נופך (אבן חן מקראית)

נֹפֶךְ היא האבן הראשונה בטור השני בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט יהודה.

הנופך במקורות

וְהַטּוּר, הַשֵּׁנִי--נֹפֶךְ סַפִּיר, וְיָהֲלֹם.

— שמות, כ"ח, י"ח

וְהַטּוּר, הַשֵּׁנִי--נֹפֶךְ סַפִּיר, וְיָהֲלֹם.

— שמות, ל"ט, י"א

בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָּל-אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר נֹפֶךְ, וּבָרְקַת וְזָהָב; מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ, בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ.

— יחזקאל, כ"ח, י"ג

יהודה על נופך, והוא מראקד"י ובלשון ערבית זמור"א והתרגום הכולל של שתי הלשונות: אִזְמָרֵגְדִּין. והיא ירוקה ככרתי על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו והודה, והוריקו פניו גם כן על שחשדו אביו על יוסף, שנאמר: חיה רעה אכלתהו. וכשברך לבניו אמר לו מטרף בני עלית, אז נעשו פניו זכים ומבהיקים כנופך הזה שהוא מבהיק. וכתיב ביהודה ידך בערף אויבך, וסגלתה שכל מי שנושאה הופכים לו ערף, ולכן נקרא נופך.

— הרב אליהו הכהן האתמרי, מדרש תלפיות - לפי רבינו בחיי

זיהוי

מאחר שאין במקורות פרטים מזהים לאבני החושן, הרי שאין לדעת לאיזו אבן חן התכוונו ואפילו מה היה צבעה.

תרגומים

תרגום אונקלוס מתרגם אזמרגדין, כלומר אזמרגד, אמרלד.
גם תרגום המלך ג'יימס גורס אמרלד.
בתרגומים נוספים מתורגמת נופך לבריל.
גם יוסף בן מתתיהו וגם תרגום השבעים מתרגמים נופך ל-Anthrax.
תרגום הוולגטה מתרגם ל-Carbunculus, סוג אדום של גארנט.
ב-New American Standard Bible שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1971 מתורגמת נופך ל- Carbuncle – בלטינית: "ברק" או "ניצוץ". לעניין Carbuncle – מילון מרים ובסטר גורס כי מדובר באבן חן אדומה כהה, אחרים מזהים אותה עם גארנט, עם ספינל ואף עם רובי האדומות. אחד מסיפורי שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל נקרא "The Blue Carbuncle". חובבי הולמס ניסו לשער במשך שנים לאיזו אבן התכוון קונן דויל. בין ההשערות שהועלו: ספיר, טורקיז, ואזמרגד.
העברית המודרנית קיבלה את הנחת Carbuncle ומשתמשת בתרגום נופך לגארנט.
מכון המקדש זיהו את האבן עם טורקיז.

אבני חן ומינרלים המיוחסים לנופך

בשפה העברית

בעברית ספרותית השם נופך משמש בביטוי הוסיף נופֶך משלו. מובנו של הביטוי: הטביע חותם ייחודי, העשיר דבר מה, הוסיף תוספת משלו על דברים שנאמרו או שנעשו (למשל בעיבוד יצירה קיימת והוספת זווית מקורית), ייפה וקישט משהו בתוספת האישית שלו. ביטוי זה שאול מן קידושין מח ב: "(אמר לה: הרי את מקודשת לי) בין בשכר שעשיתי ובין בשכר שאעשה עמך – אינה מקודשת, ואם הוסיף לה נופך משלו – מקודשת", אולם מובאה זו קוראים כפשוטה: במקרה שאישה מסרה לאיש מקצוע טבעת לתיקון ואחר כך הסכימה להתקדש לו בטבעת המתוקנת, אם הוסיף לטבעת אבן טובה משלו הקידושין תקפים. בדרך זו ספגה המילה נופך משמע של 'דבר־מה נוסף', 'גווֶן כלשהו'. השימוש המורחב מצוי בספרות הפרשנית מן המאה ה-15 ובספרות ההשכלה. לעיתים רחוקות הדוברים משבשים את הביטוי והוגים "נופַך" (כנראה בהשפעת המילה נֶפַח או בשקילה במשקל כֹּרַח).