גבי קלזמר
 | |
| לידה |
1950 (בן 74 בערך) ירושלים  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| תחום יצירה |
פסל, צייר |
  | |
גבי (גבריאל) קלזמר (באנגלית: Gabriel Klasmer; נולד ב-1950) הוא צייר ופסל ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבי קלזמר נולד בירושלים בשנת 1950.[1] החל ללמוד אמנות בגיל צעיר אצל הציירת טסה רקוש בשכונת רחביה בירושלים. לאחר מכן, למד אמנות אצל האמנית ברברה גולדשמיט, נכדתו של מרטין בובר.
בהמשך קלזמר למד אמנות עד גיל 18 באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל. במוזיאון הוא למד ציור, פיסול והדפס, והכיר, בין היתר, עבודה עם פחם עץ, גיר, וחיתוכי לינולאום.
בשנת 1970 החל ללמוד ב-בצלאל. בשנת 1973 לקראת סוף לימודיו, נסע להמשך לימודי אמנות בגרמניה במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים. לאחר שובו לארץ יצר שיתוף פעולה עם האמן שרון קרן (ממקימי קבוצת זיק). השניים נקראו "גבי ושרון" והם יצרו מספר עבודות ומיצגים בעלי אופי פוליטי. באחד המיצגים משנת 1973 חדרו השניים לטקס הלאומי "אות העוז והגבורה" ובו הם הסתובבו ענודים במדליות ותחבושות באופן שהזכיר את הדימוי המפורסם של אריאל שרון, שצולם כשלראשו תחבושת. בעבודה אחרת -" טרסה"- בשנת 1975 הזמינו השניים פועל ערבי שבנה במוזיאון ישראל קיר טרסה בשיטות מסורתיות. בכך שילבו כאוונגרד מושגים אמנותיים ופוליטיים.
בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 עסק קלזמר בציור פיגורטיבי על נייר, ששילב אלמנטים איוריים ובהם דמויות אנונימיות המבצעות פעולות שונות. בהמשך החל ליצור דימויי נוף פנטסטיים על בדים. חלקם לוו בכיתובי טקסט בעלי אופי פוליטי. החל משנות ה-90 של המאה העשרים פיתח קלזמר שיטות ציור בעלות אופי מכני שמתכתבות עם העולם הממוחשב.
בשנת 1989 עבר להתגורר בלונדון עם רעייתו, צלמת הולנדית, שם השלים את לימודיו באמנות וקיבל תואר PHD באמנות מההקולג' המלכותי לאמנות. במקביל המשיך להציג תערוכות בישראל.[2]
בשנת 2014 חזר לישראל לאחר שהות ממושכת באנגליה על מנת לשמש בתפקיד דיקאן המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל.[3] הוא כיהן בתפקיד זה כארבע שנים.[4]
קלזמר לימד במקומות שונים בארץ כגון הטכניון, בצלאל, ואוניברסיטת תל אביב.
ב-2022 זכה בפרס מפעל חיים ע"ש מרדכי איש-שלום. בנימוקי השופטים נכתב בין היתר: "בשני העשורים האחרונים עוסק קלזמר בפיתוח השפה הפיסולית והציורית שלו ובמיוחד את פעולת הציור "ללא מגע אדם"; מתוך כך הוא עוסק בשאלה גדולה ומהותית: האם ציור, שתוכנן על ידי אמן אך בוצע על ידי מכונה, יכול להגיע לאיכויות רגשיות ורוחניות ואף לגעת בנשגב?".[5]
נעמי גבעון, בעלת גלריה גבעון שקלזמר נמנה עם אמניה, מגדירה אותו כמי שתמיד נשאר כמו סטודנט בשנה רביעית. "הוא ממציא את דרכי הפעולה שלו מחדש, כמעשה קסם, שעליו הוא שומר עליו באדיקות. הוא אחד האמנים הבודדים שמשמעות האוונגרד רוחשת אצלם. הכבוד שלו הוא לא לעצמי, אלא לדרכי פעולה חדשים, להיות בתנועה כל הזמן”."[6]
בראיון שערך ב-2012 אמר קלזמר: "מאחר שאני עובד ללא הפסק, אני אף פעם לא מרגיש שהעבודה היא משהו שאני עשיתי, אלא משהו שכאילו יצא לי. אני עובד על 100 כישלונות כדי להוציא פעם אחת משהו ראוי”.[6]
לימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1970–1974 – בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, המחלקה לאמנות – תואר ראשון.
- 1990 - הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון, אנגליה – תואר מוסמך באמנות, MFA.
- הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון, אנגליה – תואר שלישי באמנות.
הוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1977–1984 – הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל בחיפה, אדריכלות ותכנון העיר
- 1982–1995 - בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, מרצה בכיר
- 1995 – המרכז ללימודי עיצוב, תל אביב-יפו
- 1996 – אוניברסיטת תל אביב, תל אביב-יפו, בית הספר לאדריכלות
- 1998–2014 – האקדמיה המלכותית לאמנות, לונדון, אנגליה
- 2014–2018 – בית הספר לאמנות – המדרשה, מכללת בית ברל, דיקן המדרשה.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס ז'אק וגניה אוחנה לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב (1987)
- פרס משרד החינוך והתרבות (1989)
- פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים (1990)[7]
- פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל, ע"ש ג'ורג' וג'נט ג'פן, על הצטיינות באמנות הפלסטית (1995)
- מדליית ארד, טריאנלה לאמנות שימושית, מילנו, איטליה (1995)
- פרס הקרן על שם הציירת נתה דושניקי-קפלן למחקר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב (2010)
- פרס מפעל חיים ע"ש מרדכי איש-שלום לשנת (2022)[8]
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה](רשימה חלקית)
- 1983 - תערוכת יחיד, מוזיאון ישראל[9]
- 1983 - תערוכה משותפת עם דוד ריב, לכבוד זכיתם בפרס ז'אק ויוז'יני אוחנה, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו[10]
- 1988 - "צבע טרי", תערוכה קבוצתית לכבוד חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל[11]
- 1990 - תערוכת יחיד, גלריה גימל, ירושלים[12]
- 2002 - "רוצחים", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית[13]
- 2008 - דיוקנאות וציורי נוף חדשים, גלריה גבעון, תל אביב[14]
- 2010 - "חלפ", תערוכה משותפת עם בתו שירה קלזמר, גלריה 39, תל אביב[15]
- 2012 - מיצב "720 מעלות", יצירה משותפת עם בתו שירה קלזמר, כחלק ממיצב של רון ארד.[16]
- 2014 - "EFES/1", ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו[17]
- 2021 - "אף לא מלה - ציורים 2020", גלריה גבעון, תל אביב[18]
- 2023 - עבודות 1983-202, גלריה גבעון, תל אביב
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
פנס רחוב מנדטורי בתל אביב, ליד גן העיר, תל אביב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עבודות וציורים במרכז מידע לאמנות מוזיאון ישראל
איתן בוגנים, למה האמן גבי קלזמר מעדיף להישאר מסתורי, באתר הארץ, 27 בינואר 2014 - ריאיון- גבי קלזמר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית מוזיאון ישראל
- ^ שלומית סנדר-אלטמן, חורים בראש, חדשות, 14 במאי 1993
- ^ שני ליטמן, גבריאל קלזמר יהיה דיקאן המדרשה לאמנות בבית ברל, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
- ^ מיה אשרי, האמן גיא בן נר מונה לממלא מקום דקאן המדרשה לאמנות, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2018
- ^ הוכרזו זוכי הפרסים ע"ש מרדכי ושושנה איש-שלום לשנת 2022, באתר ערב רב Erev Rav, 19 בינואר 2022
- ^ 1 2 איתן בוגנים, למה האמן גבי קלזמר מעדיף להישאר מסתורי, באתר הארץ, 27 בינואר 2014
- ^ יוסף צוריאל, איש הממדים הגדולים, מעריב, 23 באוגוסט 1990
- ^ הוכרזו זוכי הפרסים ע"ש מרדכי ושושנה איש-שלום לשנת 2022, באתר ערב רב Erev Rav, 19 בינואר 2022
- ^ גבי קלזמר במוזיאון ישראל, דבר, 13 בדצמבר 1983
- ^ תחיה בת אור, דגלי ישראל ולבנון, כותרת ראשית, 17 במאי 1983
- ^ רותי רובין, לא טרי, חדשות, 16 במאי 1988
- ^ רותי דירקטור, אמנות / חוזר לציור, חדשות, 23 באוגוסט 1990
- ^ סמדר שפי, שחור סביב סביב, באתר הארץ, 21 במרץ 2002
- ^ עוזי צור, לזרות לרוח, באתר הארץ, 26 ביוני 2008
- ^ סמדר שפי, "חלפ" של גבריאל ושירה קלזמר: נאחזים בכנף הזמן, באתר הארץ, 2 באפריל 2010
- ^ אלי ערמון-אזולאי, יוצאים אל החושך, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012
- ^ גליה יהב, גבי קלזמר מציג: מעבדה עיצובית נטולת ליבידו, באתר הארץ, 21 במרץ 2014
- ^ עוזי צור, עוצם עין אחת | מנגינת חייו, באתר הארץ, 4 במאי 2021