סחר בין-לאומי בפרימטים
סחר בין-לאומי בפרימטים[1] נעשה בעיקר למטרות ניסויים, אך גם לשימושם של קרקסים וגני חיות, למכירת חלקי גופם, יצירת קמעות וגביעים, למטרות קוסמות ולשימוש בהם כחיות מחמד.
בין השנים 2005–2014 סחרו ברחבי העולם בכ-450,000 פרימטים חיים ובכ-11,000 פרימטים כחלקי גופות.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתרים ארכאולוגיים במרכזי הציוויליזציה האנושית שהתקיימה במצרים העתיקה ומסופוטמיה העתיקה נמצאו הוכחות לשימוש בפרימטים מתקופות אלו. השימוש בפרימטים היה למטרות שעשוע, ניצול ואכילה. כמו כן, ייחסו להם יכולות ריפוי, העלו אותם כקורבנות ועבדו אותם כאלילים.
בנוסף, יוון העתיקה והאימפריה הרומית סחרו עם מדינות אחרות בפרימטים, והשתמשו בהם לצרכים מגוונים.
אמונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצרים העתיקה הייתה אחת המדינות הראשונות בהן נעשה פולחן של פרימטים. מבין האלילים והאלילות ניתן למנות את אתום "אל הבריאה" שמתואר כקוף ירוק, הפי "בנו של הורוס", רע "אל השמש" ותחות שמתואר כבבון. על פי אותה אמונה אלילית, בהיכל השיפוט שבעולם המתים ישנם ארבעה פרימטים ששומרים על אגם האש. ייתכן שעד האלף השלישי לפני הספירה לא היו פרימטים במצרים. הפרימטים שיובאו למצרים מהאלף השלישי לפני הספירה נלקחו מארץ פונט.
מקורותיהם של המקוקים הברבריים בגיברלטר אינם ברורים דים, אך עדות גנטית תומכת בסיפורים שלפיהם הם יובאו מצפון אפריקה לצוק גיברלטר, ושימורם במקום נעשה בשל אמונות טפלות או פולחן. במהלך מלחמת הירושה הספרדית (1701–1714), הבריטים שהשתלטו על גיברלטר האמינו כי הפרימטים מביאים מזל, ולכן שלטונם בגיברלטר יארך כל עוד הפרימטים יהיו שם. אותה אמונה היא גם זו שעוררה את יבוא המקוק מצפון אפריקה כדי לשמר את הקולוניה הבריטית בגיברלטר בזמן מלחמת העולם השנייה.[3]
רפואה מסורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן עדויות לשימוש בעצמות של פרימטים למטרות יצירת שיקויים ותרופות עוד מתקופת מסופוטמיה העתיקה. באירופה במאה ה-2 נפוץ הרעיון כי ישנה תועלת בריאותית באכילת פרימטים.
בשלבים המוקדמים של העת החדשה הסחר באבני בזואר היה גדול. את אבני הבזואר ניתן היה להוציא מהקיבה או מהמעיים של קולובים, והשימוש בהם נעשה על מנת לנטרל רעל ארסן.
השימוש בפרימטים ברפואה המסורתית עדיין נפוץ כאשר בלמעלה מ-50 מדינות משתמשים בלמעלה מ-70 מינים למטרות אלו.[3]
אופנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפחות מאז ימי הביניים החל הסחר בפרוות של פרימטים. הפרווה השחורה-לבנה של הקולובוס גרזה שימשה ליצירת ביגוד טקסי, כיסויי מגנים ותחפושות מעוצבות. בימי הביניים ייצאו סוחרים ערבים את הפרווה של הקולובוס גרזה לאירופה, שם השימוש בה צבר תאוצה, בה בעת עם גדילת היצוא של הפרווה לאירופה. בשלבים מאוחרים יותר גבר השימוש והייצוא של הפרווה עם השימוש ברובים, במקום קשתות וחצים, למטרות ציד.
