נמל התעופה ברלין טגל
 | |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
| צילום אווירי של נמל התעופה | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות | 1948 – 8 בנובמבר 2020 (כ־72 שנים) | ||||||||||||||
| על שם |
אוטו ליליינטל  | ||||||||||||||
| מפעיל | Flughafen Berlin-Schönefeld GmbH | ||||||||||||||
| עיר סמוכה | ברלין | ||||||||||||||
| משרת את | ברלין | ||||||||||||||
| בסיס לחברות |
יורווינגס איזיג'ט | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 52°33′35″N 013°17′16″E / 52.55972°N 13.28778°E | ||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 37 מטר (122 רגל) | ||||||||||||||
| www.berlin-airport.de | |||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
|
(למפת ברלין רגילה)   ברלין טגל | |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
| סטטיסטיקה (2018) | |||||||||||||||
| מספר הנוסעים |
22,000,430  7.5% | ||||||||||||||
| תנועות מטוסים |
187,292 7.8% | ||||||||||||||
| מטען |
27,931.186 (טונות)  30.2% | ||||||||||||||
| קיבולת | |||||||||||||||
| טרמינלים | 5 (A-E) | ||||||||||||||
  | |||||||||||||||
נמל התעופה ברלין טֱגַל (בגרמנית: Flughafen Berlin Tegel) נקרא על שמו של חלוץ התעופה הגרמני אוטו ליליינטל, היה נמל התעופה הבינלאומי הראשי של ברלין, עד לסגירתו ב-8 בנובמבר 2020.
הנמל ממוקם כ-8 ק"מ צפונית מערבית למרכז ברלין, בשכונת טגל (ברובע רייניקנדורף). היה מדורג במקום ה-28 ברשימת שדות התעופה העמוסים באירופה, ובשנת 2008 עברו דרכו 14,530,000 נוסעים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת מלחמת העולם הראשונה השתמש צבא הקיסרות הגרמנית באתר כמתקן אימונים. בשנות השלושים קבוצה של מהנדסי אווירונאוטיקה בהם המדען ורנר פון בראון ביצעו במקום ניסויי טילים. במלחמת העולם השנייה הציבו הגרמנים במקום סוללות נ"מ, המקום נהרס בהפצצה של חיל האוויר המלכותי הבריטי. בתקופת ההסגר על ברלין בין השנים 1948–1949 הקים חיל האוויר האמריקאי באתר שדה תעופה וערך אליו טיסות במסגרת הרכבת האווירית לברלין.
בתקופת המלחמה הקרה שימש שדה התעופה כבסיס חילות האוויר של ארצות הברית, צרפת, ובריטניה, והורשו לטוס אליו רק חברות ממדינות אלה. בתחילת שנות השישים החלו לטוס לנמל החברות אייר פראנס, פאן אמריקן, ובריטיש אירופאן איירוויז (British European Airways). משנת 1968 הופנו מנמל התעופה טמפלהוף (Tempelhof) לנמל כל טיסות השכר. בין השנים 1974-1969 נבנה הטרמינל החדש והורחבו המסלולים כדי לאפשר למטוסים רחבי גוף לנחות בנמל. בשנת 1975 החלה פאן אם להשתמש בנמל כבסיסה בגרמניה, החברה פעלה בנמל עד שנת 1989.
לאחר איחוד גרמניה בשנת 1990 הוסרו ההגבלות האוויריות, והותר לחברות גרמניות לפעול. חברת לופטהנזה רכשה את קוויה של פאן אם בגרמניה. בשנות התשעים הורחב הנמל בצורה משמעותית, ונבנו הטרמינלים D ו-E.
ביוני 2018, דווח כי לאחר הסגירה הצפויה של הנמל לאחר פתיחת נמל התעופה ברלין ברנדנבורג הוא יהפוך למתחם מסיבות והופעות לילה[1].
נמל התעופה נסגר לצמיתות לתנועה מסחרית כשהטיסה האחרונה המריאה ב-8 בנובמבר 2020.[2] תנועת המטוסים הועברה בהדרגה לנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג החל מ-31 באוקטובר 2020. כל הטיסות הממשלתיות עברו גם הן לנמל התעופה החדש, למעט פעולות המסוקים שנשארו באזור נפרד בצד הצפוני של נמל התעופה טגל עד לשנת 2029.[3]
בתי נתיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בנמל התעופה פעלו ארבעה בתי נתיבות:
- הטרמינל הראשי נבנה בצורת משושה עם 14 גשרים, שימש את חברות התעופה הגדולות.
- טרמינל B ממוקם לצידו של הטרמינל הראשי, הגישה למטוסים מטרמינל זה בוצעה באוטובוסים.
- טרמינל C נפתח במאי 2007 כפתרון זמני לבעיית הצפיפות בנמל, ושימש בעיקר את חברת התעופה אייר ברלין עד לסגירת החברה.
- טרמינל D נפתח בשנת 2001, ושימש בעיקר את החברות האזוריות של לופטהנזה.
- טרמינל E המפלס התחתון של טרמינל D, הטרמינל היחיד שפעל גם בלילה.
