נטילת ידיים שחרית

כיור נטילת ידיים בישיבת בית אל בירושלים

נטילת ידיים שחרית הוא חיוב מתקנות חז"ל הנזכרות בתלמוד, לפיה כל אדם הקם משנתו בבוקר מחויב ליטול את ידיו.

בתלמוד נזכר שתיקנו לברך על נטילה זו. נוסח הברכה - המהווה חלק מברכות השחר - היא: ”ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו על נטילת ידים”.

בראשונים הובאו טעמים שונים על מהות וסיבת התקנה.

מקור וטעם התקנה

בתלמוד במסכת ברכות נאמר:

...כי מתער אומר אלהי נשמה... כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'

בבית יוסף מביא באריכות את דברי ספר הזוהר כי תקנת הנטילה בבוקר, משום שבשעה שאדם ישן שורה עליו רוח רעה, ובבוקר כשניעור היא מסתלקת מגופו ונשארת רק על ידיו, ועל ידי הנטילה, מסתקלת הרוח רעה מהם.

לדעת רש"י זהו גם כוונת התלמוד במסכת ברכות כי אין לגעת קודם נטילה בנקבי הגוף:

הוא היה אומר (רש"י=רבי מונא) יד לעין (רש"י=שחרית קודם שיטול ידיו), תיקצץ יד לחוטם תיקצץ (רש"י=נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן) יד לפה תיקצץ יד לאוזן תיקצץ יד לחסודה תיקצץ יד לאמה תיקצץ ליד לפי טבעת תיקצץ יד לגיגית תקצץ יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ח, עמוד ב'

בדברי הראשונים מבוארות כמה סיבות לתקנת נטילת ידיים בברכה:

• לדעת הרא"ש הואיל והידיים 'עסקניות הן' קרוב לוודאי שבמשך השינה הן נדעו במקומות המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן קודם התפילה, תיקנו חז"ל ליטול אותם ולברך על כך.
• לדעת הרשב"א סיבת התקנה היא משום שבבוקר נעשים כברייה חדשה, ויש להתקדש ככהן המתקדש לפני עבודתו מהכיור.

לדעת הערוך השולחן נזקקו הרא"ש והרשב"א לטעמים נוספים לנטילת ידיים, מלבד סיבת ה'רוח הרעה', מאחר שבגין כך לא היו חז"ל מתקנין ברכה, כיון שלא תיקנו ברכה על חיוב שהוא להסיר מכשול או סכנה, כשם שלא תיקנו ברכה על נטילת ידיים למים אחרונים וכדומה.

חילוקי דינים

בראשונים נחלקו האם נטילה זו יש ליטול מכלי דווקא

באחרונים כתבו מספר חילוקי דינים התלויים במחלוקת הרשב"א והרא"ש:

• היה ער בלילה: לדעת הרא"ש אין לברך, מאחר שאין חשש שמא נגע במקום המטונף. אך לדעת הרשב"א חייב לברך, מאחר שהיא תקנה קבועה ליטול ידיים בבוקר קודם התפילה ככהן.
• ישן עם כפפות: לדעת הרא"ש אין חיוב ברכה, מאחר שאין חשש שנטמאו ידיו, אך לדעת הרשב"א חייב לברך.
• ברכה סמוך לנטילה: לדעת הרא"ש יש להסמיך את הברכה לנטילה, מאחר שהברכה היא ככל ברכת המצוות שיש לברך עובר לעשייתן. לדעת הרשב"א הברכה היא ברכת השבח, וניתן לברכה גם לאחר זמן.
• נטילה בכלי: לדעת הרא"ש אין חיוב ליטול בכלי דווקא, ודי שירחץ את ידיו. אך לדעת הרשב"ט יש לרחוץ בכלי כדין וכפי דין נטילת הכהנים.
• רחיצת רגלים: יש שכתבו לבאר דעת הרמב"ם המחייב רחיצת רגלים קודם תפילת שחרית, על פי דעת הרשב"א שהנטילה היא כנטילת הכהנים שנטלו אף את רגליהם. אך לדעת הרא"ש שהוא מדין נקיות די ברחיצת הידיים.

