סאטורנליה (מקרוביוס)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
מקרוביוס  |
| שפת המקור |
לטינית |
| סוגה |
דיאלוג |
| נושא |
דת רומא העתיקה, הרפובליקה הרומית |
  | |
סאטורנליה (בלטינית: Saturnaliorum Libri Septem, "שבעת ספרי הסאטורנליה") היא יצירה שנכתבה לאחר שנת 431 לספירה לערך על ידי הסופר הרומאי מקרוביוס.
הסאטורנליה מורכבת מתיאור הדיונים שנערכו בביתו של האציל הרומאי הפגאני בן המאה ה-4 וטיוס אגוריוס פראיטקסטאטוס (אנ') במהלך חג הסאטורנליה, והיא מכילה מגוון גדול של דיונים היסטוריים, מיתולוגיים, ביקורתיים ולשוניים. היצירה כתובה בצורה של סדרת דיאלוגים בין גברים מלומדים במשתה בדיוני.[1] יש ניסיון מועט בלבד לתת אופי דרמטי לדיאלוג; בכל ספר אחד המשתתפים לוקח את התפקיד המוביל, והערותיהם של האחרים משמשות כהזדמנויות להפגנת תצוגות חדשות של בקיאות.[2]
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר הראשון מוקדש לחקירה באשר למקור הסאטורנליה וחגי האל יאנוס, מה שמוביל לדיון בלוח השנה הרומי, ולניסיון לעקוב אחר השתלשלות כל צורות הפולחן מפולחן השמש. הספר השני מתחיל באוסף של אימרות שנונות, שכל הנוכחים תורמים לו, רבות מהן מיוחסות לקיקרו ולאוגוסטוס; נראה כי אז התרחש דיון על הנאות שונות, במיוחד של החושים, אבל כמעט כל החלק הזה אבד. הספרים השלישי עד השישי מוקדשים לורגיליוס, ועוסקים בידענותו בעניינים דתיים, במיומנותו הרטורית, בחובו להומרוס (עם השוואה אמנותית בין השניים) ולסופרים יוונים אחרים, ובאופי ובהיקף ההשאלה שלו מהמשוררים הלטיניים המוקדמים יותר. החלק האחרון של הספר השלישי עוסק בהרצאה על מותרות וחוקי הגבלת ההוצאות שנועדו לבלום אותן, והוא ככל הנראה חלק מהספר השני שזז ממקומו. הספר השביעי מורכב ברובו מדיון בשאלות פיזיולוגיות שונות.[2]
הערך העיקרי של היצירה טמון בעובדות ובדעות המצוטטות מדבריהם של סופרים מוקדמים יותר. צורת הסאטורנליה מועתקת מ"המשתה" של אפלטון ומ"לילות אטיקה" (Noctes atticae) של גליוס; המקורות הראשיים, אף על פי ששמותיהם אינם מובאים, הם גליוס, סנקה הפילוסוף, פלוטרכוס (Quaestiones conviviales), אתנאיוס והפרשנויות של סרוויוס ואחרים על ורגיליוס.[2]
אוגוסטוס על הורדוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסאטורנליה מופיע אזכור יחיד בנוגע ליהודים, בקשר להורדוס, בן זמנו של אוגוסטוס. בברית החדשה מתואר הורדוס כשליט אכזר, אשר הורה על הרג כל הילדים בבית לחם.[3] על רקע סיפור זה, כתב מקרוביוס על אוגוסטוס: "כששמע כי בין הבנים מתחת לגיל שנתיים שהורדוס מלך היהודים ציווה בסוריה להמית היה גם בנו של המלך עצמו, אמר: 'עדיף להיות חזירו (hus, ὗς) של הורדוס מאשר בנו (huios, υἱός)'".[4] על פי תוכן האמירה עצמה המיוחסת לאוגוסטוס, נראה שהרקע המקורי לה היא דווקא העובדה שהורדוס הוציא להורג שלושה מבניו, אולם אף אחד מהם לא היה ילד כשהוצא להורג. משתמע מהאמירה כי ידוע היה שהורדוס (כיהודי) נמנע ממאכל חזיר, שהרי להבדיל מבנו, את חזירו אינו הורג. בדיחה זו מבוססת על משחק מילים ביוונית בין "חזירו" (hus, ὗς) ו"בנו" (huios, υἱός), אולם היא מאבדת את חריפותה בתרגום הלטיני. נראה כי מקרוביוס נסמך על מקור מתקופת אוגוסטוס, אולם נראה גם כי הרקע המקורי של הבדיחה עבר שינוי בהשפעת האגדה הנוצרית.[5] מקרוביוס מקשר את האמירה של אוגוסטוס למסורת הנוצרית בדבר רצח התינוקות, אולם הוא עצמו לא היה נוצרי ולא הזכיר את הנצרות כלל. יש להניח אפוא, ששני הסיפורים – על אמירתו של אוגוסטוס ועל רצח התינוקות – נוצרו ונמסרו בנפרד הרבה לפני ימיו של מקרוביוס. ייתכן שהוא עצמו קשר בין שתי המסורות הללו, וייתכן גם שכבר מצא אותן קשורות זו בזו במקור קדום יותר.[6]
מהדורות ותרגומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Robert A. Kaster (ed.), Macrobius: Saturnalia. Loeb classical library 510–512. Cambridge, MA/ London: Harvard University Press, 2011. 3 volumes
- Percival Vaughan Davies (trans.), Macrobius: The Saturnalia. New York: Columbia University Press, 1969.
- Macrobius, Ambrosius Aurelius Theodosius (1400s). Seven Books of the Saturnalia: Codex from the Plutei Collection of the Biblioteca Medicea Laurenziana in Florence (in Latin). World Digital Library.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סאטורנליה, ב-LacusCurtius (בלטינית)
- סאטורנליה, מהדורת Loeb Classical Library
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Seven Books of the Saturnalia, World Digital Library.
- ^ 1 2 3 Macrobius, Ambrosius Theodosius, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי, פרק ב', פסוק 16.
- ^ מקרוביוס, סאטורנליה, ספר ב, פרק 4, סעיף 11.
- ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II: CLIV. Macrobius, pp. 665-666
- ^ יונתן ג' פרייס, "יורשיו של הורדוס הגדול", בתוך: הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה, סילביה רוזנברג ודוד מבורך (עורכים), מוזיאון ישראל, ירושלים, 2013, עמ' 65, הערה 1.