ניקולאיה גריגורסקו

ניקולאיה גריגורסקו
Nicolae Grigorescu
לידה	15 במאי 1838; פיטארו, רומניה
פטירה	21 ביולי 1907 (בגיל 69); קמפינה, רומניה
מקום לימודים	בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות
זרם באמנות	נאו-קלאסיציזם, אימפרסיוניזם, ריאליזם, הרומנטיקה, אסכולת ברביזון
הושפע על ידי	Anton Chladek, סבסטיאן-מלכיור קורנו
חתימה

ניקוֹלאַיֶה יון גריגורֶסקוּ (ברומנית: Nicolae Ion Grigorescu; ‏15 במאי 1838 – 21 ביולי 1907) היה צייר רומני, ממייסדי הציור הרומני המודרני, לצד יון אנדרייסקו ושטפאן לוקיאן. בצעירותו התנסה באומנות ציורי הקיר הכנסייתיים בעלת מסורת עתיקה ברומניה, ובהמשך בתקופת צמיחת האימפרסיוניזם בצרפת, גיבש שפה פלסטית חדשנית שהשפיעה רבות על התפתחות האמנויות היפות בארצו.

רקע משפחתי, ילדותו וצעירותו כצייר איקונין

ניקולאיה גריגורסקו נולד בשנת 1838 ביישוב פיטארו, המשתייך לכפר פוטלוג' במחוז דמבוביצה בנסיכות ולאכיה או מונטניה דאז, כיום ברומניה. היה בנם השישי מבין שבעת ילדיהם של הזוג יון ומריה גריגורסקו. בגיל 7 כשהתייתם מאביו, עבר עם משפחתו לבוקרשט, בשכונת קרמידארילור (מייצרי הלבנים) בבית של אחת מדודותיו. אמו לימדה אותו קרוא, כתוב וחשבון. מגיל 10,יחד עם אחיו, גאורגה, ניקולאיה נכנס למשך שנתיים כחניך בסטודיו של הצייר ממוצא צ'כי אנטון חלאדק (Chladek). למד מחלאדק הרבה, אך נכון להגיד ש"גנב" את המקצוע בניגוד לרצון המורה הקנאי וחמור הסבר, שדרש ממנו למלא יותר תפקיד של משרת ומיעט ללמדו. לכן החליט ניקולאיה בן ה-12 לעזוב בסופו של דבר ולסלול את דרכו לבד. התחיל מוקדם לצייר איקונין בסגנון שמיזג השפעה ביזנטית מסורתית עם הנאו-קלסיציזם, ולמוכרן בימי ראשון ביריד "אוֹבּוֹר" בבוקרשט ובירידים אחרים^[1] בשנת 1853, בגיל 15 שמו הלך לפניו אחרי שצייר את הכנסייה שבנתה הנסיכה קלאופטרה טרובצקאיה באחוזתה ביישוב בייקוי (Băicoi). בייקוי. אחר כך קיבל הזמנות לעבודות לקישוט ה"אגיאזמטאר" (אגן המים הקדושים) של המנזר קלדרושאן (Căldăruşani). בשנת 1856 יצר את התמונה ההיסטורית "מיכאל שומט את הדגל" שהוצגה בפני השליט ברבו שטירביי יחד עם בקשה למימון לימודיו. בשנים 1856–1857 צייר את הכנסייה החדשה של מנזר זמפירה במחוז פרחובה שבה התחיל להיעזר בדמויות אמיתיות שהכיר. גריגורסקו צייר שם גם "אפיטף" עשוי ממשי כחול. אחרי שאם המנזר אגאפיה, טביתה אורסאקה התרשמה מאוד מתמונת "אם האדון" שצייר, חתמה איתו חוזה לצורך עבודות קישוט הכנסייה תמורת 2000 צהובים. בין השנים 1858–1861 גריגורסקו עבד בציור קירות הכנסייה "הווייבודים הקדושים" של מנזר אגאפיה, בעזרת אחיו גאורגה ושל צייר איטלקי בשם לואיס ג'ירארדלי. לבסוף מיכאיל קוגלניצ'אנו, שפגש אותו באגאפיה והעריך את כישרונו, התערב למענו והשיג בשבילו מלגת השתלמות בפריז.

