סילבן שאבנל
.JPG) | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| שאבנל ב-2014 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
30 ביוני 1979 (בן 45) שאטלרו, צרפת | |||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | שאבה, המכונה | |||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה |
181 ס״מ  | |||||||||||||||||||||||||||||||
| משקל |
72 ק"ג | |||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום | כביש | |||||||||||||||||||||||||||||||
| התמחות | רב גוני | |||||||||||||||||||||||||||||||
| קבוצות עבר |
בונז'ור (2000–2004) קופידיס (2005–2008) קוויק-סטפ (2009–2013) IAM Cycling (2014–2015) דיירקט אנרז'י (2016–2017) | |||||||||||||||||||||||||||||||
| הישגי שיא |
| |||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||||||||||||
סילבן שאבנל (בצרפתית: Sylvain Chavanel; נולד ב-30 ביוני 1990) הוא רוכב אופני כביש צרפתי לשעבר. שאבנל הוא שיאן ההופעות בטור דה פראנס, כאשר התחרה במרוץ 18 פעמים ואף ניצח שלושה קטעים במהדורות של 2008 ו-2010 וזכה בפרס הרוכב האגרסיבי של המרוץ בשנים אלו. שאבנל ניצח את מרוצי הקטעים שלושת הימים של ברוז'-דה פאנה ב-2012 ו-2013 את ארבעת הימים של דנקרק ב-2002 ו-2003, הטור של בלגיה ב-2004 ובטור של פואטו–שראנט ב-2005, 2006, 2014 ו-2016, מה שהציב אותו בתור שיאן הניצחונות במרוץ. שאבנל בלט גם במרוצים חד יומיים, כשב-2008 ניצח את חץ ברבנט ואת דווארס דור פלנדרן וב-2014 את ג'יפי קווסט–פראנס, הוא אלוף צרפת בשנת 2011 ואלוף צרפת בנגד השעון בשנים 2005, 2006, 2008 ו-2012–2014. נוסף על כך, היה חלק מסגל קוויק סטפ בעת זכייתה במדליית זהב באליפות העולם בנגד השעון לקבוצות בשנת 2012 ו-2013.
למעשה שאבנל הוא גם הרוכב שסיים הכי הרבה פעמים את הטור דה פראנס, 16 פעמים, שיא אותו חולק עם ג'ורג' הינקאפי ויופ זוטמלק.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאבנל נולד בשאטרלו. אחיו, סבסטיאן שאבנל, היה אף הוא רוכב אופני כביש מקצועני.
בונז'ור (2000–2004)
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאבנל הפך למקצוען עם הצטרפותו לקבוצת בונז'ור הצרפתית בשנת 2000. באותה העונה הישגיו הבולטים היו מקום שישי בטור דה ל'אווניר, ניצחון בקטע הראשון ב-Circuit Franco-Belge ומקום שני כללי במרוץ. ב-2001 סיים תשיעי בלה סמין וערך את הופעת הבכורה שלו בגרנד טור כאשר נבחר לטור דה פראנס, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום רביעי בקטע ה-15 והוא סיים במקום ה-65 הכללי את המרוץ, . לאחר הטור סיים שלישי ב-La Poly Normande, רביעי בטור ד'לאן ושלישי במרוץ החד יומי, Châteauroux Classic de l'Indre Trophée Fenioux. לאחר מכן התחרה שוב בטור דה ל'אווניר וסיים במקום השלישי הכללי את המרוץ.
