ברקת

ברקת

תכונות המינרל
הרכב כימי	Be3Al2(SiO3)6::Cr
מערך קריסטלוגרפי	הקסגונלי
צורת הגביש	גבישים פריזמטיים המסתיימים בפירמידה
צבע	ירוק אזמרגד, ירוק זהבהב
ברק	זגוגי
שקיפות	שקוף עד שקוף למחצה
פצילות	פגומה בכיוון אחד
שבירה	דמוית קונכייה
קשיות	7.5 בסולם מוס
משקל סגולי	2.68-2.9
שרטוט	לבן
מינרלים נלווים	כוללים נציץ, פצלת השדה, קוורץ, קלציט וטורמלין

בָּרֶקֶת היא אבן חן מהמעלה הראשונה, ומשכך נמנית עם אחת מארבע אבני החן היקרות (שלוש האחרות הן יהלום, ספיר ואודם). כאבן חן, ברקת היא תצורה של המינרל השקוף בריל (Beryl), הצבועה ירוק כתוצאה מחדירת כרום וונדיום לתוך הגביש. בלעז, קרויה ברקת בשמות אִזמרגד ואמרלד (Emerald), שמות שמשמשים גם לתיאור הגוון הירוק האופייני לברקת איכותית.

אטימולוגיה

המילה "ברקת" מקורה בתורה. בעברית המודרנית של ימינו היא מזוהה עם אבן האזמרגד. ייתכן שהברקת קשורה אטימולוגית ל-Marakatam בסנסקריט ול-Barraqtu האכדית. אחרים מזהים את הברקת המקראית כאבן חן השונה מזו המכונה היום ברקת. כך, למשל, על פי תרגום אונקולוס מזוהה האזמרגד דווקא עם האבן המקראית נופך. המקור הראשוני למילה אזמרגד הוא כנראה המילה מרקטה (marakata) (בסנסקריט: ירוק). ממנה נוצרה המילה היוונית סמרגדוס (ביוונית: σμάραγδος -סְמַרַגְדוֹס – אבן חן ירוקה), ומהיוונית נגזרו שמות האבן בשפות רבות.

תכלילים

ערך מורחב – תכלילים

הברקת היא בין אבני החן העשירות ביותר בתכלילים. התכלילים הם אלמנטים ומינרלים שונים שחדרו אל תוך גביש האבן בעת התגבשותו. אלה מצויים בתוך האבן, מהווים מידע חשוב על מקורה ואיכותה ומשפיעים על ערכה הכלכלי.

היווצרות התכלילים

גביש הבריל הטבעי הוא שקוף וחסר צבע, וחדירה של כרום וונדיום העניקה לו את הצבע הירוק האופייני לברקת. בדרך כלל, יסודות אלה נמצאים בחלקים שונים של קרום כדור הארץ מאלה שבהם נמצא הבריליום, כך שברקת לא הייתה נוצרת אלמלא תהליכים טקטוניים, אורוגנזה ובליה שהפגישו בין היסודות השונים ואיפשרו את היווצרותה של אחת מאבני החן היפות ביותר. הצצה מבעד למיקרוסקופ או לזכוכית מגדלת מספרת הרבה על תהליכי ההתגבשות של הברקת.

תכלילי הברקת נוצרו בכמה שלבים:

• תכלילים פרוטוגנטיים - תכלילים אשר נוצרו עוד לפני ההתגבשות ונלכדו בתוכה, למשל תכלילי מוטות הטרמוליט.
• תכלילים סינגנטיים - תכלילים אשר נוצרו במהלך ההתגבשות. לרוב יופיעו תכלילים אלה באזורי צמיחה שונים של הגביש, למשל תכלילי התריסים.
• תכלילים אפיגנטיים - תכלילים אשר נוצרו לאחר סיום ההתגבשות, למשל כתמי ה"חלודה".

