ניקולאיה יורגה
יורגה בשנת 1914, צילום במגזין "לוצ'אפרול" | |||||
לידה |
17 בינואר 1871 בוטושאן, רומניה | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
27 בנובמבר 1940 (בגיל 69) Strejnicu, רומניה | ||||
מדינה | רומניה | ||||
מקום קבורה | בית הקברות בלו | ||||
השכלה | |||||
מפלגה | המפלגה הלאומנית דמוקרטית | ||||
בת זוג |
מריה טאסו (ג) אקתרינה (קטינקה) בוגדאן | ||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
לגיון הכבוד | |||||
חתימה | |||||
ניקוֹלאַיֶה יוֹרְגָה (ברומנית: Nicolae Iorga ; שמו בתעודת הלידה Nicu N.Iorga- ניקוּ נ. יורגה, לפעמים חתם Niculae Iorga ;17 בינואר 1871 – 27 בנובמבר 1940) היה היסטוריון, פוליטיקאי, פובליציסט, מבקר ספרות, מחזאי ומשורר רומני, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוקרשט. כיהן כראש ממשלת רומניה בשנים 1931–1932, בו זמנית גם כשר החינוך, הדתות והאמנויות.
ניקולאיה יורגה נולד בבוטושאן כבנם של ניקו יורגה, עורך דין ושל זולניה יורגה מבית ארגירופול, שניהם בעלי שורשים יוונים. יורגה למד בבתי ספר בבוטושאן וביאשי, שם סיים את בית הספר התיכון בשנת 1888. בשנת 1889 התחיל וסיים את התואר הראשון באוניברסיטת יאשי בהצטינות יתרה. הוא המשיך את לימודיו בפריז, ברלין ולייפציג ובשנת 1893, בגיל 23, הוכתר בתואר דוקטור.
ניקולאיה יורגה הצטיין בזיכרון פנומנלי שנוצל על ידיו לצבירת ידע כללי רב. בגיל 23 הצטרף יורגה לאקדמיה הרומנית כחבר מתכתב ובגיל 24 קיבל, תוך ניצחון במכרז, את ניהול הפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת בוקרשט. משנת 1911 היה יורגה לחבר מלא של האקדמיה הרומנית.
היקף יצירתו של יורגה ברומנית חסר תקדים, הוא פרסם 1,003 ספרים (1,250 כרכים) וכ-25,000 מאמרים. בין הכתבים החשובים יותר של יורגה נמנים "מחקרים ומסמכים על ההיסטוריה הרומנית" שפורסם בין השנים 1901–1913 ב-25 כרכים, "ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית" ב-5 כרכים ו"היסטוריה של הרומנים" ב-10 כרכים. גם יצירתו הספרותית, השירה והמחזות מבוססים בעיקר על רקע היסטורי.
החל משנת 1903 ניהל את השבועון הספרותי "סמנטורול" (הזורע). הוא ייסד (1920) וניהל את בית הספר הרומני בפריז.
הפעילות הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1895 חבר יורגה לאלכסנדרו קונסטנטין קוזה ב-1895 בייסוד הברית האנטישמית האוניברסלית ובכך עשה את הצעדים הראשונים בקריירה ארוכה של תועמלן אנטישמי.
יורגה היה בין מייסדי המפלגה הלאומנית-דמוקרטית של רומניה[1], חבר פרלמנט לאורך מספר קדנציות ובין השנים 1931–1932 ראש ממשלה ושר חינוך. ליורגה היו מוניטין של נואם מוכשר ויריביו חששו מפניו.
ב-27 בנובמבר 1940 לקחו אותו הלגיונרים מהווילה שלו בסינאיה ובהמשך נמצאה גופתו מחוררת בכדורים. הלגיונרים האשימו אותו שהיה לו חלק בהחלטת המלך לרצוח את קורנליו זליה קודריאנו.