שנות ההשתלמות בצרפת ופעילותו האמנותית

בסתיו 1861 נסע גריגורסקו באניה לצרפת. בהגיעו לפריז השתלם בסטודיו של הצייר ממוצא שווייצרי שארל גֱלֶר (Charles Gleyre), מורה דגול, שעם תלמידיו נמנו גם מונה, רנואר, סיסלי וויסלר. ובהמשך נרשם לבית הספר לאמנויות יפות בפריז. שם למד אצל סבסטיאן קורני Sebastien Cornu, תלמיד של אנגר שאצלו השתלם גם רנואר. ניצל את ההזדמנות כדי להשתכלל במיוחד בהיבטים שהיו עדיין חלשים בחינוכו האומנותי: הגרפיקה והקומפוזיציה. בימי הקיץ ביקר בלובר על מנת להעתיק מיצירותיהם של ז'ריקו, רובנס, רמברנדט ואמנים קלאסיים אחרים המוצגים במוזיאון. ברגע מסוים עזב את הסטודיו של קורני ובהיותו נמשך על ידי אסכולת ברביזון, התיישב ביישוב זה והשלים את השכלתו האמנותית על ידי התוועדות ליצירותיהם של מילה,קורו, קורבה, ותאודור רוסו. את חלק מהאמנים האלה (מילה, דוביני, קורו) פגש באכסניה של גאן על יד פונטבלו. שמר על גישה אמנותית עצמאית, אם כי ייתכן כי הושפע במשהו מעמיתיו הפוסט-רומנטיים - בחר בנושאים ריאליסטיים, שאב השראה אולי "מהמשיכה לחיי הכפר של מילה, מהאהבה לנופים של דיאס דה לה פניה (צר') ושל רוסו, משירת הצבעים של קורו, מעוצמת המודלאז' של קורבה, מהעניין לאטודים של בעלי חיים היקרים לטרואיון (צר'), ואולי גם ממשיחת המכחול הארוכה והעצבנית של אדואר מאנה. בהשראת סביבה אמנותית זו אימץ גריגורסקו שיטות חדשניות לביטוי, למשל בסוגת הציורים הנקראת "מתחת לכיפת השמיים" "en plein-air", שבישרה את פריצת האימפרסיוניזם. אחרי זמן מה פעל בסביבת האמנים במארלוט, גם כן בקרבת יער פונטנבלו. ^[2] בתקופת ה"ברביזון" שלו משיחות מכחולו או מברשתו היו לרוב קצרות ורחבות, תוך השארת עקבות בולטים, וצבעיו הפכו לבהירים יותר. באמצעות היכרות עם המצנט של האימפרסיוניסטים, ז'ורז' דה בליו, הכיר את סגונותיהם של מונה, רנואר וסיסלי. עם הזמן צבעיו נעשו עוד יותר בהירים אך המשיך לבחור בריאליזם ישיר ובנושאים כפריים.

לרגל התערוכה העולמית בפריז ב-1867, הציג שבע עבודות. בשנת 1868 הציג ב"סלון הפריזאי" את הציור "צועניה צעירה".

שנות ה-1890-1870

חזר לארץ פעמים מספר והחל משנת 1870 השתתף ב"תערוכות האמנים בחיים" (מאוחר יותר קרויות "הסלונים הרשמיים,") בבוקרשט. תערוכות אלה אורגנו על ידי בתי הספר לאמנויות שבחסות המדינה, שגישתם לאמנות הייתה שמרנית ומגבילה ניסיונות לחידושים. לכן בתערוכה ב-1870 שבו הציג גריגורסקו 26 תמונות, הוא לא זכה בשום סוג של פרס או הערכה חיובית.^[3]

