ניאגו ג'ובארה
 | |
| לידה |
31 באוגוסט 1916 בוקרשט, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 2018 (בגיל 101) בוקרשט, רומניה |
| מדינה |
צרפת, רומניה, ממלכת רומניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלו |
| מקום לימודים |
הפקולטה למשפטים בפריז |
| שפות היצירה |
צרפתית, רומנית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ניאגו ג'ובארה (ברומנית מותאמת - Neagu Djuvara, 18 באוגוסט 1916 - 25 בינואר 2018) היה היסטוריון, דיפלומט, מסאי, עיתונאי וסופר רומני, ממוצא ארומני.
רקע משפחתי ושנות לימודיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניאגו ג'ובארה נולד בבוקרשט שברומניה למשפחה אריסטוקרטית ממוצא ארומני שהתיישבה בארצות הרומניות בשלהי המאה ה-18 ועם בניה נמנו פוליטיקאים, דיפלומטים ואקדמאים רבים. דודו, אלכסנדרו ג'ובארה, היה שר החוץ של רומניה בשנים 1909-1910. אביו, מרצ'ל ג'ובארה, בוגר מצטיין (הראשון במחזור 1906 של בית הספר הפוליטכני בברלין-שרלוטנבורג, נפל בשנת 1918 קרבן למגפת השפעת הספרדית בזמן ששרת כקפטן בהנדסה קרבית בצבא הרומני. האם הייתה טינקה גרדישטיאנו, בת למשפחה של בויארים אמידים מחבל מונטניה.
מפני שנולד בימי מלחמת העולם הראשונה, אחרי כיבוש דרום רומניה על ידי כוחות מעצמות המרכז, נלקח כתינוק על ידי המשפחה לאזור החופשי ביאשי ואחר כך הועבר דרך רוסיה לבלגיה שם אחד מדודיו, טרנדפיר ג'ובארה, כיהן כציר. אחרי שלמד בתיכון בעיר ניס בצרפת, סיים ג'ובארה לימודי ספרות והיסטוריה בסורבון בפריז בשנת 1937. בשנות צעירותו ברומניה וצרפת התקרב לחוגים הפשיסטים של התנועה הלגיונרית ובפברואר 1934 השתתף בהפגנות של הימין הקיצוני הצרפתי נגד הממשלה הרדיקל-סוציאליסטית של אדואר דאלאדיה. ב-1940 גמר את התואר דוקטור במשפטים עם עבודה בעלת מבט אוהד על חוקי הגזע האנטישמיים שאומצו על ידי ממשלות רומניה בעת מלכותו של קרול השני.
באשר למשיכתו לאידאולוגיה הימנית הקיצונית בצעירותו הצהיר מאוחר יותר: "הייתי צעיר מטומטם ושחצן, מוקסם על ידי הרעיונות הפאשיסטים, כפי שאחרים בפריז, קצת יותר מאוחר, הוקסמו על ידי הרעיונות הקומוניסטים; רובנו עם ההתבגרות בשנים שינינו את דעותינו והיינו לדמוקרטים והומניסטים. לגבי, הלם המלחמה וזוועותיה פתחו את עיני."
השרות הצבאי וצעדיו הראשונים כדיפלומט
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי 1940 חזר ג'ובארה לרומניה, התחתן ונולד לו ילד. בימי המשטר "הנצינואל - לגיונרי" התגייס לצבא והוצב לפרק זמן בעיר פלוישט. כפרח קצונה במילואים שירת בצבא הרומני בעת המסע האנטי-סובייטי בבסרביה וטרנסניסטריה בחודשים יוני-נובמבר 1941 ונפצע בידו בקרבות בסביבות אודסה.
אחרי שהתקבל לעבודה באמצעות מכרז של משרד החוץ במאי 1943, נשלח על ידי שר החוץ מיכאי אנטונסקו לשוודיה בבוקר היום 23 באוגוסט 1944 (שעות ספורות לפני הדחת המשטר אנטונסקו) כשליח דיפלומטי, בקשר למגעי רומניה עם שגרירת ברה"ם בסטוקהולם, אלכסנדרה קולונטאי. לפי עדותו גישושים אלה האחרונים של המשטר אנטונסקו לא עמדו להביא למפנה מהותי בעמדת המנהיגים מבוקרשט. אחרי החזרת החוקה הדמוקרטית ברומניה, ממשלת סנטסקו מינתה את ג'ובארה למזכיר בצירות הרומנית ונשאר בשוודיה. לדברי ג'ובארה, היכרותו עם הדיפלומט ויקטור רדולסקו פוגוניאנו השפיעה עוד בשנת 1943 על שינוי השקפתו לכיוון התמיכה בדמוקרטיה פרלמנטרית. השתלטות נציגי המפלגה הקומוניסטית הרומנית על ניהול משרד החוץ הביאה לפיטוריו בשנת 1947.
חייו בגלות מערב ובאפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל היותו קרוב בעבר לחוגים הימניים הקיצונים, שרותו בחזית האנטיסובייטית בסרביה ובטרנסניסטריה, שרותו כדיפלומט צעיר תחת המשטר אנטונסקו, מוצאו "הלא הבריא" במשפחה אמידה, ג'ובארה נהפך מהר לנתבע בכמה ממשפטי הראווה שאורגנו על ידי השלטונות הקומוניסטים ברומניה נגד נציגי "העולם של אתמול" הבורגני. הואשם בין היתר ב"ריגול בשרות האימפריאליזם" (במשפט הקרוי "פרשת טמדאו" Afacerea Tămădău). משום כך לא חזר בשנת 1947 למולדת. השתקע בפריז והיה פעיל בקהילת הגולים הרומנים שם. פעל כמזכיר כללי של וועד הסיוע לפליטים הרומנים, כמו כן במסגרת "הועד הלאומי הרומני" והיה מעורב בארגון פעילויות מחתרתיות נגד המשטר ברומניה - כולל על ידי שליחת צנחנים מתנדבים אנטי-קומוניסטים. רוב מתנדבים אלה נתפסו על ידי הבולשת והצבא ברומניה. באותו זמן עבד ג'ובארה בכתב העת של הגולים הרומנים "קאסה רומניאסקה" (Casa Românească). כמו כן היה מזכיר של הקרן האוניברסיטאית ע"ש קרול הראשון.
