נורמן בנטוויץ'

נורמן בנטוויץ'
Norman Bentwich
	נורמן בנטוויץ, 1950
לידה	28 בפברואר 1883; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	8 באפריל 1971 (בגיל 88); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	טריניטי קולג'; בית הספר סנט פול ;
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1957); קצין במסדר האימפריה הבריטית; הצלב הצבאי ;

נורמן (נחמן מתתיהו) בנטוויץ' (הוא היה כותב את שמו "בנטביטש") (באנגלית: Norman Bentwich; 28 בפברואר 1883 – 8 באפריל 1971) היה משפטן יהודי-בריטי ששימש כיועץ המשפטי של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בנטוויץ' היה אחיהם של יוסף בנטוויץ' ותלמה ילין.

ביוגרפיה

נורמן בנטוויץ' נולד בלונדון בשנת 1883. אביו, הרברט בנטוויץ', היה עורך דין נודע ומראשוני חובבי ציון בבריטניה, ממנו שאב את השקפתו הציונית. בנטוויץ' למד משפטים באוניברסיטת קיימברידג' בשנים 1901–1905 ולאחר מכן שימש כעורך דין בלונדון. בשנת 1913 הגיע למזרח התיכון לשמש כמפקח על בתי המשפט במצרים וכמרצה בבית הספר למשפטים בקהיר.

במלחמת העולם הראשונה שירת בנטוויץ' בצבא הבריטי בחזית ארץ ישראל, והשתחרר בתום המלחמה בדרגת מייג'ור (רב-סרן).

יועץ משפטי

בנטוויץ' הגיע לירושלים מיד לאחר כיבושה ונתמנה ליועץ משפטי של הממשל הצבאי הבריטי. עם הקמת השלטון האזרחי של המנדט הבריטי ביולי 1920, מונה בנטוויץ' ל-Legal Secratary שתורגם "המזכיר המשפטי"^[1] או "מזכיר המשפטים".^[2] באוקטובר 1920 כונסה המועצה הארץ ישראלית שכללה פקידים בריטים ונציגים יהודים וערבים שהיוו יחד מועצה מייעצת לנציב העליון,^[3] ובנטוויץ' הוכלל במועצה כתובע הכללי (Attorney General).^[4] בנטוויץ' פעל לארגון מערכת המשפט בארץ ולהחלפת החוקים וסדרי הדין העות'מאנים בחקיקה מנדטורית-בריטית.^[5] החל משנת 1923 נודע בנטוויץ' בעברית בעיקר כ"יועץ המשפטי של ממשלת ארץ ישראל".^[6] בתפקידו גם כיהן בוועדת עזבון למען בתי ספר עבריים בארץ ישראל^[7] ובועד למען יתומים יהודים מאוקראינה.^[8]

כיהודי וכציוני עמד בנטוויץ' במסגרת תפקידו בפני הדילמה הנובעת מכך שהיה עליו להפגין נייטרליות בסכסוך היהודי-ערבי. התוצאה הייתה כי הערבים ראו בו מתנגד לתנועה הערבית הלאומית בארץ ישראל ומחמיר בדינם של נאשמים ערבים שהועמדו לדין על פעילות לאומנית, ואילו היהודים ראו בו את ההפך מכך, כמתנגד למטרות הציונות. ואכן בנטוויץ' לא צידד בכל המטרות הללו. בין היתר התנגד לעקרון של "עבודה עברית" (השאיפה כי הכלכלה של היישוב תתבסס על עבודתם של יהודים בלבד ללא העסקת ערבים).

באהדתו לציונות מצא עצמו בנטוויץ' עומד לצדו של אוהד נוסף של הציונות בצמרת ממשלת המנדט, והוא וינדהאם דידס, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, השני בהיררכיה לאחר הנציב העליון. דידס הגיע לאהדת הציונות מתוך הכרה נוצרית עמוקה. בנטוויץ' תיאר את דידס כ"קדוש מודרני". הצמד דידס ובנטויץ', באהדתו לציונות וליישוב, שימש משקל נגד לצמד רונלד סטורס מושל ירושלים וארנסט ריצ'מונד היועץ המדיני לממשלת המנדט, שגילו עוינות ליישוב ולציונות.

