דמיאנו קונגו
 | ||||||||||||||||||||
| קונגו ב-2006 | ||||||||||||||||||||
| לידה |
19 בספטמבר 1981 (בן 43) צ'רו ורונזה, ונטו | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | הנסיך הקטן | |||||||||||||||||||
| גובה |
169 ס״מ  | |||||||||||||||||||
| משקל |
58 ק"ג | |||||||||||||||||||
| תחום | כביש | |||||||||||||||||||
| התמחות | רב גוני | |||||||||||||||||||
| קבוצות עבר |
סייקו–לונגוני ספורט (2002–2004) למפרה–קאפיטיה (2005–2014) ניפו ויני פאנטיני (2015–2018) | |||||||||||||||||||
| הישגי שיא |
 ג'ירו ד'איטליה (2004) וארבעה קטעים במרוץ ג'ירו די לומברדיה (2004, 2007, 2008)  קטגוריית הרוכב הצעיר בטור דה פראנס (2006) מרוץ אמסטל גולד (2008) ג'ירו דל טרנטינו (2004, 2006, 2007) שני קטעים בוואלטה אספניה (2009) | |||||||||||||||||||
|
officialdamianocunego | ||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||
דמיאנו קונגו (באיטלקית: Damiano Cunego; נולד ב-19 בספטמבר 1981) הוא לשעבר רוכב אופני כביש איטלקי. קונגו הוא מנצח ג'ירו ד'איטליה 2004, כשבאותו המרוץ גם ניצח ארבעה קטעים. קונגו גם ניצח שלוש פעמים את מרוץ ההכנה של הג'ירו, הג'ירו דל טרנטינו ב-2004, 2006 ו-2007, מה שמציב אותו בתור שיאן הניצחונות במרוץ. במהלך הקריירה שלו הצטיין קונגו גם במרוצים חד יומיים, כשניצח שלוש פעמים את המונומנט ג'ירו די לומברדיה (2004, 2007, 2008) ואת מרוץ אמסטל גולד ב-2008. בשני הגרנד טורס האחרים, ניצח קונגו את קטגוריית הרוכב הצעיר בטור דה פראנס ב-2006 ושני קטעים בוואלטה אספניה ב-2009. בנוסף לכך הוא סגן אלוף העולם ב-2008 ואלוף העולם עד גיל 19 ב-1998.
קונגו גם זכור וידוע בשל יכולותיו המגוונות, הוא נחשב למטפס מצטיין, אך היה גם ספרינטר לא רע ביחס לשאר היריבים שלו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונגו נולד בצ'רו ורונזה, ונטו. הוא החל בתור רץ שדה והחל לרכוב על אופניים כשהיה נער, כישרונו בתחום התגלה על ידי ג'וזפה מרטינלי, שעבד גם עם מרקו פנטאני. הוא התחרה באליפות העולם עד גיל 19 ב-1999 שנערכה במדינתו, איטליה, בורונה, וזכה במדליית זהב, מקדים את רוסלאן קאיומוב הרוסי ב-5 שניות ואת כריסטוף קרן הצרפתי ב-37 שניות.
סייקו–לונגוני ספורט (2002–2004)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2002 הצטרף קונגו ל"סייקו–לונגוני ספורט" האיטלקית, אחת מהקבוצות האיטלקיות הבולטות בענף. הישגו הבולט באותה עונה היה ניצחון במרוץ החד יומי, "Giro d'Oro". ב-2003 כבר ערך את הופעת הבכורה שלו בגרנד טור, כשנבחר לג'ירו ד'איטליה. הוא שימש כפועל של ג'ילברטו סימאוני וסייע לו לנצח את המרוץ, כשקונגו עצמו מסיים במקום ה-33. לאחר הג'ירו הוא ניצח את "טור ימת צ'ינגהאי" בסין.