סוגי התכלילים

גביש ברקת

• צעיפים – תכליל זה מהווה אות לכך שמדובר באבן איכותית וטבעית. תכלילים אלה ידועים גם בשם המסורתי '"הגָן'" (Jardin). הם מורכבים מטיפות זעירות של נוזל הסמוכות זו לזו ומכילים גבישונים או תכלילי שתי פאזות, ויוצרים צורת טביעת אצבעות או וילון.
• שתי פאזות – סדקים קטנים באבן או חללים המלאים בנוזל ובבועית גז. למקצתם צורת כרית ולאחרים צורת מנסרות משושות המסודרות בדרך כלל במקביל לציר האורך של הגביש.
• שלוש פאזות – סדקים קטנים או חללים שיש בהם בועית גז. חומרים שהיו בנוזל התגבשו לגביש קובייתי זעיר שגם הוא כלוא באותו חלל. סוג תכליל זה הוא המאפיין הבולט ביותר של אבני ברקת.
• מוטות – חדירה של מינרלים אחרים היוצרת צורת מוטות. אופייניים: מוטות טורמלין בעלי חתך משולש ומוטות רוטיל וטרמוליט.
• גבישים – גבישונים קטנים המפוזרים בחלקים שונים של האבן, קלציט, פיריט ואחרים.
• עלעלים – לוחות דקיקים של נציץ מסוג ביוטיט או פלוגופיט (phlogopite) ונראים כעַלְעַלִּים שחורים, חומים צהבהבים.
• פתיתי שלג – גבישי קלציט או אפטיט ואחרים בגדלים שונים המפוזרים בחלל הגביש.
• פירורי לחם – "ענן" של תכלילים אשר יכולים להיות מורכבים ממקבצים של גבישים קטנים.
• תריסים – תכלילים הנראים כקווים מקבילים ונובעים מהפרעות בצמיחה הסדירה של הגביש.
• כתמים – כתמי צבע חומים או צהובים המכונים גם "חלודה". מקורם כנראה בחדירה של חומצות שונות לשברים בגביש לאחר השלמת צמיחתו.
• תשליל – חלל אשר צורתו כצורת גביש האם. בתוך חלל זה נלכד נוזל שממנו נפלטה בועית גז. לעיתים מופיעים תכלילים אלה בזוגות.
• סולמות – רצועות ארוכות של אקטינוליט החוצים את האבן הנראים "חתוכים" לרוחבם כדוגמת קני במבוק.
• אלומות דשא – מוטות טרמוליט קצרים צמודים זה לזה.

שילוב של תכלילים מסוימים בשלבי ההתגבשות השונים מהווים "טביעת אצבע" של הברקת ומעידה על מוצאה.

מקורות וסוגים

מקורות עתיקים

יופייה של הברקת הצית את דמיונם של שליטים עוד בעת העתיקה, ואלו השקיעו משאבים רבים במציאתה. כבר בשנת 2000 לפנה"ס נתגלו במצרים העתיקה במחוזות מצרים העליונה (בקרבת עמק הנילוס) מרבצי ברקת הקרויים מכרות קלאופטרה. בימיו של אלכסנדר הגדול היו אלו כורים יוונים שחפרו במכרות במצרים בחפשם אחר האבן, ומאוחר יותר נכרתה הברקת עבור המלכה קלאופטרה. מצרים הייתה ספקית הברקת של העולם העתיק, וזו נסחרה בעיקר באירופה ובהודו. שרידים למכרות ברקת קדומים התגלו במצרים בראשית המאה ה-19 בהר סוכייט ובהר זבארה, בסמוך לחוף הים האדום, מזרחית לאסואן. במקום נתגלתה מערכת מסועפת של מכרות ותעלות, וכמות גדולה של כלי כרייה עתיקים שגילם נאמד ב-4,000 שנה. אבנים ממכרה זה נתגלו באוצרות החנוטים במצרים. במשך שנים רבות סופר במצרים על גבישי ברקת ואבנים מלוטשות המופיעות בחופי אלכסנדריה עם שוך סערה. תחילה נראה היה שהסיפור הוא פרי הדמיון המזרחי, אך בדיקות שנעשו הוכיחו שאבנים אלה הן בעלות אותן תכונות המאפיינות את אבני הברקת ממכרות קלאופטרה, ונראה שמקורן באניות טרופות שהובילו אותן. מקורו הגאולוגי של אזמרגד זה באבק ובנציצי צפחה.

מכרה עתיק אחר, כנראה מתקופת הרומאים, התגלה בהבכטל (Habachtal) אשר באלפים האוסטריים בגובה של 3,000 מ' מעל פני הים. צבע האבנים ממקור זה עמוק ונעים אך הן בדרך כלל קטנות מאוד ומלאות פגמים. מכרה זה אינו פעיל.

