סימון וייל (פילוסופית)

סימון וייל
Simone Weil

לידה	3 בפברואר 1909 פריז, צרפת
פטירה	24 באוגוסט 1943 (בגיל 34) אשפורד, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Bybrook Cemetery
השקפה דתית	Nondenominational Christianity
מקום לימודים	תיכון הנרי הרביעי, סורבון, אקול נורמל סופרייר, Lycée Fénelon, Paris
תחומי עניין	מחשבה מדינית, מטאפיזיקה, שירה, פילוסופיה של המוסר, קוסמוגוניה
עיסוק	פילוסופית, אשת איגוד מקצועי, לוחמת בתנועת ההתנגדות הצרפתית, כותבת יומן, משורר, סופרת, אוטוביוגרפית, מורה בתיכון, מתרגמת
הושפעה מ	הברית החדשה, בהגווד גיטא, אפלטון, אריסטו, סוקרטס, אוגוסטינוס, אקווינס, מור, פישר , ארסמוס, מונטיין, יום, גיבון, וולטר, רוסו, דקארט, גינון , שפינוזה, קאנט, מישל, מרקס, פרויד, ניטשה, דרווין, הומרוס, אלן
השפיעה על	אלבר קאמי, ג'ורג'יו אגמבן, אייריס מרדוק, אן קרסון, פאולוס השישי, פרנציסקוס, דורותי דיי, פלאנרי או'קונור, תומאס מרטון , פיטר ווינץ' , צ'סלב מילוש, יאנוש פילינסקי, ז'אן-לוק גודאר, קורנל ווסט, טימותי קלר, פנקג' מישרה, כריסטיאן ווימן, רוג'ר סקרוטון, סוזן סונטאג
מדינה	צרפת
יצירות ידועות	The Need for Roots, Reflections Concerning the Causes of Liberty and Social Oppression, Notebooks, La condition ouvrière, Gravity and Grace, Oppression and Liberty
פרסים והוקרה	Ambassadors' Prize (1950)
חתימה

סימון וייל

סימון וייל (בצרפתית: Simone Weil;‏ 3 בפברואר 1909 – 24 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה-צרפתייה, פעילה חברתית, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה, נמשכה למיסטיקה ולפילוסופיה הנוצרית, להגותו של אפלטון ולהשקפות הבודהיסטיות.

ביוגרפיה

סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי וחונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום הראשון בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השני.

בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, בזמן שעבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה קשות ועברה לאסיזי שבאיטליה, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מאחר שבזה לקבלתה של הנצרות את המקרא.

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת, והיא צוותה לנוח ולאכול היטב. האידיאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון ששיערה שחבריה זוכים להן בצרפת הכבושה, אך יש השערות כי סבלה גם מאנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, אך הוריה לא פרסמו את הדברים על מנת לשמור על שמה הטוב. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בת 34 כתוצאה ממחלת השחפת. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.

ב-2018 התקיים בישראל כנס בינלאומי העוסק בהיבטים תאורטיים, השוואתיים והיסטוריים של הגותה וברלוונטיות שלה לחברה ולפוליטיקה של זמננו.

ספרים בעברית

• סימון וייל, הכובד והחסד, מבוא: גוסטב תיבון, אחרית דבר: מרסל דיבואה, (תרגום מצרפתית: עוזי בהר), ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ד 1994
• סימון וייל, האם אנו נאבקים למען הצדק? מבחר כתבים חברתיים ופוליטיים, תרגם מצרפתית: שירן בק, עריכה, אחרית דבר והקדמות: אביעד חפץ ודניס שרביט, הוצאת כרמל ואוניברסיטת בר-אילן, 2019
• סימון וייל, הערה על ביטולן הכללי של המפלגות הפוליטיות, תרגם מצרפתית: דניאל רוזנברג, ספרי בלימה, 2022.

לקריאה נוספת

• Paul Giniewski, Simone Weil et la haine de soi ,Berg international, Paris, 1978
• John Hellman, Simone Weil: an introduction to her thought, Wilfried Laurier University Press, Waterloo, Ontario, Canada 1982

קישורים חיצוניים

• סימון וייל, ברשת החברתית Goodreads
• נועה טיקולסקר, הכובד והחסד, באתר nrg‏, 8 ביוני 2005
• סימון וייל נגד ספרי המקרא, מאמרו של עמנואל לוינס בתרגומו של הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, מתוך אתר ישיבת אור וישועה.
• רוברט זרצקי, Zócalo, ‏משחיזת הרעיונות, באתר "אלכסון", 11 בספטמבר 2018
• יותם פלדמן, הפילוסופית סימון וייל: קדושה מזוכיסטית שסברה כי האדם נולד להיות עבד, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2019
• סימון וייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• סימון וייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סימון וייל (1909-1943), דף שער בספרייה הלאומית