בנובמבר 1929, בעת שהיה בדרכו להפסקת הצהרים, ירה בו אחד העובדים הערביים במשרדו של מפקד משטרת המנדט באקדח, בניסיון להתנקש בחייו. בנטוויץ' נפצע בירֵכו אולם חייו ניצלו.^[9] מאמר המערכת בדבר האשים את הערבים בהסתה שגרמה להתנקשות ואת ממשלת המנדט שפרקה את הפקידים היהודיים מהנשק האישי שלהם.^[10] בדצמבר 1929 שב בנטוויץ' לעבודתו^[11] ובסוף פברואר 1930 נדון המתנקש ל-15 שנות מאסר.^[12] בספטמבר 1930 יצא בנטוויץ' לז'נבה כדי לייצג את הממשלה בבוררות כנגד הבעלים של מתחם אוגוסטה ויקטוריה.^[13] משם עבר בנטוויץ' ללונדון והתעכב שם. במשך חודשים רבים נפוצו שמועות שהוא יועבר מתפקידו^[14] ובסופו של דבר השמועות נתאשרו בספטמבר 1931.^[15]

במשך שנים רבות דרשו הערבים את פיטוריו של בנטוויץ'.^[16] לאחר פיטוריו של הארי לוק בגלל מחדליו בעת מאורעות תרפ"ט, ביקשו הנציב העליון ג'ון צ'נסלור^[17] ושר המושבות הלורד פאספילד להעביר את בנטוויץ' מתפקידו והוצע לו להיות נשיא בית המשפט העליון בקפריסין או במאוריציוס, אך בנטוויץ' דחה את ההצעה באומרו כי עזב את אנגליה ואת עבודתו המדעית בתחום המשפט לא למען קריירה קולוניאליסטית, אלא כדי לעזור בהקמת בית לאומי בארץ ישראל, ופרש מתפקידו.^[18]^[19] הפיטורים נבעו מדרישתו של הנשיא הבריטי של בית המשפט העליון המנדטורי ("זקן השופטים" על פי המינוח של אותה עת) מייקל מקדונל לסלק את בנטוויץ' מתפקידו^[^{דרוש מקור]}.

גורמים ציוניים ראו בפיטורי בנטוויץ' את אחת מהעוולות החמורות ביותר של ממשלת המנדט עד אותה עת.^[20]

קריירה מאוחרת

בשנת 1932 נתמנה כפרופסור ומופקד הקתדרה ליחסים בינלאומיים על שם חיים ויצמן באוניברסיטה העברית בירושלים.^[21] בפברואר 1932 החל להעביר קורס "למען השלום" שעורר רוגז בקרב החוגים הלאומיים ביישוב, אשר טענו שמדובר בבזבוז כספים ופגיעה במחנה היהודי, כאילו הוא זה שצריך לפעול למען השלום והערבים פטורים מכך.^[22] להרצאת הפתיחה שלו הופיעו אנשי ברית הביריונים והפריעו לדבריו.^[23]

בשנים 1933–1936 שימש כמנהל הנציבות לענייני הפליטים היהודים מגרמניה, שהוקמה על ידי חבר הלאומים. במסגרת זו הציע לדוד בן-גוריון הצעה לקלוט חלק מן הפליטים בארצות ערב במקום בארץ ישראל, כדי שלא להחריף את הסכסוך היהודי-ערבי על עתיד ארץ ישראל. בן-גוריון דחה את ההצעה.

בשנת 1938 השתתף בישיבת הוועד האדמיניסטרטיבי של הסוכנות היהודית כאשר הייתה כוונה למנותו לחבר בוועד. בישיבה הוא הביע את עמדתו שיש לרדוף אחר השלום ולצורך כך יש לותר באופן זמני לערבים בענייני עלייה.^[24]

בנטוויץ' היה פעיל במועצה הארצית לזכויות האזרח באנגליה ובמסגרת זאת פעל למנוע הסגרת אסירים סינים לידי היפנים בשנת 1939.^[25]

במאי 1943 נישאה אחייניתו, כרמל פרידלנדר, לשמעון אגרנט, אז שופט שלום בחיפה. בנטוויץ' עזר לאגרנט בהחלטתו לבחור במשרת שופט, ואף התנדב להמליץ עליו בפני הנציב העליון. כשאגרנט כיהן כשופט בית המשפט העליון בזמן משפט אייכמן, בנטוויץ' נמנה בין הקולות שקראו להימנע ממתן עונש מוות לאייכמן.

בשנת 1951 פרש בנטוויץ' לגמלאות מן האוניברסיטה העברית ושב לאנגליה, בה כיהן כיו"ר שוחרי האוניברסיטה העברית בבריטניה.^[26] בנטוויץ' פרסם ספרים רבים במשפט בינלאומי וכן בנושאים יהודיים וציוניים. בשנות השישים פעל למען רווחתם של ביתא ישראל באתיופיה.

הוא נפטר בשנת 1971.