מקור עתיק אחר הוא מכרות בהודו, שכנראה נוצלו במידה רבה כבר לפני אלפי שנים ומיקומם נשמר בסודיות במשך דורות. המכרה המוכר ביותר נמצא באז'מרה מרווארה (Ajmere Merwara), מקורן אבני הברקת הקרויות המכרה העתיק (old mine).

מקורות מודרניים

"גצ'לה" – הברקת השנייה בגודלה בעולם

• קולומביה - אבני ברקת היו ידועות כבר לילידים האינדיאנים שהשתמשו בהן לצורכי פולחן וקישוט. כאשר הגיעו הספרדים לאזור, הם קיבלו מבני האינקה אבני ברקת והכוונה לאזור המכרות, בקרבת בוגוטה. באזור מוּזוֹ (Muzo) כרו בני האינקה ברקת טרם לכיבוש הספרדי, ובשנת 1555 התגלו באזור מכרות חדשים הפועלים עד היום, ואשר היו במשך מאות שנים המקור הבלעדי לאבני ברקת. על מנת שאנשים לא ינסו לקנות אבני ברקת ישירות מן הכורים או לכרות אותן בעצמם, הופצו סיפורים שונים לפיהם האבנים מתפרקות כאשר הן נחשפות לקרני השמש או שהן מאבדות מיופיין באור חזק.

אזור מכרות פעיל נוסף הוא צִיבוֹר (Chivor), כ-75 ק"מ צפונית-מזרחית לבוגוטה.

מבחינה כלכלית, המכרה החשוב ביותר בקולומביה נמצא בעמק קוסקו (Coscuez) ובו מעובדים כ-60 אתרים מתוך כ-150 בקולומביה כולה ותפוקתו מהווה כ-75% מן התפוקה במדינה.

אבני הברקת מקולומביה נבדלות מאחרות בברקן המודגש ובצבען המיוחד - ירוק ללא תוספת של גוונים כחולים, ואבנים נדירות כטרפיץ – סוג ברקת המתאפיין באסטריזם ("כוכביות") של 6 קרניים.

• ברזיל - בתחילת המאה ה-20 התגלו כמה מכרות ברקת בברזיל. צבען של אבנים ממכרות אלה עמוק מאוד, בעיקר אלה שנכרו בנובה ארה (Nova Era, "העידן החדש") אך איכותם נמוכה בשל פגמים רבים.

ברזיל היא מוצאן של אבני ברקת מיוחדות ונדירות: סוג של טרפיץ בעל אסטריזם של 6 קרניים ואבנים עם תופעת עין החתול.

• רוסיה – בשנת 1830 התגלה מקור ברקת בהרי אורל, סמוך לעיר סברדלובסק המוצאת את פרנסתה בכרייה ובליטוש אבנים יקרות. אבנים ממקור זה גדולות אך צבען חיוור או חלבי.
• אוסטרליה – בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התגלו מקורות אחדים לברקת. מכרות אלה עשירים למדי, אך איכות האבנים ירודה. חשיבותן המסחרית של האבנים מועטה, מאחר שכדי לקבל אבן חן ראויה לשיבוץ, יש צורך להסיר ממנה בליטוש חומר רב. רק מכרה אחד הנמצא במקום הקרוי פּוּנָה (Poona) מפיק אבנים באיכות טובה, והוא התגלה במקרה בשנת 1909 כאשר מחפש מתכות חיפש בדיל.
• דרום אפריקה – בשנת 1927 התגלה המקור הראשון ביבשת אפריקה, באזור טרנסוַאל (Transvaal), ובשנים שלאחר מכן התגלו מקורות נוספים. איכות האבנים מן המכרות הללו נמוכה מאחר שהתכלילים האופייניים להן מכילים נציץ חום הפוגע באיכות הצבע ובברק האבן.
• טנזניה – גילוי המקורות בדרום אפריקה הוביל לחיפוש נרחב ביבשת כולה. בטנזניה התגלו מקורות איכותיים בסמוך למעיינות חמים. במכרות אלה נמצאו אבני ברקת לצד אלכסנדריט.
• זימבבואה – אבני הברקת הנכרות בזימבבואה הן העתיקות ביותר בין אבני הברקת וגילן נאמד ב-2,600 מיליון שנה, תחילת עידן הפרוטרוזואיקון.
• רודזיה – המקורות הראשונים התגלו בשנת 1956 ובהם אבנים קטנות ובעלות צבע ירוק עמוק. צבען אינו הגורם היחיד לאיכותן – אבנים אלה צלולות מאוד ואינן מכילות תכלילים רבים האופייניים לברקת ממקורות אחרים. במשך עשרות שנים היו מכרות אלה פעילים לסירוגין בשל התקוממות של מורדים, אולם לאחר שהתייצב השלטון שבה על כנה כרייה מסודרת. מכרה סנדָוונה (Sandawana) מפיק אבני ברקת קטנות באיכות טובה שצבען עשיר ועמוק עם שמץ של גוונים צהובים.
• זמביה – מכרה קמקנגה (Kamakanga), שהחל לפעול בשנות ה-70 של המאה ה-20, מהווה המקור החשוב ביותר של אבני ברקת ומפיק אבני ברקת בגוונים רבים ובמגוון תכלילים. אבני ברקת מזמביה מתאפיינות בשקיפות טובה. לגבישי הברקת ממכרה זה מאפיינים מיוחדים:

