^[ב] שנכנעו לסאפה אינקה לסייע לו "לעזור לשבט השכן" ולעזור לשכנע שבטים זרים סמוכים "להתנתק מהחיים הברבריים והבורים שהם מנהלים". למעשה, סינצ'י רוקה רצה לכבוש שבטים סמוכים למדינת האינקה. באותה תקופה הייתה ברית שהורכבה מהסאפה אינקה והשבטים שנכנעו. סינצ'י רוקה קיווה לקבל עזרה מהקוראקה של שבטי ברית אלה, ו"הראה את הניסיון שלו כדי להוכיח שהחיים השתפרו מאוד" בקרב שבטים אחרים, ותמך בקיסר האינקה.^[18]

שיטת ההתפשטות החיצונית של רוקה הייתה בעיקר "שכנוע בעזרת מילים טובות ודוגמאות", והיא עבדה היטב.^[19]

בשדה הקרב הוא הקיף את עצמו בלוחמים נאמנים, ויצר מפגן עליונות צבאית על ידי ארגון משלחת לארצות דרום הממלכה, ובאמצעות הפגנת כוח זו הצליח להבטיח את השלווה של הממלכה לכמה שנים, נוסף על הרווחת בעלי ברית חשובים.^[20]

סינצ'י קיבל את התואר מצביא,^[21] בעוד שמאנקו קאפאק, אביו, קיבל תואר של ריבון.

הישגי פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר על סינצ'י רוקה שהצליח לבצע פעולות חיוביות רבות בענייני פנים, כגון ללמד את נתיניו לעבד את האדמה, לטפח את המוסר בממלכתו, לחיות חיים רציונליים ולנסח חוקים ותקנות. בתחום מדיניות דתית, הוא המשיך לקדם את דת אל השמש אינטי וביקש השליט על האנשים באזורים שנכבשו לאחרונה לנטוש את אמונותיהם המקוריות. צעדים אלו גרמו לעם להודות לו ולהיות נאמנים לו.^[22]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור אמנות קולוניאלית מהמאה ה-19 של הסאפה אינקה השני של האינקה סינצ'י רוקה. חלק מסדרת דיוקנאות של 14 בני אינקה, בן קויה ופרנסיסקו פיסארו. שמור בספריית לילי. שמן על בד מותקן על נייר.
מתוך הכרוניקה של פליפה גואמן פומה דה איילה (בערך 1615).
אילן יוחסין של 14 הסאפה אינקה (קיסרי אינקה): מאצ'ו פיצ'ו (אגואסקליינטס). סינצ'י רוקה הוא השני משמאל למעלה.
סינצ'י רוקה, הסאפה האינקה השני, 1 מתוך 14 דיוקנאות של מלכי האינקה ממוזיאון ברוקלין.
תמונה שחולצה מעמוד 49 של Recuerdos de la Monarquia Peruana, ó bosquejo de la historia de los Incas …, מאת Justo Sahuaraura.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סינצ'י רוקה בוויקישיתוף

סינצ'י רוקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סינצ'י רוקה, באתר אוניברסיטת קיימברידג' (באנגלית)
סינצ'י רוקה, באתר מוזיאון גטי (באנגלית)

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מקדש ההוקדש לאינטי, אל השמש של האינקה
^ מושלים של ממלכת האינקה^[17]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ Juan de Betánzos, María del Carmen Martín Rubio (ע), תרגום: María del Carmen Martín Rubio, Suma y narración de los incas, Polifemo, 2004, עמ' 24, ISBN 9788490071359
^ R. T. Zuidema, תרגום: Eva M. Hooykaas, The Ceque System of Cuzco, Brill Archive, 1964, עמ' 145, ISBN 978-90-04-02548-6
^ Brian S. Bauer, Pacariqtambo and the Mythical Origins of the Inca, Latin American Antiquity 2, 1991, עמ' 19 doi: 10.2307/971893
^ Inca Garcilaso de la Vega, תרגום: Alain Gheerbrandt, The Incas: the royal commentaries of the Inca, Cassell, 1963, ISBN 9070101092
^ Pedro Sarmiento de Gamboa, Clements Markham (ע), History of the Incas, Lexington: Good Press, 2015, עמ' 60-61, ISBN 9781463688653
^ Patricia Temoche Cortez, Breve História dos Incas, Versal Editores LTDA, 2016, עמ' 18, ISBN 9788589309417
^ Barbara A. Somervill, Empire of the Incas, Infobase Publishing, 2009, עמ' 25-27, ISBN 9781604131581
^ Maria Rostworowski, Le grand inca, Tallandier, 2014, ISBN 9791021002517
^ "THE EMPIRE OF THE INCAS IN PERU, section ː LIST OF EMPERORS - INCAS", archive.wikiwix.com, מהמקור
^ Carmen Bernand, Les Incas, peuple du soleil, Gallimard, coll. « Découvertes », 24 novembre 1988 (ISBN 2070359816 et 978-2070359813, p.25
^ Alfred Métraux, Les Incas, Seuil, 1983, עמ' 71, ISBN 9782020064736
^ שם מדעי: Phalcoboenus megalopterus
^ Baudin, L., Daily Life in Peru under the Last of the Incas, Macmillan, 1961
^ Millones, Luis; León, Laura, Luis Millones e Laura León (2003). «Hechizos de amor: Poder y magia en el norte del Perú (עמ' 149-177), ‏2003
^ Learn About the Mysterious Inca Civilization, EXPLORING LIFE'S MYSTERIES
^ Pedro de Cieza de León, Clements Markham (ע), תרגום: Clements Markham, The second part of the Chronicle of Peru, University of Michigan: B. Franklin, 1883
^ Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family
^ Comentarios reales de los Incas, Illustrated edition, Fundacion Biblioteca Ayacuch, 1985, ISBN 9788466001359
^ Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family, עמ' 127–129
^ George Sale, George Psalmanazar, Archibald Bower, George Shelvocke, John Campbell, John Swinton; An Universal History: From the Earliest Accounts to the Present Time, Part 2, Volume 35. Bathurst, 1783 pp. 35-40
^ Gordon Francis McEwan, The Incas: New Perspectives, Bloomsbury Academic, 2006, עמ' 220, ISBN 9781851095742
^ Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family, עמ' 128-129