ב-2002 ניצח את המרוץ החד יומי, Trophée des Grimpeurs, ולאחר מכן המשיך לניצחון כללי בארבעת הימים של דנקרק, לאחר שהקדים ב-25 שניות את בן קבוצתו דידייה רו במקום השני. לאחר מכן התחרה שוב בטור דה פראנס, שאבנל לא בלט במרוץ והתוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום 29 בקטע ה-17, והוא סיים את המרוץ במקום ה-36. בהמשך העונה סיים שלישי בטור של פואטו–שראנט. את 2003 פתח שאבנל עם מקום שלישי בטור הים התיכון, ולאחר מכן ניצח במרוץ החד יומי, "Tour du Haut Var". בהמשך התחרה בפריז–ניס וסיים חמישי כללי את המרוץ, 1:24 דקות מאלכסנדר וינוקורוב המנצח. לאחר מכן סיים חמישי גם בקריטריום אינטרנשיונל וב-Circuit de la Sarthe, כשבמרוץ האחרון גם ניצח את הקטע השלישי. בהמשך העונה בלט במרוצים החד יומיים, A Travers le Morbihan וטרו ברו לאון, כשבראשון סיים שני ובשני סיים תשיעי. לאחר מכן התחרה שאבנל בטור דה פראנס, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום שלישי בקטע ה-7 ובהמשך סיים תשיעי בקטע ה-19, בסופו של דבר סיים שאבנל את המרוץ במקום ה-37. לאחר מכן שיחזר שאבנל את הישגו מ-2002 כשסיים שני בטור של פואטו–שראנט.
ב-2004 הישגיו הבכירים הראשונים היו מקום עשירי בקריטריום אינטרנשיונל וחמישי בשני המרוצים החד יומיים, פריז–קממברט ו-Trophée des Grimpeurs. לאחר מכן ניצח שאבנל בפעם השנייה במרוץ ארבעת הימים של דנקרק, לאחר שסיים שני בקטע ה-3 ורביעי בקטע ה-4, מה שהספיק לו לניצחון כללי, מקדים את לורן ברושאר ב-31 שניות ואת בן קבוצתו, דידייה רו, ב-37 שניות. לאחר מכן שאבנל המשיך גם לניצחון כללי בטור של בלגיה, לאחר שהקדים את צמד ההולנדים, ברט ווסקאמפ ב-3 שניות ואת מקס ואן הסוויק ב-18 שניות. באליפות צרפת סיים שאבנל רביעי גם במקצה הכביש וגם במקצה נגד השעון. לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס וסיים במקום ה-30 הכללי, כשהתוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום 17 בקטע ה-13. לאחר מכן ניצח שאבנל את המרוץ החד יומי, La Poly Normande. הוא נכלל בסגל צרפת לאולימפיאדת אתונה, אך לא סיים את מרוץ הכביש. לקראת סוף העונה ניצח עוד שני קטעים בטור דו פואטו–שראנט.
קופידיס (2005–2008)
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאבנל עבר ב-2005 לקבוצת קופידיס, הוא פתח את העונה עם מקום 11 באטואל דה בסאז' ובוולטה אה ולנסיה, בהמשך סיים 11 גם בקריטריום אינטרנשיונל וניצח את מרוץ הקטעים Circuit de la Sarthe, לאחר שניצח בקטע הרביעי. בהמשך העונה ניצח שאבנל את אליפות צרפת בנגד השעון ונכלל בסגל קבוצתו לטור דה פראנס בפעם החמישית ברציפות, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום 9 בקטע ה-19, והוא סיים במקום ה-58 הכללי. לאחר מכן ניצח את טור דו פואטו–שראנט לראשונה, לאחר שסיים שני בקטע ה-3 ושלישי בקטע ה-4, שהספיקו לו לניצחון כללי. לאחר מכן בלט שאבנל גם בטור של פולין, כשסיים תשיעי כללי, 2:52 דקות אחרי קים קירצ'ן המנצח.
בתחילת 2006 סיים שאבנל חמישי בגרנד פרי לוגאנו, בהמשך העונה הגן על תוארו כאלוף צרפת בנגד השעון, ובמרוץ הכביש באליפות סיים שישי. לאחר מכן נבחר שאבנל שוב לטור דה פראנס. התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום שלישי בקטע ה-13, 40 שניות לאחר ינס וויגט המנצח ואוסקר פריירו. גם בקטע ה-15 בלט שאבנל, כשהגיע שישי. בסופו של דבר סיים את הטור במקום ה-44 הכללי. לאחר מכן סיים במקום השביעי במרוץ הקטעים Paris - Corrèze. לאחר מכן ניצח בפעם השנייה ברציפות בטור דו פואטו–שראנט, לאחר שסיים שלישי בקטע ה-2 וה-4. לקראת סוף העונה סיים שביעי בפריז–בורז'.