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטטיסטיקות נוסעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2016, נמל התעופה טיפל בכ-60% מכלל תנועת הנוסעים לברלין.[4]
| שנה | נוסעים | % שינוי | ||
|---|---|---|---|---|
| 2000 | 10,343,697 | 
| ||
| 2001 | 9,909,453 | -4.2%
| ||
| 2002 | 9,879,888 | -0.3%
| ||
| 2003 | 11,104,106 | 12.4%
| ||
| 2004 | 11,047,954 | -0.1%
| ||
| 2005 | 11,532,302 | 4.3%
| ||
| 2006 | 11,812,623 | 2.4%
| ||
| 2007 | 13,357,741 | 13%
| ||
| 2008 | 14,486,610 | 8.4%
| ||
| 2009 | 14,180,237 | -2%
| ||
| 2010 | 15,025,600 | 6%
| ||
| 2011 | 16,919,820 | 12.6%
| ||
| 2012 | 18,164,203 | 7.3%
| ||
| 2013 | 19,591,838 | 8%
| ||
| 2014 | 20,688,016 | 5.6%
| ||
| 2015 | 21,005,215 | 1.5%
| ||
| 2016 | 21,253,959 | 1.1%
| ||
| 2017 | 20,455,278 | -3.7%
| ||
| 2018 | 22,000,430 | 7.5%
| ||
| Source: ADV[5] | ||||
הקווים העמוסים ביותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]| דירוג | יעד | נוסעים | חברות תעופה |
|---|---|---|---|
| 1 |  מינכן
|
1,972,901 | איזיג'ט, לופטהנזה |
| 2 |  פרנקפורט
|
1,956,370 | איזיג'ט, לופטהנזה |
| 3 |  קלן/בון
|
1,232,847 | איזיג'ט, יורווינגס |
| 4 | דיסלדורף
|
1,144,793 | איזיג'ט, יורווינגס |
| 5 |  שטוטגרט
|
1,037,326 | איזיג'ט, יורווינגס |
| דירוג | יעד | נוסעים | חברות תעופה |
|---|---|---|---|
| 1 |  ציריך
|
980,950 | איזיג'ט, סוויס |
| 2 |  פריז-דה גול
|
867,378 | איזיג'ט, Joon |
| 3 |  לונדון-הית'רו
|
774,372 | בריטיש איירווייז, יורווינגס |
| 4 |  וינה
|
714,409 | אוסטריאן איירליינס, איזיג'ט |
| 5 |  אמסטרדם
|
590,625 | KLM |
| דירוג | יעד | נוסעים | חברות תעופה |
|---|---|---|---|
| 1 |  אבו דאבי
|
240,289 | |
| 2 |  אנטליה
|
201,925 | קורנדון איירליינס, אונור אייר, סאן אקספרס |
| 3 |  דוחה
|
197,564 | קטר איירווייז |
| 4 |  ניו יורק-JFK
|
187,459 | דלתא איירליינס |
| 5 |  תל אביב-בן-גוריון
|
173,134 | איזיג'ט, גרמניה |
חברות תעופה ויעדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנמל פעלו כ-50 חברות תעופה שטסו לאירופה, אסיה, אפריקה, וצפון אמריקה.
הנמל שימש כבסיסן-המשני של החברות "לופטהנזה" ו"לופטהנזה סיטי ליין". בימי פעילותן של "אייר ברלין" ו"גרמניה" היה הנמל בסיס הפעולה המרכזי גם שלהם.
תחבורה אל הנמל וממנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנמל התעופה טגל לא היה חיבור ישיר ברכבת, אך הוא חובר במספר נתיבי אוטובוסים וכבישים מהירים.
תחנת רכבת תחתית המשרתת ישירות את נמל התעופה תוכננה מאז שנות השישים, אך היא מעולם לא נבנתה בשל סגירתו הצפויה של נמל התעופה טגל. תחנת הרכבת התחתית של אלט-טגל ותחנת הרכבת Tgel S-Bahn אינן משרתות את נמל התעופה טגל, אלא את רובע טגל של ברלין. משנת 2017, נידונה הרחבה של רכבת מברלין האופטבנהוף לנמל התעופה טגל אך תוכנית זו לא יצאה לפועל.
רכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנמל התעופה היה חיבור ישיר לכביש המהיר A111 אשר קישר אותו לכבישים המהירים A10, A110 ו- A115 (דרך A110) המגיעים לכל הכיוונים. מוניות והשכרת רכב היו זמינות בנמל התעופה, והיה ניתן להגיע אל מרכז העיר (אלכסנדרפלאץ) בתוך 25 דקות.
אוטובוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה קושר על ידי מספר קווי אוטובוסים של BVG, אשר מציעים חיבור לרכבת התחתית של ברלין ולרכבת העילית של ברלין, וכן לרכבות אזוריות ולרכבות ארוכות טווח.
תאונות ותקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 בנובמבר 1966 התרסק מטוס מטען של פאן אמריקן במהלך הנחיתה, שלושת אנשי הצוות נהרגו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה ברלין טגל (בשפות מרובות)- אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה ברלין טגל (בשפות מרובות)
נמל התעופה ברלין טגל, ברשת החברתית פייסבוק
נמל התעופה ברלין טגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נמל התעופה ברלין טגל, ברשת החברתית אינסטגרם- תמונות מנמל התעופה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Holly Young, Could Berlin's Tegel airport be reborn as a nightclub?, the Guardian, 2018-06-12 (באנגלית)
- ^ Der letzte Flug von Tegel geht mit Air France nach Paris, Der Tagesspiegel, 29 בספטמבר 2020 (בגרמנית)
- ^ Regierungsterminal am BER ist in Betrieb, rbb24, 21 באוקטובר 2020 (בגרמנית)
- ^ "Berliner Flughäfen steigern 2016 ihre Passagierzahlen um elf Prozent". airliners.de. Berlin. 2017-01-12. אורכב מ-המקור ב-2017-08-26. נבדק ב-2017-03-19.
- ^ [1]
- ^ 1 2 3 DeStatis