סוסיתא (מכונית)
.jpg)
סוסיתא היא מכונית שיוצרה על ידי יצרנית הרכב הישראלית "אוטוקרס"[1], תחילה בחיפה, ובהמשך בטירת כרמל, בשנים 1960–1978. ה"סוסיתא" יוצרה בתצורות סטיישן, מסחרית וטנדר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1952 פנה לדיסלאב שנלר, יהודי יוצא סלובקיה, לחברת Reliant הבריטית. רילאיינט יצרה באותה עת רכב תלת-גלגלי זול, בעיקר להובלה עירונית קלה, ושנלר קיבל את הזיכיון להרכבתו בחיפה. החברה שהקים שנלר, "מוסכים ומכוניות בע"מ", לא הייתה יותר מאשר בית מלאכה קטן, עם תפוקה דלה של עשרות יחידות עד לשנת 1955. עם המעבר של רילאיינט, ואיתו גם של המרכיב הישראלי, לשימוש בתאי נהג העשויים סיבי זכוכית (פיברגלס), צדה החברה את עינו של יצחק שובינסקי, סוחר חיפאי[2], שנכנס לשותפות במפעל, שינה את שמו ל"אוטו-קרס", וצירף לשותפות גם את החברה הא"י לאוטומובילים, יבואנית פורד. כעת פנה לרילאיינט כדי שזו תפתח עבורו רכב מסחרי קל, ארבע-גלגלי, המבוסס על מרכב מיצור מקומי מפיברגלס, ורכיבים מכניים מיובאים מפורד אנגליה, בעיקר[3].
בספטמבר 1958 יוצרה המכונית הראשונה, שנמכרה תחילה בשם "Regent IV" (ריג'נט ארבע) בשוק המקומי, ובשם "Sabra" בשוקי היצוא[2]. גרסת הסטיישן של תחילת 1960 נמכרה בישראל כ"צברה". בסוף 1959 נולדה הסוסיתא. אוטוקרס הכריזה על תחרות לבחירת שם למכונית הישראלית. 2,355 הצעות הוגשו, ומהן נבחר השם "סוסיתא", שהוגש על ידי שבעה משתתפים, בנפרד[4]. בפרס, בסך 500 לירות, זכה יוסף שוב, שהיה אז סטודנט צעיר לאגרונומיה מהפקולטה לחקלאות ברחובות.
המכונית עצמה, עד אז רק בגרסאות מסחרית סגורה וסטיישן, התבססה על חלקי פיברגלס שחוברו זה לזה באמצעות קרשים. הרצפה הייתה עשויה מעץ לבוד. המוצר היה פרימיטיבי, ורק 300 יחידות ממנו יוצרו בשנת הדגם 1960. ועדת הרכב הממשלתית חייבה יצוא של שליש מן הכמות הזו.
בקיץ 1961 עברה הסוסיתא, שהוצעה גם בגרסת טנדר מזה כשנה, תכנון מחדש. המכונית החדשה[5][6], שפותחה ברילאיינט במסגרת פרויקט FW2, עם סיוע מסוים מצד מהנדסי אוטוקרס, התהדרה במרכב פיברגלס אחוד ואיכותי בהרבה. חצי שנה מאוחר יותר הושלם התהליך עם רצפת פיברגלס והחלפת הדלתות האחוריות. במקביל לפתיחתו של השוק הישראלי לרכישה חופשית של כלי-רכב, וביטול מכסות היצוא, עלה מאוד גם קצב היצור. הסוסיתא הזו, דגם 1962, יוצרה ב-1,216 יחידות.
המכונית החדשה, שעיצובה החיצוני דמה לזה של מכוניות בריטיות מן העשור הקודם, זכתה עד מהרה לכינוי העממי "קובייה". יצורה של הקוביה הסתיים בקיץ 1966, עם ירידתו של הטנדר האחרון מקוי ההרכבה בטירת כרמל. בסך הכל יוצרו 8,670 "קוביות", שהפכו אותה לדגם הסוסיתא הנמכר ביותר.
ב-1962 הרחיבה אוטוקרס את קשת דגמיה, והציגה (תחילה כאב-טיפוס מתוצרת בריטית) את ה"כרמל", סדאן קטנה בת שתי דלתות. בשבע השנים הבאות התעצמה אוטוקרס, והציגה קשת רחבה של מכוניות זולות, בעיקר לעבודה, וכן מכונית משפחתית טריומף 1300 מתוצרת Triumph הבריטית. הסוסיתא עצמה עברה עדכון מקיף ב-1965[7][8], ואחר כך ב-1968, כטנדר.
בשנת 1967 עמד מחירה של סוסיתא 12 סטיישן על 10,970 לירות[3].