2004: ניצחון בג'ירו ד'איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2004 קונגו תכנן להשתתף בפעם השנייה בג'ירו ד'איטליה, הוא הגיע לג'ירו בכושר טוב לאחר שניצח את הג'ירו דל טרנטינו, מרוץ ההכנה הבולט של הג'ירו, כשהוא מנצח את שני הקטעים הראשונים במרוץ. לאחר מכן ניצח גם את המרוץ החד יומי, גרנד פרי אינדוסטריה-ארטיג'יאנטו. לג'ירו ד'איטליה זינק קונגו עם ג'ילברטו סימאוני, מנצח המרוץ משנה שעברה ובן קבוצתו בקבוצת סייקו. בקטע הפרולוג במרוץ ניצח בראדלי מקגיי האוסטרלי, כשהוא מקדים את קונגו במקום ה-52 ב-45 שניות. ה-הקטע ה-1 במרוץ הלך למאיצים הבכירים, כשאלסנדרו פטאקי ניצח בו. בקטע ה-3 השיג קונגו ניצחון בספרינט מתוך קבוצה מצומצמת של 41 רוכבים לאחר פיצולים רבים בדבוקה, ניצחון זה הראה את היכולות המגוונות של קונגו בהשוואה. הקטע ה-3 של המרוץ היה הקטע הראשון של המרוץ שהסתיים בעלייה, כשהוא הסתיים בעלייה לקורנו אלא סקאלה. בקטע הזה בלט המאבק בין קונגו לסימאוני, שלמרות העובדה שהיו חברי אותה קבוצה, רכבו כיריבים לכל דבר. בסופו של דבר הצליח סימאוני לגבור על קונגו וניצח את הקטע, כשקונגו מסיים 15 שניות אחריו. בעקבות כך עבר סימאוני להוביל את המרוץ, 13 שניות פער על קונגו במקום השני. שלושת הקטעים הבאים (4, 5, 6) היו שייכים לספרינטרים, כשאלסנדרו פטאקי ורובי מקיואן מנצחים בהם.
בקטע ה-7 השיג קונגו את הניצחון השני שלו בקטע במרוץ, לאחר שניצח בספרינט מתוך קבוצה של ארבעה רוכבים, סימאוני חצה את הקו שלוש שניות אחרי קונגו ובעקבות כך עבר קונגו להוביל את המרוץ. קונגו המשיך לשמור על ההובלה שלו בקטעים הבאים שהיו בעיקר למאיצים, אך איבד אותה לירוסלב פופוביץ' בקטע ה-13, שהיה נגד השעון. את הקטע ניצח סרהי הונצ'ר, אך קונגו סיים את הקטע במקום ה-23, 3:02 דקות אחרי הונצ'ר. בעוד פופוביץ' סיים את הקטע במקום השלישי, 34 שניות אחרי הונצ'ר. קונגו ירד בעקבות הקטע הזה עד למקום החמישי הכללי. עם המשך המרוץ המתח בין סימאוני לקונגו גדל לממדים כאלו עד כדי כך ששאר חברי הקבוצה העדיפו שלא להחליט להתערב, אך בקטע ה-16 קונגו הראה מי המטפס הבכיר בקבוצה, כשהוא ניצח את הקטע, בפער של 1:16 מרינאלדו נוצ'נטיני במקום השני, כשמוביל המרוץ, פופוביץ', מסיים את הקטע במקום ה-22, 3:50 דקות מקונגו. סימאוני חצה את הקו באותה הקבוצה עם סרהי הונצ'ר, במקומות ה-14 וה-12 בהתאמה, 2:39 דקות מקונגו. בעקבות כך קונגו חזר להוביל את המרוץ, בפער של 1:14 דקות מהונצ'ר ו-2:22 מפופוביץ', כשסימאוני רביעי בפער של 2:38 דקות. בקטע ה-18 הגדיל קונגו את הפער שלו לאחר שניצח את הקטע והשיג את הניצחון הרביעי שלו בקטע במרוץ, הוא שמר על ההובלה עד הסוף וניצח את הג'ירו כולו, 2:02 דקות מהונצ'ר השני ו-2:05 מסימאוני השלישי, כשהוא מסיים שני בקטגוריית הנקודות אחרי אלחנדרו פטאקי