בשנת 1892, כ-175,000 פרוות יוצאו לאירופה. במהלך התקופה בה הפרווה של הקולובוסים הייתה בשיא האופנה, נהרגו כ-2 מיליון קולובוסים. מאוחר יותר, במאה ה-20, האופנה של פרוות הקולובוסים פסקה.[3]
חיות מחמד
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרימטים, בעיקר גנונים, יובאו למצרים העתיקה מרחבי אפריקה, ושימשו שם כחיות מחמד. ביוון העתיקה משפחות אמידות השתמשו בגנונים ובמקוקים ברבריים לפחות מהמאה ה-7 לפני הספירה, ומינים נוספים הגיעו לאירופה בשיירות סוחרים מהודו. כמו כן, הרומאים ייבאו פרימטים כחיות מחמד עוד משנת 50 לפני הספירה.
באמצע המאה ה-17 הפרימטים בבריטניה היו מקור גדול לשעשוע וחיות מחמד, ושר האוצר של אותה תקופה שקל להעלות את המס על פרימטים כפתרון להעלאה משמעותית של הפדיון המדיני. באופן בלתי נמנע, בתקופה מאוחרת יותר כאשר ניתן היה לקנות פרימטים בקנה מידה גדול, הם פסקו להיות סמל סטטוס גדול וערכם ירד.[3]
ניסויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד המניעים העיקריים לסחר בין-לאומי בפרימטים הוא מחקרים. עוד מתקופת האימפריה הרומית השתמשו בפרימטים למחקרים רפואיים. אחד מכתביו המפורסמים ביותר של קלאודיוס גלנוס, רופא החצר של הקיסר הרומי מרקוס אורליאוס, בנושא אנטומיה התבסס על ביתור של מקוק.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 חוקרים רבים הפנו את תשומת לבם למוחם של הפרימטים ולקווי הדמיון שלהם עם המוח האנושי. החוקרים מיפו את המוח של חלק מהפרימטים, והפרימטים נעשו למודל ביו-רפואי עיקרי.
במאה ה-20, מאות אלפי פרימטים יובאו ממגוון מדינות, בעיקר מהודו, קולומביה ופרו, למטרות תעשיית המחקר הביו-רפואית. הסחר הגיע לשיאו באמצע המאה ה-20. בשנות ה-50 של המאה העשרים הודו יצאה לארצות הברית בכל שנה בין 100,000 ל-200,000 מקוקי רזוס, ובעקבות חוסר היכולת לעמוד בכמויות הגדולות צנח יצוא מקוקי רזוס לכ-20,000 בשנת 1975. בשנת 1978 חדלה הודו לייצא מקוקים לארצות הברית, ומאוחר יותר לכל שאר המדינות.
בין השנים 1970–1975 סחרו ברחבי העולם בכ-4 מיליון פרימטים, כמעט כולם נתפסו בטבע, והשאר תוצר של הרבעה.[3]
המדינות והחברות המעורבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית עומדת בראש רשימת המייבאות עם יבוא של כשליש מסך כל הפרימטים הנמכרים ברחבי העולם. אחריה ברשימה נמצאת בריטניה, ואחריהן יפן, רוסיה, הולנד, צרפת, טאיוואן, קנדה, ספרד ועוד.
הפרימטים מיובאים מהאזורים הטבעיים שלהם מהמדינות אינדונזיה, מלזיה, קניה, תאילנד, הפיליפינים, מאוריציוס, קמבודיה ווייטנאם, דרום אפריקה, סורינאם, ברבדוס ובראשן סין.[4]
החברות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברחבי העולם קיימות עשרות חברות המעורבות בסחר בפרימטים. בסין קיים מספר החברות הגדול ביותר. רוב הפרימטים הנמכרים על ידי החברות הסיניות מיובאים משכנותיה של סין, ומורבעים ומוחזקים במרכזי ההחזקה של החברות הסיניות שמהן הם מיוצאים. הסחר העיקרי של החברות הסיניות הוא בזן "מקוק ארוך זנב".