שגיאת ציטוט: לתג <ref> המוגדר בתוך <references> יש תכונת קבוצה (group) מתנגשת, "hebrew".

הסאפה אינקה ה־1: מאנקו קאפאק	הסאפה אינקה ה־2 1230–1260	הסאפה אינקה ה־3: יוקוי יופאנקי

[5] מקדש ההוקדש לאינטי, אל השמש של האינקה

[19] מושלים של ממלכת האינקה^[17]

[:0-1] ¹ ² ³ Juan de Betánzos, María del Carmen Martín Rubio (ע), תרגום: María del Carmen Martín Rubio, Suma y narración de los incas, Polifemo, 2004, עמ' 24, ISBN 9788490071359

[2] R. T. Zuidema, תרגום: Eva M. Hooykaas, The Ceque System of Cuzco, Brill Archive, 1964, עמ' 145, ISBN 978-90-04-02548-6

[3] Brian S. Bauer, Pacariqtambo and the Mythical Origins of the Inca, Latin American Antiquity 2, 1991, עמ' 19 doi: 10.2307/971893

[4] Inca Garcilaso de la Vega, תרגום: Alain Gheerbrandt, The Incas: the royal commentaries of the Inca, Cassell, 1963, ISBN 9070101092

[6] Pedro Sarmiento de Gamboa, Clements Markham (ע), History of the Incas, Lexington: Good Press, 2015, עמ' 60-61, ISBN 9781463688653

[7] Patricia Temoche Cortez, Breve História dos Incas, Versal Editores LTDA, 2016, עמ' 18, ISBN 9788589309417

[8] Barbara A. Somervill, Empire of the Incas, Infobase Publishing, 2009, עמ' 25-27, ISBN 9781604131581

[9] Maria Rostworowski, Le grand inca, Tallandier, 2014, ISBN 9791021002517

[10] "THE EMPIRE OF THE INCAS IN PERU, section ː LIST OF EMPERORS - INCAS", archive.wikiwix.com, מהמקור

[11] Carmen Bernand, Les Incas, peuple du soleil, Gallimard, coll. « Découvertes », 24 novembre 1988 (ISBN 2070359816 et 978-2070359813, p.25

[12] Alfred Métraux, Les Incas, Seuil, 1983, עמ' 71, ISBN 9782020064736

[13] שם מדעי: Phalcoboenus megalopterus

[14] Baudin, L., Daily Life in Peru under the Last of the Incas, Macmillan, 1961

[15] Millones, Luis; León, Laura, Luis Millones e Laura León (2003). «Hechizos de amor: Poder y magia en el norte del Perú (עמ' 149-177), ‏2003

[16] Learn About the Mysterious Inca Civilization, EXPLORING LIFE'S MYSTERIES

[17] Pedro de Cieza de León, Clements Markham (ע), תרגום: Clements Markham, The second part of the Chronicle of Peru, University of Michigan: B. Franklin, 1883

[18] Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family

[20] Comentarios reales de los Incas, Illustrated edition, Fundacion Biblioteca Ayacuch, 1985, ISBN 9788466001359

[21] Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family, עמ' 127–129

[22] George Sale, George Psalmanazar, Archibald Bower, George Shelvocke, John Campbell, John Swinton; An Universal History: From the Earliest Accounts to the Present Time, Part 2, Volume 35. Bathurst, 1783 pp. 35-40

[23] Gordon Francis McEwan, The Incas: New Perspectives, Bloomsbury Academic, 2006, עמ' 220, ISBN 9781851095742

[24] Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family, עמ' 128-129

[1]

[2]

[3]

[4]

[א]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[ב]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[17]

קיסרי האינקה
קיסרי האינקה לפני הכיבוש הספרדי
שושלת הורין	מאנקו קאפאק • סינצ'י רוקה • יוקוי יופאנקי • מאיטה קאפאק • קאפאק יופאנקי
שושלת פנקה	אינקה רוקה • יאואר ואקאק • ויראקוצ'ה אינקה • פאצ'אקוטי • טופאק אינקה יופאנקי • ואיינה קאפאק • ואסקאר • אטוואלפה
קיסרי האינקה לאחר הכיבוש הספרדי
שושלת חנן קוסקו	טופאר ואלאפה • מאנקו אינקה יופאנקי • פאויו אינקה • סאיירי טופאק • טיטו קוסי • טופאק אמארו
אחר
ממלכות האינקה	ממלכת קוסקו • אימפריית האינקה • מדינת נאו-אינקה
מאסקפאיצ'ה • דת האינקה