ושני בקטגוריית ההרים אחרי פביאן וגמן. לאחר הג'ירו ניצח קונגו את המרוץ החד יומי, "ג'ירו דל'אפנינו". הוא המשיך להיראות בכושר טוב, כשניצח את שני המרוצים החד יומיים באיטליה, "2 Giorni Marchigiana - GP Fred Mengoni" ו"GP Nobili Rubinetterie". הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בוואלטה אספנייה אך לא שיחזר את ההצלחה מהג'ירו, כשסיים במקום ה-16 הכללי, התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום שלישי בקטע ה-19. לאחר מכן התחרה באליפות העולם שהתקיימה בורונה, הוא סיים במקום ה-9 לאחר שהיה חלק מדבוקה של 15 רוכבים, כשאוסקר פריירה זוכה במדליית הזהב. לאחר מכן קונגו השיג את ההישג הבולט שלו במרוץ חד יומי, כשניצח את מונומנט ג'ירו די לומברדיה, כשהוא גובר על מייקל בוגרד, איוון באסו וקאדל אוונס בספרינט סיום. לאחר מכן סיים במקום השני ב"גביע יפן", מרוץ חד יומי. קונגו ניצח בעונה זו כ-13 מרוצים, ובעקבות כך הוביל את דירוג UCI Road World Cup בסוף העונה, והיה לרוכב הצעיר והאחרון להוביל את הדירוג.
למפרה–קאיפיטה (2005–2014)
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
לאחר סגירתה של קבוצת "סייקו", הצטרף קונגו ביחד עם רוכבים נוספים מקבוצתו ללמפרה–קאיפיטה האיטלקית. הוא פתח את העונה עם מקום שלישי בוואלטה אה מורסיה ובמרוץ קופי אה בארטלי ולאחר מכן במקום התשיעי בוואלטה אל פאייס ואסקו. לאחר מכן התנסה בכמה מרוצים חד יומיים, כשסיים שני בקלאסיקה פרימאוורה ותשיעי בלה פלש ואלון. קונגו המשיך את ההכנות שלו לג'ירו ד'איטליה באותה השנה בטור דה רומאנדי, הוא ניצח את הקטע השלישי במרוץ וסיים שני כללי, 33 שניות אחר סנטיאגו בוטרו המנצח. לג'ירו ד'איטליה הגיע קונגו כאמור כאחד מהפייבוריטים לניצחון לאחר הניצחון שלו אשתקד, והוא לבש את המספר 1. לג'ירו זינק גם ג'ילברטו סימאוני, שגם עבר מסייקו ללמפרה–קאפיטיה, והשניים הגיעו כמובילים של קבוצתם. קונגו פתח את הג'ירו קטע עם מקום 21, הוא המשיך אותו בצורה טובה, כשסיים שני בקטע ה-3, אחרי דנילו די לוקה, ושני בקטע ה-6, כשהוא מוביל קבוצה מצומצמת של רוכבים שהגיעה 20 שניות אחרי המנצח קולדו חיל. בקטע ה-11 תקוותיו של קונגו לנצח את הג'ירו בפעם השנייה נגוזו, לאחר שסיים 6:02 דקות אחרי המנצח פאולו סבולדלי ומי שהגיע שני, איוואן באסו. סימאוני סיים שלישי את הקטע, 21 שניות אחרי סבולדלי. בעקבות כך יצא קונגו לחלוטין מתמונת הדירוג הכללי, הוא לא בלט גם בהמשך המרוץ כשסימאוני מוביל את קבוצתו ומסיים שני את המרוץ, 28 שניות אחרי סבולדלי המנצח. קונגו סיים את המרוץ במקום ה-18, יותר מ-24 דקות פער מסבולדלי. בהמשך העונה התמקד קונגו במרוצים חד יומיים, וניצח את טרופאו מלינדה ואת גביע יפן, בנוסף לכך ניצח בפעם השנייה את GP Nobili Rubinetterie וסיים שלישי בטרה ואלי וארסינה.
