סוויטה צרפתית
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אירן נמירובסקי |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה |
רומן  |
| נושא |
הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה, The Exodus |
| מקום התרחשות |
צרפת, אלייה, Paray-le-Monial, מולן, Bussy-Saint-Georges, וישי, אורליאן |
| תקופת התרחשות |
הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה, פסחא, The Exodus, צרפת של וישי, המלחמה המדומה, Operation Paula, 1941 |
| הוצאה | |
| הוצאה | Denoel |
| הוצאה בשפת המקור | 2004 |
| תאריך הוצאה |
31 באוקטובר 2004 |
| מספר עמודים | 443 |
| עורך |
מרים אניסימוב |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כתר |
| תאריך | 2006 |
| תרגום | ניר רצ'קובסקי |
| פרסים | |
|
פרס רנודו (2004) | |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 9650714251 |
  | |
סוויטה צרפתית (בצרפתית: Suite française) הוא ספרה של הסופרת אירן נמירובסקי. הרומן נכתב בשנים 1941–1942, ומתאר את פלישת גרמניה הנאצית לצרפת במלחמת העולם השנייה ביוני 1940, ואת החיים תחת הכיבוש הנאצי. כתיבת הרומן נקטעה עם מעצרה של נמירובסקי ב-13 ביולי 1942 על ידי המשטרה הצרפתית, ששילחה אותה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספתה.
גילוי הרומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתבי היד המכילים את הרומן התגלו כשישים שנה לאחר כתיבתו במזוודה שליוותה את בנותיה של נמירובסקי, דניז ואליזבת, לאורך המלחמה. דניז סיפרה כי נמנעה מלקרוא את כתבי היד מחשש שמדובר ביומן אישי של אמה, אולם בשנת 1997 החליטה להפקיד את עיזבונה של נמירובסקי ב"מכון הזיכרון לספרות עכשווית" (IMEC) ואזרה אומץ לקרוא בכתבים, שהתגלו כרומן[1]. היצירה יצאה לאור בצרפת בשנת 2004 בבית ההוצאה Denoel, הפכה לרב מכר ותורגמה למעל שלושים שפות[2]. היצירה זכתה בפרס "רנודו" ויצרה תקדים כאשר הפכה לרומן הראשון שזכה בפרס לאחר מות המחבר.
שם היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצד כתבי היד נמצאה גם מחברת המכילה הערות של נמירובסקי על אודות תהליך כתיבת הרומן, בהערות אלה ציינה נמירובסקי שרצתה כי הרומן יהיה כתוב כמו יצירה מוזיקלית:
"בעצם הספר יהיה כמו יצירה מוסיקלית שלעיתים שומעים בה את התזמורת כולה ולעיתים את הכינור היחיד"
— אירן נמירובסקי, סוויטה צרפתית. תרגום: ניר רצ'קובסקי, סדרה לספרות יפה. ירושלים: כתר, 2006, עמ' 400.
משום כך הוחלט לקרוא לרומן "סוויטה צרפתית" על שם הסוגה המוזיקלית סוויטה. גם הנובלה "דולצ'ה" שואבת את שמה מעולם המוזיקה והיא קרויה על שם מונח מוזיקלי שפירושו "במתיקות"[3].
מבנה היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרומן שלושה חלקים: "סערה ביוני", "דולצ'ה" ונספחים. נמירובסקי הספיקה לכתוב שניים מתוך חמשת החלקים שתכננה לכתוב, בהערותיה ציינה כי הרומן הגמור יכלול חמש נובלות: "סערה", "דולצ'ה" "בשבי" "קרבות?" "השלום?" ואורכו נועד להיות כאלף שש-מאות עמוד[4]. הרומן בגרסתו העברית מכיל ארבעה נספחים: נספח א הוא תקציר של מהלך המלחמה בצרפת מאת המתרגם ניר רצ'קובסקי. נספח ב הוא הקדמה למהדורה הצרפתית מאת מרים אניסימוב, המגולל את סיפור חייה של נמירובסקי. נספח ג מכיל את הערותיה של אירן נמירובסקי במחברתה על אודות כתיבת סוויטה צרפתית ומצב צרפת בזמן המלחמה. בנספח ד חלופות מכתבים מן השנים 1936–1945, המאפשרים לקורא ללמוד על אודות חייהם של אירן נמירובסקי ובעלה מישל אפשטיין לפני מעצרה של נמירובסקי ולאחריו.