בהמשך עבד בתחנת הרדיו, אירופה החופשית ששידרה לארצות שמעבר למסך הברזל. החל משנת 1961 החליט ג'ובארה לנסוע לאפריקה לניז'ר, מדינה שבה עבד במשך 23 שנה כיועץ משפטי וכפרופסור למשפט בינלאומי והיסטוריה כלכלית באוניברסיטת ניאמיי. בתקופה זו למד פילוסופיה בסורבון ובמאי 1972 סיים את עבודת הדוקטור שלו בהדרכתו של רמון ארון בנושא "ציוויליזציות וארכיטיפים היסטוריים". בהמשך בשנת 1984 שיתף פעולה עם המכון הלאומי לשפות ולתרבויות המזרח (INALCO (אנ')) בפריז.
שובו לרומניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה חזר ג'ובארה למולדתו ובשנת 1991 נהיה פרופסור באוניברסיטת בוקרשט וחבר לשם כבוד במכונים אוניברסיטאיים למחקרים היסטוריים ע"ש א.ד. קסנופול ביאשי וניקולאיה יורגה בבוקרשט. בשנת 1998 פרש לפנסיה והקדיש את עצמו לכתיבה. מבחינה פוליטית הצטרף למפלגה הלאומית-ליברלית. ניאגו ג'ובארה הפך לדמות פופולרית בתוכניות טלוויזיה ורדיו ותרם תרומה חשובה להפצת ידע בתחום ההיסטוריה של רומניה בקרב הנוער וכלל הציבור. נפטר ב-25 בינואר 2018 בבוקרשט בגיל 101.
פרסים ואותות כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הצלב הגדול של המסדר הלאומי "השרות הנאמן" של רומניה
- מסדר האמנויות והספרות של צרפת - בדרגת קצין
ספרים ומאמרים חשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Le droit roumain en matière de nationalité (המשפט הרומני בתחום האזרחות), פריז 1940
(עבודת התואר דוקטור במשפטים)
- Civilisations et lois historiques, Essai d'étude comparée des civilisations, Mouton, Paris - Haga, 1975 (ציוויליזציות וחוקים היסטוריים. מסה למחקר השוואתי של התרבויות, הוצאת מוטון, פריז, האג, 1975 ) זכה לפרס של האקדמיה הצרפתית
- Démétrius Cantemir, philosophe de l'Histoire (דימיטריה קנטמיר, פילוסוף של ההיסטוריה)בRevue des études roumaines (כתב עת ללימודים רומניים), פריז 1973
- * Între Orient și Occident. Țările române la începutul epocii moderne, Humanitas, 1995
(בין מזרח ובין מערב. הארצות הרומניות בתחילת העידן המודרני, הוצאת הומניטס
- Aromânii: istorie, limbă, destin, ed. Fundației Culturale Române,
(הארומנים - היסטוריה, שפה, גורל, הוצאת קרן התרבות הרומנית
- O scurtă istorie a românilor povestită celor tineri, seria Istorie, Humanitas
1999 (היסטוריה מקצורת של הרומנים מסופרת לנוער, בדרת היסטוריה, הוצאת הומניטס,(1999)
- Cum s-a născut poporul român, seria Humanitas Junior, 2001
(איך נולד העם הרומני, סדרת הומניטס ג'וניור, 2001)
- Mircea cel Bătrân și luptele cu turcii, seria Humanitas Junior, 2001
(מירצ'ה הזקן ומלחמותיו בטורקים, בסדרת הומניטס ז'וניור *
- De la Vlad Țepeș la Dracula vampirul, Humanitas, 2003
(מולאד המשפד ועד דרקולה הערפד, הוצאת הומניטס, 2003
- Scrisorile spătarului Nicolae Milescu, roman, Humanitas, 2004
(אגרות הספטאר ניקולאיה מילסקו, רומן, הוצאת הומניטס, 2004
- Există istorie adevărată?, Humanitas, 2004
(קיימת היסטוריה אמיתית? הומניטס, 2004)
- Amintiri din pribegie, Humanitas, 2005
(זכרונות מנדודי) הומניטס, 2005
- Thocomerius - Negru Vodă. Un voivod cuman la începuturile Țării Românești, Humanitas, 2007
(תוכומריוס - נגרו וודה. וויווד קומאני בתחית ולאכיה, הומניטב 2007
- Războiul de șaptezeci și șapte de ani și premisele hegemoniei americane (1914 - 1991), Humanitas, 2008
(מלחמת שבעים ושבע השנים ויסודות ההגמוניה האמריקאית 1914-, הומניטס, 1991, 2008
- Amintiri și povești mai deocheate, Humanitas, 2009 (זכרונות וסיפורים קצת מפולפלים)
- Ce au fost boierii mari în Țara Românească? Saga Grădiștenilor, Humanitas, 2010
(מה היו הבויארים הגדולים בוולאכיה? הסאגה של משפחת גרדישטן), הומניטס 2010
- Humanitas 2014, A Brief Illustrated History of Romanians
