אוטו אבץ
 | |
| לידה |
26 במרץ 1903 שווצינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1958 (בגיל 55) לאנגנפלד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
ד"ר היינריך אוטו אַבֶּץ (בגרמנית: Heinrich Otto Abetz; 26 במאי 1903 – 5 במאי 1958) היה שגרירה של גרמניה הנאצית בצרפת של וישי במהלך מלחמת העולם השנייה. פעולותיו וסמכויותיו חרגו בהרבה מתפקידו של שגריר, ולמעשה היה שליחו של היטלר אל עושי דברו במשטר משתף הפעולה של וישי. כן היה בעל תפקיד משמעותי בייזום וביצוע שואת יהודי צרפת.
שנותיו המוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבץ נולד בעיירה שווייצינגן (Schwetzingen) שבבאדן-וירטמברג בגרמניה. הוא היה בנו של מנהל אחוזה שמת כשאבץ היה בן 13. את לימודיו סיים בקרלסרוהה, שם היה למורה לאומנות בבית ספר לבנות.
בתקופה שקדמה לעליית הנאצים לשלטון היה אבץ מזוהה עם חוגים פוליטיים שונים, מאנשי השמאל, עד הקתולים ואנשי המרכז. במיוחד פעל לחיזוק היחסים עם צרפת, ואף נישא לצרפתייה, סוזן דה בריקר, מזכירת ידידו, העיתונאי הפציפיסט הגרמנופיל ז'אן לישר. בתחילת שנות ה-30 החל להיות פעיל בחוגי ימין צרפתיים, והקים ארגוני ידידות בין צרפת וגרמניה.[1] ארגונים אלו נודעו בשמות שונים, ובשנת 1934 התגבש שמם "הוועד צרפת-גרמניה" (Comité France-Allemagne).
בשנת 1932 נפגש אבץ עם יואכים פון ריבנטרופ, והשניים התיידדו. ריבנטרופ הבין כי בפניו אדם המסוגל להביא תועלת רבה. קשריו של אבץ בבירה הצרפתית, ואישיותו הכובשת, נראו לריבנטרופ בעלי פוטנציאל רב.[2] בתקופה זו עדיין לא היה אבץ מזוהה עם הנאצים. בשנת 1937 הצטרף אל המפלגה הנאצית, ואל שירות החוץ של גרמניה. בשנת 1938 מונה ריבנטרופ לשר החוץ הגרמני.
בשירות החוץ הגרמני לפני תפקידו כשגריר בווישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבץ הוצב בפריז, בתפקיד מזכיר שני בשגרירות. הוא עסק בייצוג דיפלומטי, אך כפי הנראה גם בריגול מסוגים שונים. אבץ היה המקשר בין חוגי הימין הצרפתי ובין הנאצים, והמשיך בפעילות תמימה כביכול במסגרת "הוועד צרפת-גרמניה". פעילות זו נועדה לכאורה לחזק את קשרי צרפת וגרמניה, אך בשלב זה של הקריירה של אבץ, השתמש אבץ בגופים שהקים להפצת תעמולה נאצית.
ביוני 1939 גורש אבץ מפריז, בשל כך שהסתבר ששילם לשני עורכי עיתונים כדי שיכתבו בעיתונות הצרפתית מאמרים אוהדים לעמדתה של גרמניה. קשריהם החברתיים של העיתונאים לשר החוץ הצרפתי, ז'ורז' בונה העלו את השאלה עד כמה היה בונה נתון להשפעתו של אבץ. ראש הממשלה אדואר דאלאדיה ראה בחומרה פעילות זו, והורה על גירושו של אבץ מפריז.[1]
לאחר הגירוש שירת אבץ במקומות שונים בשירות החוץ, ואף שימש זמן מה כמתורגמן להיטלר. בעקבות התבוסה הצרפתית במערכה על צרפת שב לפריז. זמן מה עסק, בהנחייתו של היטלר, בהחרמת יצירות אומנות, במיוחד אלו שבעליהן יהודים.[3] לאחר מכן, בנובמבר 1940 מונה לשגריר גרמניה למשטר וישי.
שגריר במשטר וישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כניעת צרפת במלחמת העולם, הייתה צרפת מחולקת לאזור כיבוש גרמני בצפון, ואזור שכונה "האזור החופשי" בדרום, בו שלט משטר משתפי פעולה שכונה צרפת של וישי. אבץ הוצב בפריז בירת האזור הכבוש, ומונה כאחראי הגרמני על הנעשה ב"אזור החופשי". בתפקידו זה היה עליו להעביר את הנחיות הגרמנים לעושי דברם בווישי - ראש המשטר אנרי פיליפ פטן, סגנו האדמירל ז'אן פרנסואה דרלאן, ראש הממשלה פייר לאוואל ואנשי משטרם.
