מרוץ אמסטל גולד
 | |
| מרוץ אמסטל גולד, 2006 | |
| מדינות |
 הולנד, בעיקר בלימבורג. |
|---|---|
| סוג | מרוץ חד-יומי |
| אורך המסלול | 260 ק"מ |
| חודש | אמצע אפריל |
| משך | יום אחד |
| היסטוריה | |
| התקיים לראשונה | 1966 |
| מרוצים עד כה | 58 |
| מנצח ראשון |
 צרפת ז'אן סטבלינסקי |
| מוביל במספר הניצחונות |
|
| מנצח אחרון |
 טום פידקוק |
| שנת מרוץ אחרונה | 2024 |
  | |
מרוץ אמסטל גולד הוא מרוץ אופניים חד-יומי המתקיים מדי שנה בחודש אפריל בחלק הדרום מזרחי של הולנד. המרוץ הוא צעיר יחסית למרוצים הקלאסיים והחל רק בשנת 1966. למרות זאת, נחשב המרוץ כאחד מהמרוצים הקלאסיים החשובים ביותר. חשיבות זו היא בחלקה תוצאה של היות האמסטל גולד רייס המרוץ החשוב ביותר המתקיים בהולנד שהיא אחת מהמדינות החזקות ביותר בספורט מרוצי הכביש. החל מתחילת המאה ה-21 מתקיים במקביל למרוץ הגברים גם מרוץ אמסטל גולד לנשים.
ההיסטוריה של המרוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מארגנת המרוץ מתחילתו היא מבשלת הבירה היינקן. זו הסיבה גם שהמרוץ נקרא על שם אחד ממותגיה ה"אמסטל גולד". מארגן המרוץ ומנהלו הטכני ב-30 שנותיו הראשונות היה ההולנדי הרמן קרוט. על שמו מוענק, החל מ-1995, "גביע הרמן קרוט" לרוכב ההתקפי ביותר במרוץ. מ-1995 מנהל את המרוץ ליאו ון פליט.
במחצית השנייה של שנות השמונים עמד המרוץ בסכנת ביטול לאחר שהממשלה ההולנדית העבירה חוק שמנע פרסום פומבי של משקאות אלכוהוליים ומארגני המרוץ עמדו בפני בעיה קשה.
בשנים הראשונות של המרוץ הוא נשלט בייחוד על ידי הרוכבים ההולנדיים והבלגים אשר היו מורגלים לאופי ולתנאי המסלול. במחצית השנייה של שנות השבעים זכה הרוכב ההולנדי יאן ראס ארבע פעמים ברציפות במרוץ ונהגו לכנות את המרוץ באותן שנים "אמסטל גולד ראס". בשנות פעילותו, ניסה מספר פעמים הרוכב האמריקאי המפורסם לאנס ארמסטרונג לזכות במרוץ, (וזאת למרות שהזניח בדרך כלל מרוצים חד-יומיים), אולם הוא נכשל בכך והצליח רק לזכות פעמיים במקום השני (בשנים 1999 ו-2001) ופעם נוספת במקום הרביעי (בשנת 2002).
אחד מהמרוצים שנכנסו להיסטוריה היה ניצחונו של ההולנדי חרי קנטמן בשנת 1985. קנטמן שניצח במרוץ לראשונה ב-1974 כצעיר בן 23, הצליח לנצח שנית כרוכב מבוגר בסוף הקריירה שלו, אחרי ששנה לפני כן עבר תאונה קשה מאוד. הוא הצליח לברוח למתחריו וחצה את קו הסיום כשהוא בוכה מהתרגשות.[1]
עוד ניצחון שנחקק בהיסטוריית המרוץ הגיע ב-2019. המרוץ התפתח לקבוצת בריחה של שני רוכבים, יאקוב פוגלסן וז'וליאן אלאפיליפ, בהמשך מיכל קוויאטקובסקי הצליח לגשר אליהם. המרוץ נראה בדרך הבטוחה להיגמר במאוץ בין שלושתם ובפער יחסית גדול, אלא שבקילומטר האחרון מת'יו ואן דר פול סגר את הפער כמעט לבדו תוך כדי שהוא סוחב אחריו קבוצת רוכבים נוספת, תפס את השלושה במהלך המאוץ אל קו הסיום וניצח במרוץ.