חייו האישיים

נורמן היה נשוי להלן קרוליין לבית פרנקלין (1892–1972), בת למשפחת בנקאים יהודית-אנגלית מבוססת, שמוצאה מפולין (שמה המקורי: פרנקל). אביה היה, בין היתר, מבעלי ההוצאה הגדולה ראוטלג' (Routledge). הרברט סמואל, הנציב הראשון של המנדט הבריטי בארץ ישראל, היה בעלה של ביאטריס לבית פרנקלין, אחות אביה של הלן רעייתו של בנטוויץ'. רוזלינד פרנקלין, ביופיזיקאית יהודייה-בריטית שתגליותיה סיפקו את הבסיס להבנת מבנה ה-די-אן-איי, הייתה אחייניתה של הלן. הלן הייתה מנשות החברה הבולטות בירושלים של שנות העשרים. היא סייעה רבות לבעלה בצד החברתי של תפקידו, ובאישיותה ובמרצה פעלה לקירוב הקהילות בעיר ולדו-שיח בין יהודים, בריטים וערבים. בנוסף, ארגנה פעילות סוציאלית לעזרה לבנות ירושלים העניות, ותרמה רבות לשיקום מערכות החינוך והבריאות בעיר. בנטוויץ היה נגן כינור והופיע באירועים שונים.^[27]

נורמן והלן בנטוויץ' חילקו את חייהם בין ירושלים ללונדון. בירושלים החזיקו בית שהשקיף על גיא בן הינום. בלונדון, לאחר שובם לאנגליה, הייתה הלן פעילה במפלגת הלייבור. סִמלי הדבר שלאוטוביוגרפיה שלו קרא "הנודד בין שני העולמות".

הזוג בנטוויץ' היה חשוך ילדים. לאחר מותו ציווה בנטוויץ' את כל הונו לאוניברסיטה העברית.

לקריאה נוספת

'בנטויץ', נחמן יצחק נורמן', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 89–90. (הספר בקטלוג ULI)
דנצ'ו ארנון, רק בירושלים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989 (האגדה לבית בנטוויץ')

קישורים חיצוניים

כתבי נורמן בנטוויץ' בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
נורמן בנטויץ' (1883-1971), דף שער בספרייה הלאומית

עופרי קרישר ואריה דובנוב, הסאגה לבית בנטוויץ'

משפחת בנטואיץ: קשרים משפחתיים, במיזם ויקיגניה
אוספו הפרטי של נורמן (נחמן מתתיהו) בנטוויץ', מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

Advocate for the Doomed: The diaries and papers of James G. McDonald, 1932-1935, page 144

הערות שוליים

^ חגיגת המילואים לרבנות הראשית, דואר היום, 9 במרץ 1921
הנציב העליון בנביא מוסה, דואר היום, 2 במאי 1921
שאלות משפטיות, דואר היום, 26 ביולי 1923
^ אספת הרבנים לסידור הרבנות הראשית, דואר היום, 23 בפברואר 1921
^ העיתונות הערבית והמועצה הארץ ישראלית, דואר היום, 19 באוקטובר 1920
^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, עמ' 37
^ ראו למשל: המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 16 ביוני 1921, המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 21 בדצמבר 1921, המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 13 ביוני 1922, המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 21 בפברואר 1923
^ אגודת עורכי דין עברים, דואר היום, 25 ביוני 1923
הועד הלאומי אצל ה' בנטביטש, דואר היום, 9 באוקטובר 1923
^ נדבת המנוח קדורי, דואר היום, 5 בינואר 1923
^ יתומי אוקרינה בירושלים, דואר היום, 10 בספטמבר 1922
^ התנקשות בחיי היועץ המשפטי, דבר, 25 בנובמבר 1929
^ עד היכן הגענו, דבר, 25 בנובמבר 1929
^ בנטביטש שב לעבודתו, דבר, 3 בדצמבר 1929
^ המתנקש בנפש בנטביטש - למאסר 15 שנה, דבר, 28 בפברואר 1930
^ משפט נגד הממשלה על נזקי הרעש, דבר, 15 בספטמבר 1930
^ בנטביטש לא ישוב לארץ ישראל?, דבר, 4 בינואר 1931
בנטביטש ישוב לארץ ישראל, דבר, 11 בינואר 1931
חזירתו של בנטביטש נדחתה?, דבר, 27 באפריל 1931
שוב שמועות על בנטביטש, דבר, 26 במאי 1931
^ בנטביטש לא ישוב, דבר, 6 בספטמבר 1931
^ מוחים נגד העברתו של לוק, דבר, 24 ביוני 1930
^ י. שוכמן, להערכת תקופת צ'ינסלור בנציבות הא"י, דבר, 20 בנובמבר 1931
^ מדוע לא חזר בנטביטש לארץ ישראל, דבר, 24 בספטמבר 1931
השאלות ותשובות על פיטורי בנטביטש, דבר, 15 בדצמבר 1931
^ מעשה בנטביטש, דבר, 14 באוקטובר 1931
^ קראתי, דבר, 16 באוקטובר 1931
^ נ. בנטביטש מרצה באוניברסיטה, דבר, 7 בינואר 1932
^ מה שקרה במכללה, דואר היום, 12 בפברואר 1932
^ פרחחים מפריעים את הרצאת בנטביטש, דבר, 11 בפברואר 1932
^ א. אנקוריון, מושב הועד האדמיניסטרטיבי, דבר, 24 במרץ 1938
^ לחץ יפנים מתגבר בתעמולה אנטי בריטית בסין, דבר, 15 באוגוסט 1939
^ נוסדה קרן לפרסי השתלמות לחוקרים צעירים מישראל ומבריטניה, דבר, 31 בדצמבר 1952
^ בחברה הירושלמית לנגינה, דואר היום, 8 בפברואר 1924

