לדלג לתוכן

סופי בלקאול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סופי בלקאול
Sophie Blackall
סופי בלקאול ביום ולנטיין 2013, באירוע במוזיאון התחבורה של ניו יורק
סופי בלקאול ביום ולנטיין 2013, באירוע במוזיאון התחבורה של ניו יורק
לידה 2 ביולי 1970 (בת 54) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Sophie Jocasta Blackall עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
www.sophieblackall.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סופי ג'וקסטה בלקאול (באנגלית: Sophie Jocasta Blackall; נולדה ב-2 ביולי 1970) היא אמנית, סופרת ומאיירת ספרי ילדים אוסטרלית אשר חיה בברוקלין, ניו יורק[1].

זכתה במדליית קלדקוט פעמיים[2].

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלקאול נולדה במלבורן, אוסטרליה בשנת 1970[3]. ב-1992, קיבלה תואר ראשון בעיצוב מאוניברסיטת סידני[4].

בתחילת דרכה עסקה בלקאול במגוון תחומים, כמו ציור דמויות רובוטיות עבור פארקי שעשועים, ויצירת מדריכים למטלות הבית[5]. היא גם הציגה את ציוריה בגלריות בסידני ובמלבורן[5]. ב באותה תקופה היא התחתנה וילדה שני ילדים[6].

בשנת 2000 זכתה בהגרלה על אשרת הגירה והיגרה עם משפחתה לברוקלין, ניו יורק[3]. היא עבדה בעבודות עריכה שונות ויצרה פרסומות מונפשות לשוק הבריטי[3].

בלקאול החלה לאייר ספרי ילדים בשיתוף פעולה עם סופרים שונים. ספרה המאויר הראשון, "משאלתו של רובי" מאת שירין ים ברידג'ס, זכה בפרס הספר של עזרא ג'ק קיטס לשנת 2003[6]. בסופו של דבר, היא החלה לכתוב ספרי ילדים בעצמה, בעוד היא ממשיכה בעבודתה כמאיירת.

ספרה הראשון למבוגרים, "טיסה מפוספסת: אהבה, אבידות ומציאות" שיצא בשנת 2011, התבסס על בלוג אשר פרסם הודעות אנונימיות על זרים שמחפשים את אהוביהם[5]. היא איירה סדרת ציורים עבור הספר, המבוססת על חלק מהמסרונים הללו, וכן הכינה כרזה שהוצגה בקרונות הרכבת התחתית של ניו יורק בשנה שלאחר מכן[5].

שיתוף הפעולה שלה, ב-2015, עם אמילי ג'נקינס, "קינוח משובח: ארבע מאות, ארבע משפחות, פינוק אחד טעים", זכה לשבחים על ידי המבקרים אך הפך לנושא שנוי במחלוקת בשל תיאורי העבדות המפורטים בספר[7][8][9].

היא זכתה במדליית קולדקוט לשנת 2016 עבור "מציאת וויני: הסיפור האמיתי של הדוב המפורסם ביותר בעולם"[10]. ובמדליית קולדקוט לשנת 2019 עבור ספרה: "שלום מגדלור"[11].

נכון לשנת 2016, היא איירה יותר מ-30 ספרים לילדים[3][5][12], כולל סדרת אייבי ובין. בסדרה היא שיתפה פעולה עם הסופרת אנני בארוז. רוב עבודתן נעשתה בעזרת הדואר האלקטרוני והן לא נפגשו באופן אישי עד מחצית העבודה שלהן על הסדרה[13].

בלקאול גם שיתפה פעולה עם מחברים כמו ג'קלין וודסון, ג'ון במלמנס מרציאנו, ג'יין יולן ומג רוסוף. עבודתה כוללת גם פרסומות מונפשות בטלוויזיה ואיורי מערכת לעיתונים ומגזינים[5].

היא מציירת איור נסתר של לוויתן בכל ספר, לכבוד הרומן מובי דיק, מאת הרמן מלוויל[14][13]. בלקאול מתארת שהיא נפגעת כאשר סופר מתייחס לספר מאויר כ"ספר שלו", שכן היא מרגישה שזה מפחית מהתפקיד המהותי של האיורים בספר[15].

בלקאול נפצעה קשה בידה בנפילה בזמן שעבדה בקייטנה[3], וטיפולי פיזיותרפיה שיקומית הצליחו רק באופן חלקי דבר שייתכן ויאלץ אותה לוותר על רישום מדויק, ולשנות את שיטות היצירה שלה[3]. היא עובדת על הסבת בית חווה בצפון מדינת ניו יורק למקום מפלט לסופרים ואמנים, וחושבת לכתוב יותר ספרים בעצמה[3].

בשנת 2022 בלקאול מונתה לחברה במסדר אוסטרליה ביום ההולדת של המלכה[16].

ספריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאיירת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Witches of Benevento series (ג'ון במלנמס מרציאנו)
    • Mischief Season (2016)
    • The All-Powerful Ring (2016)
    • Beware the Clopper! (2016)
    • Respect Your Ghosts (2017)
  • A Voyage in the Clouds: The (Mostly) True Story of the First International Flight by Balloon in 1785 (מת'יו אולשן, 2016)
  • Finding Winnie: The True Story of the World's Most Famous Bear (לינדזי מאת'יק, 2015)
  • A Fine Dessert: Four Centuries, Four Families, One Delicious Treat (אמילי ג'נקינס, 2015)
  • And Two Boys Booed (by Judith Viorst, 2014)
  • The Mighty Lalouche (מת'יו אולשן, 2013)
  • The 9 Lives of Alexander Baddenfield (ג'ון במלמנס מרציאנו, 2013)
  • סדרת אייבי ובין (אנני בארוז, 2006–2013)
  • Mr. and Mrs. Bunny—Detectives Extraordinaire! (by Polly Horvath, 2012)
  • Take Two! A Celebration of Twins (by J. Patrick Lewis and Jane Yolen, 2012)
  • The Crows of Pearblossom (by Aldous Huxley, 2011)
  • Spinster Goose (by Lisa Wheeler, 2011)
  • Edwin Speaks Up (by April Stevens, 2011)
  • Pecan Pie Baby (by Jacqueline Woodson, 2010) – זוכה פרס ספריית הורן של הבוסטון גלוב ומגזין הורן בוק
  • Big Red Lollipop (רוקסאנה ח'אן, 2010)
  • Wombat Walkabout (קרול דיגורי שילדס, 2009)
  • Jumpy Jack and Googily (מג רוסוף, 2008)
  • What's So Bad About Being an Only Child? (קארי בסט, 2007)
  • Wild Boars Cook (מג רוסוף, 2008)
  • Meet Wild Boars! (מג רוסוף, 2005) – זוכה פרס המייסדים של אגודת המאיירים
  • Red Butterfly: How a Princess Smuggled the Secret of Silk Out of China (דבורה נוייס, 2007)
  • Summer is Summer (פיליפ ודייוויד גרשרטור, 2006)
  • Ruby's Wish (שירין ים ברידג'רס, 2002) – winner of זוכה פרס עזרא ג'ק קיטס למאיירת הטובה ביותר

כסופרת ומאיירת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "This Valentine's Day, A Sweet Look At Almost Love". NPR. 12 בפברואר 2011. נבדק ב-19 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Brill |, Pamela. "Sophie Blackall Named 2024 Children's Book Week Poster Artist, Inaugural Spokesperson". PublishersWeekly.com (באנגלית). נבדק ב-2024-03-29.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Sophie Blackall: Drawing the World 'Round" (Transcript of video interview). Articulate. The Articulate Foundation. נבדק ב-2021-08-01.
  4. ^ "Sophie Blackall". 200 Women (באנגלית). Blackwell and Ruth Ltd. נבדק ב-2021-08-01.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 "Sophie Blackall's Bio". Measles & Rubella Initiative (באנגלית). American Red Cross. נבדק ב-2021-08-01.
  6. ^ 1 2 "Sophie Blackall". Our White House | Looking In, Looking Out. The National Children's Book and Literacy Alliance. נבדק ב-2021-08-01.
  7. ^ "The Kids' Book 'A Fine Dessert' Has Award Buzz — And Charges Of Whitewashing Slavery". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2018-03-29.
  8. ^ Schuessler, Jennifer (2015-11-06). "'A Fine Dessert': Judging a Book by the Smile of a Slave". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-03-29.
  9. ^ "A Fine Dessert". Texas Bluebonnet Award 2016-2017 (באנגלית אמריקאית). 2015-10-28. נבדק ב-2018-03-29.
  10. ^ Gilmore, Natasha (12 בינואר 2016). "Celebrating with 'Champagne and Donuts': Sophie Blackall on Her 2016 Caldecott". Publishers Weekly. נבדק ב-19 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "2019 Youth Media Award Winners". American Libraries Magazine (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-01-29.
  12. ^ Murphy, Kate (23 ביולי 2016). "Opinion | Sophie Blackall". The New York Times. נבדק ב-2021-08-01. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 "Sophie Blackall, illustrator at large". Brooklyn Paper. 26 בספטמבר 2013. נבדק ב-2021-08-01. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Martinez-Neal, Juana (3 בדצמבר 2013). "A Mini-Interview with Sophie Blackall". Juana Martinez-Neal. נבדק ב-2021-08-01. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Reinhardt, Jennifer Black (2018-06-12). "Sophie Blackall is in the (Light)house! An INTERVIEW!!!!! Yay!!!!". picturebookbuilders.com. נבדק ב-2019-01-29.
  16. ^ "Ms Sophie Jocasta Blackall". It's an Honour. נבדק ב-2022-06-12.
  17. ^ "We Love These New York Times' Best Children's Books of 2020". Brightly (באנגלית אמריקאית). 2020-12-02. נבדק ב-2020-12-07.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סופי_בלקאול&oldid=40165202"