ה"שגרירות" בפריז הייתה אחראית לכאורה על כל השאלות הפוליטיות שעלו בצרפת הכבושה, ועל תיאום צבאי ומדיני עם הצרפתים. אבץ נשא עתה בדרגת שטנדרטנפיהרר ב-SS, דרגה המקבילה לאלוף-משנה בצה"ל. בתפקידו זה הפעיל לחץ על ממשלת וישי לפעול לפי הנחיות ברלין. כך, למשל, לחץ על פטן להחזיר לתפקידו את לאוואל, לאחר שזה פוטר ונאסר בסוף 1940, והשתתף באופן אישי במשפט ריום שנועד להטיל את האשמה במלחמה ובתבוסת צרפת על אנשי המשטר הקודם בצרפת.
אבץ היה בעל תפקיד חשוב בייזום וביצוע שואת יהודי צרפת. עוד בספטמבר 1940 יזם נקיטת צעדים נגד יהודי צרפת. הוא היה הרוח החיה מאחורי צו שהוציא ממשל הכיבוש הגרמני בספטמבר 1940 שאסר על כניסת יהודים לשטח הכבוש. תוצאת הצו הייתה שפליטים יהודים שנמלטו לאזור החופשי, לא יכלו לשוב למקומות מגוריהם, נתפסו על ידי שלטונות וישי, ונאסרו במחנות מעצר.[4] בתפקידו כשגריר יזם צעדים קולקטיביים כנגד היהודים בצרפת, יזם את שלילת אזרחותם, ושב וביקש סמכויות "לנקוט צעדי חירום אנטישמיים"[5] הוא היה בעל תפקיד חשוב בגירוש רבים מיהודי צרפת למחנות ההשמדה, וביישום חוקי הגזע הגרמנים והצרפתים כנגד היהודים.[6]
עם כיבוש חלקה הדרומי של צרפת בנובמבר 1942 פחתה חשיבותו של אבץ. עתה נוהלה כל צרפת בידי הצבא הגרמני, ובשירותיו לא היה עוד צורך. בספטמבר 1944 עם התקדמות בעלות הברית בצרפת, בעקבות הפלישה לנורמנדי שב לגרמניה.
משפטו, מאסרו ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התבוסה הגרמנית, הסתתר אבץ בזהות בדויה, ועבד כחוטב עצים באזור היער השחור. העבודה הפיזית הקשה פגעה בבריאותו, ומשפנה לקבל סיוע רפואי נחשפה זהותו.[7] אבץ הוסגר לצרפת, והועמד שם לדין באשמת פשעי מלחמה. בין היתר הודה אבץ במשפטו, כי הוא שהציע את רציחתו של המדינאי הצרפתי היהודי ז'ורז' מנדל שהוחזק במעצר, ונרצח על ידי אנשי המיליס הצרפתים.[8] ביולי 1949 נדון ל-20 שנות מאסר עם עבודת פרך. בהרשעתו ניתן משקל של ממש לחלקו בגירוש יהודי צרפת למחנות ההשמדה. באפריל 1954 העניק נשיא צרפת רנה קוטי חנינה לאבץ ולמספר פושעי מלחמה אחרים שהוחזקו בכלא הצרפתי.[9] אבץ עבר לגור עם אשתו בדיסלדורף, ובמאמצים רבים מצא עבודה כסגן עורך בעיתון של המפלגה הליברלית-דמוקרטית בשם "פורטשריט". ב-5 במאי 1958 מת בתאונת דרכים בגרמניה.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבץ, אוטו באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 החתירה והתעמולה הנאצית בצרפת, דבר, 15 באוגוסט 1939
- ^ לפני המלחמה נאלץ לברוח מצרפת ועכשיו חזר אליה כמנצח, דבר, 11 באוקטובר 1940
- ^ משפטם של שודדי האמנות הנאצים, דבר, 23 באוגוסט 1950
- ^ אולריך הרברט המינהל הצבאי הגרמני בפריז וגירוש יהודי צרפת אתר יד ושם
- ^ עופר אדרת, מחקר חדש מסעיר את גרמניה: גם משרד החוץ הנאצי סייע להשמדת היהודים, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2010
- ^ אשמת אוטו אבץ וגזר דינו, דבר, 3 באוגוסט 1949
- ^ 1 2 מותו של סוכן, מעריב, 23 במאי 1958
- ^ אבץ מודה באשמת רצח מנדל, דבר, 19 ביולי 1949
- ^ חנינה לאוטו אבץ ו-14 פושעי מלחמה, דבר, 19 באפריל 1954