"סערה ביוני"
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילת הנובלה "סערה ביוני" מתרחשת ב-3 ביוני 1940 עם פלישת גרמניה לפריז ומסתיימת באביב 1941. היא כתובה כרצף תמונות המציגות את ההגירה ההמונית לדרום צרפת בעקבות הפלישה לפריז. העלילה מוצגת ממספר נקודות מבט של דמויות בעלות מעמד ורקע סוציו-אקונומי שונה; על ידי כך מציגה נמירובסקי תמונת מראה של החברה הצרפתית ערב מלחמת העולם השנייה. לאורך היצירה מקבילה נמירובסקי את הדמויות והאירועים לטבע. כך, המלחמה וההגירה הנובעת ממנה מתוארים כתהליכים טבעיים ומחזוריים:
"את הנדידות הגדולות האלה מניעים כנראה כוחות טבע. מן הסתם, שינויי מקום תקופתיים בקנה מידה גדול נחוצים לעצים כשם שחילופי המרעה העונתיים נחוצים לעדרי הבקר. [...] הוא זכר שנדידות עמים התרחשו לכל אורך ההיסטוריה. מה רבים האנשים שכבר נפלו על אדמת הארץ הזו. [...] איש לא חשב על גורלם של אותם מתים רבים לאין ספור. בעיני הדורות הבאים הם לא היו חשובים יותר מתרנגולות שחוטות"
— נמירובסקי, עמ' 62.
דמויות מרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת פרקיאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחה בורגנית קתולית בת המעמד הגבוה
- שרלוט פרקיאן: אם המשפחה, נוצרייה קתולית, מייצגת את בני המעמד הגבוה שזונח את ערכי הדת בשעת משבר.
- פיליפ פרקיאן: הבן הבכור, כומר שנרצח באכזריות על ידי בני נוער יתומים שהוא מלווה בבריחה מפריז.
- אובר פרקיאן: בן שמונה עשרה, בורח ממשפחתו כדי לסייע למהלך המלחמתי ומשתתף בקרב על מולן. מציג את התפכחות המעמד הגבוה לנוכח ההתפוררות וחוסר השוויון של החברה הצרפתית.
גבריאל קורט: סופר בן חמישים, בן המעמד הגבוה. נמירובסקי מציינת בהערותיה כי "בעיקרון קורט היה צריך להפך לנאצי מושבע". הוא נמלט מפריז עם פלוראנס, פילגשו, ומשרתיו בדרך לווישי.
משפחת מישו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוריס וז'אן מישו: מוצגים כדמויות המוסריות ביותר ביצירה, היחס אליהם מדגיש את ניצול העובדים בעלי המעמד הבינוני והנמוך. בהערותיה מציינת נמירובסקי:
"להדגיש את הדמויות של בני הזוג מישו. אלה שתמיד נדפקים, והיחידים שבאמת אציליים"
— נמירובסקי, עמ' 398
כחלק מעבודתם בבנק נאלצים הזוג מישו להגיע רגלית מפריז לעיר טור אך נאלצים לסוב על עקבותיהם לאחור לפריז בשל המצב הצבאי, דבר המוביל לפיטוריהם.
- ז'אן-מארי: גויס לצבא צרפת ונפצע בקרב. מחלים מפצעיו בכפר בוסי בחוות נונאן. ומטופל על ידי בני משפחת סברין שסיפורם ממשיך בנובלה "דולצ'ה".
