לדלג לתוכן

נירית נלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נירית נלסון
לידה 1968 (בת 56 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אוצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נִירִית נֶלְסוֹן (נולדה ב-1968) היא אוצרת בתחומי האמנות העכשווית והעיצוב העכשווי, מנהלת אמנותית של תוכנית הרזידנסי JCVA ומרצה לאמנות ולאוצרות. בספטמבר 2022 מונתה לאוצרת בכירה במחלקה לאמנות עכשווית באגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות במוזיאון ישראל.[1]

קורות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון למדה תולדות האמנות באוניברסיטה העברית. במשך לימודי התואר השני החלה עבודתה במוזיאון ישראל, שם עבדה בשנים 1991–2000. היא הרצתה על אמנות ועיצוב ועבדה עם איזיקה גאון, מי שהקים ועמד בראש מחלקת עיצוב ואדריכלות במוזאון. נלסון אצרה אתו 12 תערוכות בתחום העיצוב והאדריכלות. בארבע שנותיה האחרונות במוזיאון אצרה ארבע תערוכות, מתוכן שתי תערוכות באוצרות-משותפת עם האוצר יגאל צלמונה ועם האוצרת סוזן לנדאו.

נלסון היא בתם של חנה ונתן נלסון, זוכה פרס ישראל למדעי החיים. מתגוררת במרכז הארץ, נשואה ואם לשניים.

נלסון היא המנהלת האמנותית של תוכנית הרזידנסי לאמנים ולאוצרים מחוץ לישראל JCVA, המרכז לאמנות חזותית ירושלים, החל משנת 2002. בחירותיה ודרך ניהולה שמתאימה לכל אורח תוכנית ייחודית, הפכו את המרכז לחשוב מאוד בארץ, ומוערך מאוד בעולם. תוכנית זו מקשרת את אורחי הרזידנסי הנבחרים, אמנים ואוצרים בינלאומיים, עם קהילת האמנות המקומית והציבור הרחב, באמצעות סדנאות, הרצאות, תערוכות ועוד. בין האורחים שהוזמנו על ידי נלסון לתוכנית: האוצרות אלן בלומנשטיין, ג'סמיל ריימונד (Yasmil Raymond) ו חוזה רוקה (אנ') (Jose Roca) והאמנים הארון פרוקי, יעל ברתנא, רקס מדיה קולקטיב, היראקי סאווה (אנ') (Hiraki Sawa), מריה חוזה ארחונה (אנ') (Maria Jose Arjona), ג'ו קיוברט, ועוד.

בשנים 1988–2012 שימשה יועצת לענייני אמנות של קרן ירושלים. במסגרת זו הקימה את גלריה דואק לאמנות במשכנות שאננים, ירושלים; עמדה בראש ועדה להקמת סדנאות האמנים בתלפיות, ירושלים, ויזמה את הקמת גלריה ת (א)עשייה לאמנות עכשווית במקום זה; הייתה אחראית להתאמה ולשיבוץ של יצירות פיסוליות במרחב הציבורי כמו הפסלים של דניאל בורן (אנ') (Daniel Buren), ג'אום פלנזה (אנ') (Jaume Plensa), יהודית סספורטס, גבי קלזמר ורבים אחרים ברחבי העיר ירושלים; יזמה והייתה שותפה בהקמת פרויקטים העוסקים באמנות עכשווית דוגמת מרכז דניאלה פסל, הקימה את פרויקט הצילום המתמשך "פלחי עיר", אצרה תערוכות ועוד. בנוסף אצרה נלסון את אוסף משכנות שאננים לצילום ישראלי עכשווי, ויעצה לאוספי אמנות נוספים השייכים לקרן לירושלים.

בשנים 2000–2006 יזמה והייתה המנהלת האמנותית של פסטיבל "קולנוע לאור ירח" שהתקיים בשיתוף פסטיבל הסרטים של סינמטק ירושלים, וכלל לצד תוכנית סרטים באורך מלא, תוכנית ארט-פרפורמנס, תיאטרון חזותי, מוזיקה וריקוד עכשוויים שהוצגו תחת כיפת השמיים לקהל הרחב.