בנסיבות אלה קם פורום חדש - "חברת ידידי האמוניות היפות" שארגנה את התערוכה הקיבוצית הראשונה שלה בבוקרשט בשנת 1873. כאן הורשה גריגורסקו להציג 146 ציורים שהביאו לו הצלחה רבה בקרב הקהל, אך זכו גם לבקורת חריפה מצד חסידי האמנות האקדמיסטית. תערוכה זו משנת 1873 נחשבת לנקודת ציון בהתפתחות האמנות ברומניה שהתחילה לצאת מהמסגרת המגבילה של ה"סלונים הרשמיים" צעד נוסף קדימה נעשה בשנת 1896 כשקבוצת אמנים צעירים - ובראשם לוקיאן, ורמונט וארטאקינו פתחו, בנוכחותו של גריגורסקו את "תערוכת האמנים העצמאיים".^[4] בינתיים, בשנים 1873–1874 ערך הצייר מסעות לימוד באיטליה- ברומא, נאפולי, פומפיי, יוון ובווינה.

בשנת 1877 הוזמן ללוות את צבא מולדתו כ"צייר חזית" וביצע בעת קרבות מלחמת העצמאות של רומניה, בגריביצה וראחובה (אוריאחובו), בשטח בולגריה, ציורים ורישומים שהיוו את הבסיס לקומפוזיציות עתידיות (שחלקם נאספו ב"אלבום מלחמת העצמאות"). מפורסמות במיוחד הפכו התמונות "המתקפה בסמרדן", "החצוצרן" ו"הזקיף". בין השנים 1879–1890 עבד בעיקר בצרפת, חלק מן הזמן ביישוב ויטרה Vitré בברטאן, וחלק בסטודיו שלו בפריז.

היה נשוי למריה דנצ'ו. לזוג נולד בן, גאורגה גריגורסקו.

שנותיו האחרונות ברומניה

בשנת 1890 שב לרומניה והתיישב בעיירה קמפינה. בין השנים 1891–1904 הציג תערוכות אישיות באתנאום הרומני והתמסר לנושאים כפריים שאותם צייר בגרסאות אינסופיות: תמונות של כפריות, עגלות שוורים בדרכי כפר מאובקים ונופים רומניים שונים. בשנת 1899 נבחר כחבר כבוד של האקדמיה הרומנית.

ניקולאיה גריגורסקו נפטר ב-21 ביולי 1907 בקמפינה. בסטודיו שלו, על החצובה עמדה תמונתו האחרונה הבלתי גמורה, "החזרה מהיריד".

בשנת 1939 מכר בנו, גאורגה, 200 יצירות שונות של אביו למועצה המקומית קמפינה. יצירות אלה הגיעו ברבות הימים למוזיאון האמנות של בוקרשט. רוב עבודתו מורכבת בעיקר מציורי שמן.

הנצחה

1957 נפתח בקמפינה המוזיאון הממוריאלי "גריגורסקו" שהוא מחלקה של המוזיאון המחוזי לאמנות פרחובה.
המוזיאון ממוקם בבית בו חי הצייר את שנותיו האחרונות - 1904–1907. הבית נשרף בימי מלחמת העולם הראשונה ושוקם בשנים 1954–1955.
2005 - הבנק של רומניה הנפיק שטר של 10 ש"ח עם תמונתו
,תחנת מטרו בבוקרשט (לאונטין סלז'אן לשעבר)נושאת את שמו.
ב 6 ביוני - 11 בספטמבר 1991 הוצגו ציוריו במסגרת התערוכה "מימי האימפרסיוניסטים: הציור הרומני בין 1865 - 1920: גריגורסקו, אנדרייסקו, לוקיאן, דרסקו" שהתקיימה ב"טריאנון" בפארק "באגאטל" בפריז
2013- לרגל מלאת 175 שנים להולדתו של האמן הנפיק הדואר הרומני בול דואר עם דיוקן עצמי מצעירותן
2013 - הבנק הלאומי של רומניה הטביע מטבע כסף בשווי 10 ליי