צורת הנטילה

בתלמוד במסכת שבת, לאחר שהובאו דברי רבי מונא שרוח רעה שורה על הידיים, הובאה דעתו של רבי נתן, שעל מנת להעביר את הרוח רעה, יש ליטול את הידיים שלוש פעמים בדווקא. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך: ”ידקדק לערות עליהן מים שלש פעמים, להעביר רוח רעה ששורה עליהן” (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף ב').

בכתבי האר"י כתב שאין הרוח רעה מסתלקת מהידים אלא כאשר נוטל את הידיים ל'סירוגין' - היינו שלא יטול שלוש פעמים ברצף על יד אחת, אלא יטול ימין ולאחריה שמאל ושוב ימין, עד שכל יד תינטל שלוש פעמים. הלכה זה לא נזכרה בשולחן ערוך, אולם נזכרה בנושאי כליו, במשנה ברורה ועוד, וכן הוא המנהג הרווח. אולם יש שכתבו בשם ספר הזוהר להפך, שאין הרוח רעה מסתלקת עד שיטול על כל יד 3 שלוש פעמים ברצף, ומעטים הורו לכתחילה להקפיד ליטול גם ברצף וגם לסירוגין לצאת ידי חובת שתי השיטות.

נגיעה באוכלים לפני הנטילה

כאמור, בתלמוד במסכת שבת נזכר, שאין לגעת בגיגית שכר קודם התפילה, בראשונים נחלקו האם הטעם הוא משום שהרוח רעה שעל היד תפסיד את השכר, או שמא הטעם הוא משום חששו שמא יינזק כשישתה מאותו שיכר.

להלכה כתב בשולחן ערוך: לא יגע בגיגית שֵׁכר, שמשמוש היד מפסיד השֵׁכר.

אך במשנה ברורה כתב שאין לגעת גם מטעם היזק:

ואם נגע במאכל קודם שנטל ידיו, אין לאסור המאכל על ידי זה; אבל לכתחילה מאוד יש ליזהר שלא ליגע אז בשום מאכל. ואם נגע באוכל, ידיחנו שלוש פעמים. וכן אין לשתות עשן טבא"ק קודם נטילת ידיים.

דבריו אלו מבוססים על דברי הסוברים שטעם האיסור נגיעה בגיגית השכר הוא מטעם שמא ינזק השותה ממנה, וכפי שביאר דבריו בביאור הלכה, ולכך כתב להיזהר מאד שלא לגעת באוכלים קודם הנטילה, וכן להקפיד בזה על נגיעה נשים או קטנים.

נטילה לקטן וגוי

כאמור לעיל, יש להיזהר מלאכול מאכלים שנגעו בהם קודם נטילת ידיים. באחרונים דנו מאיזה גיל יש ליטול את ידיהם של הקטנים ונאמרו בזה כמה דעות:

• בשולחן ערוך הרב, לאחר שהאריך בסיבת הרוח רעה, כתב שהרוח רעה שורה על האדם רק בהגיעו לגיל בר מצווה ולא לפני, ולכך אין הכרח ליטול את ידי הקטנים.
• אחרונים אחרים סבורים שיש ליטול משעה שמתחיל ללכת.
• ויש שכתבו ליטול משעה שמתחיל לגעת בנקבי גופו.
• דעה נוספת באחרונים, היא ליטול את ידי הקטנים משעה שהגיעו לגיל חינוך.

לעניין נגיעת גוי, כתב בשולחן ערוך הרב, כי אין לחוש לכך מאחר שהרוח הרעה מתאווה לשרות רק על מקום שיש קדושה.

באחרונים האריכו לבאר מדוע מקילים היום לקנות מאכלים שונים כגון לחם ומאפים, במקומות שעובדים בהם אנשים שאינם מקפידים על נטילת ידיים. אך באופן כללי כתבו שראוי להיזהר בכך במידת האפשר.

ארבע אמות בלי נטילה

בספר תולעת יעקב כתב בשם הזוהר ”שההולך שחרית ארבע אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה”, הב"ח העיר שהבית יוסף השמיט דין זה, והוסיף שייתכן שטעמו הוא משום שקשה להיזהר בזה ו"מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".

בספר ברכי יוסף לחיד"א מציין שאמנם בספרי הזוהר שלפנינו לא מופיע איסור זה, אך הוא ראה בספר הזוהר שבכתב יד, ושם אכן נכתב שההולך בלא נטילה חייב מיתה.