עם ההודעה על מותו, 47 אוניברסיטאות ברחבי העולם הורידו את דגלן לאות אבל.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניקולאיה יורגה נולד בעיר בוטושאן בצפון חבל מולדובה בממלכת רומניה ובדרך כלל נהוג לחשוב שנולד ב-5/17 בינואר 1871[2] אף-על-פי שבתעודת לידתו נכתב 6 ביוני 1871.[3][4] אביו, ניקו יורגה Nicu Iorga, שעבד כעורך דין ואמו, זולניה לבית ארגירופול, חשבו עצמם לרומנים, מאמינים של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. אולם פרטים על שורשי המשפחה נותרו לא ודאים. יורגה נחשב לפחות חלקית ממוצא יווני. השמועה, שנתמכה על ידי פרשנים אחדים, נדחתה על ידי יורגה עצמו. [5]. לדברי ההיסטוריון עצמו "אבי היה בן למשפחה של סוחרים רומנים מבוטושאן, שתהקבלו לימים בקרב מעמד הבויארים, בעוד אמי הייתה בת של הסופרת הרומנייה אלנה דרגיץ', אחיינית הכרוניקן מנולאקה דרגיץ'.... על אף השם היווני ארגירופול, סבי מצד האם היה צאצא למשפחה שבאה.מרוסיה, מבסרביה, בן לאישה מבני מקלסקו מחבל טרטרה, קרובה של המטרופוליט סופרוניה מקילסקו, שאצולו התגוררה זמן מה, ושל המיטרופוליט קליניק" .[6].במקומות אחרים הסכים יורגה עם ההשערה שייתכן שבני אריגופולוס היו יוונים ביזנטים[7] ויורגה האמין שהיותו בן לדור חמישי של בויארים, מצד אביו, ולמעמד הבויארים הוותיקים מצד אמו, השפיע על הפיכתו לפוליטקיאי.[8]. טענתו על ייחוסו באמצעות קשר גנאלוגי למשפחת קנטקוזינו או קראיובסקו עוררה ספקות בקרב החוקרים
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1977 - הבית של יורגה שבו התגורר בבוטושאן בשנים 1880-1976 ובית המגורים היחיד של ההיסטוריון שבו התגורר במאה ה-19 - הפך לאגף של המוזיאון המחוזי להיסטוריה בבוטושאן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Victor Iova, "Tabel cronologic", in N. Iorga, Istoria lui Mihai Viteazul, Vol. I, Editura Minerva, Bucureşti, 1979, p.xxvii-lvi. OCLC 6422662
- Lucian Nastasă Intelectualii și promovarea socială (pentru o morfologie a câmpului universitar), Editura Nereamia Napocae, Cluj-Napoca, 2003,
Mihai Sorin Rădulescu, "Sur l'aristocratie roumaine de l'entre-deux-guerres", in The New Europe College Yearbook 1996–1997, New Europe College, Bucharest, 2000, pp. 339–365. ISBN 973-98624-4-6
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניקולאיה יורגה, היסטוריון של חיי הביזנטינים V.Laurent Nicolas Iorga, historien de la vie byzantine, Revue des études byzantines,1946, Volume 4 Issue 4 pp. 5-23 (בצרפתית)
- ניקולאיה יורגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ניקולאיה יורגה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דומיטרו חנקו - מכתבים מנ.יורגה, אאוג'ן לובינסקו, ג'.מ.זמפירסקו, בנימין פונדויאנו, קמיל בלטזר, פטרו קומרנסקו - במגזין "רומניה ליטרארה"]
- România literară Nr.42 2009
- כתבי ניקולאיה יורגה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ניקולאיה יורגה, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המפלגה הלאומנית-דמוקרטית בחיים הפוליטיים של רומניה (ברומנית)
- ^ Zaciu art. Nicolae Iorga p.476 in Aurel Sasu Dicționarul biografic al literaturii române Paralela 45 București 2006
- ^ V.Iova 1979 עמ' XVII
- ^ L.Năstasă 2003 עמ' 61
- ^ Z.Ornea 2001
- ^ מכתבי בעריכת ד.חנקו - Scrisori de la Iorga etc România literară 31/ 2001
- ^ Rădulescu עמ' 344
- ^ Rădulescu עמ' 344, 351
- אישים שהונצחו על בולי רומניה
- אנטישמיות ברומניה: אישים
- ביוגרפים רומנים
- היסטוריונים רומנים
- היסטוריונים כלכליים
- חברי האקדמיה הרומנית
- מחזאים רומנים
- משוררים רומנים
- סגל אוניברסיטאות ברומניה
- פוליטיקאים רומנים
- קורבנות רציחות פוליטיות ברומניה
- ראשי ממשלת רומניה
- שרי החינוך של רומניה
- שרי התרבות של רומניה
- רומנים שנולדו ב-1871
- רומנים שנפטרו ב-1940