נילס גוסטף נורדנשלד
 | |
| לידה |
12 באוקטובר 1792 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, פינלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1866 (בגיל 73) הלסינקי, האימפריה הרוסית |
| ענף מדעי | מינרלוגיה |
| מקום מגורים | פינלנד |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
אדולף אריק נורדנשלד, Nils Karl Nordenskiöld, Nils Otto Nordenskiöld |
| הערות | שוודי. אביו של אדולף אריק נורדנשלד |
| תרומות עיקריות | |
| תיאר מספר מינרלים שלא היו ידועים קודם | |
| חתימה |
 |
  | |
נילס גוסטף נורדנשלד (בשוודית: Nils Gustaf Nordenskiöld; 12 באוקטובר 1792 – 2 בפברואר 1866) היה מינרלוג פיני (בן המיעוט השוודי) ומגלה ארצות. הוא היה אביו של חוקר הארצות אדולף אריק נורדנשלד.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נורדנשלד נולד בדרום פינלנד שהייתה אז תחת שלטון רוסי. לאחר שלמד מינרלוגיה בפינלנד ובשוודיה מונה נורדנשלד כמפקח על המכרות בפינלנד. ב-3 באוקטובר 1819 הוא מונה כחבר של האקדמיה הרוסית למדעים, מוסד שהוקם בהוראתו של הצאר, פיוטר הגדול ב-1724.
נורדנשלד גילה ותיאר מספר מינרלים שלא היו ידועים קודם בפינלנד וברוסיה. ב-1820 פרסם נורדנשלד מסה שהייתה הספר המדעי הראשון על מינרלים בפינלנד. בנוסף יצאו מאמרים פרי עטו לאור בכתבי עת זרים, שהבטיחו את פרסמו מחוץ לסקנדינביה. את האהבה לידע הקפיד נורדנשלד להעביר לבנו, אדולף אריק נורדנשלד, שברבות הימים נודע בזכות עצמו כחוקר ארצות.
נורדנשלד חזר לפינלנד ב-1823, וב-1828 מונה למפקח כללי על מועצת המכרות שאך נוסדה בהלסינגפורס (שמה הקודם של הלסינקי), משרה בה החזיק עד מותו ב-1865.
גילוי אבני החן
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי סיפור ידוע, אבל שנוי במחלוקת, גילה נורדנשלד את האלכסנדריט ביום הולדתו ה-16 של יורש העצר הרוסי אלכסנדר ב-17 באפריל 1834 וקרא לו לכבודו של הצאר העתידי. אומנם נכון שנורדנשלד שגילה את האלכסנדריט, אבל לא ייתכן שהוא גילה את האבן ונתן לה את שמה ביום הולדתו של אלכסנדר. התגלית המקורית של נורדנשלד התרחשה כתוצאה מבחינה של דגימת מינרל חדשה שקיבל מהדוכס לב אלכסייביץ פרוֹבסקי, שבתחילה הוא זיהה בטעות כאזמרגד. הקשיות הגבוהה של האבן הפתיעה אותו והוא החליט להמשיך את מחקריו בה. מאוחר יותר באותו ערב, כשהביט בדגימה לאור הנר, הוא הופתע לראות כי צבע האבן השתנה מירוק לאדום פטל. מאוחר יותר הוא אישר את גילויו של סוג חדש של כריזובריל והציע לכנותו "דיאפניט" (מיוונית "די" – שניים ו"אפאנס" בלתי נראה או "פאן" להיראות). אבל לדוכס פרובסקי היו תוכניות משלו להשתמש בממצא הנדיר על מנת לזכות בהכרת תודה של המשפחה המלכותית על ידי הגשת האבן כשי לצאר לעתיד ולקרוא לה אלכסנדריט לכבודו ב-17 באפריל 1834, אבל רק ב-1842 התפרסם לראשונה תיאור הסוג החדש משנה הצבעים של הכריזובריל תחת השם אלכסנדריט.
ב-1849 בחן נורדנשלד אבן חן שכונתה "הכריזוליט של הרי האורל" וגילה שבעצם הייתה זו וריאציה ירוקה של אנדרדיט, סוג של גארנט. והוא הציע לאבן החן החדשה את השם דמנטואיד (דמוי יהלום) שהתקבל מאז כשם אבן החן.
