סיגל צנוע

סיגל צנוע
	סיגל צנוע
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	מלפיגאים
משפחה:	סיגליים
סוג:	סיגל
מין:	סיגל צנוע
שם מדעי
	Viola modesta; ‏Fenzl, 1842
עונת פריחה

סִגָּל צָנוּעַ (שם מדעי: Viola modesta) הוא מין של צמח עשבוני זעיר וחד-שנתי ממשפחת הסיגליים. מין זה נדיר מאוד, והוא השכיח ביותר מבין חמשת מיני הסיגל הגדלים בר בישראל ופרחיו הקטנים דומים לפרחי "אמנון ותמר"^[1]^[2].

סיגל עטוי (כנראה נכחד בישראל) הוא מין קרוב ודומה לסיגל צנוע, וההבחנה ביניהם קשה וקשורה בעיקר בצורת הלוואים. הלוואים של סיגל עטוי שסועים-מחולקים בראשם ל-3 אונות צרות וארוכות בשונה מסיגל צנוע שהלוואים שלו תמימים. המידע מבוסס על 3 איסופים שצוטטו בספרות המדעית^[3]. האוכלוסייה הבודדת של סיגל קיטאבל בהר חברון הוגדרה עד לפני שנים אחדות בטעות כסיגל עטוי. לדעתו המקצועית של הבוטנאי ד"ר אוֹרי פרגמן-ספיר מין זה אינו קיים בישראל.

על מקורות השם ראה בערך סיגליים.

תפוצה ובית גידול

תחום תפוצתו הוא ים-תיכוני - אירנו-טורני, ותפוצתו העולמית משתרעת ממערב ומרכז אסיה עד דרום טרנס-קווקז ומזרח הים התיכון, בארצות הללו: טורקיה, עיראק, איראן, טרנס-קווקז, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, לבנון-סוריה, ירדן וישראל. בישראל הוא מאכלס שדות, מדרונות אבניים באזורי ההר: חרמון, גליל עליון, שומרון והר חברון^[4]. סיגל צנוע גדל בחרמון בחגורה הרחבה, מרום 1,200 מ' ועד 2,300 מ', אולם הוא נפוץ במיוחד בחגורת היער ההררי הנמוך, עד רום 1,500 מ' שם הוא יוצר לעיתים ממש מרבדי פריחה זעירים^[5].

מורפולוגיה

צמח עשבוני חד-שנתי זעיר, עדין, קירח או מכוסה במעט שערות מחוספסות וגובהו עד 10 ס"מ.

הגבעולים יחידים ואינם מסתעפים אלא עולים מבסיס הצמח.

הלוואים קטנים (0.5 מ"מ), תמימים או הם מצוידים רק בשן אחת, קרוב לבסיסם^[6].

העלים מסורגים או ערוכים בשושנת ופשוטים (אינם מחולקים)^[7]. עלי הבסיס מוארכים או מעוגלים מעט וקטנים (1.2 ס"מ), עלי הגבעול ארוכים יותר ביציים ומוארכים יותר, אורכם 2.5 ס"מ ורוחבם 0.8 ס"מ, שפתם משוננת באורח בלתי סדיר.

הפרחים דו־מיניים, חיקיים, בודדים, נישאים על עוקצים והם בעלי שחלה עילית. עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחתיה, כל אחד לחוד.

הפרחים בלתי נכונים, זעירים, קוטרם 0.5 עד 1.5 ס"מ ובחרמון פחות מס"מ אחד, צבעם משתנה מפרט לפרט, בין צהוב לקרם ולקרם סגול, בלוע הכותרת, בעלה הכותרת התחתון יש כתם צהוב עז החצוי בקווים סגולים אחדים.

עוקצי הפרחים על פי רוב חסרי חפיות^[3]^[6].

הגביע בן 5 עלים, מפורדים או מאחים במקצת, שווים פחות או יותר זה לזה, קצרים, אורכם 5 עד 6 מ"מ משתיירים לאחר ההפריה^[3]^[6].

הכתרת לא נכונה (בעלת סימטריה דו-צדדית), לבנה או כחלחלה,, במרכזה כתם צהוב ועל

הכותרת בלתי נכונה (בעלי סימטריה דו-צדדית), עלה הכותרת התחתון (הקדמי) שבהם גדול מארבעת האחרים ומתמשך לדורבן^[8]. הדורבן הוא צינור ארוך וחלול, מתחדד בקצהו ואטום בקצהו. דורבן הכותרת קצר, גודלו עד 4 מ"מ ואינו בולט מתוך בסיס הגביע^[3]^[6].

