נלסון גליק
 | |
| לידה |
4 ביוני 1900 סינסינטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1971 (בגיל 70) סינסינטי, ארצות הברית |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים | |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בבקעת תמנע, ועבר הירדן המזרחי. | |
  | |
הרב נלסון גְלִיק (Nelson Glueck; 4 ביוני 1900, סינסינטי, אוהיו – 12 בפברואר 1971, שם) היה ארכאולוג יהודי-אמריקאי, רב רפורמי ומחנך. תלמידו של הארכאולוג ויליאם אולברייט. מראשוני הארכאולוגים של ארץ ישראל.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בסינסינטי. בוגר אוניברסיטת סינסינטי ב-1920. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת יינה שבגרמניה ב-1926. בין 1,000 האתרים שסקר במזרח התיכון ניתן למנות את מכרות הנחושת של בקעת תמנע, אותן ייחס למלך שלמה. תקופה ארוכה לאחר מכן סברו רוב המומחים כי אין לטענה זו תוקף, אולם בשנים האחרונות היא אוששה באופן חלקי. שיא פעילות האתר תוארכה למאה העשירית לפני הספירה, תקופתו של שלמה, אך מיוחסת כיום לפעילות מקומית ולא לפעולת מלכי בית דוד.[1] בין מכריו היו: דוד בן-גוריון, אבא אבן, גולדה מאיר והנרייטה סאלד.
בין השנים 1945-1941, שימש כסוכן במזרח התיכון של שירות המודיעין האמריקני, ה-OSS, תוך שהוא מנצל את היותו ארכאולוג.[2]
ב-1947 נתמנה לנשיא ההיברו יוניון קולג' בסינסינטי. מ-1950 שימש כנשיא האיחוד של ההיברו יוניון קולג' והמכון היהודי לדתות. כתב מספר ספרים על ארכאולוגיה, וכן עבודת דוקטורט חשובה על המושג "חסד" במקרא, שיצאה כספר.
בשנת 1963 הקים גליק בירושלים את "בית הספר למקרא ולארכאולוגיה של ההיברו יוניון קולג'", היום המכון לארכאולוגיה ומקרא ע"ש נלסון גליק המכון הוקם כדי לאפשר בסיס לחוקרים אמריקאים העוסקים בנושא, לאחר שמכון אולברייט לארכאולוגיה(אנ') נשאר בצידה המזרחי של ירושלים.[3]
על שמו נקרא רחוב בשכונת רמות ב' בירושלים.
החפירות בתל-אל-חלייפה, היא אילת הקדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נלסון גליק היה החופר העיקרי של תל אל חלייפה, כיום בין אילת לעקבה, בצד העבר ירדני. בשנת 1934, החל נלסון גליק בחפירות ומצא שם מצודה ישראלית מתקופת מלכי יהודה שנבנתה ונחרבה ונבנתה שוב. על פי החרסים המיוחדים וחומות העיר ושעריה, קבע גליק כי תל-אל-חלייפה היא העיר אילת או עציון גבר, אותה בנה שלמה המלך ולאחר מכן המלכים אמציה, עוזיה ואחז. בחפירותיו נמצאו כבשנים להתכת נחושת, כולל תנורים שהשתמשו ברוחות הערבה לליבוי האש. בחפירות אלו גם נמצאה חותמת "ליתם", המיוחסת ליותם המלך בן עוזיה[4] או לפקיד ממונה מטעמו. גליק גם איתר כ-500 אתרים ארכאולוגיים בנגב, כולל מספר רב של מצודות מתקופת הברזל ב', תקופת מלכי יהודה, ואישש בזה את שליטת מלכי יהודה בכל רחבי הנגב, מערד בצפון, דרך ירוחם וקדש ברנע בואכה אילת. על פי כמות החרסים ואיכותם, אותם מצא גליק באילת העתיקה, הוא קבע כי אילת הייתה עיר המחוז באדום וסביבתה וכתב כי[5] :"עציון גבר הייתה המרכז של חבל גדול".
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק מספריו שתורגמו לעברית:
- הירדן, מוסד ביאליק, תש"ו.
- עבר הירדן המזרחי, מוסד ביאליק, תש"ו.
- אפיקים בנגב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ך.
- מעבר לירדן: סקר ארכאולוגי בגלעד ובעמק הירדן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ך.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נלסון גליק - באתר המכון לארכאולוגיה ומקרא ע"ש נלסון גליק
- כתבת שער ב"טיים", 13 בדצמבר 1963 (באנגלית)
- תמונה במגזין לייף (באנגלית)
- רשימת המאמרים של נלסון גליק באתר רמב"י
נלסון בן משה יצחק גליק (1900-1971), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ben Yosef et al, A New Chronological Framework for Iron Age Copper Production at Timna (Israel), Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 2012, עמ' 31-71
- ^ ישראל גולדמן, לחפור את הארץ, סגולה, 2023, עמ' 38-45
- ^ אתר המכון
- ^ נחמן אביגד, חותם יותם מאילת, בתוך: אילת: הכינוס הארצי השמונה עשר לידיעת הארץ, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים: תשכ"ג.
- ^ אילת ועציון גבר, שם