בווייטנאם נמצא מתקן ההחזקה וההרבעה הגדול ביותר בעולם, שבשיא יכולתו מכיל כ-30,000 פרימטים. המתקן נמצא קרוב לגבולה של וייטנאם עם קמבודיה, ושייך לחברת הבת "Nafovanny", שעל שמה נקרא גם המתקן. את הפרימטים שמגיעים למתקן לוכדים בסביבתם הטבעית, ומחזיקים בכלובים משותפים בתנאים מחפירים. במתקן ההחזקה מרביעים אותם, חלקם מתים, ואלו ששרדו נמכרים למעבדות ולחברות הרבעה ומכירה.[5] המסע אל המדינות הזרות ממתקן "Nafovanny" נמשך בין-30 ל-70 שעות, ובמהלכו הפרימטים כלואים ואחוזי פחד.[6][7]
מאוריציוס מהווה את מקור הסחר במקוקים ארוכי זנב השני בגודלו אחרי סין. חברת "Bioculture", שנוסדה בשנת 1984, היא החברה העיקרית הפועלת באי. לרשות החברה עומדים מתקני החזקה, למעלה מ-200 עובדים ומתקני הרבעה בהם היחס הוא 40–45 נקבות ל-2 או 3 זכרים. בשנת 2008 יצאה החברה 2,269 פרימטים לארצות הברית.[8]
תהליך הלכידה וההחזקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הפרימטים לוכדים חקלאים ואנשי כפרים באמצעות הצבת פתיונות ברשתות ובכלובים. משפחות שלמות יכולות להיתפס ברשתות, וכל פרימט שנתפס ואינו רצוי מומת ונמכר כאוכל. לפעמים מפילים הלוכדים את האימהות מהעצים על ידי כך שהם יורים בהן, ובכך מורידים גם את צאצאיהן אחוזי הפאניקה שנצמדים לגוף של אימם. הפרימטים ששרדו מועברים עם מעט אוכל ומים, אם בכלל, בכלובים שבהם לרוב אינם יכולים לעמוד, ורבים מתים, למרכזי החזקה מטונפים ועמוסים יתר על המידה. לאחר מכן, נעשה ניפוי שבו האמהות והגורים מקבלים עדיפות, והחולים, הרזים והזקנים לא עוברים. משם הם מופצים ברחבי העולם במטעני מטוסים.[9][10]
בחקירה שנעשתה בשנת 1992 על ידי "Cruelty Free International", נמצא כי כ-75% מהפרימטים המובאים אל מרכזי ההחזקה הם בעלי סיכוי להיהרג עוד כשהם במרכזים.
ניסויים בפרימטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב הפרימטים משמשים לניסויים במעבדות למטרות מחקרים בנושאי בדיקת מינוני רעילות בחומרים רפואיים ולא רפואיים, מחלות זיהומיות כמו איידס, אבולה ודלקת כבד; נוירולוגיה, קוגניציה, התנהגות, התרבות, גנטיקה וקסגוגרפט.
בישראל חוק צער בעלי חיים משנת 1994 קבע את הקמת המועצה לניסויים בבעלי חיים האחראית על קביעת היתרים, כללים, דרכים לעריכת הניסויים, פיקוח על בריאות בעלי החיים, מניעת מחלות והמתתם של בעלי החיים בתום הניסוי במידת הצורך. החוק מוסיף וקובע כי ניסויים בהם יש גרימת סבל או כאב יבוצעו בהרדמה כללית או מקומית או באלחוש, ובמקרים בהם בעל החיים מחויב במיתה לאחר הניסוי המתתו תתבצע לפני שובו להכרה. כמו כן, שימוש בחיות מפותחות, דוגמת פרימטים, יוגבל ככל האפשר.[11]
בשנת 2016 השתמשו במדינת ישראל ב-46 פרימטים למטרות מחקר.[12]
בארצות הברית משתמשים למטרות ניסויים בכ-65,000 פרימטים בכל שנה, ועוד כ-7,000 פרימטים מנוצלים ברחבי מדינות האיחוד האירופי. רובם תוצר של הרבעה, והשאר נקנו לאחר שנתפסו בטבע.[13]
השימוש העיקרי בפרימטים נעשה בשלושה סוגים של מקוק, וכמו כן נעשה שימוש מועט יותר במרמוסטים, טמרינים, קופי עכביש, דורוקולים, קופי ורווט, קופי סנאי ובבונים; ובנוסף נעשה שימוש בהומינידיים כגון בבונים גורילות, שימפנזות ואורנגאוטנים.[14]
השימוש בפרימטים מעורר מחלוקת. על פי ארגון החסד "Nuffield Council On Bioethics", השימוש בהם נעשה משום שמוחם חולק מאפיינים תפקודיים ומבניים עם המוח האנושי. אך בעוד היתרון המדעי הזה נכון, משמעות הדבר היא שהם גם חווים סבל וכאב כמו בני אדם.