האבקנים קצרים, מספרם 5, ניצבים לסירוגין עם עלי כותרת, מול עלי הגביע וסביב עמוד השחלה. מכל אחד משני המאבקים התחתונים (הקדמיים) יוצא זיז ארוך שמפריש צוף לתוך דורבנה של הכותרת התחתונה ונאגר שם. צופנים אלו הקשורים לאבקנים מכונים צופני אבקנים (staminal nectaries) והם מצויים על היותרת של הקונקטיב החום^[9]. הזירים לבנבנים וקצרים מאוד לא יותר מ"מ אחד, מפורדים, ורחבים. המאבקים זקופים, מקיפים את השחלה והם בני 2 לשכות שנפתחות בסדק לכיוון עמוד השחלה.

השחלה עילית, כדורית, בעלת מגורה אחת בת 3 עלי שחלה. עמוד השחלה אחד, קצר, פשוט, זקוף וצלקתו כדורית. השליות דופניות, מספרם 3.

הפרי הוא הלקט קטן, דמוי ביצה, אורכו 5 מ"מ, ונפתח לרווחה בשלוש קשוות דמויות סירה. כל קשווה נושאת זרעים. הזרעים נורים תוך כדי פתיחת ההלקט העוצמתית.

הזרעים זעירים ורבים ובעלי גופיף שומני החביב על הנמלים שמסייעות בהפצתם.

נביטה ופריחה

תחילת הנביטה בתחילת דצמבר, הקמילה בתחילת יוני עם סיום הפריחה. הפריחה מסוף מרץ עד תחילת יוני. סיגל צנוע אינו מחכה בנביטתו עד עליית הטמפרטורה באביב, אלא נובט במקומות חשופים משלג כבר באמצע החורף. הם מפתחים עלים בודדים וכבר בהגיעם לגובה 3 עד 5 ס"מ, תוך שבוע שבועיים מנביטתם, הם מנצים פרחים ועושים זרעים. אם באה בתקופה קצרה זו סופה הרסנית אז נשמדים הצמחים שנבטו, והאוכלוסייה תשקום ממאגר הזרעים שבקרקע^[5]. אם שפר גורל אז הפירות הירוקים ימצאו כבר מאמצע אפריל והפצת הזרעים תתרחש מאמצע יוני עד תחילת יולי^[4].

האבקה

הפרח הזעיר מותאם להאבקה הדדית בידי חרקים זעירים. הכותרת הבלתי נכונה פונה לחרק העף אופקית. הקווים הסגולים שחוצים את הכתם הצהוב עז ומכוונים את החרק למקום הכניסה למאגר הצוף המצוי בדורבן בדרכו לצוף מכניס החרק את חדקו ללוע הכותרת, ותוך כדי כך פוגש בעמוד השחלה הקצר ומעביר לשקע שבתוך הצלקת הכדורית את גרגרי האבקה מפרח אחר שביקר בו קודם. בהוציאו את ראשו מן הפרח נבזקים עליו גרגרי אבקה מתוך חריץ שבתחתית לוע הכותרת^[5]. הצלקת מכוסה בחלקה התחתון במעין כנף, בעת יציאתו של החרק נסגרת הכנף, ובדרך זו נמנעת האבקה עצמית^[10].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיגל צנוע בוויקישיתוף

סיגל צנוע, באתר ITIS (באנגלית)
סיגל צנוע, באתר NCBI (באנגלית)
סיגל צנוע, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
סיגל צנוע, באתר צמח השדה
סיגל צנוע, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
סיגל צנוע, באתר Tropicos (באנגלית)
סיגל צנוע, באתר GBIF (באנגלית)
סיגל צנוע, באתר The Plant List (באנגלית)
סיגל צנוע, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

^ סיגל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ Viola modesta Fenzl, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² ³ ⁴ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 438-439
^ ¹ ² סיגל צנוע, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ ¹ ² ³ וולטר פרגסון, אבי שמידע, הזר ווד, מיכה לבנה, עזי פז (ע), בין שלגי חרמון, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור ורשות שמורות הטבע, עמ' 46-7
^ ¹ ² ³ ⁴ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 306
^ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 333-335
^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 270-271
^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531
^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 228

[1] סיגל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[2] Viola modesta Fenzl, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:0-3] ¹ ² ³ ⁴ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 438-439

[:2-4] ¹ ² סיגל צנוע, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[:3-5] ¹ ² ³ וולטר פרגסון, אבי שמידע, הזר ווד, מיכה לבנה, עזי פז (ע), בין שלגי חרמון, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור ורשות שמורות הטבע, עמ' 46-7

[:1-6] ¹ ² ³ ⁴ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 306

[7] Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 333-335

[8] א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 270-271

[9] א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531

[10] עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 228

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]