זקן השופטים
זקן השופטים היה תוארו של נשיא בית המשפט העליון בארץ ישראל במערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי. באנגלית נקרא התפקיד "Chief Justice".
התואר בעברית איננו תרגומו המילולי של התואר באנגלית, אלא תואר המדגיש את בכירותו ואת חוכמתו של ראש השופטים, על פי המסורת היהודית האומרת כי ”בִּישִׁישִׁים חָכְמָה, וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה” (איוב י"ב, יב).
בפסיקת בית המשפט העליון של מדינת ישראל משמש התואר לתיאור תפקיד נשיא בית משפט עליון כלשהו, ובמיוחד נושא התואר המכונה באנגליה "Lord Chief Justice of England and Wales", שהיה התפקיד השני בחשיבותו במערכת המשפטית האנגלית לאחר "Lord High Chancellor of Great Britain" שהוא שר המשפטים הבריטי, שעד הרפורמה החוקתית הבריטית בשנת 2005 היה להלכה ראש המערכת המשפטית בבריטניה. עם זאת, כאשר מדובר ב"זקן השופטים" סתם, ולא ב"זקן השופטים האנגלי", הכוונה היא לנשיא בית המשפט העליון בארץ ישראל המנדטורית.
סמכויותיו של זקן השופטים המנדטורי היו שונות במקצת מאלו של נשיא בית המשפט העליון כיום. בנוסף לסמכויות המקבילות לאלו של הנשיא כיום, ניתנו לזקן השופטים סמכויות נוספות, סמכויות חקיקה וסמכויות ביצוע. בין היתר התקין את תקנות סדר הדין האזרחי (אם כי אלו דרשו חתימת אישור של הנציב העליון), היה בעל סמכות להתקנת תקנות גם בענייני ירושה, ואף ספנות וטיס, והעניק רישיונות לעורכי דין, כמו גם קבע את כללי האתיקה המקצועית שלהם.
עם סיום המנדט הבריטי הועברו סמכויותיו של זקן השופטים לנשיא בית המשפט העליון על פי פקודת בתי משפט (הוראות מעבר), 1948.
בתפקיד זקן השופטים כיהנו אך ורק משפטנים בריטים, ומעולם לא כיהן בו נתין ארץ ישראלי, יהודי או ערבי. זקני השופטים היו:
- תומאס הייקראפט (1921–1927)
- מייקל מקדונל (1927–1936)
- הארי הרברט טראסטד (1936–1941)
- פרדריק גורדון-סמית (1941–1944)
- ויליאם ג'יימס פיצג'ראלד (1944–1948)
