סאמי טאהא
 | |
| לידה |
1916 עראבה, מדינה פלסטינית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בספטמבר 1947 (בגיל 31 בערך) חיפה, פלשתינה המנדטורית |
| שם לידה |
سامي طه حمران |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, פלשתינה המנדטורית |
| מפלגה |
אגודת הפועלים הערבית הפלסטינית |
  | |
סאמי טאהא (תעתיק מדויק מערבית: סאמי טה; 1916 – 12 בספטמבר 1947) היה מנהיג ארגון העובדים הפלסטיני העיקרי במהלך תקופת המנדט הבריטי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טאהא נולד בעראבה שליד ג'נין[1]. הוא סיים רק בית ספר יסודי, אך באמצעות לימוד עצמאי הוא למד אנגלית ורכש ידע טוב בדיני עבודה. מאוחר יותר עברה משפחתו לחיפה, שם התגורר בשנות העשרה שלו, בתחילת שנות ה-30. שם הוא הגיע לידיעתו של אדם משפיע מאוד בעיר בשם רשיד אל-חאג' איברהים, שהעסיק את טאהא כעובד בלשכת המסחר הערבית. בשנת 1937, במהלך המרד הערבי הגדול, הוא נעצר על ידי הבריטים למשך שישה חודשים ללא משפט, על פי תקנות ההגנה לשעת חירום.[2]
מנהיג עובדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טאהא הפך לדמות חשובה של ערביי פלסטין כמנהיג תנועת העבודה הערבית הפלסטינית, לאחר שהתארגנה תנועת עבודה ערבית הדומה להסתדרות העובדים היהודית. טאהא הצטרף לאגודת הפועלים הערבית הפלסטינית (PAWS) - שהוקמה ב-1925 - שם הועסק כפקיד בדרג נמוך ואז כמזכיר. הוא פילס את דרכו במעלה הארגון ובשנת 1937 מונה למזכיר הכללי שלו[2].
טאהא היה שמרני במדיניותו, והיה מתחרה של הפלגים השמאלניים או הקומוניסטיים של ה-PAWS. בשנות העשרים המאוחרות לחייו, טאהא שלט ב-PAWS בהיותו דובר שלו ופעל להרחבת מספר החברים בארגון ולמען חיזוק מעמדו, עד לעשרות אלפי חברים וכ-50 סניפים[3]. בשנת 1944 פתחו עובדים ערבים ויהודים בשביתה בחיפה בראשות PAWS וההסתדרות. השביתה הייתה מועדפת על הפלגים השמאלניים של PAWS, אבל טאהא, שלא מעוניין בשביתה ארוכה עם סיכון פוליטי, ערב לעובדים ערבים לסיים אותה[4].
ב-1946 מינה ג'מאל אל-חוסייני את טאהא לנציג העבודה של הוועד הערבי העליון. המתיחות בין טאהא לבין חברי אל-חוסייני והנאמנים שלו בוועד הלכה והתגברה ב-1947, כאשר הם כעסו על סירובו של טאהא להיענות לדרישות הוועד. כללו סירובו של טאהא לאפשר ל-PAWS לאשר שביתה בת יום שקרא הוועד כדי למחות על יום השנה להצהרת בלפור משנת 1917, וכן אימוץ של PAWS את העיקרון המנחה הסוציאליסטי נגד הנהגת הקומוניסטים. טאהא הואשם גם ברצון להתפשר עם היהודים ונתפס כ"לא מספיק אנטי-ציוני ואנטי-בריטי". עד אוגוסט 1947, עיתונים שהיו בעלי קו פוליטי שתמך בוועד החלו לפרסם האשמות אלו ואחרות נגד טאהא.[5]
ב-12 בספטמבר 1947 נרצח טאהא מחוץ לביתו בחיפה. התוקף לא נתפס, אך ככול הידוע הוא נרצח בהוראת חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים מנהיג המפלגה הערבית הפלסטינית[6].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Zachary Lockman (1996). Comrades and Enemies: Arab and Jewish Workers in Palestine, 1906-1948. ISBN 0-520-20419-0.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מכינוס אגודות הפועלים הערביות, דבר, 27 ביולי 1943
- מרדכי פרנק, פועלי בתי הזיקוק במערכה, קול העם, 17 בפברואר 1947
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עודד מארק, מי רצח את מנהיג הפועלים סאמי טה?, באתר "העוקץ", 3 באוקטובר 2022
- ^ 1 2 Lockman, 1996, p.259.
- ^ מה החליטה הועידה של אגודת הפועלים הערבית, דבר, 4 בספטמבר 1946
- ^ Lockman, 1996, p.281
- ^ Lockman, 1996, pp.341-342.
- ^ פרשת הרצח ומשמעותו, דבר, 14 בספטמבר 1947
נרצח סאמי טאהא מנהיג הפועלים הערבים בחיפה, המשקיף, 14 בספטמבר 1947