מסלול המרוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של המסלול כיום הוא כ-250 ק"מ. בעבר הוזנק המרוץ מכיכר השוק בעיר הארלן. נקודת הזינוק כיום היא בעיר מאסטריכט והמרוץ מתפתל בגבעות שבאזור לימבורג שהוא החלק היחידי של הולנד שאינו מישורי. מתחילת המרוץ ב-1966 ועד 1990 היה הסיום במרסן (אנ') (להוציא את שנת 1968 בה הסתיים המרוץ אלסלו (Elsloo)). מ-1990 ועד 2002 היה הסיום במאסטריכט. הסיום המישורי הביא לכך שבחלק מהפעמים הוכרע המרוץ במאוץ המוני. כדי להקשות על הרוכבים הועבר הסיום מ-2003 אל גבעת קוברג אשר נמצאת בעיר פלקנברג (למרחק של 800 מטר בשיפוע של 12%). במרוץ של 2013 הועתק הסיום ל-1.8 קילומטרים אחרי פסגת הקוברג.[2]
מסלול המרוץ עמוס בעליות קצרות שחלקן תלולות מאוד. בדרך כלל יש במרוץ מעל 30 עליות שכאלו ובניגוד לרונדה ון פלנדרן, העליות מתחילות מיד מראשית המסלול. כל המרוץ הוא על פני אספלט, אך הכבישים הצרים, שינויי הכיוון החדים והתכופים והרכיבה באזור הבנוי בצפיפות ברובו, מקשים על הרוכבים. הרוכבים ההולנדים, אשר נהנים מעידוד הקהל הביתי הגודש את צידי המסלול, זכו 19 פעמים בניצחון, מתוך 58 המרוצים שנערכו עד כה. אחריהם נמצאים הבלגים עם 14 ניצחונות.
עלייה מפורסמת אחרת היא קויטנברג הנמצאת כ-10 ק"מ לפני הסיום.
רוכבים אשר צברו מספר גדול של ניצחונות במרוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמישה ניצחונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבעה ניצחונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיליפ ז'ילבר בשנים 2010, 2011, 2014 ו-2017
שני ניצחונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדי מרקס בשנים 1973 ו-1975
- חרי קנטמן בשנים 1974 ו-1985
- רולף יארמן בשנים 1993 ו-1998
- אנריקו גספרוטו בשנים 2012 ו-2016
רשימת המנצחים בשנים האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1999 – מיכאל בוכרט
- 2000 – אריק צאבל
- 2001 – אריק דקר
- 2002 – מיקלה ברטולי
- 2003 – אלכסנדר וינוקורוב
- 2004 – דוידה רבלין
- 2005 – דנילו די-לוקה
- 2006 – פרנק שלק
- 2007 – סטפן שומכר
- 2008 – דמיאנו קונגו
- 2009 – סרגיי איוונוב
- 2010 – פיליפ ז'ילבר
- 2011 – פיליפ ז'ילבר
- 2012 – אנריקו גספרוטו
- 2013 – רומן קרויציגר
- 2014 – פיליפ ז'ילבר
- 2015 – מיכל קוויאטקובסקי
- 2016 – אנריקו גספרוטו
- 2017 – פיליפ ז'ילבר
- 2018 – מייקל ואלגרן
- 2019 – מתייה ואן דר פול
- 2020 – המרוץ לא נערך בגלל מגפת הקורונה בהולנד
- 2021 – ואוט ואן ארט
- 2022 – מיכל קוויאטקובסקי
- 2023 – טאדיי פוגאצ'אר
- 2024 – טום פידקוק
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרוץ אמסטל גולד (בהולנדית ובאנגלית)- האתר הרשמי של המרוץ.[3]
- רשימת המנצחים עד 2013, באתר המרוץ
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חרי קנטמן לאחר ניצחונו ב-1985
- ^ Finish Line, באתר הרשמי של המרוץ (כולל מפת המרוץ), אפריל 2014
- ^ יש להקיש תאריך לידה בכניסה לאתר כדי לוודא שהמשתמש בן 18 ומעלה, בהתאם לחוק ההולנדי על פרסום אלכוהול