ב-2007 שאבנל התבלט לראשונה בקריטריום אינטרנשיונל, כשסיים רביעי. בהמשך סיים שלישי ב-Trophée des Grimpeurs ותשיעי בגרנד פרי פלימלק–מורביהאן. בהמשך העונה התחרה בפעם השביעית ברציפות בטור דה פראנס, אך לראשונה לא סיים את המרוץ, כשנאלץ לפרוש לפני הקטע ה-17. כנראה בעקבות כך ערך שאבנל בהמשך העונה את הופעת הבכורה שלו בוואלטה אספנייה, התוצאות הטובות ביותר שלו היו מקום שמיני בקטע ה-4 וה-7, והוא סיים את המרוץ במקום ה-16 הכללי.
2008: ניצחון בדווארס דור פלנדרן, חץ ברבנט וקטע בטור דה פראנס
[עריכת קוד מקור | עריכה]2008 האירה פנים לשאבנל ונחשבת לאחת מהעונות הטובות בקריירה שלו. היא התחילה עבורו עם ניצחון בקטע החמישי בטור הים התיכון ולאחר מכן מקום שני בוולטה או אלגארבה, כשמקדים אותו סטיין דבולדר המנצח. לאחר מכן השתתף בפריז–ניס וניצח את הקטע השישי, לאחר שהקדים את לואיס לאון סאנצ'ס, בובי ג'וליש ודמיאנו קונגו ב-2 שניות. את המרוץ כולו סיים במקום התשיעי הכללי, 2:39 דקות מדווידה רבלין המנצח. לאחר מכן התחרה בסדרה של מרוצים חד יומיים לקראת סוף מרץ וניצח את הדווארס דור פלנדרן, מקדים דבוקה של תשעה רוכבים ב-28 שניות, שמוביל את הדבוקה סטיבן דה יונג ההולנדי במקום השני. ארבעה ימים לאחר מכן ניצח שאבנל גם את החץ ברבנט לאחר בריחת סולו, מקדים את פיליפ ז'ילבר ב-29 שניות ואת חואן אנטוניו פלצ'ה ב-37 שניות. בהמשך העונה המשיך שאבנל להיראות טוב, כשניצח את הקטע החמישי בוולטה אה קטלוניה ואת אליפות צרפת בנגד השעון בפעם השלישית. לאחר מכן השתתף בטור דה פראנס וניצח את הקטע ה-19 במרוץ לאחר שהקדים את ג'רמי רוי בספרינט בין השניים. שאבנל היה אחד מהרוכבים היותר דומיננטיים במרוץ וזכה לפרס הרוכב האגרסיבי במרוץ. את המרוץ כולו סיים במקום ה-59. לאחר מכן התחרה גם בוואלטה אספנייה וסיים שני בקטע ה-5, שהיה נגד השעון, 12 שניות מלוי ליפהיימר המנצח, מה שהוביל אותו למקום השני הכללי באותה נקודה, בקטע הבא שאבנל לקח שניות בונוס, מה שהוביל אותו להובלת המרוץ וללבישת החולצה האדומה של מוביל המרוץ, אך איבד את ההובלה בהמשך ופרש מהוואלטה לפני הקטע ה-17. לאחר מכן סיים עשירי באליפות העולם בנגד השעון, 1:26 דקות מברט גראבש המנצח.