נלסון שימשה יועצת לענייני אמנות במוסדות נוספים, ליוותה את תהליך העשייה של אמנים ומעצבים רבים, משתתפת בוועדות פרס של אמנות ועיצוב (כמו פרס אנדי Andy Bronfman Prize, קרייט אנד ברל Crate and Barrel prize, פרסים מטעם משרד התרבות) ועוד.

נלסון מרצה בבצלאל משנת 2000. היא בנתה שם קורסים חדשים בתחומי האמנות והאוצרות כמו גם במוסדות להשכלה גבוהה נוספים. היא משתתפת בכנסים בארץ ומחוצה לה וכותבת מאמרים על אמנות ועיצוב עכשוויים לקטלוגים, לכתבי עת מקצועיים ולספרים שראו אור בישראל ובחו"ל.

תערוכות שאצרה נלסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון אצרה למעלה מ־40 תערוכות במוזיאונים ובחללי אמנות בישראל ובחו״ל ובהם מוזיאון ישראל; מוזיאון הרצליה; מוזיאון ארץ־ישראל; הגלריה האוניברסיטאית לאמנות של אוניברסיטת תל אביב; המוזיאון לאמנויות יפות בטאייפיי; הטריאנלה לצילום בהמבורג; לופ – הפסטיבל הבינלאומי לאמנות וידאו בברצלונה; מוזיאון האנגארם לאמנות בסאול; ועוד[1] וביניהן -