ב-1970 הושק דגם הסוסיתא 13/60, במרכב סטיישן, טנדר, וסדאן (כרמל דוכס). בהמשך להסכם שחתם שובינסקי עם סטנדרט-טריומף הבריטית, הסוסיתא 13/60 נבנתה על שלדת טריומף הראלד, והשתמשה במנוע ובגיר של ההראלד 13/60 (מנוע 1,296 סמ"ק, הספק 61 כ"ס). הקיטים (שלדה, מנוע, גיר, וחלקים נוספים) שסיפקה טריומף, שימשו גם בכל דגמי ההמשך, כולל דגמי הרום כרמל, עד להפסקת הייצור ב-1978.
לאחר שאוטוקרס פשטה את הרגל, בנובמבר 1971[3], פסק פיתוח המכוניות לזמן ממושך. החברה שהוקמה ב-1974, "רום כרמל", המשיכה בייצור מערך הדגמים של אוטוקרס. בשנים 1976–1978 יצרה רום כרמל את טנדר הסוסיתא בגרסתו מ-1968, עם מנוע "פורד" 1,300 סמ"ק. באוגוסט 1978 יוצרה הסוסיתא האחרונה. מפעל אוטוקרס, בגלגולו כ-"רום כרמל", סגר את שעריו באופן סופי בשנת 1981. כיום נחשבת הסוסיתא לרכב אספנות[9].
בפולקלור הישראלי הייתה הסוסיתא מושאה של אגדה אורבנית לפיה גמלים היו נוהגים ללעוס את חלקי הפיברגלס של המכונית[2][10].
ייצור "סוסיתא"
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוצרו 8,655 יחידות מדגם סוסיתא "קובייה" (בשנים 1961–1966)[11]
- יוצרו 7,600 יחידות מדגם "סוסיתא 12" בתצורות סטיישן וסדאן (כרמל) (1964–1970)
- יוצרו 15,400 יחידות מדגמי "כרמל/סוסיתא טנדר" (1967–1975)
- יוצרו 3,300 יחידות מדגם "סוסיתא 13/60", בתצורות סטיישן וסדאן (כרמל דוכס) (1970–1975)
- יוצרו 3,759 יחידות מדגם "רום כרמל" (1978–1981)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל תמיר, בן הארץ הזאת, כרך שני, זמורה ביתן מוציאים לאור, עמ' 1400–1407
- גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש – סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "קובייה על גלגלים", עמ' 76–79
- רענן שקד "נגמר לנו הסוסיתא", ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים, גיליון 2967, 9 באפריל 2021, עמודים 56–59
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נתי גבאי, איך קיבלה הסוסיתא את שמה? בשירותים, באתר ynet, 2 באפריל 2018
נירית אנדרמן, "ספק אם האוטו הזה בכלל היה ראוי להיקרא אוטו", באתר הארץ, 12 באפריל 2021
"כל המרכב יוצר בעבודת יד": עלייתה ונפילתה של הסוסיתא, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:26)- סיפורה של אוטוקרס הישראלית, באתר קולקט
- מידע על סוסיתא בקטלוג הספרייה הלאומית
- מורן שוב, האיש שנתן את השם סוסיתא לסוסיתא, באתר מגזין untitled
- אודי עציון, הייתם משלמים 300 אלף שקל עבור סוסיתא ספורט?, באתר ynet, 25 בנובמבר 2020
- אילנה שטוטלנד, סוסיתא - מסע בעקבות הישראליות: הרכב הפשוט שמצליח להעלות זיכרונות נעימים, באתר מעריב אונליין, 26 בספטמבר 2024
- דניאל שמיל, חלומות, רומנטיקה ותכנוני מס: מה נשאר מהסוסיתא אחרי 50 שנה, באתר TheMarker, 2 באוקטובר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עלון תעשיית המכוניות בישראל 16 דצמבר 2014, באתר התאחדות בולאי ישראל
- ^ 1 2 3 איטה גליקסברג, סוס לא מנצח, סרטון בערוץ "של "כאן חדשות"", באתר יוטיוב, 18 באפריל 2021
- ^ 1 2 3 דניאל שמיל, 100 אלף שקל בשביל סוסיתא: האינטרסים מאחורי הרכב הישראלי הראשון, באתר TheMarker, 2 באוקטובר 2024
- ^ סוסיתא - שם המכונית הישראלית, הַבֹּקֶר, 29 בדצמבר 1959
- ^ איך עושה סוסיתא?
- ^ סוסיתא (לא) סטנדרטית
- ^ הסוסיתא והטרייומף של מאלטה
- ^ סוסיתא 12 – המיני-ואן הראשון
- ^ דיוויד סלע, סוסיתא, באתר ישראל היום, 15 בנובמבר 2019
- ^ מועדון פיברקלאב סוגר את הקיץ – גמלים אוכלים סוסיתות?, ששי כהן, 31 באוגוסט 2013, באתר wheel
- ^ אודי עציון "אז למה לא מייצרים מכונית בישראל?" ידיעות אחרונות, ידיעות רכב, 9 בפברואר 2018, עמוד 14