• בתחתית כל גביש בולטת מעין "רגל".
• תכלילי נציץ חודרים מבחוץ אל מרכז הגביש מששת קודקודי המנסרה, והחתך נראה כפלח לימון.
• גבישי כריך - תכלילי הנציץ מופיעים גם כחתכי רוחב שכבתיים המפרידים בין חלקים שונים של הגביש.

עם זאת, לאחר הסרת התכלילים נותר חומר רב, צלול וראוי לעיבוד.

• מקורות חשובים נוספים – פקיסטן, אפגניסטן, הודו ומדגסקר.

אבנים מיוחדות

סיכת "הוקר אמרלד"

בברזיל נתגלתה אבן הברקת הגדולה ביותר:

• ברקת באהיה (Bahia Emerald) - אבן הברקת הגולמית הגדולה ביותר בעולם. האבן נמצאה בשנת 2001 במחוז באהיה במערב ברזיל. משקלה 360 ק"ג, 1,900,000 קרט. האבן נמצאת בארצות הברית, במאבק משפטי מתוקשר לקביעת הבעלות עליה.

קולומביה היא ארץ מוצאן של אבני הברקת המיוחדות ביותר:

• טרפיץ (Trapiche) - סוג נדיר של ברקת. טרפיץ מתאפיין באסטריזם ("כוכביות") של 6 קרניים ושמו נובע מגלגל טחינה המשמש לעיבוד קני סוכר באזור. חתך של הגביש יראה תכלילים שחורים, חומים או לבנים החוצים את האבן ויוצרים כעין צלב משושה.
• גצ'לה (Gachala Emerald) - אבן הברקת הגולמית השנייה בגודלה, הגביש באורך 5 ס"מ ובמשקל 858 קרט (172 גרם). האבן נמצאה בשנת 1967 במחוז גצ'לה. היא נתרמה על ידי התכשיטן הארי וינסטון למוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בארצות הברית, שם היא מוצגת.
• צ'וֹק אמרלד (Chalk Emerald) – אבן מלוטשת צלולה בגוון ירוק עמוק ובמשקל 37.82 קרט (7.56 ג'). האבן משובצת בטבעת בעיצובו של התכשיטן הארי וינסטון ונתרמה למוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בארצות הברית על ידי היזם אוסקר צ'וק ורעייתו. לפני חיתוך וליטוש היה משקלה 38.4 קרט (7.68 ג'). מסופר כי האבן הייתה הקישוט המרכזי בענק שהיה שייך לאשת המהראג'ה של בָּרוֹדָה (Baroda), לשעבר מדינה והיום עיר במדינת גוג'ראט בהודו.
• מוּגוֹל אמרלד (Mogul Emerald) – לוח מלבני בגובה 10 ס"מ אשר בצדו האחד חרוטים פסוקים איסלמיות ובצדו השני עיטורים פרחוניים. משקלו של הלוח 217.8 קרט (43.5 גרם) וקיים לגביו תיעוד משנת 1695 מתקופת האימפריה המוגולית. כיום מוצגת במוזיאון לאומנות איסלאמית בדוחה, קטר.
• הוּקר אמרלד (Hooker Emerald) – ברקת במשקל 75 קרט (15 גרם) המשובצת בסיכה ומוקפת יהלומים. מסופר כי האבן הייתה משובצת באבזם של סולטאן טורקי. הסיכה שוכנת באוסף המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בארצות הברית.