ב-2006, החליט קונגו להשתתף גם בג'ירו ד'איטליה וגם בטור דה פראנס לראשונה. הוא פתח את העונה עם מקום שמיני בוואלטה אה מורסיה וניצחון במרוץ קופי אה ברטלי, כשהוא גם מנצח את הקטע השלישי במרוץ. לאחר מכן הוא סיים בפעם השנייה ברציפות במקום השני בקלאסיקה פרימאוורה, וניצח את Giro d'Oro בפעם השנייה בקריירה שלו. קונגו המשיך להיראות בכושר טוב כשניצח בפעם השנייה בג'ירו דל טרנטינו, מקדים את לוקה מאזנטי ב-4 שניות ואת אדי ראטי ב-8 שניות. קונגו גם ניצח את הקטע השלישי במרוץ. לאחר מכן התחרה במונומנט לייז'–בסטון–לייז' וסיים שלישי את המרוץ, כשאלחנדרו ולוורדה המנצח ופאולו בטיני מקדימים אותו בספרינט מתוך קבוצה של שמונה רוכבים. לאחר מכן ניצח בפעם השנייה את מרוץ גרנד פרי אינדוסטריה–ארטיג'יאנטו. לאחר מכן התחרה שוב בג'ירו ד'איטליה, הוא הגיע למרוץ כאחד הפייבוריטים לאחר שבתחילת העונה כאמור כבר רשם הישגים רבים, הוא שימש כמוביל קבוצתו במרוץ לאחר שסימאוני עבר לקבוצת סאוניר–דוואל פרודיר. קונגו פתח את הג'ירו עם מקום 15 בקטע הפרולוג ובקטע הראשון של המרוץ. בקטע ה-7 סיים שני, 30 שניות אחרי איוואן באסו המנצח. לאחר שבעת הקטעים מוקם קונגו במקום השלישי, 1:48 דקות מבאסו. בקטע נגד השעון האישי היחידי בג'ירו, קטע 10, אכזב קונגו וסיים במקום ה-71, 5:34 דקות מיאן אולריך המנצח[1]. בעקבות כך ירד קונגו למקום השמיני הכללי, 6:54 דקות מבאסו. בהמשך המרוץ קונגו אומנם הצליח להתקדם עד למקום הרביעי, אך בפער גדול מאוד של 18:16 דקות מבאסו ששלט במרוץ וניצח אותו. לאחר מכן ערך קונגו את הופעת הבכורה שלו בטור דה פראנס, גם למרוץ הזה הגיע קונגו כמוביל, אך התקשה להתאושש מהג'ירו ולא הצליח לקחת חלק במאבקי ממשי במאבקי הדירוג הכללי. בקטע ה-15 רשם את התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ, כשסיים 11 שניות אחרי פרנק שלק המנצח בעלייה שהסתיימה באלפ דואז', לאחר מאבק עיקש בין השניים. בקטע ה-17 סיים קונגו במקום השלישי, ולבסוף סיים את הטור במקום ה-11, בפער של יותר מ-18 דקות מהמנצח אוסקר פריירו[2]. המקום ה-11 של קונגו הספיק לו כדי לנצח את קטגוריית הרוכב הצעיר במרוץ, כשהוא מקדים ב-38 שניות את מרקוס פותן הגרמני שסיים במקום ה-14 הכללי.