[1] חגיגת המילואים לרבנות הראשית, דואר היום, 9 במרץ 1921
הנציב העליון בנביא מוסה, דואר היום, 2 במאי 1921
שאלות משפטיות, דואר היום, 26 ביולי 1923

[2] אספת הרבנים לסידור הרבנות הראשית, דואר היום, 23 בפברואר 1921

[3] העיתונות הערבית והמועצה הארץ ישראלית, דואר היום, 19 באוקטובר 1920

[4] יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, עמ' 37

[5] ראו למשל: המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 16 ביוני 1921, המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 21 בדצמבר 1921, המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 13 ביוני 1922, המועצה ארץ הישראלית, דואר היום, 21 בפברואר 1923

[6] אגודת עורכי דין עברים, דואר היום, 25 ביוני 1923
הועד הלאומי אצל ה' בנטביטש, דואר היום, 9 באוקטובר 1923

[7] נדבת המנוח קדורי, דואר היום, 5 בינואר 1923

[8] יתומי אוקרינה בירושלים, דואר היום, 10 בספטמבר 1922

[9] התנקשות בחיי היועץ המשפטי, דבר, 25 בנובמבר 1929

[10] עד היכן הגענו, דבר, 25 בנובמבר 1929

[11] בנטביטש שב לעבודתו, דבר, 3 בדצמבר 1929

[12] המתנקש בנפש בנטביטש - למאסר 15 שנה, דבר, 28 בפברואר 1930

[13] משפט נגד הממשלה על נזקי הרעש, דבר, 15 בספטמבר 1930

[14] בנטביטש לא ישוב לארץ ישראל?, דבר, 4 בינואר 1931
בנטביטש ישוב לארץ ישראל, דבר, 11 בינואר 1931
חזירתו של בנטביטש נדחתה?, דבר, 27 באפריל 1931
שוב שמועות על בנטביטש, דבר, 26 במאי 1931

[15] בנטביטש לא ישוב, דבר, 6 בספטמבר 1931

[16] מוחים נגד העברתו של לוק, דבר, 24 ביוני 1930

[17] י. שוכמן, להערכת תקופת צ'ינסלור בנציבות הא"י, דבר, 20 בנובמבר 1931

[18] מדוע לא חזר בנטביטש לארץ ישראל, דבר, 24 בספטמבר 1931
השאלות ותשובות על פיטורי בנטביטש, דבר, 15 בדצמבר 1931

[19] מעשה בנטביטש, דבר, 14 באוקטובר 1931

[20] קראתי, דבר, 16 באוקטובר 1931

[21] נ. בנטביטש מרצה באוניברסיטה, דבר, 7 בינואר 1932

[22] מה שקרה במכללה, דואר היום, 12 בפברואר 1932

[23] פרחחים מפריעים את הרצאת בנטביטש, דבר, 11 בפברואר 1932

[24] א. אנקוריון, מושב הועד האדמיניסטרטיבי, דבר, 24 במרץ 1938

[25] לחץ יפנים מתגבר בתעמולה אנטי בריטית בסין, דבר, 15 באוגוסט 1939

[26] נוסדה קרן לפרסי השתלמות לחוקרים צעירים מישראל ומבריטניה, דבר, 31 בדצמבר 1952

[27] בחברה הירושלמית לנגינה, דואר היום, 8 בפברואר 1924

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]