ייצור סינתטי

בשל ערכה הרב של הברקת, נעשו ניסיונות רבים לייצרה באופן סינתטי. בשנים 1934–1937 עלה בידי מדענים גרמניים מחברת אי גה פארבן (IG Farben) ליצור גביש שנקרא "איגמרלד" (Igmerald)ּ. כיום מיוצרות אבני ברקת סינתטיות במספר ארצות ברחבי העולם, ביניהן ארצות הברית ורוסיה, בשיטת "פלקס-מלט" (Flux-melt) או בשיטה ההידרותרמית.

אבני ברקת סינתטיות שונות מן הטבעיות בסידור התכלילים שבהן, ובמקרים לא מעטים ניתן להבחין בין אבני ברקת סינתטיות לבין אבני ברקת טבעיות גם בעין וללא עדשת יהלומנים. לצד זאת, בדיקה יסודית של התכלילים באמצעות עדשת יהלומנים ופילטר צ'לסי מראה הבדלים בין אבן טבעית לאבן סינתטית בקלות רבה יותר. הבדל נוסף מתבטא בקשיות, כאשר אבנים סינתטיות קשות במעט מן הטבעיות, בעלות שבירה כפולה נמוכה יותר ומשקלן הסגולי נמוך במעט מזה של הטבעיות, ובזאת בשל האופי השונה של התכלילים שמצויים בהן.

חיתוך וליטוש

חיתוך אמרלד

הברקת מהווה אתגר למעבדיה: קשיותה הרבה אמנם מונעת ממנה שריטות רבות, אך כמות הסדקים והתכלילים שבה מקשים אף על חותך מקצועי המבקש לנצל כמה שיותר מן הגביש היקר. במשך הזמן התפתח חיתוך מיוחד לברקת – חיתוך אמרלד – ריבוע או מלבן בעלי שיפועים מדורגים ופינות קטומות, המאפשר להפגין את יופייה של הברקת ולהגן עליה מפגיעה מכנית.

הברקת בהיסטוריה

השם ברקת מופיע בתנ"ך בהקשרים שונים, ובעיקר בתיאור החושן:

ערך מורחב – ברקת (אבן חן מקראית)

וַיְמַלְאוּ-בוֹ--אַרְבָּעָה, טוּרֵי אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד.

— ספר שמות, פרק ל"ט, פסוק י'

הברקת המקראית היא האבן השלישית בטור הראשון בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט לוי. תרגומים שונים של התנ"ך קושרים אותה ל-Emerald, והעברית המודרנית קיבלה תרגום זה.

הברקת הייתה ידועה עוד מימי קדם, וכבר אז הייתה מוערכת מאוד. היא מוזכרת אצל תאופרסטוס ופליניוס. על פי הרודוטוס, טבעת פוליקרטס הייתה משובצת בברקת.

אמונות ומיסטיקה

לברקת יוחסו תכונות שונות, בעיקר סגולות מרפא: נגד מחלות הכיפיון (מחלת הנפילה) והדיזנטריה ונגד פגיעות בעיניים. נשים האמינו כי הברקת תסייע להן לעבור את הלידה בשלום. האצטקים ובני האינקה האמינו כי הברקת היא אבן קדושה והודות ההודיות מספרות על סגולותיה של הברקת כמשרת מזל ורווחה. לאורך ההיסטוריה ייחסו לברקת השפעות מיסטיות, כגון היכולת להגן על העונד אותה מרוחות רעות. במקומות שונים נחשבת הברקת אבן ההולדת של חודש מאי.

לקריאה נוספת

• מ' סברדמיש וא' משיח, אבני חן, הוצאת מדע אבנים יקרות

קישורים חיצוניים

• צילום ותיאור של ה"מוגול אמרלד"
• ברקת באתר מינדט
• ברקת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)