רבי יעקב ריישר נשאל על כך בספרו שבות יעקב מה הטעם שלא מצינו שמקפידים כל כך שלא ללכת ארבע אמות בלי נטילה, ענה שייתכן שהבית יוסף לא פסק כדברי הזוהר, מאחר שבתלמוד נראה שאין להקפיד בזה, ואף לדברי הזוהר נראה להקל ולסמוך על כך שכל הבית דינו כארבע אמות.

במשנה ברורה פסק להלכה שיש להקפיד שלא ללכת יותר מארבע אמות, אך בשעת הדחק יכול לסמוך על דעת השבות יעקב שהבית כולו נחשב ד' אמות.

כמו כן הביא המשנה ברורה שיש שכתבו להקל ללכת פעם פחות מארבע אמות, אך למעשה כתב בשם השערי תשובה שעדיף ללכת מהר וליטול, מללכת לאט פחות מארבע אמות.

רוח רעה בזמן הזה

רבי שלמה זלמן אוירבך סיפר בשם רבי דוד בהר"ן ששמע מרבותיו, שבימינו הרוח הרעה אינה מזיקה כפי שהיה בתקופת חז"ל, על פי שמועה זו, סיפר רבי דוד בהר"ן כי בעת שהעלו את גר הצדק אברהם בן אברהם על המוקד, יצאה אש מקבר רחל, והגאון מווילנא אמר שבאותו זמן נסתלקה מהעולם הרוח רעה.

על אף דברים אלו, כתב הרב אוירבך כי על הדברים הכתובים במפורש בתלמוד יש להקפיד גם היום, אך על דברים שהחמירו בהם יותר מכך, ניתן להקל, ולכך ניתן גם להקל בהליכה יותר מארבע אמות, מאחר שלא נזכר איסור זה בתלמוד.

חיוב הטרחה לנטילה

לדעת הרי"ף והרמב"ם יש לטרוח ולהשיג מים כאשר המים נמצאים עד מרחק מיל לכיוון שאינו עתיד לצעוד אליו, ועד שיעור פרסה לכיוון שדעתו לצעוד אליו. לדעת הריא"ז יש לחזר אחרי המים גם אם על ידי כך יתאחר ויפסיד את זמן התפילה. אם המים רחוקים יותר, ינקה ידיו בלא מים בכל דרך אפשרית.

לעומתם, התוספות והרא"ש סוברים שאין חובה לחזר אחרי מים דווקא לשם הנטילה שלפני התפילה, ואם המים אינם מצויים ינקה את ידיו בכל דבר שמנקה. השולחן ערוך הכריע שיש לחזר אחרי המים, אך רק אם אין חשש שיפסיד את זמן התפילה.

נטילה לפני תפילת מנחה וערבית

בתלמוד לא נזכר במפורש האם יש ליטול ידיים קודם תפילת מנחה וערבית.

לדעת הרמב"ם יש לברך "על נטילת ידיים" הן כשנוטל את ידיו לפני קריאת שמע והן כשנוטל לפני תפילת העמידה, והדבר נכון גם לגבי תפילת מנחה ותפילת ערבית.

לדעת הרא"ש יש לברך ברכה זו לפני שנוטל ידיו לתפילות שחרית מנחה וערבית. כאשר מנקה ידיו בכל מידי דמנקי עליו, לדעת הרא"ש, לברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נקיות ידיים".

לעומת זאת, לדעת הרשב"א אין מברכים "על נטילת ידיים" אלא לפני אכילה ולפני תפילת שחרית בלבד, שכפי שנתבאר סיבת הנטילה לדעתו הוא משום ש"בשחר אנו נעשים כבריה חדשה, ולכך יש להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.

השולחן ערוך מכריע שיש ליטול בברכה רק לפני תפילת שחרית, ואילו לפני מנחה וערבית יטול ידיו במים ללא ברכה. כשמנקה ידיו לפני תפילת שחרית בכל מידי דמנקה יברך "על נקיות ידיים", כדעת הרא"ש. לפי האמור בספר מעשה רב מנהג הגר"א היה לברך על הנטילה לפני כל תפילה.

קישורים חיצוניים

• הלכות נטילת ידיים של שחרית, מאת הרב אליעזר מלמד
• חובת נטילת ידיים; נטילת ידיים; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, חולין, כרך ו, מערכות ס-סא, עמ' צח-קכה.