2007: ניצחון שני בג'ירו דל טרנטינו ושלישי בג'ירו דל לומברדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2007, סיים קונגו שביעי במרוץ קריטריום אינטרנשיונל בצרפת ושביעי בוואלטה אל פאייס ואסקו, לאחר מכן ניצח בפעם השלישית את מרוץ ג'ירו דל טרנטינו, לאחר שניצח קטע 1 ו-2 במרוץ. עם ניצחונו במרוץ הפך קונגו לשיאן הניצחונות בו. לאחר מכן סיים שביעי בלייז'–בסטון–לייז', 9 שניות מהמנצח דנילו די לוקה. הוא זינק שוב לג'ירו ד'איטליה כמוביל קבוצתו ופתח את הג'ירו עם מקום רביעי בנגד השעון לקבוצות ביחד עם קבוצתו. אך בקטע השלישי, שהיה מישורי ומתאים לספרינטרים, חווה קשיים, כשסיים במקום ה-164 וסיים 42 שניות אחרי המנצח אלסנדרו פטאקי. בקטע הרביעי סיים קונגו שלישי, כשהפסיד לדנילו די לוקה המנצח וריקרדו ריקו בספרינט הסיום. בקטע ה-12 סיים קונגו במקום החמישי, 19 שניות אחרי די לוקה שניצח את הקטע. אחרי 12 קטעים מוקם במקום ה-6, 2:10 אחר די לוקה. בקטע 13, שהיה נגד השעון, סיים קונגו תשיעי, בעקבות כך עלה למקום הרביעי הכללי אך פערו מדי לוקה גדל ל-2:40 דקות. בקטע ה-15 ירד קונגו למקום החמישי לאחר שאיבד זמן, והפער שלו מדי לוקה שהוביל עמד על 3:23 דקות. הוא חזר למקום הרביעי בקטע ה-17 על חשבונו של אדי מאצ'וליני, בן קבוצתו לשעבר. בסופו של דבר חזר קונגו למקום החמישי וסיים את הג'ירו במקום הזה, בפער של 3:49 דקות מדי לוקה שניצח את המרוץ והראה עליונות על כל שאר יריביו, כולל קונגו. בהמשך העונה ניצח קונגו את הקטע הרביעי בטור של גרמניה. הוא זינק לוואלטה אספנייה אך לא התבלט ופרש לפני הקטע ה-16. לקראת סוף העונה ניצח את מרוץ גראן פרמיו ברונו בגלי וסיים חמישי בג'ירו דל'אמיליה, אך גולת הכותרת שלו בסוף העונה הגיעה כשניצח בפעם השנייה את המונומנט ג'ירו די לומברדיה, לאחר שגבר על ריקרדו ריקו בספרינט הסיום.
2008: ניצחון שלישי בג'ירו די לומברדיה, סגן אלוף העולם וניצחון באמסטל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2008 החליט קונגו לדלג על הג'ירו ד'איטליה ולהתרכז בטור דה פראנס. הוא סיים עשירי בקריטריום אינטרנשיונל ורביעי בוואלטה אל פאייס ואסקו, כשבמרוץ האחרון גם ניצח את הקטע החמישי. לאחר מכן הוא ניצח לראשונה את קלאסיקה פרימאוורה, לאחר שגבר על אלחנדרו ולוורדה וצ'ל קלסטרום בספרינט הסיום. אך הישג שיאו של קונגו בקלאסיקות האביב הגיע שבוע מאוחר יותר, כשניצח לראשונה את מרוץ אמסטל גולד, כשהוא מקדים את פרנק שלק במקום השני ואת ולוורדה במקום השלישי. קונגו המשיך להיראות דומיננטי בקלאסיקות, כשסיים שלישי בלה פלש ואלון, 2 שניות אחרי קים קירצ'ן המנצח ושני במרוץ הזיכרון למרקו פאנטני. לאחר מכן סיים קונגו במקום הרביעי בטור דה סוויס, בהופעת הבכורה שלו במרוץ. תוצאותיו הטובות של קונגו בקדם העונה הציבו אותו כאחד מהפייבוריטים לטור דה פראנס, אבל הוא לא הצליח להתמודד במאבקי הדירוג הכללי ופרש במהלך הקטע ה-19, לפני הקטע מוקם במקום ה-20 הכללי, בפער של יותר מ-25 דקות מהמוביל שבסוף גם ניצח את המרוץ, קרלוס סאסטרה. גם את הוואלטה אספנייה קונגו נטש לאחר שלא זינק לקטע ה-16, התוצאה הטובה ביותר שלו לפני פרישתו הייתה מקום 3 בקטע ה-12. לאחר מכן הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם שנערכה בוארזה, לאחר שהגיע 4 שניות אחרי בן נבחרתו, אלסנדרו באלאן שזכה במדליית הזהב. איטליה רשמה מרוץ דומיננטי באותה התחרות, כשגם דווידה רבלין סיים רביעי. לקראת סוף העונה ניצח בפעם השלישית במונומנט ג'ירו די לומברדיה לאחר בריחת יחיד, מקדים את יאנז ברייקוביץ' וריגוברטו אוראן ב-24 שניות. עם ניצחונו במרוץ הפך לאחד מהרוכבים ההישגים בתולדות המרוץ. לאחר מכן ניצח בפעם השנייה את גביע יפן.