שארל לנז'ה: בן שישים, אסתטיקן, בעל חיבה לכלי חרסינה. בן המעמד הבורגני הגבוה, בז לבני המעמדות הנמוכים. מנצל את תמימותו של זוג צעיר כדי להציל את עצמו וגונב מהם דלק. עם חתימת הפסקת האש עם גרמניה הוא חוזר לפריז ונהרג בתאונת דרכים.
"דולצ'ה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנובלה "דול'צה" ממשיכה את הרצף הכרונולוגי של "סערה ביוני" ומסתיימת ב-22 ביולי 1941 עם פלישת גרמניה לברית המועצות. נובלה זו מגוללת את חיי הצרפתים בכפר בוסי תחת הכיבוש הנאצי לאחר כניעת צרפת לגרמניה. בעוד שהנובלה הראשונה "סערה ביוני" מתמקדת ביחסים הבין-אישיים בין אזרחי צרפת בזמן הלחימה, "דולצ'ה" מציבה במרכזה שאלות מוסריות על אודות נאמנות והקשר האפשרי בין כובשים ונכבשים. לנובלה זו שני קווי עלילה מרכזיים: משפחת אנז'ליה ומשפחת סברי.
משפחת אנז'ליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוסיל אנז'ליה נאלצה להינשא מתוך מניעים כלכליים לגסטון אנז'ליה שבוגד בה ומקים משפחה שנייה. גסטון מגויס ונשבה ולוסיל נשארת להתגורר בבית חמותה, הגברת אנז'ליה. לאחר כניעת צרפת הן נאלצות לארח בביתן את הקצין הגרמני סגן ברונו פון פאלק, שלוסיל מתאהבת בו. בין לוסיל וחמותה קיים מתח ועוינות הנובעים מחוסר החיבה הגלוי שחשה גברת אנז'ילה כלפי כלתה, בין השאר בשל הקִּרבה של לוסיל לקצין הגרמני. האירוח של הקצין מאלץ את לוסיל להתמודד עם שאלות על אודות נאמנות, ברמה האישית, לבעלה, וברמה הלאומית, לצרפת. על אף החיבה העמוקה שחשה לוסיל לקצין הגרמני אין היא מסוגלת להיענות לחיזוריו:
"הוא זר! זר! אויב, למרות הכול, ולתמיד, אויב"
— נמירובסקי, עמ' 355.
משפחת סברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קו עלילה זה מתמקד בסיפורה של מדלן לאברי שטיפלה והתאהבה בחייל השבוי ז'אן-מארי. מדלן נישאת לבונאה סאברי ולשניים נולד בן, עם זאת מחשבותיה עדיין נתונות לז'אן-מארי. בדומה למשפחת אנז'ליה גם משפחת סאברי נאלצת לשכּן בביתה חייל גרמני, והם מארחים את המתורגמן קורט בונה. בנואה נתפס גונב ירקות מגנה של מהברונית דה מונמור, בין השניים מתפתח ריב שכתוצאה ממנו היא מחליטה להלשין לגרמנים שהוא מחביא בביתו רובה. כשבנואה נתפס הוא הורג את קורט בונה, נמלט ומוצא מחבוא בבית משפחת אנז'ליה. בסוף הנובלה לוסיל מבקשת מסגן פון פאלק אישור נסיעה לפריז במטרה להבריח בסתר את בנואה אל משפחת מישו.
היחס ליהודים ברומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנמירובסקי יחס מורכב כלפי היהדות; היא גדלה כחילונית וביצירותיה המוקדמות הופיעו תיאורים סטראוטיפים של דמויות יהודיות דבר שהוביל להאשמתה באנטישמיות. לגינוי זה הגיבה נמירובסקי:
"הם אומרים שאני אנטישמית? זה אבסורד! אני יהודייה בעצמי, ואומַר זאת ישר לכל מי שמעוניין לדעת"
— רבקה רז (הפרטים לעיל), עמ' 4.