בשנת 2004 הקצתה ארצות הברית 5.6 מיליארד דולר אמריקני לפרויקט בשם "BioShield" שאחת ממטרותיו הייתה עריכת מחקר בנוגע למתקפה אטומית וביו-כימית. בשנה שלאחר מכן, מספר הפרימטים המיובאים לארצות הברית זינק מכ-18,500 בשנת 2004 (שנת תחילת הפרויקט) למעל 26,000 בשנת 2005, ומספר הפרימטים המיובאים בארבע השנים שלאחר מכן נותר במגמת עלייה.[15]
המעמד המשפטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרימטים לא מוגדרים כבעלי זכויות כשל בני אדם ברוב תחומי השיפוט, ולכן ההגנה עליהם מפני הגדרתם כסחורה מוגבלת ואינה מתאפשרת ברוב המקרים.
המעמד של הפרימטים ממשיך לעורר ויכוח רב. הארגון "Great Ape Project" טוען כי יש לאסור באמצעות חוק את עינוים של הומינידיים (גורילות, אורנגאוטנים, שימפנזות ובבונים); וכי יש להעניק להם מעמד חוקי מוגבל, זכות לחיות והגנה על החופש האינדיבידואלי.[16]
ב-25 ביוני 2008 הפכה ספרד למדינה הראשונה שהכריזה על הרחבת זכויותיהם של הומינידיים בהתאם להצעה של הארגון "Great Ape Project". המונח "עינויים" כולל ניסויים רפואיים וכליאה שרירותית, כמו זו שמתבצעת עבור צילומי סרטים ועבור קרקסים. משמעות הדבר הייתה צניחה משמעותית בסחר בהומינידיים בספרד.[17]
ישנו מספר הולך וגובר של ממשלות שמעגנות בחוק איסורים על השימוש בהומינידיים, ובכך מפחיתות את הסחר. בין השנים 2000–2008 ניו זילנד, הולנד, שוודיה, אוסטריה ובלגיה אסרו את השימוש בהומינידיים למטרות מחקר.[18][19]
בשנת 2013 אסר האיחוד האירופי את השימוש בהומינידיים למטרות מחקר תחת מספר תנאים. כמו כן, באותה שנה השימוש בפרימטים במחקרים הוגבל למקרים בהם אין שיטות אלטרנטיביות אופציונליות, למחקרים בסיסיים וישומיים ולמבחני איכות ובטיחות של מוצרים.[20]
המחאה נגד חברות התעופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגון PETA וקבוצות נוספות הפעילו ועודן מפעילות לחץ רב על חברות התעופה על מנת לשים סוף לשינוע פרימטים וחיות אחרות למעבדות. על פי PETA, למעלה מ-110 חברות תעופה מסרבות להטיס פרימטים, רבות מהן החלו לסרב רק לאחר איומים על פתיחה בקמפיינים.
חברת התעופה אל על הטיסה במשך שנים פרימטים שגידלו ב"חוות מזור" בישראל למכוני מחקר בחוץ לארץ. באוגוסט 2010 הודיעה אל על כי תפסיק להטיס פרימטים למטרות ניסויים, וזאת בעקבות מאבק שניהלו ארגונים לזכויות בעלי חיים מול אל על. עם זאת, בעקבות תביעה מצד חוות מזור, בית המשפט הוציא צו זמני אשר חייב את אל על להמשיך להטיס פרימטים[21]. אל על חזרה בה מהחלטתה, ולאחר מכן חזרה לסרב להטיסם למטרות ניסויים ומחקר רפואי. באוגוסט 2014, בתום מאבק של כ-15 שנה בין אל על לחוות מזור, קבע בית המשפט העליון כי אל על רשאית לחדול מהטסת פרימטים למטרות ניסויים ומחקר רפואי.[22]
חברת התעופה "אייר פראנס" נותרה חברת התעופה הגדולה האחרונה שממשיכה להטיס פרימטים למעבדות ומצדדת בפרקטיקה זו בטענה שיש בהם צורך למחקרים.[23][24]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'פרי גטלמן, ניו יורק טיימס, מוכים, מסוממים ומנוצלים: הסחר הבלתי חוקי בקופי האדם נעשה במחשכים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2017- ג'ונתן פרנקלין, בלומברג ביזנסוויק, העסק המלוכלך של הלבנת קופים, באתר TheMarker, 28 באפריל 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המושג "פרימטים" בערך זה אינו כולל את האדם הנבון, שאף הוא מין בסדרה פרימטים.
