סטטוס אפילפטיקוס
| תחום |
נוירולוגיה  |
|---|---|
| טיפול | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
1164462 |
| MeSH | D013226 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
G41 |
| ICD-11 |
8A66 |
  | |
סטטוס אפילפטיקוס או מצב כפיוני[1] הוא מצב מסכן חיים שבו המוח מצוי בהתקף נמשך. ההגדרות שלו משתנות אבל, באופן מסורתי הוא מוגדר כהתקף מתמיד הנמשך יותר מ-30 דקות[2], או התקפים חוזרים ונשנים בלי שהחולה חוזר להכרה ביניהם האורכים יותר מ-30 דקות (בהגדרה החדשה: פירכוס הנמשך מעל ל-5 דקות או מספר פירכוסים חוזרים ונשנים מעל במשך 5 דקות ומעלה)[3]. מצב זה נחשב, תמיד, כמצב של סיכון חיים המחייב פנייה לחדר מיון[4]. ככלל יש לקרוא לאמבולנס על כל התקף הנמשך יותר מ-5 דקות. אחוז התמותה כתוצאה מסטטוס אפילפטיקוס יכול להגיע ל-30% במיוחד אם הטיפול לא ניתן במהירות. בטיפול נוירולוגי אופטימלי ופרוגנוזה נכונה יכול החולה לצאת מההתקף עם נזק מינימלי, או בכלל ללא נזק למוח ויוכל אפילו להימנע מהתקפים בעתיד.
סיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רק ל-25% מן האנשים שחוו התקפים או סטטוס אפילפטיקוס יש אפילפסיה[5]
- שבץ מוחי.
- דימום.
- סמים פסיכואקטיביים או תגובות שליליות לתרופות
- מינון לא מספיק של תרופה שנרשמה כבר לחולה.
- הפסקה הפתאומית של נטילת תרופה אנטי אפילפטית.
- צריכת משקאות חריפים בזמן נטילת תרופות נוגדות פרכוסים. לכן מייעצים לרוב החולים הנוטלים תרופות נוגדות פרכוסים להימנע מצריכת אלכוהול המהווה שילוב רעיל עם התרופות.
- דיאטה או צום בשילוב עם תרופות נוגדות פרכוסים. מי שנוטל תרופות כאלה צריכים להתייעץ עם הרופא לפני שמתחילים בדיאטה או צום.
- נטילת תרופה חדשה המפחיתה את יעילות התרופה שנוטלים כבר. הרופא הרושם את התרופה החדשה מודע לאפשרות במיוחד אם הוא מכיר את משטר התרופות של החולה ואת ההיסטוריה הרפואית שלו.
- פיתוח עמידות לתרופה אותה נוטלים כבר. זאת הסיבה מדוע עורכים בדיקות דם וניטור של ההיסטוריה הרפואית של החולה ומשטר התרופות שלו, משקל, קצב התפתחות ובדיקות אחרות.
- חבלה של החולה. זו יכולה להיות תוצאה של פציעת ספורט, תאונת דרכים, נפילה או חבלה אחרת המשפיעה על המוח. למרות שחבלות כאלה עלולות לגרום להתקפים לכל אחד הרי אלה שיש להם היסטוריה של התקפים הם יותר רגישים.
- גסטרואנטריטיס (דלקת מערכת העיכול) בזמן שלוקחים תרופות נוגדות פרכוסים. הסיבה היא שמערכת העיכול עלולה להוציא מתוכה את התרופות ובכך לגרום לגוף להיות בלא הגנה.
מצב זה יכול לקרות כהתקף האפילפטי הראשון אצל חולי אפילפסיה חדשים. אצל אנשים שאין להם אפילפסיה הסיבות כוללות:
- לקויות במוח כמו
- אלח דם
- סוגים של מחלות אוטואימוניות
- חום גבוה בצורה קיצונית, במיוחד אצל ילדים
- רמת גלוקוז נמוכה
- הפרעות אכילה
תכיפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארצות הברית מתרחשים כ-40 מקרים של סטטוס אפילפטיקוס בשנה מתוך 100,000 אנשים באוכלוסייה[6]. מספר זה כולל בין 20-10% מכל המקרים בהם זה התקף ראשון[7].
סוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן לחלק סטטוס אפילפטיקוס לשני סוגים – פרכוסי ולא פרכוסי.
פרכוסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אובדן הכרה ופרכוסים כלליים הנמשכים יותר מ-30 דקות. מצב זה מהווה סכנת חיים כאשר נזק מוחי בלתי הפיך ואף מוות יכולים להיגרם מהפרעות מערכתיות קשות המתפתחות עקב הפרכוסים[8].
