סגוביה

סגוביה
**Segovia**
סמל סגוביה סמל סגוביה	דגל סגוביה דגל סגוביה
מדינה	ספרד
קהילה אוטונומית	קסטיליה ולאון
בירת העיר	Segovia City
שטח	6,163 קמ"ר
גובה	1,002 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	51,011 (2023)
‑ צפיפות	1.108 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	40°57′N 4°10′W / 40.950°N 4.167°W
אזור זמן	UTC+1
	http://www.segovia.es
אתר מורשת עולמית
	העיר העתיקה ואמת המים של סגוביה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 3, 4
שטח האתר	1.34 קמ"ר
שטח אזור החיץ	4.01 קמ"ר
חלק מתוך	Red de Juderías de España
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה סגוביה

סגוביה (בספרדית: Segovia) היא עיר בספרד בקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון, כשעה נסיעה צפונית למדריד.

העיר הוכרה בשנת 1985 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות שלושה אתרים הנמצאים בה: האקוודוקט, האלקסר והקתדרלה.

היסטוריה

העיר הייתה מיושבת עוד מימי קדם - בין השאר התיישבו בה הקלטים-איברים, הרומאים, והוויזיגותים. ככל הנראה העיר ננטשה אחרי הכיבוש המוסלמי, ויושבה מחדש החל מסוף המאה ה-11 על ידי נוצרים שבאו מצפון חצי האי האיברי וכבשו את האזור מידי המוסלמים.

בסוף ימי הביניים סגוביה ידעה תקופה של שגשוג - העיר גדלה, צמחה בה תעשיית צמר, והתפתחה בה אדריכלות גותית. מלכי קסטיליה לבית טרסטמרה קבעו בה את משכנם, ביניהם איזבלה הראשונה שהוכתרה בסגוביה כמלכת קסטיליה. באותה תקופה סגוביה הפכה לאחד המרכזים היהודיים החשובים של ממלכת קסטיליה לפני גירוש ספרד ב-1492.

ואולם בעקבות התבוסה במלחמת הקהילות (1520-1521) והעברת מרכז הכובד הכלכלי והפוליטי למדריד, סגוביה ויתר ערי קסטיליה החלו לשקוע והאוכלוסייה בהן התמעטה. במהלך המאה ה-18 נעשו מספר ניסיונות להחיות את העיר, אולם ללא הצלחה. בין הניסיונות שנעשו היו הקמת האקדמיה לארטילריה של סגוביה, שהייתה האקדמיה הצבאית הראשונה בספרד, בשנת 1764. ב-1808 העיר נכבשה על ידי הצבא הצרפתי במסגרת מלחמת העצמאות הספרדית. במשך המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20 סגוביה חוותה התאוששות דמוגרפית וכלכלית.

יהודי סגוביה

יישוב יהודי בסגוביה החל בתקופה המוסלמית.

הידיעה הראשונה על הימצאותם של יהודים בסגוביה היא משנת 1215. מהמאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה ישנם אזכורים מועטים בלבד לגבי הקהילה, אשר מהם ניתן ללמוד על נוכחות רצופה של 50-100 משפחות יהודיות בסגוביה. הן חיו סביב אדמות הקתדרלה. בין סוף המאה הארבע-עשרה לתחילת המאה החמש-עשרה עברו יהודי סגוביה אחת התקופות הקשות ביותר בתולדותיה,שהגיעה לשיאה בהפקעת בתי הכנסת בעקבות אירועי "הלחם הקדוש". אחד מרגעי הזוהר הגדולים של קהילת סגוביה היה בתקופתו של המלך אנריקה הרביעי (1474-1454). בזמנם של המלכים הקתוליים הייתה הקהילה היהודית בסגוביה אחת מהגדולות והעשירות בארץ. אולם שגשוגה הועב עקב מחלוקות פנימיות ובגלל הלחץ החיצוני הדתי והחברתי שממנו סבלה. לאחר פרסום צו הגירוש בשנת 1492, בחרו רוב הקהילות בגלות מספרד. בסוף המאה השלוש עשרה היה מצב הקהילה איתן. ידועות כמה "תקנות קהל". בשנת 1366 התנער אנריקה השני מן החובות ליהודים ופרע בהם. בסוף המאה הארבע עשרה ישבו בסגוביה 55 בעלי בתים יהודים, חציים בעלי מלאכה והאחרים סוחרים אמידים שתמכו בתלמידי החכמים. אחד מבעלי המלאכה היה מוכתר בכתר הרבנות ונקרא "רבי יהודה הצבע".^[1]

במהלך גזירות קנ"א (1391) מלך בספרד אנריקה השלישי, מלך קסטיליה, אך לא היה בידו הכוח להגן על היהודים, ורבים מהם נאלצו להמיר את דתם. במהלך המאה החמש עשרה התאוששה הקהילה. במחצית המאה החמש עשרה פעל בה אברהם סניור קורונל, מראשי הקהילה, וחצרן בארמונם של איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה והמלך פרדיננד. בשנות השמונים של המאה החמש עשרה הייתה סגוביה מרכז לפעילות אנטי יהודית בהשראת האינקוויזיטור תומאס דה טורקמדה.

במהלך גירוש ספרד יצאו היהודים של העיר לפורטוגל ולאימפריה העות'מאנית. רבה האחרון של הקהילה הרב שמעון מימי, נפטר בפורטוגל בשנת 1498. מספר בתי כנסת עמדו בסגוביה, אברהם סניור קיים בביתו בית תפילה שאליו היו מגיעים גם אנוסים, אך בית הכנסת הפסיק להתקיים עם המרת דתו של סניור לנצרות. בית הכנסת הגדול של הקהילה נמסר למנזר של נזירות עוד במהלך המאה החמש עשרה, ובו הוקמה כנסיית קורפוס כריסטי. שאר בתי הכנסת פסקו מלהתקיים בימי הגירוש.^[2]

אתרים

סגוביה מהווה יעד לתיירים רבים, וכוללת כמה אטרקציות תיירותיות בולטות.

אמת המים של סגוביה

ערך מורחב – אמת המים של סגוביה

האקוודוקט (אמת מים) הוא הסמל המפורסם ביותר של סגוביה. הוא הוקם על ידי הרומאים במאה השנייה לספירה. הוא משך את מימי "הנהר הקר" (Río Frío) כ-18 ק"מ מסגוביה. רובו לא שרד, אך החלק האחרון שלו, הנמצא בכניסה הראשית לעיר, הוא מרשים ובו 166 קשתות ו-17 עמודים בשתי קומות. לזכר הרומאים בוני האקוודוקט הוצב לידו פסל של הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס מייסדי רומא.

האלקסר של סגוביה

ערך מורחב – האלקסר של סגוביה

האלקסר (בספרדית Alcázar) של סגוביה הוא אחד מהטירות המפורסמות ביותר בספרד. המקום שימש מקום מושבם של מלכי קסטיליה. הוא נמצא על גבעה נישאה במקום של מפגש הנהרות ארסמה וקלמורס. במקום נמצאו שרידים המעידים על תפקידו כמבצר בזמן הרומאים. הערבים החלו לבנות את המבצר אבל את צורתו הסופית נתן לו אלפונסו השישי, מלך לאון. האזכור הראשון של האלקסר הוא משנת 1120. כאן הוכתרה איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה שנישאה לאחר מכן לפרננדו השני מלך אראגון, נישואים שייסדו את ממלכת ספרד. המקום משמש כיום כמוזיאון היסטורי למלכי קסטיליה.