קוויק סטפ (2009–2013)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2009 עבר שאבנל לקוויק סטפ הבלגית, לאחר תקופה של ארבע שנים בקופידיס. הוא התחיל את עונתו עם שיחזור של תוצאתו מ-2008 כשסיים שני בוולטה או אלגארבה. לאחר מכן הוא סיים תשיעי בקורנה–בריסל–קורנה. הוא רשם את התוצאה הטובה ביותר שלו עד כה בפריז–ניס, כשסיים שלישי כללי, 1:09 דקות מלואיס לאון סאנצ'ס המנצח. שאבנל גם ניצח את הקטע השני במרוץ. לאחר מכן התחרה בסדרה של מרוצים חד יומיים ובלט בחלקם כשסיים שביעי בדווארס דור פלנדרן, חמישי ב-E3 פרייס פלנדרן ותוצאת השיא שלו עד כה במונומנט פריז–רובה, שביעי, 3:15 דקות מתום בונן המנצח. בהמשך העונה סיים שני באליפות צרפת בנגד השעון. הוא נבחר שוב לטור דה פראנס במדי קבוצתו החדשה, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום רביעי בקטע ה-13, 6:13 דקות מהיינריך האוסלר המנצח. את הטור סיים שאבנל במקום ה-18 הכללי, הראשון מתוך בני קבוצתו. לאחר מכן ניצח את קטע הפרולוג באנקו טור וסיים שני את המרוץ, 45 שניות מאדוואלד בואסון האגן המנצח. לקראת סוף העונה סיים רביעי ב-Grote Prijs Jef Scherens - Rondom Leuven.
ב-2010 סיים שאבנל שני באליפות צרפת בנגד השעון ותשיעי במרוץ הכביש. לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס בפעם העשירית. בקטע ה-2 יצא לבריחת סולו מוקדמת וניצח את הקטע, כשהוא מוביל ב-3:56 דקות על הפלוטון, שמובל בידי מקסים בואה במקום השני, באותו הקטע סדרה של תאונות והתרסקויות הכתה בתוך הפלוטון, והפער שאבנל גרם לו לעבור להוביל את המרוץ וללבוש את החולצה הצהובה. אך למחרת בקטע ה-3 איבד אותה בחזרה לפביאן קנצ'לרה. גם את הקטע ה-7 במרוץ שאבנל ניצח, לאחר שגם בקטע הזה היה חלק מקבוצת בריחה. שאבנל הקדים את רפאל ואלס ב-57 שניות ואת חואן מנואל גארטה ב-1:27 דקות. את הטור כולו סיים במקום ה-31 הכללי, הוא היה אחד מהרוכבים ההתקפים והדומיננטיים במרוץ, מה שהקנה לו את הזכייה בפרס הרוכב האגרסיבי במרוץ בפעם השנייה. לאחר מכן סיים שביעי בטור דו לימוזיין.
.jpg)
ב-2011 סיים רביעי בשלושת הימים של ברוז'-דה פאנה, לאחר מכן התחרה במונומנט רונדה ון פלנדרן והיה חלק מדבוקה קדמית של ארבעה רוכבים שכללה גם את בן קבוצתו תום בונן, ניק נוינס, ואת פביאן קנצ'לרה. בספרינט הסיום ניצח נוינס, כששאבנל שני וקנצ'לרה שלישי. בהמשך העונה ניצח לראשונה באליפות צרפת בכביש, כשבמקצה נגד השעון סיים שישי. לאחר מכן התחרה בפעם ה-11 בטור דה פראנס, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום חמישי בקטע ה-17, והוא סיים את המרוץ במקום ה-61 הכללי. לאחר מכן התחרה גם בוואלטה אספנייה, בקטע ה-3 סיים שני, 15 שניות אחרי פבלו לאסטרס המנצח, שעבר להוביל את המרוץ, בעוד שאבנל התייצב במקום השני גם בדירוג הכללי. בקטע ה-4 לאסטרס איבד יותר מ-18 דקות, ובעקבות כך שאבנל עבר להוביל את המרוץ ולבש את החולצה האדומה. הוא איבד את ההובלה בקטע ה-8 לז'ואקים רודריגז ובסופו של דבר סיים את הוואלטה במקום ה-27.