עם זאת, לאחר שלילת מעמד היהודים תחת משטר וישי נטבלו נמיברוסקי ובני משפחתה לנצרות והזדהו כקתולים. כמו כן היא המשיכה לכתוב בעיתונים. לאחר מעצרה של נמירובסקי הזכיר מישל אפשטיין את עמדותיה במכתבו לשגריר גרמניה, אוטו אבץ, בניסיון לשחרר אותה ממחנה הריכוז:
"אף לא באחד מספריה [...] לא תמצא מילה אחת נגד גרמניה, ואף שאשתי יהודייה היא מדברת בספריה על היהודי בלי שום חיבה"
— נמירובסקי, "סוויטה צרפתית", עמ' 426.
ביצירה סוויטה צרפתית לא מוצגות דמויות יהודיות כלל; יתרה מזאת, הרומן מציג גישה סלחנית כלפי חיילי צבא גרמניה, במיוחד בנובלה "דולצ'ה"[5]. מבקרים רבים ניסו להסביר את עמדותיה של נמירובסקי כלפי היהדות; סוזאן רובין גורסת כי התנהלותה של נמירובסקי לא נבעה מתוך אנטישמיות אלא מתוך חוסר נוחות עם היהדות שהיה נפוץ אצל יהודים רבים בני תקופתה. לטענתה, נמירובסקי הבינה שיהודים לעולם לא יתקבלו וייטמעו לחלוטין בחברה הצרפתית ולכן היא בעצמה אינה מצליחה לראות את הסיפור היהודי כחלק מההיסטוריה הצרפתית שהיא מתארת ביצירתה[6]. רבקה רז מציגה את האפשרות כי אי-אזכור היהודים ברומן נובעת מתוך ניסיון של נמירובסקי לנתק עצמה מהיצירה ולתאר את המלחמה באופן אובייקטיבי[7]. דייוויד קרול גרס כי מטרת הרומן הייתה למתוח ביקורת על החברה המעמדית בצרפת ולכן ההתמקדות היא בחברה הצרפתית ולא ביחסה של גרמניה כלפי היהודים[8]. נתן ברכר טען כי ראייתה של נמירובסקי בעת כתיבת הרומן הייתה מוגבלת ולכן לא יכלה להבין את האיום האמיתי של הנאציזם, ומכאן הייצוג החסר של המלחמה ברומן[9].
סרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2014 יצא לאקרנים עיבוד הקולנועי ליצירה. הסרט בוים על ידי סאול דיב ומתמקד בחלקו השני של הרומן, "דולצ'ה". הסרט הוא בכיכובם של מישל ויליאמס, המשחקת את דמותה של לוסיל אנז'ליה, ומתיאס שונארטס, המגלם את הקצין הגרמני סגן ברונו פון פאלק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פטרישיה כהן, מחוץ לסוויטה, באתר הארץ, 18 במאי 2010
- [1], כובש, נכבש ופמינסטית, מתי שמואלוף, ynet, 25.4.2006
- [2], באתר הספרייה הלאומית
- [3], במסד הנתונים IMDb
- סוויטה צרפתית, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רבקה רז, "אירן נמירובסקי והסוויטה הצרפתית", מאזניִם, כרך פב, גיליון 5–6, שבט-אדר תשס"ט, פברואר 2009, עמ' 2.
- ^ Susan Rubin Suleiman, "Irène Némirovsky and the 'Jewish question'" in Literature and History: around Suite Française and Les Bienveillantes. Yale University Press, 2012. p. 9.
- ^ Olivier Philipponnat, et al. The Life of Irène Némirovsky, 1903-1942. 1st U.S. ed., Alfred A. Knopf, 2010. pp. 367-368.
- ^ נמירובסקי, סוויטה צרפתית, עמ' 403-400.
- ^ David Carroll, "Excavating the past: 'Suite française' and the German occupation of France", in Literature and History: around Suite Française and Les Bienveillantes. Yale French Studies (2012), p. 90.
- ^ Suleiman. P.31
- ^ רז רבקה, שם, עמוד 3
- ^ Carroll, ibid. PP. 83-85.
- ^ Garnett Mary Anne, After the Fall: War and Occupation in Irène Némirovsky's "Suite française" Nathan Bracher, South Central Review., Johns Hopkins University Press, 2012. P.170-172