ב-2009 קונגו חזר להתמקד בג'ירו ד'איטליה, בתחילת העונה ניצח את מרוץ קופי אה בארטלי לאחר שניצח את קטעים 2 ו-3 במרוץ ולאחר מכן סיים שישי בוואלטה אל פאייס ואסקו. הוא לא הצליח לשחזר את הישגיו משנה קודמת, כשסיים שישי בקלאסיקת פרימאוורה וחמישי במרוץ אמסטל גולד. למרות זאת הוא סיים שוב במקום השלישי בלה פלש ואלון ושביעי במונומנט לייז'–בסטון–לייז', 1:24 דקות אחרי אנדי שלק שניצח לאחר בריחת סולו. לאחר מכן התחרה בג'ירו ד'איטליה, הוא לא הצליח לקחת חלק במאבקי הדירוג הכללי ובן קבוצתו, מארציו ברוזיגין, גילה עדיפות עליו וסיים במקום השביעי הכללי, כשקונגו מסיים במקום ה-15 הכללי, 28:39 דקות מדניס מנצ'וב המנצח. לאחר תום הג'ירו סיים קונגו במקום השישי בטור דה סוויס ובמקום השני באליפות איטליה. הוא התחרה בוואלטה אספנייה וניצח את קטע 8 ו-14 לאחר בריחות יחיד, אך פרש מהמרוץ לפני הקטע ה-17. הוא סיים שמיני באליפות העולם שנערכה במנדריסיו, 51 שניות מקאדל אוונס, כשהוא בדבוקה של ארבעה רוכבים שסיימה במקומות 6–9.
ב-2010 סיים שישי במרוץ אמסטל גולד וחמישי בלה פלש ואלון. בג'ירו ד'איטליה, הוא נקלע לפיגור מוקדם כבר בקטע הראשון שהיה נגד השעון, לאחר שסיים 52 שניות מבראדלי ויגינס המנצח ובמקום ה-143. בקטע ה-7 סיים קונגו שני, 2 שניות לאחר קאדל אוונס, כשהוא מקדים את אלכסנדר וינוקורוב במקום השלישי. קונגו התקשה להתמודד עם רוכבים כמו איוואן באסו, דוויד ארויו, וינצ'נצו ניבאלי ואחרים שבלטו במאבקי הדירוג הכללי וסיים את המרוץ במקום ה-11, 17:10 דקות מאיוואן באסו שניצח. לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס, הוא יצא מתמונת הדירוג הכללי בשלב מוקדם של המרוץ לאחר שאיבד זמן במהלך השבוע הראשון, והתוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום שלישי בקטע ה-9, כשהוא מפסיד לסנדי קאסאר המנצח ולואיס לאון סאנצ'ס ששרדו מתוך קבוצת הבריחה. בהמשך גם סיים רביעי בקטע ה-16 וסיים את המרוץ במקום ה-29, יותר מ-56 דקות מהמנצח אנדי שלק[3]. לקראת סוף העונה, תוצאותיו הבולטות היו מקום חמישי בטרה ואלי וארזינה ועשירי בגרנד פרי קוויבק.