את 2012 פתח שאבנל עם מקום שמיני בטור דה סן לואיס בארגנטינה ובפריז–ניס. לאחר מכן היה קרוב לשחזר את הישגו מ-2008, כשסיים שני בדווארס דור פלנדרן, 47 שניות אחרי ניקי טרפסטרה המנצח. לאחר דווארס דור פלנדרן התחרה שאבנל בשלושת הימים של ברוז'-דה פאנה וניצח את המרוץ בזכות קטע נגד השעון שהיה הקטע השלישי והאחרון במרוץ, בו ניצח. הוא ניצח את אליפות צרפת בנגד השעון ולאחר מכן התחרה בטור דה פראנס, הוא הספיק לסיים חמישי בקטע ה-9 שהיה נגד השעון, אך בפעם השנייה פרש מהמרוץ, במהלך הקטע ה-15 שלו. זה לא מנע משאבנל להיכלל בסגל צרפת לאולימפיאדת לונדון והוא סיים במקום ה-20 במרוץ הכביש וה-29 במרוץ נגד השעון. לאחר מכן סיים שני באנקו טור, 26 שניות מלארס בום. באליפות העולם שנערכה בואקלנבורג, היה חלק מסגל קוויק סטפ שזכתה במדליית זהב במקצה נגד השעון לקבוצות, כשבמקצה נגד השעון האישי סיים במקום ה-15. לקראת סוף העונה התחרה גם במרוץ נגד השעון החד יומי, Chrono des Nations.
ב-2013 ההישג הבולט הראשון של שאבנל בעונה הייתה מקום שביעי באומלופ הט ניוסבלד, לאחר שהיה חלק מדבוקה של שמונה רוכבים שהגיעה 1:13 דקות אחרי המנצח לוקה פאוליני. לאחר מכן התחרה בפריז–ניס ובלט גם שם, כשסיים חמישי כללי, 1:47 דקות מריצ'י פורט המנצח. שאבנל גם ניצח את הקטע החמישי במרוץ, לאחר שהקדים את פיליפ ז'ילבר ואת וחוסה חואקין רוחאס בספרינט רב משתתפים. לאחר מכן התחרה במונומנט מילאנו–סן רמו, במהלך המרוץ היה בדבוקה קדמית של 7 שבעה רוכבים ששרדה עד הסיום, כשבספרינט הסיום ג'רלד צ'יולק המנצח, פטר סאגאן ופביאן קנצ'לרה הקדימו את שאבנל שהסתפק במקום הרביעי. שאבנל המשיך לבלוט במרוצים החד יומיים, כשחמישה ימים מאוחר יותר סיים שישי ב-E3 פרייס פלנדרן, 1:08 דקות אחרי קנצ'לרה. לאחר מכן הוא ניצח את שלושת הימים של ברוז'-דה פאנה בפעם השנייה ברציפות, גם הפעם בזכות קטע נגד השעון השלישי והאחרון, כשהקדים את אלכסנדר קריסטוף ב-22 שניות ואת ניקי טרפסטרה ב-31 שניות. לאחר מכן התחרה בעוד שני מונומנטים מלבד סן רמו, רונדה ון פלנדרן ופריז–רובה, כשסיים במרוצים האלו במקומות 13 ו-19 בהתאמה. לאחר מכן התחרה בחץ ברבנט וסיים רביעי במרוץ, 9 שניות מפטר סאגאן המנצח. בהמשך התחרה באליפות צרפת וניצח בפעם הרביעית את מקצה נגד השעון, כשבמקצה הכביש סיים שני. לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום שביעי בקטע ה-11, שהיה נגד השעון. את הטור סיים שאבנל במקום ה-31 וסייע למארק קוונדיש לנצח שני קטעים מהמרוץ. לאחר מכן התחרה בקלאסיקה סן סבסטיאן וסיים במקום ה-11. לאחר מכן התחרה באנקו טור וניצח את הקטע החמישי שהיה נגד השעון, את המרוץ בכללי סיים במקום השישי, 1:20 מזדנק שטיבר, בן קבוצתו, שניצח במרוץ. בהמשך העונה התמקד שאבנל במרוצים חד יומיים, והתוצאות הבולטת שלו היו מקום שמיני בגרנד פרי דה וואלני ומקום שלישי ב-Chrono des Nations. מלבד זאת, הוא שיחזר את הישגו משנה שעברה ביחד עם קבוצת קוויק סטפ, כשהיה חלק מקבוצתם במהלך אליפות העולם לנגד השעון בקבוצות שנערכה בטוסקנה.