לא פרכוסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקף זה מתבטא בבלבול, אובדן זיכרון של מה שאירע בזמן ההתקף, איטיות. גם במקרה כזה יש להביא את החולה לטיפול אך הסכנה בו פחותה בהרבה מאשר בסטטוס פרכוסי[9].
מוקדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקף כזה עלול להימשך זמן רב מאוד: ימים, חודשים ואפילו שנים. הוא מתבטא בקפיצות ורעד באחת הגפיים. אין אובדן הכרה ואין סיכון חיים, אך נגרם סבל רב לחולה.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהוכנס לשימוש ב-1963 הפכה דיאזפאם לתרופה הראשונה בה משתמשים במקרה של סטטוס אפילפטיקוס. למרות שהיו עוד בנזודיאזפינים כמו קלונאזפאם עברו לדיאזפאם בצורה בלעדית. מצב זה החל להשתנות עם המחקר הראשוני ב-1975 על לורזפאם. במחקר זה נמצא שההשפעות הפרמקולוגיות שלה נמשכות זמן רב יותר מאשר במינון דומה של דיאזפאם[10]. פירוש הדבר היה שלא היה צריך להזריק שוב ושוב כמו במקרה של דיאזפאם[11]. נמצא גם שחולים שקיבלו דיאזפאם היו זקוקים לצנרור קנה יותר מאשר חולים שנתנו להם פנוברביטל, פניטואין[12] או לורזפאם.
ולפורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן לתת ולפוראט בעירוי בסטטוס אפילפטיקוס.
ברביטורטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני שהומצאו הבנזודיאזפינים השתמשו בברביטורטים והם עדיין בשימוש אם אין אפשרות להשתמש בבנזודיאזפינים. משתמשים בהם על מנת לגרום לתרדמת ברביטורטית. הברביטורט הנפוץ ביותר בשימוש הוא פנוברביטל. ניתן גם להשתמש בתיופנטל או פנטוברביטל אם חייבים להפסיק את ההתקפים באופן מיידי.
תוצאה צפויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בערך אחד מתוך חמישה אנשים שלקו בסטטוס אפילפטיקוס – 42,000 במשך שנה בארצות הברית ימותו בתוך 30 יום מאז תחילת התקף הסטטוס הראשון. לרוב האנשים האלה יש בעיה בסיסית במוח הגורמת להתקפי הסטטוס, כמו גידול, דלקת במוח, פגיעה במוח או שבץ מוחי. עם זאת גם אנשים שאובחנה בהם אפילפסיה ויש להם סטטוס אפילפטיקוס נמצאים בסכנת מוות גדולה יותר[13].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל דובלין ויהודית מנליס, 2005. המדריך השלם לאפילפסיה
- יצחק שילר, אפילפסיה : מדריך לחולה ולבני משפחתו, פרולוג, 2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רונית גלעד. חומצה ולפרואית במתן תוך-ורידי -לאן?(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מַצָּב כִּפְיוֹנִי במילון רפואה (תשנ"ט), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ י. שילר. אפילפסיה, פרק 5
- ^ http://www.infomed.co.il/definition-2669/
- ^ אפילפסיה: מדריך לחולה ולבני משפחתו, פרק 5
- ^ PMID 19605972
- ^ MedRevise.co.uk Status Epilepticus article: Accessed 8th June 2010 http://www.medrevise.co.uk/wiki/Status_epilepticus
- ^ Status epilepticus: Definition from Answers.com
- ^ מיכאל דובלין ויהודית מנליס. המדריך השלם לאפילפסיה, פרק 12.
- ^ י. שילר. אפילפסיה, פרק 4
- ^ Waltregny, Alain; Jérôme Dargent (בספטמבר–באוקטובר 1975). "Preliminary study of parenteral lorazepam in status epilepticus". Acta Neurologica Belgica. 75 (5): 219–29. PMID 3939.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Walker, JE; RW Homan; MR Vasko; IL Crawford; RD Bell; WG Tasker (בספטמבר 1979). "Lorazepam in status epilepticus". Annals of Neurology. 6 (3): 207–13. doi:10.1002/ana.410060305. PMID 43112.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Orr, Richard A.; Robert J. Dimand; Shekhar T. Venkataraman; Valerie A. Karr; Kathleen J. Kennedy (בספטמבר 1991). "Diazepam and intubation in emergency treatment of seizures in children". Annals of Emergency Medicine. 20 (9): 1009–13. doi:10.1016/S0196-0644(05)82981-6. PMID 1877765.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Epilepsy Foundation
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.