- ^ Estrada, Alejandro; Garber, Paul A.; Rylands, Anthony B. (18 בינואר 2017). "Impending extinction crisis of the world's primates: Why primates matter". Science Advances. doi:10.1126/sciadv.1600946.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Wich, Serge A.; Marshall, Andrew J. (7 ביולי 2016). An Introduction to Primate Conservation. OUP Oxford. ISBN 978-0-19-100850-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ National Research Council (US) Institute for Laboratory Animal Research, International Coordination of Nonhuman Primates, National Academies Press (US), 2011. (באנגלית)
- ^ Cruelty Free International (2011-11-07), BUAV investigation inside the world's biggest monkey factory farm, נבדק ב-2017-10-15
- ^ Primate testing in Europe: Save the primates*, www.savetheprimates.org (באנגלית)
- ^ Primate Protection by IPPL, www.animalliberationfront.com
- ^ National Research Council, Division on Earth and Life Studies, Institute for Laboratory Animal Research, International Perspectives: The Future of Nonhuman Primate Resources, Proceedings of the Workshop Held April 17-19, 2002, National Academies Press, 2003-08-29. (באנגלית)
- ^ "Primates in Laboratories". PETA (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-10-11.
- ^ .Trafficking in Misery: The Primate Trade, .Howard, Linda & Jones, Dena, 3.11.2000
- ^ ד"ר איתי גל, ניסויים בבעלי חיים: למה הם הכרחיים - וכיצד מבוצעים?, באתר ynet, 19 בספטמבר 2014
- ^ מיטל יסעור בית-אור, משרד הבריאות: עליה בניסויים על בעלי חיים, באתר ישראל היום, 17 במאי 2017
- ^ The ethics of research involving animals. Nuffield Council on Bioethics. 2005. אורכב מ-המקור ב-2008-08-07. נבדק ב-2008-07-16.
- ^ "A Demographic Analysis of Primate Research in the United States" , 2008-06-25
- ^ AgustÃn Fuentes, The International Encyclopedia of Primatology, 3 Volume Set, John Wiley & Sons, 2017-04-24. (באנגלית)
- ^ "Spanish parliament to extend rights to apes". Reuters. 2008-06-25. נבדק ב-2017-10-13.
- ^ Glendinning, Lee (2008-06-26). "Spanish parliament approves 'human rights' for apes". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-10-13.
- ^ "Canada's Position on Chimpanzees in Research" (באנגלית). נבדק ב-2017-10-13.
- ^ Bree Rodrigues, eBree Web Design, Cambridge, MA, International Bans | Laws | Release & Restitution for Chimpanzees, www.releasechimps.org
- ^ DIRECTIVE 2010/63/EU OF THE EUROPEAN PARLIAMENT AND OF THE COUNCIL (22 בספטמבר 2010). "on the protection of animals used for scientific purposes". pp. 33–79.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ איתמר לוין, סופית: אל-על תפסיק הטסת קופים לניסויים, באתר News1, 2010
- ^ פסק הדין המלא: ע"א 6763/13 חוות בי אפ סי בע"מ נ. אל על נתיבי אויר, ניתן באוקטובר 2014
- ^ "Airlines That DO and That DO NOT Ship Primates to Labs". PETA (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-10-11.
- ^ Meikle, James (2014-05-20). "Jane Goodall and Peter Gabriel urge Air France to stop ferrying lab monkeys". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-10-11.