IAM Cycling (2014–2015)
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ב-2014 עבר שאבנל ל-IAM Cycling השווייצרית, לאחר חמש שנים בקוויק סטפ. הוא פתח את העונה עם מקום בשביעי בטור הים התיכון. בהמשך העונה התחרה בקלאסיקות האביב והישגו הבולט היה מקום חמישי בדווארס דור פלנדרן, 17 שניות מניקי טרפסטרה המנצח. הוא היה קרוב לנצח את מרוץ ארבעת הימים של דנקרק לאחר שניצח את הקטע השלישי, אך בסופו של דבר סיים במקום השני, 6 שניות מארנו דמאר המנצח. לאחר מכן התחרה בעוד מרוץ שניצח בעבר, הטור של בלגיה, וסיים במקום השלישי הכללי, 26 שניות מטוני מרטין המנצח. באליפות צרפת ניצח את מקצה נגד השעון בפעם השישית, בעוד במקצה הכביש סיים שביעי. לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס, כשהתוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום שמיני בקטע ה-7 וה-20. הוא סיים את הטור במקום ה-34 הכללי. בהמשך העונה התחרה בטור דו פואטו–שראנט, את הקטע הרביעי במרוץ שהיה נגד השעון ניצח, מה שהספיק לו גם לניצחון כללי במרוץ, 47 שניות מסווין טאפט, כשסיריל למונייה שלישי בפער של 1:01 דקות משאבנל. לאחר מכן רשם עוד הישג גדול ומשמעותי בקריירה שלו, כשניצח את ג'יפי קווסט פראנס, אחד מהמרוצים החד יומיים החשובים ביותר בצרפת, לאחר שניצח בספרינט מתוך שבעה רוכבים. בטור של בריטניה סיים שאבנל שביעי, 50 שניות מדילן ואן בארלה המנצח[1]. בקטע ה-8 במרוץ שהיה נגד השעון, סיים שאבנל שני, 8 שניות מבראדלי ויגינס המנצח. לקראת סוף העונה, ניצח שאבנל במרוץ "Chrono des Nations".
ב-2015 הביע שאבנל את רצונו לרכוב את כל שלושת הגרנד טורס. הוא פתח את העונה עם מקום תשיעי בוולטה אה אנדלוסיה ומקום 11 בפריז - ניס. כאמור, באותה עונה הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בג'ירו ד'איטליה, בקטע ה-5 היה חלק מקבוצת הבריחה של השלב, הקבוצה נתפסה חוץ מיאן פולאנץ המנצח, בעוד שאבנל סיים שני, 1:31 מפולאנץ, באותו הזמן של רוכבי הדירוג הכללי שתפסו אותו לקראת סיום הקטע. בהמשך הג'ירו בלט גם בקטע ה-18, כשסיים שלישי לאחר שהיה חלק מקבוצת הבריחה, 1:01 דקות מפיליפ ז'ילבר המנצח. הוא סיים את הג'ירו במקום ה-36 ולאחר מכן התחרה באליפות צרפת, כשסיים שלישי גן במקצה הכביש וגם במקצה נגד השעון באליפות. בטור דה פראנס הוא התחרה בפעם ה-15 ברציפות, התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום 21 בקטע ה-5. הוא סיים את הטור במקום ה-54 הכללי. לאחר מכן התחרה בוואלטה אספנייה, והתוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה רביעי בקטע ה-13, דקה מנלסון אוליביירה המנצח.