ב-2011 החליט קונגו לדלג על הג'ירו ד'איטליה ולהתרכז בטור דה פראנס. בתחילת העונה סיים שלישי במרוץ ג'ירו דל סרדגנה, כשהוא מנצח את הקטע השני במרוץ. לאחר מכן סיים שלישי במונטה פאשי ארויקה, כשפיליפ ז'ילבר המנצח ואלסנדרו באלאן מקדימים אותו בספרינט מתוך דבוקה של 19 רוכבים. לאחר מכן סיים שמיני בטירנו - אדריאטיקו וניצח את מרוץ ג'ירו דל'אפנינו ואת הקטע הרביעי בטור דה רומאנדי. קונגו המשיך את ההכנות שלו לטור דה פראנס בטור דה סוויס, כשסיים שני במרוץ אחרי לוי ליפהיימר. קונגו רשם מרוץ דומיננטי, כשסיים שני בקטעים 2 ו-3 ושלישי בקטע 6. לאחר 11 קטעים בטור דה פראנס מוקם קונגו במקום ה-12 הכללי, 3:37 דקות מתומא ווקלר המוביל. בקטע ה-12 סיים שביעי, 35 שניות מסמואל סאנצ'ס המנצח, מה שגרם לקונגו לעלות עד למקום השישי הכללי ולצמצם את הפער מווקלר ל-3:22 דקות. לאחר תום קטע 14 ירד קונגו למקום ה-8, לאחר שנעקף על ידי סאנצ'ס וקונטדור. בקטע ה-17 עלה חזרה למקום השביעי, על חשבונו של איוואן באסו. בקטע ה-18 שהסתיים בגאליבייה, סיים קונגו במקום ה-7, 2:33 מאנדי שלק, בהופעה שהעלתה את קונגו למקום החמישי, בפער של 3:46 דקות מווקלר. בקטע 19 שהסתיים בעלייה לאלפ דואז', סיים קונגו שישי בפער של 57 שניות מפייר רולאן המנצח, כשהוא מסיים בדבוקה של שישה רוכבים שסיימו ביחד במקומות 3–8, ושמר על המקום החמישי שלו. בקטע נגד השעון למחרת, סיים קונגו במקום ה-29 בפער של 3:38 מטוני מרטין המנצח, בעקבות כך הורידו אותו אלברטו קונטדור וסאנצ'ס למקום השביעי, עליו שמר עד הסיום, אך לאחר פסילתו של קונטדור מהמרוץ הועלה קונגו למקום השישי. לקראת סוף העונה סיים רביעי בגביע יפן.
את 2012 פתח קונגו עם מקום שני ב-Gp Citté di Lugano, ארבע שניות מארוס קאפקי המנצח. לאחר מכן סיים במקום ה-13 בפריז - ניס, שישי בוולטה אה קטלוניה ורביעי בוולטה אל פאייס ואסקו. לאחר מכן ניצח את הקטע השני בג'ירו דל טרנטינו וסיים שני את המרוץ, כ-40 שניות פער מדומניקו פוצוביבו המנצח. את הג'ירו ד'איטליה סיים קונגו במקום השישי, 4:40 דקות פער מריידר הייסדל המנצח. למרות התוצאה, הוא לא בלט ורק בקטע ה-20 נכנס לראשונה לעשירייה בקטע, כשסיים שני, 56 שניות אחרי תומאס דה חנט המנצח. הוא התחרה באותה העונה גם בוואלטה אספנייה וסיים את המרוץ במקום ה-33, יותר משעה ושש דקות פער מקונטדור המנצח.
ב-2013 קונגו היה חלק מ-27 רוכבים ואנשי צוות של למפרה שנכלל בפרשיית סמים שנחשדה בה הקבוצה ברשות הרופא הספרדי, חוסה טאוס. עם זאת, ב-2014 התפרסמו פרטים שהצביעו על כך שקונגו עצמו היה אחד מהרוכבים הבודדים בקבוצה שסירב לטיפול בידי אותו טאוס. בעונה עצמה, ניצח קונגו את קטגוריית ההרים בטירנו - אדריאטיקו ובמקום השני במרוץ קופי אה ברטלי, כשבמרוץ האחרון גם ניצח את הקטע השלישי ואת קטגוריית הנקודות. הוא לא התחרה בג'ירו ד'איטליה באותה העונה והתמקד בטור דה פראנס אך לא הצליח לבלוט במרוץ, כשסיים במקום ה-55, 1:59:38 שעות מכריס פרום המנצח. התוצאה הטובה ביותר של קונגו הייתה מקום 30 בקטע ה-3. לקראת סוף העונה סיים שוב במקום השני בגביע יפן.