  • "שטר מטען" - יחד עם רותם רוף. תערוכה משותפת של נבט יצחק וקבוצת רקס מדיה קולקטיב מהודו (Raqs Media Collective) שהוצגה במאי 2013 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. תערוכה זאת הייתה פרי שיתוף פעולה מוצלח וחילופי אמנים בין שני מרכזי אירוח בהודו ובישראל. קבוצת רקס מדיה קולקטיב הוזמנה ל-JCVA והאמנית מישראל נבט יצחק הוזמנה במקביל למרכז Khoj International Artists' Association בניו דלהי, הודו. עבודות האמנות של שני הצדדים נשענות על חומר ארכיוני בצד חומרים של התרבות הפופולרית כנקודות מוצא מהן הם מפתחים גישה המשקפת חקר אישי יותר של מאורעות היסטוריים ונרטיבים לאומיים. קבוצת רקס מדיה קולקטיב הציגה בתערוכה שלש עבודות: The Capital of Accumulation (relating to Rosa Luxemburg); More Salt in your Tears; Bloom
    יצחק הציגה מיצב מורכב שמכונה "הקונצרט" המתכתב עם הציור של ורמיר הנושא אותו שם.
  • "אני אחר" - ביאנלה לצורפות קונספטואלית עכשווית. שלושים וחמישה אמנים, מעצבי מוצר ומעצבי תכשיטים ישראלים הציגו את עבודתם במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, ביוני 2012. כאן המסע אותו עברו האמנים עם האוצרת, היה לא פחות חשוב מהתצוגה עצמה. נלסון ביקשה מהמשתתפים ליצור תכשיט לעצמם שגם יבטא את האני הפנימי, הנסתר שלהם. היא פתחה בדיאלוג מעמיק עם כל אחד מהם, ליוותה את תהליך היצירה לכל אורכו ויזמה בצד זה פרויקט צילום ייחודי לקטלוג התערוכה, בו צולם כל אמן עם יצירתו ע”י האמן אורי גרשוני.
  • "מדרגות" - מיצב של האמנית הפולנייה מוניקה סוסנובסקה שהוצג בספטמבר 2010 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. סוסנובסקה ביקרה בארץ לראשונה במסגרת ה-JCVA בשנת 2008. מסך עבודותיה ניכר שיש לה עניין מיוחד באדריכלות ולכן הוצע לה סיור אדריכלות מקיף בתל אביב, שהיה אחת מנקודות ההתייחסות העיקריות שלה ביצירת המיצב "מדרגות" שנתיים מאוחר יותר.
  • "Observatory Gallery" - תערוכת יחיד של היראקי סאווה, אמן וידאו יפני החי בלונדון, שהתקיימה במסגרת הביאנלה לווידאו-ארט. הוצגה במוזיאון הרצליה בנובמבר 2004. היצירות שהוצגו, Airliner, Dwelling and Spotter, הוכרו אחר כך כיצירות מהמוערכות ביותר שלו. אחרי חשיפה זאת סאווה פרץ לסצנת האמנות הישראלית במקביל להצלחתו בלונדון ובטוקיו עבודותיו הוצגו במוזיאון ישראל, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון חיפה ומוזיאון תל אביב. בנוסף יצירתו Going Places, Sitting Down נקנתה לאוסף של מוזיאון ישראל.
בהשראת ביקורו בישראל במסגרת ה-JCVA הוא יצר את היצירה Passer-by.
  • "סביבות - עיצוב ישראלי עכשווי", תערוכה שהוצגה באתרים הבאים: Tokyo Designers Block, Tokyo (אוקטובר 2002); International Design Center, Nagoya (דצמבר 2002); Jintai Museum, Beijing (פברואר 2003); the New Expo Center, Shanghai (מרץ 2003); Seoul Arts Center – Hangaram Design Museum, Seoul (ספטמבר 2003); Taipei Fine Arts Museum, Taipei (December 2003); UTS Gallery, Sydney (אפריל 2004); RMIT Gallery, Melbourne (מאי 2004), Indira Gandhi Gallery, New Delhi, (מרץ 2005).
תערוכה זאת ,"סביבות", שהציגה את עבודותיהם של 13 מעצבים ישראלים, נוצרה בהזמנתו של Teruo Kurosaki ראש ה-Tokyo Designers Block, שפגש את נלסון באירוע עיצוב בינלאומי בלונדון.
היא הייתה האוצרת הזרה היחידה שהוזמנה להציג בתערוכה הענקית הזאת שהייתה פזורה בטוקיו על פני כל העיר. התגובות לתערוכה היו נלהבות כל כך ש"סביבות" הוזמנה לכל אותם האתרים בעולם המוזכרים למעלה. התערוכה נדדה במשך שנתיים ופתחה שערים למעצבים המציגים כמו גם לעיצוב מישראל.
  • "טומס דמאנד (אנ'): גמגום ההיסטוריה", תערוכה המציגה סקירה מקיפה של עבודת האמן (יליד מינכן, 1964) החוקר כבר שנים רבות את ההצטלבויות בין ההיסטוריה, דימויים וצורות אדריכליות. האמן בחר תמונות מן התקשורת (של מקומות ואירועים היסטוריים שהועלמו מהם סממנים מזהים), שיחזר אותן לדגמים בגודל טבעי העשויים מנייר וקרטון ואת הדגמים הוא שב וצילם. לאחר צילום הדגמים הוא הרס אותם ונותר צילום של השחזור בלבד. גמגום ההיסטוריה נעוץ בפער שבין העולם האמיתי לעולם המשוחזר של האמן. עוד בתערוכה סדרת צילומים קטנים יותר המבוססת על תמונות שהאמן צילם בטלפון הנייד וחוקרת את מסתרי היומיום. התערוכה נערכה בשיתוף הקרן לתערוכות צילום, מיניאפוליס-פריז-לוזאן; המרכז לאמנות עכשווית (UCCA), בייג'ינג/שנחאי; ומוזיאון ישראל, ירושלים והיא הוצגה בין אוגוסט 2023 ועד מרץ 2024[2].

השקפה אוצרותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי נלסון, "מקורות ההשראה מבחינתי נמצאים בכל מקום, אנחנו רק צריכים לשים לב אליהם״[3]. בנטייתה האוצרותית שלה "יש רגעים של התמקדות ויש רגעים שהם לגמרי לרוחב, ומכלילה דברים שלאו דווקא היו מקובלים״.

לתפיסתה, "אמנות עכשווית זה כמו לצעוד על משטח נע. זה כל הזמן משתנה, חמקמק, אלסטי.... כל הפרספקטיבות האלה שפתאום נפתחות, זה מרתק בעיניי ותמיד האמנות היא מעין סיסמוגרף. האמנות שמה לב. זה הדבר שמעניין״.

עם מינויה לתפקיד לאוצרת בכירה לאמנות עכשווית באגף אדמונד ולילי ספרא לאומנויות במוזיאון ישראל, אמרה נלסון: "אני מצפה לתרום לקידום המחלקה באמצעות אוצרות המכוונת לשימור נכסיה והישגיה המשמעותיים לצד פעולה המקיימת שיח ער עם מגמות השינוי והחידוש בתחום"[4].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נירית נלסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]