דיירקט אנרז'י (2016–2018)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2016 עבר שאבנל לדיירקט אנרז'י הצרפתית, עקב סגירתה של IAM Cycling. את 2016 פתח עם ניצחון בקטע השלישי באטואל דה בסאז', כשאת הדירוג הכללי במרוץ סיים רביעי. בהמשך סיים חמישי בשלושת הימים של ברוז'-דה פאנה, 59 שניות מליווה וסטרה. באליפות צרפת, במקצה הכביש סיים חמישי. לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס בפעם ה-16, והתוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום 5 בקטע ה-12, 40 שניות מתומאס דה חנט המנצח בקטע שבמקור קוצר. את המרוץ כולו סיים במקום ה-43, הראשון מתוך בני קבוצתו. לאחר מכן ניצח בפעם הרביעית את הטור דו פואטו–שראנט, לאחר שניצח את הקטע הרביעי במרוץ, שהיה נגד השעון. באותה עונה השתתף גם באליפות אירופה באופני מסלול, וניצח עם נבחרת צרפת את מקצה הרדיפה הקבוצתית.
את 2017 פתח שאבנל עם מקום חמישי באטואל דה בסאז'. בהמשך העונה סיים רביעי בשלושת הימים של ברוז'-דה פאנה, 58 שניות מפיליפ ז'ילבר המנצח. לאחר מכן התחרה במונומנט רונדה ון פלנדרן וסיים אותו במקום התשיעי, לאחר שהיה חלק מדבוקה של 14 רוכבים שסיימו במקומות ה-5–18, כשמוביל אותה אלכסנדר קריסטוף במקום החמישי, 53 שניות מז'ילבר המנצח. לאחר מכן סיים תשיעי בטרו ברו לאון. לאחר מכן ניצח את הקטע הרביעי בארבעת הימים של דנקרק וסיים חמישי כללי את המרוץ, 31 שניות מקלמו ונטוריני. באליפות צרפת סיים חמישי בנגד השעון ולאחר מכן התחרה בטור דה פראנס בפעם ה-17, כשהתוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום 6 בקטע ה-19 לאחר שהיה חלק מקבוצת הבריחה של הקטע, 17 שניות מאדוואלד בואסון האגן המנצח. גם למחרת, בקטע ה-20, סיים שאבנל בעשירייה הראשונה, במקום העשירי בקטע שהיה נגד השעון. לקראת סוף העונה סיים עשירי ב-.Chrono des Nations
עונת 2018 הייתה העונה האחרונה בקריירה של שאבנל. הוא פתח אותה עם מקום רביעי כללי באטואל דה בסאז' ובטור דה לה פרובנס. באמצע העונה התחרה בעיקר במרוצים חד יומיים, כשהתוצאות הבולטות שלו מהם היו מקום חמישי בשולה- Pays de la Loire, שישי ב-La Roue Tourangelle Région Centre Val de Loire - Trophée Harmonie Mutuelle ושמיני ב-Paris-Chauny (classique). באליפות צרפת סיים שמיני במקצה נגד השעון. לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס בפעם ה-18 ובכך קבע שיא חדש של הופעות והפך לרוכב שהתחרה הכי הרבה פעמים בטור דה פראנס, מקדים את ג'ורג' הינקאפי, סטיוארט או'גריידי ואת ינס וויגט עם 17 הופעות. שאבנל הוא גם הרוכב שסיים את המרוץ הכי הרבה פעמים, 16, ביחד עם הינקאפי ויופ זוטמלק. במרוץ עצמו התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום 14 בקטע ה-9, והוא סיים את הטור במקום ה-39 הכללי. לאחר מכן סיים שני בטור דו פואטו–שראנט וחמישי ב-Chrono des Nations. הוא פרש בתום העונה, כשהוא בן 39[2][3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סילבן שאבנל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- סילבן שאבנל, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
- סילבן שאבנל, באתר olympedia.org
- סילבן שאבנל, באתר Cycling Archives
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Tour of Britain | 2014 GC, procyclingstats.com
- ^ Sylvain Chavanel: Looking back on 19 years as a pro – Gallery, cyclingnews.com
- ^ Today at the Tour: Chavanel says goodbye with panache, cyclingtips.com