את 2014 פתח קונגו עם מקום רביעי ב-G.P. Città di Lugano ובסטראדה ביאנקה, 40 שניות אחר המנצח מיכל קוויאטקובסקי. הוא סיים במקום ה-11 בוואלטה אל פאייס ואסקו ובמקום ה-19 בג'ירו ד'איטליה, 49:22 מנאירו קינטנה המנצח, כשהתוצאה הטובה ביותר שלו היא מקום 12 בקטע ה-11. לאחר מכן התחרה גם בוואלטה אספנייה, בקטע ה-9 היה חלק מקבוצת בריחה ששרדה עד הסיום וסיים שלישי את הקטע, התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ, שאותו סיים במקום ה-76.
ניפו ויני–פאנטיני (2015–2018)
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונגו עזב את למפרה לאחר 10 שנים לטובת ניפו ויני–פאנטיני מדרג הפרו קונטיננטל, השני בחשיבותו. כנראה בשל העובדה שלא היה יכול להתחרות עוד על ניצחונות בגרנד טורים ובשל יכולתו שירדה במהלך השנים מפאת גילו. בעונת 2015 עצמה, סיים תשיעי בקלאסיקת וולטה לימבורג, שלישי בג'ירו דל'אפנינו וחמישי בג'ירו דל טרנטינו, 1:13 דקות מריצ'י פורט המנצח. הוא נבחר לג'ירו ד'איטליה ופרש במהלך הקטע ה-18, התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הגיעה בקטע ה-8, כשסיים תשיעי. לקראת סוף העונה התחרה כהרגלו במרוצים חד יומיים ותוצאותיו הבולטות היו מקום שמיני בטרה ואלי וארזינה, מקום שישי במילאנו–טורינו ורביעי בג'ירו דל'אמיליה.
ב-2016 התוצאה הבולטת הראשונה שלו הייתה מקום שישי ב-Gran Premio Città di Lugano. הוא התחרה בג'ירו ד'איטליה בפעם האחרונה בקריירה שלו ובפעם ה-11 שלו בסך הכל. במהלך המרוץ התחרה בעיקר על החולצה הכחולה של מוביל קטגוריית ההרים, אך לבסוף סיים שני בקטגוריה עם 134 נקודות, כשמיקל נייבה מנצח בה עם 155 נקודות. התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה בקטע ה-10, כשסיים חמישי לאחר שהיה חלק מקבוצת בריחה ששרדה עד הסיום, וסיים 2:04 דקות מג'וליו צ'יקונה, מנצח הקטע. קונגו סיים את הג'ירו במקום ה-44.
ב-2017 ניצח את הקטע השישי בטור ימת צ'ינגהאי, וסיים שישי כללי את המרוץ. ב-2018 לא השיג קונגו תוצאות בולטות, תחילה תכנן לפרוש לאחר השתתפות בג'ירו ד'איטליה 2018, אך לבסוף לא קיבלה קבוצתו הזמנה למרוץ ולכן פרש לאחר אליפות איטליה, שאותה לא סיים, כשהוא בן 36[4][5].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דמיאנו קונגו (באיטלקית)
- דמיאנו קונגו, באתר Cycling Archives
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הניצחון נשלל מאולריך בהמשך השנים
- ^ במקור קונגו סיים את המרוץ במקום ה-12, בפער של 19:19 דקות מפלויד לאנדיס שניצח, אך הניצחון נשלל מלאנדיס לאחר פרשיית אימרוץ ובעקבות כך קונגו הועלה מקום, בעוד שאוסקר פריירו הוכר כמנצח המרוץ
- ^ במקור קונטדור ניצח
- ^ Cunego to retire after 2018 Giro d'Italia, cyclingnews.com
- ^ DAMIANO CUNEGO TO RETIRE SOON AFTER NEXT YEAR’S GIRO D’ITALIA, trifind.com